בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

איסור ערלה ונטע רבעי

רננה מיכאלי, 24/8/2015

מקצוע: תושב"ע
כיתה: י"א
נושא: במעגלי ההלכה

היחידה עוסקת באיסור ערלה ומצוות נטע רבעי, בדיני המצוות ומשמעותם. מלבד דיני המצוות הלכה למעשה (הן אלה הנוהגת בזמן שבית המקדש קיים, והן אלה הנוהגת בחורבנו) היחידה נוגעת ברבדים שונים: הסטורים ורוחניים. בשלב הראשון, הבנות ילמדו מה הוא איסור ערלה ומה היא מצוות נטע רבעי, כיצד נהגו בזמן שבית המקדש היה קיים וכיצד אנו נוהגים היום. בשיעור המתואר כאן, נתבונן בדברי הרמב"ן על המצווה, נעסוק בהם וננסה להפנימם.

החידוש המרכזי של השיעור, הוא שישנה משמעות עמוקה יותר גם לאיסור ערלה וגם למצוות נטע רבעי, מזו העולה מעיון ראשוני בפסוקים ובהלכות. משמעות הנוגעת לא רק לחקלאים העסוקים בהלכות ובאיסורים אלו, אלא לכל אחד ואחת מישראל שיעיינו במצווה וירדו לעמקה. מבחינתי, התהליך אותו אמורות התלמידות לעבור בכיתה, הוא שממצב בו הן לא יודעות מה אומרות בכלל המצוות הללו (כי הרי הן כמעט ולא נוגעות להן) הן גם ילמדו את ההלכות הקשורות למצווה, וגם יפנימו מה יכולה להיות לפחות אחת מן המשמעויות לחייהן.

 

המקור הנלמד: דברי ה"מנחת חינוך":

"משורשי המצוה. שרצה הא-ל להיות האדם מתעורר להלל השם יתברך בתחילת מבחר פירות אילנות כדי שינוח עליו נועם השם יתברך לברכתו ויתברכו פירותיו. כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו לכן ציוונו להעלותם ולאכול אותם במקום שבחר בימי קדם לעבודתו ברוך הוא, כי שם ציוה השם יתברך את הברכה, ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית. ועוד יש תועלת לאדם בהיותו מצווה לאכול במקום ההוא קצת פירותיו, כגון זה ומעשר שני וגם מעשר בהמה, כי מתוך כך יקבע מושבו או מושב קצת מבניו באותו המקום ללמוד תורה, כי שם מורי התורה ועיקר החכמה"[1]

 

המנחת חינוך אומר כי טעם המצווה הוא שהקב"ה חפץ כי תבוא עלינו ברכה ועל כן מצוונו להעלות פירות אל בית מקדשו, על מנת ש"ינוח עליו נועם השם".

בנוסף הוא אומר, כי כך יש סיכוי שאדם יקבע את מושבו או מושב אחד מבניו לפחות ללמוד תורה בירושלים.

 

הצעה ללימוד המקור ולהתבוננות בו:

בשלב הראשון: נתחלק לחברותות ונבקש מהתלמידות ללמוד יחד את המקור בעזרת שאלת הכוונה פשוטה:

מה הם שני הטעמים שנותן המנחת חינוך למצוות נטע רבעי?

לאחר מספר דקות נחזור לפורום הכיתתי, ונענה יחד על השאלה.

הצעה להפנמה: נחזור שוב ללימוד בחברותות, והפעם נבקש מהתלמידות לענות על שאלות נוספות:

 

סיכום:

נחזור לפורום הכיתתי, ונשאל מי מהבנות רוצה לשתף. לטובת הסיכום והחבורה הכיתתית יהיה נחמד מאוד אם בשלב זה השיתוף יהיה פורה ומפרה, אך אשתדל מאוד ליצור אוירה נינוחה ולא לוחצת.

במספר מלים אעודד את הבנות לחשוב ולהמשיך ללכת עם הדברים, להסתכל סביב ולראות האם יש משהו שנוכל לקחת לחיינו מדברי המנחת חינוך, לשים לב לרבדים נוספים בחיינו ולהתקדם.

 

 

תוספת למורה:

בתחום ערלה ונטע רבעי ישנם מקורות נוספים בהם ניתן לעיין ומהם "להעלות ניצוצות" לחיינו. אכתוב כאן שניים מהם:

הרמב"ן בפירושו לספר ויקרא:

"וטעם המצוה הזאת, לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה'. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית. ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני השם ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה', והמצוה הזאת דומה למצות הבכורים:

ואמת הדבר עוד, כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות רב הלחות דבק מאד מזיק לגוף ואיננו טוב לאכלה, כדג שאין לו קשקשת (לעיל יא ט), והמאכלים הנאסרים בתורה הם רעים גם לגוף"[2]

הרש"ר הירש בפירושו לתורה:

"קדש הלולים. לא "קדש לה'" באופן מוחלט, אלא דינו כדין מעשר שני, הוא "ממון גבוה" רק לעניין זה, שאכילתו תביא לידי "הלולים לה'"; הווה אומר: הפרי יקרין ויחזיר הילת אור, ואוכלו ישווה את ה' לנגדו. באכילתו יתן תודה לה', נותן התורה: כי בהשגחת ה' נתן העץ את פריו; ורצון ה' ייעשה גם באכילת הפרי."[3]

 

הערה:

-          בשלב הכיתתי (האחרון) כמובן, לא נכריח אף אחת, וגם אם השלב הזה פחות יצלח, אני מאמינה כי עיקר הדברים התרחשו כבר בין הבנות. (אולי יש מקום לחשוב על פורום של שתי קבוצות, ולא אחת גדולה, תלוי בגודל הכיתה).

בהצלחה!

 

 

[1] מנחת חינוך, מצווה רמז

[2] רמב"ן ויקרא פרק י"ט פסוק כ"ג

[3] רש"ר הירש, ויקרא פרק יט