בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

אחת זקנה - נאוה סמל

צוות לב לדעת, מירב ראובינוף, 2/9/2015

מקצוע: ספרות
נושא: דרמה, מונודרמה

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

           מערך שיעור על המונודרמה  "אחת זקנה" / נאוה סמל

 

מדוע חשוב ללמד את היצירה?

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן..." (ויקרא יט, לב)

הזקנה היא בראש ובראשונה חוויה אישית עמוקה, בה מתנסים ועומדים להתנסות יותר ויותר אנשים בחברה המודרנית. הזקנה המאופיינת על-ידי אריכות ימים ותוחלת חיים הולכת וגדלה. זקנה וחיים ארוכים חדלו מלהיות נחלתם של יחידי סגולה. חיים ארוכים למספר הולך וגדל של אנשים הוא בין ההישגים הבולטים של החברה המודרנית, עם זאת על החברה להתמודד עם ההשלכות של אריכות ימים ונוכחותה ההולכת וגוברת של אוכלוסייה מבוגרת בקרבה. (מתוך האתר "הזקנה בספרות")

מניסיוני, היצירה "אחת זקנה" פותחת פתח חשוב לדיון בנושא שמעסיק את התלמידים הנפגשים במציאות של הזקנה, דרך הסבים והסבתות שלהם, או דרך שכניהם.

באמצעות יצירה זו, יש להם אפשרות לראות את הנושא דרך נק' מבטו של הזקן עצמו. היצירה מפתחת רגישות לעולמו של הזקן למחשבותיו ולרגשותיו, והיא חשובה במיוחד בעידן שלנו, שבו לא כמו בזמן המגורים ב"חמולות", לעיתים, קורה שהתלמידים אינם נפגשים עם תופעת הזקנה בביתם ממש, או במקום מגוריהם.

נקודה חשובה נוספת היא, שהגישה של התרבות המערבית היא ש"העולם שייך לצעירים", וברצוננו לחדד לתלמידים את הגישה היהודית שמדגישה את הכבוד המגיע לזקן על הידע שרכש והניסיון שצבר בימי חייו: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" - דברים לב, ז.

עוד על מקורות ביהדות הקשורים לזקנה בקישור.

 

 

1.      פתיחה:

 

א.      הקרנת סרטון קצר בנושא הזקנה מאתר לב לדעת:

"זהו סרטון מרגש מאוד על אב בגיל מבוגר, ובנו, שכבר מבוגר גם הוא עם המון מוסר השכל - על היחס שבינינו, הכרת טובה או כפיות טובה"? (5:00 דקות)

דיון פתוח: מה למדת מהסרטון הזה?

ב.      אפשרות אחרת :

לתת לכל תלמיד למלא שאלון עמדות לגבי הגיל השלישי.

לאחר קריאת המונודרמה, או אחרי לימוד היצירה כולה, אפשר לחזור לשאלון, ולראות האם עמדותיי השתנו (הפנמה).

 

2.      קריאת המונודרמה "אחת זקנה".

 

אפשר להפסיק לקרוא לפני שחנה החליטה לחזור לבית האבות (עמ' 51 באמצע)

ולערוך דיון של "בעד ונגד": האם כדאי לחנה לחזור לבית האבות?

התלמידים יצטרכו להביא נימוקים הכתובים ביצירה עצמה, וכן נימוקים משלהם.

 

3.      תליה של דפים לבנים כשבראשם מופיעים משפטים מתוך היצירה על הקירות מסביב. (ראה נספח מ' 2)

4.       כל תלמיד יעמוד ליד המשפט שעורר בו הזדהות/ התנגדות/ התלבטות, וכל קבוצה שמתגבשת ליד אחד המשפטים תנסח ביחד תגובה.

התלמידים יכולים כמובן גם להביא דוגמאות לכל משפט מהמפגשים האישיים שלהם עם אנשים זקנים.

לסיכום, או לפני הפעילות הזו אפשר להביא את התמונה של הזקנה והילדה (אשליה אופטית), לשאול מה אתם רואים. חלק מהם יראו את הצעירה וחלק את הילדה וזה ממחיש את האמירות של חנה לאורך היצירה.

 

5.      דיון בנושאים הבאים עפ"י המאמר של דבורה סילוורסטון- סיון בביבליוגרפיה:

 

א.      מהי מונודרמה?  מבנה המונודרמה.

 

ב.      הדמויות: חנה, יעל, יותם והיחסים ביניהם.

 

ג.       המוטיבים: הזקנה, הבית

 

ד.      "סיפורו של מוצרט" ותפקידו ביצירה.

 

ה.     ניגודים: חנה והילדים, שקט לעומת רעש, חנה בעבר ובהווה, זקן  לעומת צעיר.

 

ו.        משמעות שם היצירה: "אחת זקנה".

 

 

אחרי הדיון בדמותה של חנה, אפשר להביא מהאינטרנט תמונות שונות של זקנות, ולתת לכל תלמיד לבחור תמונה שמשקפת בעיניו את דמותה של חנה ולהסביר. (הצעה של מירה צ'סלר).

