בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

אבות, פרק ד' משנה כא': מידת הקנאה

עינת ריינוס, צוות לב לדעת., 25/11/2015

מקצוע: משנה
כיתה: ה-ו
נושא: מסכת אבות פרק ד משנה כא

בשיעור נעסוק במידת הקנאה, ננסה להבין מה קורה לנו כשאנחנו מקנאים ומה יכול לעזור בהתמודדות עם מידה זו.

 פתיחה 

נפגש היום עם מידה מעניינת, שאנו נתקלים בה מדי פעם בחיינו- מידת הקנאה. לשיעור שלנו שלושה חלקים: חלק אישי, שיח משותף ואז יצירה.

נתחיל בעבודה עצמית:

בחדר תלויים ארבעה דפים עם שאלות של אנשים שונים (כדאי להגדיל את השאלות לדפי A3) שמתמודדים עם מידת הקנאה, עברו קראו אותן, והשלימו בדף, את השאלות. בעוד 10 ד' נתכנס שוב. (כדאי להשמיע מוסיקת רקע שקטה, זה עוזר להתרכז בעבודה אישית ופחות לפטפט).

נכנס את כל הכתה ונשאל: (כמובן שבכל שאלה נאזין קודם לתגובות ואז נסכם במידת הצורך).

המידה מוכרת לנו. גם אנו מרגישות אותה לעיתים.

 

מפגש עם מקורות

נכתוב על הלוח את המשנה ממסכת אבות:

"הקנאה, (התאוה והכבוד)- מוציאין את האדם מן העולם".

בעקבות תחושת הקנאה, תחושות שליליות נוספות: חוסר בטחון, עצבות, כעס ועוד.

נעיין יחד בקטע מסיפור החכם והתם שגם הוא עוסק במידת הקנאה: 

שֶׁהָיָה גּוֹמֵר הַמִּנְעָל-וּמִן הַסְּתָם הָיָה לוֹ שָׁלשׁ קְצָווֹת, כִּי לא הָיָה יָכוֹל הָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל-הָיָה לוֹקֵחַ הַמִּנְעָל בְּיָדוֹ וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ מְאֹד, וְהָיָה מִתְעַנֵּג מְאֹד מִמֶּנּוּ וְהָיָה אוֹמֵר: אִשְׁתִּי כַּמָּה יָפֶה וְנִפְלָא הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מָתוֹק הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מִנְעָל שֶׁל דְּבַשׁ וְצוּקִיר [סוכר] הַמִּנְעָל הַזֶּה!

וְהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ: אִם-כֵּן מִפְּנֵי מָה שְׁאָרֵי רַצְעָנִים נוֹטְלִים שְׁלשָׁה זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים, וְאַתָּה לוֹקֵח רַק חֲצִי טָאלֶער (הַיְנוּ זָהוּב וָחֵצִי)?

הֵשִׁיב לָהּ: מַה לִּי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי!, וְעוֹד: לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים?

הֲלא נַתְחִיל לַחֲשֹׁב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּמִנְעָל זֶה מִיָּד לְיָד: הָעוֹר הוּא בְּכָךְ, הַזֶּפֶת וְהַחוּטִים וְכוּ'-בְּכָךְ, וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה-בְּכָךְ, לַאפְּקִיס [המילוי שבין העורות]-בְּכָךְ; וְעַתָּה אֲנִי מַרְוִיחַ מִיָּד לְיָד עֲשָׂרָה גְּדוֹלִים, וּמָה אִכְפַּת לִי רֶוַח כָּזֶה מִיָּד לְיָד?! וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד...

מתוך הסיפור 'החכם והתם'  ר' נחמן מברסלב

 

הרבה פעמים, כשבנו עולה קנאה, אנו עונות לעצמנו: 'טוב, היא טובה בכך, ולי אין את זה, אבל לי יש... '  כלומר, אנחנו מתחילות 'להתחשבן', ליצור איזו 'משוואה'. התם אומר לנו משהו אחר לגמרי!!  אל תשווי בכלל. אל תסתכלי לצדדים. רק על עצמך. שמחי במה שיש לך. המבט על האחר רק מחליש כמו שראינו.

במדרש (בדף) למגילת שיר השירים נאמר:

"אין אדם נוגע במוכן לחברו- אפילו כמלוא נימה"

גם הפתגם העממי, שאנו משתמשים בו לפעמים, רומז לכוונה דומה:  'כל אחד והחבילה שלו'.

 

הפנמה

כל אחד צריך לחשוב על שתי תכונות טובות שלו ושתי תכונות לא טובות שלו.

נניח כל מני חפצים- גומיות, פונפונים, קוביות, אטבים, אבנים, חוטים, צבעים בגוונים שונים, ועוד חפצים מסוגים שונים.

על כל אחד לבחור ארבעה חפצים שמסמלים, מייצגים כל תכונה.

כעת, נניח אותם בתוך ה'חבילה' שלנו-  נלמד לקפל קופסא מקיפולי נייר. (עדיף שמיניות בריסטולים, כשאין זמן, אפשר להניח בשקית נייח חומה ולקשור בחוט).

שיתוף- נבקש מכל אחד לבחור תכונה אחת טובה שלו ולשתף. כדי להתרחק מהקנאה, אנחנו בוחרות את הטוב עכשיו

 

סיום

מידת הקנאה, כמו כל המידות, יש בה שורש טוב, והוא השאיפה לגדול, להיות שלם. אך היא מתגלה לנו בצורה קשה שחלישה ומעציבה אותנו לכן למדנו היום איך נכון להתרחק ממנה ולהתרכז בטוב שבי!


תגיות: אדם בחברה