בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

לדון לכף זכות

עינת ריינוס- צוות לב לדעת, 25/9/2016

מקצוע: מעגל השנה
כיתה: ג-ו
נושא: לדון לכף זכות

כולנו נדרשים לעיתים להיות 'שופטים' במקרים שונים בחיינו. בשיעור, נלמד כיצד להביט על האחר בעין טובה וסולחת ונראה את השכר משמיים על כך.

פתיחה:

את השיעור נפתח בהצגת המקרה הבא:

קבעת עם חבצלת בפארק שבין שתי השכונות שלכן בשעה ארבע אחר הצהריים. התארגנת והגעת למקום המפגש בזמן. את מחכה לה והזמן ממשיך לחלוף. בשעה ארבע ועשרים את לפתע מבחינה שהיא מתקרבת.

לאחר דיון קצר בכיתה אודות התגובה לחבצלת נעבור ללימוד מקור. 

 

מפגש ראשוני עם מקור:

נאמר בפרקי אבות פרק א' משנה ו':

יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות.

נכתוב את שם השיעור על הלוח: 'לדון לכף זכות'
נשאל את התלמידים:

נצייר על הלוח מאזניים. ונסביר- הרבה פעמים יש לנו אפשרות לשפוט מצב בחיים שלנו לשני כיוונים: לחובה או לזכות (נדגים על המאזניים, את שני הכיוונים). כמו שראינו בתרגיל הפתיחה, יתכנו שתי אפשרויות להגיב לאיחור של חבצלת: בכעס עליה ואשמה- אז אנחנו דנים אותה לכף חובה, או לומר לה שלמרות שהיה מעצבן לחכות, בכל זאת אנחנו מאמינים שהיא לא סתם התעכבה- זהו דין לכף זכות. לנו יש את היכולת להטות את המאזניים ולהחליט מה יכריע יותר: כף החובה או הזכות.

נקרא יחד (או שנספר בעל פה) את הסיפור שמופיע בגמרא, מסכת שבת קכז ב:

תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. 
ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון 
ונשכר (הועסק כפועל שכיר) אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. 
ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני 
אמר לו: אין לי מעות 
אמר לו: תן לי פירות אמר לו: אין לי 
תן לי קרקע, אין לי 
תן לי בהמה, אין לי 
תן לי כרים וכסתות, אין לי 
הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. 

נעצור את הקריאה ונשאל:

נמשיך לקרוא:

לאחר הרגל (חג הסוכות) נטל בעל הבית שכרו בידו, 
ועמו משוי(משא) שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. 
אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. 
אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? 
אמרתי: שמא פרקמטיא (סחורה) בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן 
ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? 
אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים 
בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? 
אמרתי: שמא מוחכרת(מושכרת) ביד אחרים היא 
ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? 
אמרתי שמא אינן מעושרות 
ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? 
אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים 
אמר ליה: העבודה (לשון שבועה), כך היה! 
הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, 
וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, 
ואתה, כשם שדנתני לזכות - המקום ידין אותך לזכות. 
 

נמשיך ונשאל:

נסכם- הפועל נהג במידה טובה עם המעסיק שלו, האמין לו ודן אותו לכף זכות פעם אחר פעם! (אפילו כשהגיע הסוחר לביתו, קודם אירח אותו ואז שוחח איתו על שכרו.)

 

הפנמה:

נחלק את הכתה לחמש קבוצות. ניתן לכל קבוצה מקרה אחד מחמשת המצבים שבנספח.
נבקש מכל קבוצה לענות על השאלה שבסיום כל מקרה בשני אופנים: באופן שדן לכף חובה ולכף זכות.

נבקש מהקבוצות השונות להציג את המקרים ואת אופני הדין השונים.

נסכם ונראה מה עזר לנו להצליח לדון לכף זכות:

  1. לדמיין את עצמי במקומו- אם אני הייתי במצבו, כיצד הייתי רוצה שיתייחסו אלי. 
  2. להבין את האחר, ולא יש לכעוס עליו.

הרבה פעמים, נראה שהכעס הראשוני שלנו נבע מכך שלא הבנו את המצב בו היה החבר. אנחנו כועסים לא פעם עקב חוסר הבנה או דברים שאינם בשליטתנו, ולא זוכרים שלפנינו יש חבר שרק רוצה בטובתנו. 

סיכום:

ניתן לסכם בדבריו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל:

...ילמד כל אדם, להרגיל עצמו במידה טובה- לדון את חבריו ואת בני ביתו לכף זכות, ולא יהיה קפדן וחשדן תמיד, רק יהיה נח עם הבריות, ודנם לכף זכות, להבין לנפשם של חביריו ומשפחתו, ויזכה על ידי זה שגם מן השמים ידונו אותו לכף זכות, כמו שאמרו רבותינו במסכת שבת (שלמדנו קודם)הדן את חבירו לכף זכות, דנים אותו מן השמים לזכות.

 

 

אפשרויות להרחבה:

ניתן להזכיר גם את הזהירות החשובה מאנשים רשעים, אותם אין לדון לכף זכות:

פירוש ברטנורא למשנה שהבאנו:

כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מדת חסידות היא לדונו לכף זכות.
אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ"ז], מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה:

 


תגיות: עין טובה, סליחה