בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

מפגשבת- ויגש

מירב מגני ועינת ריינוס, מינהל החמ"ד ולב לדעת, 30/11/2015

מקצוע: פרשת שבוע
כיתה: ג-ה
נושא: פרשת ויגש

דרך עיון בסיפור על פרשת השבוע נחשוב מה אנחנו יכולים לתת מעצמנו בשביל הכלל.

פתיחה

נצייר על הלוח חמישה מעגלים תוך כדי הסבר נשלים את ההגדרה לכל אחד מן המעגלים. נפתח ונאמר כי, לכולנו מעגלי- שייכות שונים שמקיפים אותנו. החל ממעגל מאוד פנימי עד למעגל כללי וחיצוני: המעגל האישי, המשפחתי, מעגל החברה, העם ואפשר לציין גם את העולם כולו כמעגלים אחד בתוך השני, כאשר "אני" הוא המעגל הפנימי ביותר. (ניתן להמחיש ע"י נתינת דוגמאות שונות ולשייך אותם למעגלים. למשל: עזרה בבית- משפחה, פעולה בסניף- חברה, אמירת תהילים לחולים- עמ"י ועוד). 

היום נקרא סיפור שעוסק במעגלים אלה. לפני שנקרא את הסיפור, נבקש מהתלמידים לסמן את הדמויות בסיפור או להעתיק את שמם למחברת.

 

אַבָּא גִּבּוֹר

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה, וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בְּרֵאשִׁית מ"ו, כ"ח)

"אוּף! אוּף! אוּף! שׁוּב אַבָּא לֹא בַּבַּיִת", קָרָאתִי וְעֶצֶב מִלֵּא אֶת לִבִּי. מֵאָז שֶׁאַבָּא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַתַּפְקִיד הֶחָדָשׁ אֲנִי בְּקֹשִׁי רוֹאָה אוֹתוֹ. פַּעַם הָיָה לוֹ זְמַן לָשֶׁבֶת אִתִּי וּלְהָכִין אִתִּי שִׁעוּרֵי בַּיִת; לִפְנֵי הַשֵּׁנָה הָיָה מְסַפֵּר לִי סִפּוּר אוֹ שָׁר לִי שִׁיר. וְהַיּוֹם הוּא כָּל כָּךְ עָסוּק - לִפְעָמִים אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.

"זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת לְעוֹלָם!" בָּכִיתִי לְאִמָּא. אִמָּא חִיְּכָה אֵלַי כְּאִלּוּ אוֹמֶרֶת 'אַתְּ עוֹד תָּבִינִי'. אֲבָל אֲנִי לֹא רָצִיתִי לְהָבִין. רָצִיתִי שֶׁאַבָּא יִהְיֶה רַק שֶׁלִּי. הִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִמָּא, שֶׁלֹּא נָחָה לְרֶגַע וּמְמַלֵּאת אֶת הַתַּפְקִידִים שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אַבָּא גַּם יַחַד. אַבָּא שֶׁל לִיטַל, חֲבֶרְתִּי לַכִּתָּה, מְשָׁרֵת בִּצְבָא קֶבַע. גַּם הִיא לֹא רוֹאָה אוֹתוֹ הַרְבֵּה, אֲבָל לִיטַל גֵּאָה בְּאַבָּא שֶׁלָּהּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּפְקִיד חָשׁוּב בַּצָּבָא. אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁאַבָּא שֶׁלָּנוּ חַיָּל בְּצָבָא אַחֵר, בְּלִי מַדִּים. לֹא מַמָּשׁ הֵבַנְתִּי מָה הַכַּוָּנָה וְאִמָּא הִסְבִּירָה: "אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבָּעִיר שֶׁלָּנוּ לֹא הָיְתָה יְשִׁיבָה. בִּזְכוּת הַיְּשִׁיבָה שֶׁאַבָּא הֵקִים כָּאן, קוֹל הַתּוֹרָה נִשְׁמָע בָּעִיר. בַּחוּרִים מֵהָעִיר וּמִכָּל הָאָרֶץ בָּאִים הֵנָּה לִלְמֹד תּוֹרָה, מוֹסִיפִים לָעִיר שִׂמְחָה שֶׁל קְדֻשָּׁה וְגַם עוֹשִׂים כָּאן מַעֲשֵׂי חֶסֶד. אַבָּא מִתְפַּלֵּל אִתָּם מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הוּא מְלַמֵּד אוֹתָם גְּמָרָא וּמוּסָר, הֲלָכָה וְאַגָּדָה. הוּא מַקְדִּישׁ זְמַן לְשׂוֹחֵחַ עִם כָּל תַּלְמִיד שִׂיחָה אִישִׁית וְלַעֲזֹר לְכָל תַּלְמִיד בְּמַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ..."

