בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

שמחה- סדרת שיעורים: שיעור 5- הסכנות שבשמחה

מירב ששון והילה סרף, 17/11/2015

מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

מטרות : הלומד יפנים מהי משמעותה של שמחה אמיתית

              הלומד ינתח ויעריך מהן הסכנות העלולות לנבוע משמחה לא מתאימה

               הלומד ישלוט במגוון מקורות ממכלול ספרותנו התורנית

               הלומד יפגש עם סוגיות מרכזיות ויפתח שיח עם המקורות לסוגיות האלה

              הלומד ינתח את המקורות השונים שיובאו בפניו ויציע הסברים לצדדים שווים או שונים שבהם

 

שלב  ראשון -פתיחה

 

כל בת תקבל דף. המורה תקריא את המילים הבאות , כל בת תתבקש לכתוב בהתחלה מה היא רואה מולה כשהיא שומעת את המילים שמוקראות.

 המילים:פורים,חתונה,שמחת תורה, טיול שנתי , יום הולדת, מנגינה קיצבית , קומדיה, סוף שנה"ל,ברכת החמה בכותל.

לדוג' המורה מקריאה :כשאומרים לי "פורים" אני רואה מולי ...וכו'

אחרי שכל הבנות מסיימות , המורה שוב תקריא את רשימת המילים והפעם כל בת תתבקש לתאר את התחושות של האנשים שהיא ראתה בשלב הקודם,את האווירה שיש לאותה תמונה.

נבקש כמה מתנדבות שיקריאו,

השאלה החזקה שתתבקש היא: איך יכול להיות שארועים שגורמים לי שמחה ,יכולים פעם להעלות אווירה חיובית של עומק , התחדשות וחיוניות ופעם מעלים אווירה של ליצנות , השתטות ופריקת עול ?

 נברר בפורום של הכיתה האם המשמעות של שמחה -שמן הסתם צוינה אצל חלק מהבנות - זהה בכל אחד מהמקרים? האם שמחה של שמחת תורה היא אותה שמחה של הטיול השנתי? האם היא זהה לשמחה שנגרמת בזמן צפיה בסרט קומי ? מהי קלות ראש? מה ההבדל בינה לבין שמחה ? מהיכן נובעת שמחה ולמה  היא מובילה? מה מקורה של קלות הראש ולאן עלולים להיגרר בעקבותיה ?

כדאי שנעשה הבחנה בין שמחה חיובית שמקורה בנפש והיא נקשרת לנו למושגים של כובד ראש, הכנעה, אחריות וכדו' שמחה עם גבולות ותוכן יצוק לעומת רגיעה זמנית שסכנותיה רבות  ושמקורה חיצוני( =דחף רגעי ,רצון להיות חלק מחברה או פורקן יצרים וכדו')

 

 

שלב שני –דילמות +לימוד בקבוצות

 

(שימוש בדילמות הוא אחד מכלי ההוראה המשמעותיים בשיעור המשלב חשיבה ,חוזר מנכ"ל ס"ט)

נחלק את הכיתה ל 4 קבוצות כל קבוצה תקבל דילמה שהיא תתבקש לדון בה : להציג את הצדדים השונים של המטבע ,לאפשר לכל בת להציג את עמדתה ביחס למקרה , כיצד היא הייתה נוהגת ? איך אפשר לפתור בעיות מהסוג הזה ? מאין נובעות הדילמות הללו ומהי ההנחה (המוטעית\ הבעיתית ) שנמצאת בבסיסן?

אחרי הדיון נחלק לכל קב' את מקור הלימוד שרלוונטי לגביה (כמובן שיש מקום להרחיב \ לקצר את המקור בהתאם לצורך) בסיום נבקש שכל קב' תציג את הדברים.

 

דילמה מס' 1

פסח. כולם יושבים לליל הסדר . כל הילדים של סבא וסבתא , וגם אנחנו הנכדים...את קריאת ההגדה סיימנו כבר ואפילו שולחן עורך כבר כמעט מאחורינו...אחד הדודים זרק בדיחה לחלל האוויר,דוד שני הוסיף והתלוצץ,הנכדים הצטרפו לשמחה והוסיפו כמה אמירות מצחיקות משלהם (שכמובן כללו בתוכם גם ירידות על נכדים אחרים) האווירה בשולחן היתה משעשעת,ואי אפשר היה שלא לצחוק.זה באמת היה מצחיק...אבל מצד שני אולי זה לא כ"כ מתאים לחג? איפה החרות ? היכן ביעור החמץ שבליבנו?וכל שאר הדברים שדברנו בכיתה ? מה עושים ?!

 

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה כ

כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין  ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר +דברים כ"ח+ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (מרב כל) הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.

