בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

יחידת שיעורים בנושא המשל. שיעור ראשון: הקמצן

צוות לב לדעת, 3/4/2016

מקצוע: ספרות
כיתה: ג' ד'
נושא: הקמצן

בצמד השיעורים הקרובים נפגוש שני משלים שונים, ננתח את עלילתם וייחודם, ונבקש דרכם להכיר את סוגת המשל ואיכויותיה לעומק. מתוך כך, ננסה להבין באיזה אופן נוכל לאמץ ראייה ייחודית זו המאפיינת כתיבת משלים, כדרך עמוקה ומרעננת להתבונן על המציאות סביבנו, ועל חיינו, ולהפיק ממנה תובנות משמעותיות לגביהם. בשיעור הקרוב נפגוש לראשונה את סוגת המשל דרך קריאה במשלו הידוע של איזופוס "הקמצן". בטרם נעמיק במאפייני סוגת המשל וייחודה, נבקש להקשיב לסיפור כמות שהוא, ולזהות איזה תהליך הוא מעביר אותנו, כקוראים, בדרכו המיוחדת.

פתיחה:

נפתח בדיון קצר, בסבב. נשאל את התלמידים האם היה ברשותם  פעם משהו שבקשו לשמור עליו מכל משמר. משהו שהיה יקר כל כך לליבם, שפחדו שיאונה לו משהו רע.

נאזין לדוגמאותיהם, נשאל מה עלה בגורל הדבר ההוא שבקשו לשמור עליו, ומדוע רצו בו כל כך.

 

בתום הסבב, נזמין אותם לקורא יחד סיפור ישן נושן שכתב סופר בשם איזופוס. נספר להם מעט על המחבר (מידע עליו, ניתן למצוא למשל כאן: )

 ונפנה יחד לקריאת הסיפור (בקישור להלן)  :

 

מפגש ראשוני עם הסיפור:

לקריאת הסיפור

 

נפתח בקריאת הפתיחה  של הסיפור:

"קמצן אחד החביא את אוצר הזהב שלו במחבוא סודי בגנה. מדי יום הוא הלך אל המקום הסודי בגנה, וחפר באדמה  לראות אם האוצר עדין שם ולא נגנב..."

נעצור ונשאל את התלמידים:

אם לדעתם ישנה מלה כזאת, נבקש מהם  לסמן אותה בשקט במחברותיהם.

 

כעת נמשיך בקריאה, עד לסוף הפסקה הנחתמת במלים "הזהב שלי, הזהב שלי  נגנב!, זעק הקמצן"

ונשאל את התלמידים:

נאסוף את תשובות התלמידים ואז נזמין אותם לקרוא את סופו המפתיע של הסיפור.

נמשיך לקרוא עד סופו ואז נשאל:

נמשיך ונשאל:

 

נאזין לתשובותיהם, ונעמיק את ההבנה המרכזית:

הקמצן כל כך חרד לשלום האוצר שלו, שהוא מותיר אותו בלי שימוש ומונע אפילו מעצמו הנאה ממנו. לכן אומר לו עובר האורח, אם ממילא לא התכוונת להשתמש באוצר, מה אכפת לך שמישהו לקח אותו. כלומר, הקמצנות והחרדה לרכוש מנעו ממנו בסוף להנות מהאוצר שלו, אפילו לפני שגנב בא ולקח אותו ממנו.

 

 

העמקה:

נבקש מהתלמידים לקרוא שנית את המשל, והפעם לחשוב בינם לבין עצמם על דוגמא למשהו יקר מאין כמוהו ששייך להם. בעת הקריאה, נבקש שיחליפו את המלה "אוצר" בשם הדבר שחשבו עליו, וישאלו את עצמם- האם היו נוהגים כמו הקמצן במקרה כזה, שהיה מדובר בחפץ המסוים שבחרו?

 

דיון:

 

הפנמה ויצירה:

כעת נבקש להפיק תובנות מעשיות מהבעייתיות העולה מהמשל, באופן מעשי:

אחרי שהתלמידים העלו עצות שונות, כיצד יש לנהוג עם האוצר באופן מאוזן יותר ופחות קמצני, נבקש מכל אחד לקחת את הקופסא שהביא, ולהכין ממנה תיבת אוצר, שתאפשר מצד אחד שמירה על האוצר שלהם,  ומצד שני, שתהיה זו תיבה שתאפשר הנאה ממנו, באופן כלשהו, ולא תמנע מהם שימוש בו. (האוצר שלהם = מה שירצו לשמור עליו, בין אם זה החפץ שבחרו בתחילת השיעור ובין אם משהו אחר) 

אפשר להעלות הצעות מראש: תיבה עם חורים שתאפשר התבוננות באוצר .תיבה שניתן לקחת ממנה כל פעם חלק קטן מהאוצר והיתר יישאר בה. אם האוצר משמיע קול, מפיץ ריח, או כיו"ב, ליצור תיבה שתאפשר מעבר של הדברים הללו החוצה... וכן הלאה.

בנוסף, הם מוזמנים לקשט את התיבה שלהם בחומרי היצירה הרבים שנעמיד לרשותם:

מספריים, דבק, ניירות צבעוניים, מדבקות, צבעי גואש וכו'..

נקדיש זמן ליצירת התיבה.

 

כסיכום

בתום המלאכה נבקש מהתלמידים להציג את תיבותיהם, ולהסביר מה הרעיון העומד בבסיס התיבה שיצרו, וכיצד היא פותרת את בעייתו של הקמצן במשל.