 

 

ביבליוגרפיה:

מאמר של דבורה סילוורסטון- סיון על היצירה:

 

העשרה:

1.      שירים בנושא הזקנה:

אם יש זמן, אפשר בסוף הלימוד להביא שירים בנושא הזקנה ולשאול, איזה שיר, או שורה בשיר אפשר לקשר ליצירה שלמדנו.

מבחר שירים ויצירות ספרות נוספות בנושא הזקנה בקישור.

שיר מומלץ נוסף  על זקנה יפה הוא "מהיכל להיכל" של זלדה.

 

2.      קטע וידאו קצרצר על היצירה מתוך האתר של נאוה סמל.

 

3.      אפשר לסיכום הלימוד לארגן התנדבות של התלמידים במועדון קשישים, או במרכז יום לקשיש, שבו ישוחחו התלמידים עם הקשישים וישמחו אותם.

 

נספח מס' 2:

משפטים מתוך היצירה:

 

"הלואי ומישהו היה קורא לי שוב "ילדה"! אפילו לא הרגשתי מתי בדיוק זה קרה. מתי הפכו אותי מ"ילדה" ל"מבוגרת" ומ"מבוגרת" ל"זקנה". מישהו מלביש אותי בבגדים שלא מוצאים חן בעיני, ואני אומרת: "לא רוצה ללבוש! לא מוצא חן בעיניי!" אבל אף אחד לא רוצה לשמוע. מי מקשיב לזקנים?"

 

"אז מה משאירים לאדם זקן לעשות? סלסילות מִקַּש ועבודות מקארמה מֵחֲבָלִים? זהו? זה כל מה שנשאר בשבילנו?" 

 

 

"פעם נעשיתי משותקת רק מהמחשבה, אבל היום - כמה מוזר - אני לא פוחדת לדבר על המוות... הוא הופך להיות מין שכן מוכר מהדלת השנייה, כמו מלווה קבוע... אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי לשחק מחבואים עם האמת. כל יום זה יכול לקרות".

 

אני יכולה לראות בתוך העיניים שלהם איך הם רואים אותי. הם הראי שלי. גם אתם מסתכלים ורואים אותי ככה , נכון ? שיער לבן ולחיים תפוחות, וגוף עבה. וגם אני לא מאושרת עם המראה הזה. לרוץ אני כבר לא יכולה יותר, וגם לא לקפוץ, אבל עכשיו, כשיצאתי מהשער, היו לי רגליים קלות כל כך...

 

 

?פעם קוראים לי " קשישה" ופעם אומרים עלי "ישישה", וברחוב אני סתם "אחת זקנה". שום מלים יפות לא יקשטו את התואר הזה - " זקנה". המילה הזאת נדבקה אלי. אם אפשר היה להוריד מלים כמו שפושטים חולצה קרועה... מה פתאום זקנה? אני??

 

אני מסתכלת בראי וזאת לא אני. אלה לא הפנים שגדלתי איתם. להיכן נעלם הכל? כל כך התרגלתי לפרצוף ההוא... ועכשיו זה כאילו שישנתי מאה שנה... זאת לא אני כאן בראי, זאת מין מסכה ששמו עלי בכוח. לא מכירה את האשה בראי. איזה יופי אפשר למצוא בגוף המתפורר ובעור מקומט כמו עיתון משלשום? רק בתוך האישונים - עמוק עמוק מתחבא משהוא מהאני הצעיר שלי.

 

 

גוף זקן זה לא בית כלא. בפנים, עמוק עמוק, קיימת כל הזמן המגרה של "האני" הצעיר שלך. מותר להתרגש - לבכות חזק ולצחוק חזק. אפשר אפילו להתאהב.

לא, לא, אל תצחקו. אהבה היא אף פעם לא מצחיקה. מי החליט שהיא שייכת רק לאנשים צעירים? ומי בכלל אמר שכשמתבגרים אז יודעים את כל התשובות?"

 

אומרים עלינו: "אתם בגיל הפרישה, ובמילים יפות, כדי שלא נעלב, הם קוראים לנו "גיל הזהב". לאיזה זהב הם מתכוונים? בשיניים? הם רוצים שנרד מהבמה בנימוס, שלא נעשה שום בעיות. אבל אני עוד מרגישה את הבמה מתחת לרגליים. נכון, הגוף הוא כבר מכונה חורקת, אבל המנוע עוד איכשהוא בסדר. הראש עובד, ותביטו איך האצבעות שלי מנגנות!

 

"ילד הוא גם כן עול, אבל יש למה לחכות – שיגדל, שיהיה בר מצוה, שילמד מקצוע מכובד, שיביא נכדים, שייתן קצת נחת להורים.

מזקן אין כבר למה לצפות. הוא רק מפריע , כמו אבן על הכביש המהיר. אין זמן לגרוטאות ישנות, הרי העולם שייך לצעירים – ככה אומרת הפרסומת.