 

דילמה מס' 2

מזל טוב! המורה יצאה לחופשת לידה ,מאתמול הכיתה כולה חוגגת הגיעה ממלאת מקום צעירה והיא לא ממש משתלטת ...(האמת –נהדר! חופש גדול באמצע שנה"ל...) 2 בנות ממלאות תפקיד קבוע  של ליצניות (לא מעליבות אותה באופן אישי , סתם מצחיקות.. ) 

ואני? אני לא עושה כלום,אני בסה"כ צוחקת, לא מפריעה או מרעישה רק נהנית קצת אז מה ? מה אתם מצפים שאני אעשה ? 

 

מהר"ל מפראג ספר נתיבות עולם ב - נתיב הליצנות - פרק ב

הדבר שהוא הפך הכנעה וכובד ראש, כאשר ימשך האדם אחר ליצנות שהוא מעשה שחוק והתול ודבר זה הוא אסור לגמרי... כי האדם נמשך ביותר אחר הליצנות ונפשו נהנה בליצנות כמו שאמרו שאני ליצנותא דמימשך אחריה, ולפיכך הליצנות נקרא גמר עבירה לגמרי יותר מהכל עד שאמרו ע"ז אם הלך סופו לעמוד ואם ישב סופו ללוץ. ומזה תלמוד קושי הליצנות ועונש שלו כאשר הכתוב מזכיר אותו אחרון לכל החטאים שתדע מזה כי הוא הקשה מכולם:

אמר ר"א (שם) כל המתלוצץ יסורים באים עליו שנ' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם, אמר להו רבא לרבנן במטותא מנייכו דלא תתלוצצו דלא לייתו יסורין עלייכו... ביאור דבר זה כמו שבארנו, שראוי שיהיו יסורים באים עליו כי כאשר הוא מתלוצץ בדבר הבל ואין בו ממש כלל רק התול... ורב קטינא הוסיף כי מזונותיו מתמעטים, כי המזונות שלו הוא חיותו ומציאותו וכאשר נמשך אחר דברי לצנות שאין בהם ממש ראוי שיהיו מזונותיו מתמעטין עד שאין לו מציאות, כי ענין הלצנות דברי הבאי הבל וריק מעשים שאין בהם ממש רק הכל תוהו לכך ראוי בשביל זה שיתמעטו מזונותיו, כי מי שמתמעט מזונותיו נחשב כאלו אינו... וכל הדברים האלו טעם אחד להם כי ראוי לאיש ההולך אחר ליצנות אשר הלצנות דבר שאין בו ממש ומציאות כלל... ור' תנחום הוסיף כי המתלוצץ גורם כלייה לעולם, ודבר זה כמו שאמרנו כי הליצנות דבר שאין בו ממש ולכך הוא גורם כלייה אל העולם עד שהוא משים את כל העולם כאילו אינו וגורם כלייה אליו הכל, בשביל הלצנות שהוא דבר שאין בו ממש. ועוד תדע להבין כי ראוי ע"י הלצנות שיהיה מדת הדין הקשה פוגע בעולם ע"י לצנות, כי הלצנות הוא הפך הדין כי הלצנות הוא דבר התול ואילו הדין הוא דין גמור דבר מחויב...

דרש ר"ש בן פזי (שם) מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך וגו' מי שלא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות ובדרך חטאים לא עמד בקנגיון ובמושב לצים לא ישב... בא לבאר עניני הליצנות שהם על שלשה פנים, האחד ליצנות שהוא בדברים שהם טיול האדם מעניני שחוק אשר נמשך לזה לב האדם ונהנה בו השומע כאשר יראה לפניו דברי ליצנות כמו אלו, והשני מיני שחוק מן צידת חיות, ודבר זה ענין בפני עצמו כי הם דברי גרוי ומלחמה, והשלישי ממיני הליצנות הוא מן התחבולות שעושים הליצנים והוא דבר בפני עצמו.

 

 

דילמה מס' 3

יש תלמידה אחת בכיתה שהיא שיא המעצבנת . תמיד יש לה מה להעיר תמיד יש לה מה להגיד אפילו שתמיד זה לא שייך...(בסדר, לא תמיד זה לא שייך סתם הגזמתי ....) אפילו למורה  כבר קצת נמאס מההערות המרגיזות שלה!

יום אחד באמצע השיעור, היא התנדנדה בכיסא . אחורה וקדימה ,ושוב אחורה..והופ! היא נפלה! זה לא ששמחתי ,אבל ,התגובה שלי פשוט לא היתה נשלטת. פתאום התפרץ לי הצחוק. מה אני אעשה- באמת שלא התכוונתי... 

 

משלי פרק כד

 (יז) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ:

(יח) פֶּן יִרְאֶה יְקֹוָק וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

 

 

דילמה מס' 4 

בהנחיית רבנית פורים עולות על הבמה בזו אחר זו תלמידות שמחקות מורות - הדיבור (בעיוות קל) הלבוש (פורימי) כל האולם מתגלגל מצחוק . האמת? זה מצחיק! הן עושות את זה כ"כ טוב... נכון שזה גם קצת לא נעים אבל מה ? אני יכולה לעצור אולם שלם שמתגלגל מצחוק ? חוץ מזה – פעם בשנה קצת שמח, הרי לא כל יום פורים...