"וְאָז אַבָּא נִשְׁאָר לִלְמֹד אִתָּם 'סֵדֶר עֶרֶב' וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ סוֹף סוֹף הַבַּיְתָה אַחֲרֵי יוֹם עָמוּס כָּזֶה אֲנִי כְּבָר יְשֵׁנָה", הִתְפָּרַצְתִּי לְדִבְרֵי אִמָּא. 

"כָּל דָּבָר חָדָשׁ הוּא קָשֶׁה בַּהַתְחָלָה", נִסְּתָה אִמָּא לְהַרְגִּיעַ. "אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁעִם הַזְּמַן הַלַּחַץ יִפְחַת וְאַבָּא יוּכַל לִהְיוֹת יוֹתֵר בַּבַּיִת".

אֲבָל אֲנִי לֹא נִרְגַּעְתִּי. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד קָרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁגָּרַם לִי לְהִסְתַּכֵּל אַחֶרֶת עַל הַדְּבָרִים. זֶה הָיָה בְּלֵיל שַׁבָּת פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ. הַתַּלְמִידִים שֶׁל אַבָּא הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה לָשִׁיר שִׁירֵי שַׁבָּת וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה. אִמָּא הִסְבִּירָה לִי שֶׁזֶּה מִנְהָג שֶׁנּוֹהֲגִים בִּישִׁיבוֹת רַבּוֹת, וְהוּא נִקְרָא "עֹנֶג שַׁבָּת".

בֶּאֱמֶת נִסִּיתִי לְהִתְעַנֵּג. הִצְטָרַפְתִּי לַשִּׁירָה וְהִתְאַמַּצְתִּי לְהָבִין מָה אַבָּא אוֹמֵר, אַךְ בְּעִקָּר הִתְעַנַּגְתִּי עַל הָעוּגוֹת הַטְּעִימוֹת שֶׁל אִמָּא. כְּשֶׁהַכֹּל הִסְתַּיֵּם, יָצָאתִי עִם אַבָּא לְלַוּוֹת אֶת הַבַּחוּרִים. אַחַד הַבַּחוּרִים נִגַּשׁ לְאַבָּא לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה וַאֲנִי נֶאֱלַצְתִּי לְהַמְתִּין בַּצַּד. הַזְּמַן הִתְאָרֵךְ וְהִתְחַלְתִּי לְאַבֵּד אֶת הַסַּבְלָנוּת.

נעצור את הקריאה,

נאזין לשמות הדמויות שרשמו התלמידים ונמקם אותם במעגלים המתאימים, לפי התרשים שעל הלוח (או לפניהם במחברת) אני- הילדה (אפשר לבחור לה שם), משפחה- אבא, אמא. חברה- ליטל. חברה/עם- בחורי הישיבה. ונשאל:

נסכם בעזרת השימוש ב'מעגלים': הילדה מרגישה שאביה מקדיש זמן רב מדי למעגל 'העם' ופחות למעגל 'המשפחה'.

נמשיך לקרוא:

'שׁוּב לָקְחוּ לִי אֶת אַבָּא', חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. לְפֶתַע פָּנָה אֵלַי אַחַד הַבַּחוּרִים בְּחִיּוּךְ: "אַבָּא שֶׁלָּךְ, הָרַב יְהוּדָה, הוּא גִּבּוֹר, מַמָּשׁ כְּמוֹ יְהוּדָה מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ". לֹא הֵבַנְתִּי: מַדּוּעַ אַבָּא גִּבּוֹר וּמָה הַקֶּשֶׁר לִיהוּדָה מֵהַפָּרָשָׁה?

הַבָּחוּר הִמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ. "אַסְבִּיר לָךְ".

"בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה: יוֹסֵף מִתְגַּלֶּה לְאֶחָיו. לְפֶתַע הַכֹּל מִתְבָּרֵר. יוֹסֵף מַרְגִּיעַ אֶת אֶחָיו וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָם לְהָבִיא אֶת יַעֲקֹב וְאֶת שְׁאַר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לְמִצְרַיִם. הוּא שׁוֹלֵחַ אִתָּם עֲגָלוֹת מְלֵאוֹת כָּל טוּב כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת אַבָּא. מַה גָּרַם לְיוֹסֵף לְהִתְגַּלּוֹת פִּתְאוֹם?"

נִזְכַּרְתִּי בְּמַה שֶּׁאָמְרָה לָנוּ הַמּוֹרָה בַּכִּתָּה: "הוּא הִתְפַּעֵל וְהִתְרַגֵּשׁ מִמְּסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁהִצִּיעַ לִהְיוֹת עֶבֶד כָּל חַיָּיו לְמַעַן בִּנְיָמִין. אֲבָל מַה כָּל זֶה קָשׁוּר לְאַבָּא שֶׁלִּי?"

"סַבְלָנוּת", הִמְשִׁיךְ הַבָּחוּר לְחַיֵּךְ. "יְהוּדָה גִּלָּה גְּבוּרָה גְּדוֹלָה; הוּא קִבֵּל עָלָיו אַחְרָיוּת עַל מְכִירַת יוֹסֵף וְעָשָׂה הַכֹּל לְמַעַן אִחוּד הַמִּשְׁפָּחָה. יַעֲקֹב הִתְכּוֹנֵן לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם, אַךְ לִפְנֵי הַיְּצִיאָה מִלְּאָה דְּאָגָה אֶת לִבּוֹ: אֵיךְ תִּשָּׁמֵר הַתּוֹרָה לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם? הוּא הֶחְלִיט שֶׁמֻּכְרָחִים לְהָקִים יְשִׁיבוֹת בְּתוֹךְ מִצְרַיִם, אֲבָל כְּדֵי לְהַצְלִיחַ הוּא יָדַע שֶׁצָּרִיךְ אָדָם חָזָק שֶׁיִּתְמוֹדֵד עִם הַקְּשָׁיִים, לָכֵן שָׁלַח אֶת יְהוּדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה'. הוּא בָּחַר דַּוְקָא בִּבְנוֹ הַגִּבּוֹר וְהַמַּנְהִיג לְהוֹרוֹת וּלְלַמֵּד תּוֹרָה, כִּי בִּשְׁבִיל לְהָקִים יְשִׁיבוֹת צָרִיךְ עֹצְמָה מְיֻחֶדֶת. גְּבוּרָה אֲמִתִּית". 

חָשַׁבְתִּי מְעַט עַל מַה שֶּׁאָמַר הַבָּחוּר, וְאַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים הוּא הִמְשִׁיךְ: "אֲנִי מִתְבּוֹנֵן עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁקָּרָה בָּעִיר שֶׁלָּנוּ בִּזְכוּת הַיְּשִׁיבָה שֶׁל הָרַב יְהוּדָה; אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ הוּא מְקַבֵּל עָלָיו אַחְרָיוּת וְדוֹאֵג לַבַּחוּרִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, וְהַתּוֹרָה שֶׁהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ מְתוּקָה מִדְּבַשׁ..."

"אַתְּ בָּאָה יַקִּירָה?" קָרָא לִי לְפֶתַע אַבָּא. רַצְתִּי אֶל אַבָּא וְהֶחְזַקְתִּי בְּיָדוֹ הַגְּדוֹלָה בִּתְחוּשַׁת גַּאֲוָה: אֲנִי בַּת שֶׁל גִּבּוֹר.

היא הבינה, דרך השיחה עם הבחור, את הערך הגדול בעבודה של אביה. אביה ויתר על חלק גדול מחייו הפרטיים- מעגלי ה'אני' ו'המשפחה' כדי להתמסר להקמת הישיבה ובכך זכה להשפיע על בחורים רבים ועל העיר כולה.

נעלה רעיונות שונים:

  1. התנדבות- עם ילדים צעירים מאיתנו, עם קשישים ועוד.
  2. תפילה- לא רק על עינייני האישיים, אלא על כל עמ"י, ועוד.

זה ידרוש מאיתנו אמנם לוותר על זמן אישי, של 'מעגל האני', אך יתן לנו גם סיפוק וכוח של עשיה ואיכפתיות כלפי אחרים. 

ניתן להגיע עם התלמידים להחלטה כיתתית על פעילות מסויימת שבה משקיעים יחד.