בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

בבא מציעא ה ע"ב - ו ע"א: חשיד אממונא חשיד אשבועתא

ישראל ברמן, 12/8/2015

מקצוע: תלמוד
נושא: בבא מציעא

 

רקע לסוגיה:

המשנה אומרת על שניים שאוחזים בטלית שעל כל אחד מהצדדים להישבע שאין לו פחות מחצי מהחפץ שאליו הם מתדיינים. הגמרא שואלת אם כל אחד מהם מחזיק בחצי של החפץ למה הם צריכים להישבע ועונה שזה כדי שאנשים לא ינסו לגנוב לחבריהם חפצים (דברי ר' יוחנן). על תשובה זו שואלת הגמרא אם הוא חשוד על ממון שיהיה גם חשוד על שבועה, ולכן לא תועיל בכלל התשובה. הגמרא מיד אומרת שלא אומרים שמי שחשוד על ממון חשוד על שבועה. הגמרא מביאה כמה הוכחות לכך שהחשוד על הממון לא חשוד משבועה ממקרים שהאדם חשוד בהם על הממון ואעפ"כ ההלכה היא שהוא נשבע. אחרי ההוכחות הללו אביי מביא טעם אחר לשבועות במקרים הללו והוא שמא הנשבע מנסה להוציא מלוה ישנה מהאדם השני. נחלקו הראשונים האם אביי חולק על המימרא של חשיד אממונא לא חשיד אשבועתא, או שהוא מסכים אם המימרא הזו ורק חולק בהסבר המקרים.

אנו ננסה לבאר מה המחלוקת בין 'ר' יוחנן' לבין אביי לפי הסוברים שיש ביניהם מחלוקת.

 

מקורות

-          דעת ר' יוחנן – רש"י ותוס'

-          אביי חולק – רש"י 'אביי', תוס' 'ספק', רא"ש ועוד.

-          אביי לא חולק – רמב"ן, ריטב"א ור"ן.

-          מה יחס אביי למקרים המובאים בגמרא – תוס' 'ספק'.

-          ודאי גזלן – תוס' 'ספק'

-          ...דבר אחר בצדק תשפוט עמיתך - הוי דן את כל האדם לכף זכות (ספרא קדושים פרשה ב פרק ד)

 

שאלות לעיון

-          האם אביי סובר שאדם שחשוד על ממונות חשוד גם על שבועה?

-          האם דברי אביי יכולים להסביר את כל המקרים שהגמרא מביאה?

o        האם הם יכולים להסביר את המקרה של המשנה?

-          נסו לחשוב למה החשוד על הממון לא יהיה חשוד על השבועה?

o        נסו לחשוב למה שהוא כן יהיה חשוד על השבועה?

-          האם כאן נאמר את הכלל המפורסם של 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'?

o        האם כלל זה נאמר לגבי אדם מהשוק או לגבי בית הדין?

-          מה תהיה דעת סתמא דגמרא (ר' יוחנן) ודעת אביי במקרה שהוא לא חשוד על ממון אלא ודאי על הממון?

 

 

תורף החידוש הלמדני

התורה אומרת לדיין 'בצדק תשפוט עמיתך' וחז"ל למדו מכך שצריך לדון את האדם לכף זכות. אחרי שאנו מקבלים יסוד זה, שדורש בירור רב מהו ואיך הוא מבטא צדק, אנו צריכים לשאול את עצמנו איך עושים זאת. אני מציע לראות את מחלוקת ר' יוחנן ואביי כמחלוקת בשאלה זו. המצב הנתון לפנינו הוא מצב של שני אנשים שיושרם מוטל בספק, כי המצב שאליו הם נקלעו הוא מצב מאוד מתוסבך ונדיר ולכן נטיית הדיין היא לפקפק ביושרם. המשנה אומרת לנו שהפתרון הוא שבועה. אנו תופסים שבועה כדבר מאוד חמור שלאדם נאמן יש את האפשרות להישבע, אך אדם שאינו נאמן לא יכול להישבע. ר' יוחנן ואביי נחלקו כאן למה אנו מתירים להם להישבע. ר' יוחנן סובר שזה שאדם חשוד על ממון לא משליך על כך שהוא יהיה חשוד על שבועה, ואילו אביי חולק וסובר שהוא כן יהיה חשוד על השבועה אך כאן הוא לא בטוח חשוד על הממון. אני מציע לראות את מחלוקתם בשאלת הנטייה לכף זכות. ר' יוחנן סובר שיש חלוקה בין דיני ממונות שהם דינים של אדם לחברו לבין דיני שבועה שהם בין אדם לקונו. ר' יוחנן יאמר שלימוד הזכות שלו הוא שלמרות שיש לאדם זה כתם בתחום מסויים בעולמו אנו לא נמשוך כתם זה לתחומים נוספים בחייו וניתן משמעות רבה יותר לתחומים האחרים. אנו נאמר שלמרות שיש לאדם זה בעיה במצוות בין אדם לחברו - בממונות, יחסו לקונו עדיין עומד בטהרתו ולכן השבועה יכול לשמש לנו כמדד לאמינותו (גם בדיני ממונות) ועליה יהיה הדגש. אביי חולק על ר' יוחנן וסובר שאי אפשר לעשות פיצול זה בנפש האדם, ואדם שאמינותו נפגעה היא נפגעה בכל תחומי החיים. אך אביי מוכן לעשות לימוד זכות גדול אף יותר ולומר שלמרות שהמעשה הזה נראה במבט חיצוני כגזל או גניבה באמת המעשה הוא מעשה עם כוונות טובות ולא נובע מגניבה או גזל, ולכן אין לראות את האדם כחשוד על ממון, וממילא הוא לא חשוד על שבועה.

 

הצעה למהלך הפנמתי

מהלך זה יתקיים אחר לימוד הסוגיה ולא לפניו.

1.      מהלך זה יפתח בכך שנבקש מהתלמידים לכתוב יומן שבו הם מתארים את חוויות אחד מהצדדים בסיפור (אחד מבעלי הדין או הדיין – לפי הבנת ר' יוחנן או לפני אביי).

2.      נבקש מתלמידים המסכימים לכך להקריא את התיאור שלהם. נשתדל למצוא תיאור של כל אחד מהצדדים, כך אולי יצטייר תמונה כוללת.

3.      השלב הבא יהיה לימוד על 'בצדק תשפוט עמיתך – הוי דן את כל האדם לכף זכות'.

4.      לאחר מכן נציע לתלמידים את הצעתנו להבנת המחלוקת בין ר' יוחנן לבין אביי.

5.      בשלב האחרון נבקש מהתלמידים להיזכר במקרה שבו אדם פגע בהם, ולכתוב עליו שני לימודי זכות. האחד לנסות להסביר למה הוא עשה זאת ולמה בעצם כוונתו הייתה לטובה. השני הוא לא להסביר את המעשה עצמו, אלא להאיר נקודה של טוב שיש לאדם הנ"ל ולכתוב מה הוא אוהב בנקודה זו. (אפשר גם לעשות הפוך שהתלמיד יזכר במקרה שהוא פגע באדם אחר ולכתוב את שני הלימודים על עצמו)

 

 

לתשומת לב

שלבים 1-2 במהלך יכולים להיות כסיכום ללימוד הבסיסי, ושלבים 3-5 כמהלך עצמאי של נתינת סברות למחלוקת והפנמתם.

שלב 3 יכול להיות לימוד שלם וארוך לכשעצמו, צריך להחליט מראש כמה זמן להקדיש לו, האם כדבר עצמאי או רק כהכנה להבנת המחלוקת.