 

הרב עובדיה יוסף: שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נ (שמחת פורים)

שאלה: בדבר המנהג שנתפשט לאחרונה בחוגי הישיבות, שבחורי הישיבה בוחרים להם רב פורים, אשר כטוב לבו ביין משמיע דברי ביקורת תוך כדי הטחת עלבונות אישיים בדברי היתול וליצנות על חשבון ראשי הישיבה והמורים והמחנכים, והשומעים ממלאים פיהם שחוק ומתבדחים בשומעם את דבריו. האם מנהג זה יכון על פי ההלכה?.

 

תשובה: לכאורה היה מקום להליץ על המנהג, לפי מה שכתבו התוספות (סוכה מה ע"א) מיד התינוקות שומטים לולביהם ואוכלים אתרוגיהם, כלומר, שהגדולים שומטים אותם מידם של התינוקות, ואוכלים את אתרוגיהם, ואין בדבר משום גזל ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחת החג. כן פירש רש"י. ויש ללמוד מכאן לאותם בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן וכלה, ונלחמים בשחוק זה עם זה, וזה קורע בגדו של חבירו, וזה מקלקל לו סוסו, שהם פטורים, מפני שכך נהגו מחמת שמחת חתן וכלה. ע"כ... וכיוצא בזה כתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן קי) בשם תשובת ריב"א, שבחורים שחוטפים מאכל ומיני מתיקה זה מזה משום שמחת פורים, אין בזה משום גזל, ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר. ע"כ. וכן כתב הרמ"א בהגה /א"ח/ (סוף סימן תרצו) בשם מהר"י מינץ בתשובה (סימן יז). ע"ש. וכן כתב הרמ"א /א"ח/ (בסימן תרצה סעיף ב'), שאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים פטור מלשלם. ע"ש. אולם באמת שאין לזה דמיון כלל, כי שם מדובר שההיזק נעשה שלא בכוונה... ובלאו הכי מצינו להרמ"א בחשן משפט (סוף סימן שעח), שלאחר שהביא דברי התוספות סוכה (מה ע"א) הנ"ל, כתב, שאם נראה לבית דין לעשות סייג וגדר בזה הרשות בידם, וכתב בביאורי הגר"א, מפני שיש צורך שעה לגדור גדר בזה, כי כמה קלקולים יוצאים על ידי כך. ע"כ. והאליה רבה (סוף סימן תרצו) כתב בשם השל"ה: ושומר נפשו ירחק מזה, שזוהי שמחת הוללות, ולא בזה בחר ה'...

על כל פנים בנידון דידן אין ספק שהעושים כן נכשלים באיסור חמור, וגדול עונם מנשוא, שהם שמים את ראשי הישיבה ומוריה ומחנכיה ללעג וקלס בדברי ליצנות והיתול, ועליהם נאמר: כמתלהלה יורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח). וכבר אמרו חז"ל (שבת קיט ע"ב): לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו...

ולכן חלילה להשתתף במושב לצים זה, כי אין להעלות על הדעת שבשביל שמחת פורים יהיה מותר לעבור על איסורים חמורים כאלה, וכמו שכתב בספר מטה משה (סימן תתריב), שאף שנדמה לרוב ההמון שהותר לבני אדם בפורים לפרוק עול תורה ומצות מעליהם, וכל המרבה בשחוק והיתול הרי זה משובח, אבל בלי ספק ענין זה הוא רע ומר, ועון פלילי הוא, שלא הותר לנו בפורים אלא שמחה של מצוה, ולא שחוק וקלות ראש. וכן כתב המאירי (מגילה ז ע"ב) שלא נצטוינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא על שמחה ותענוג שמגיעים מהם לאהבת ה'. וכן כתב המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן תרצה) בשם החיי אדם, שהיודע בעצמו שאם ישתה יין לשכרה יגרום לזלזול באיזו מצוה שהיא, או שיתבטל מתפלה, או שינהוג קלות ראש וליצנות, מוטב לו שלא ישתה. ע"ש...

 

בסיכום: המנהג שנתפשט באחרונה בחוגי הישיבות, שבחורי הישיבה בוחרים להם רב פורים, אשר כטוב לבו ביין משמיע ביקורת על ראשי הישיבה מוריה ומחנכיה, תוך כדי הטחת עלבונות אישיים בדברי שחוק והיתול, הוא מנהג רע, ויש לבטלו כליל, ומצוה למחות בידם עד שיבטלו מנהג רע זה, שלא הותרה בפורים אלא שמחה של מצוה, ולא שמחה של הוללות וסכלות. ואסור אף להשתתף במושב לצים זה. וכן אסור לנערים ללבוש בגדי נשים, וכן לנערות ללבוש בגדי גברים, אף לשמחת פורים, שלא הותר לעבור על איסור תורה בשביל שמחת פורים. והגדולים מצווים לשמור על הקטנים, שלא להלביש אפילו לילד קטן בגדי ילדה, וכן להיפך. ושומע לנו ישכון בטח.