בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

בבא מציעא דף ס ע"א: גבולות התחרות המסחרית

אהרון אילוז, 12/8/2015

מקצוע: תלמוד
נושא: בבא מציעא

מחלוקת רבי יהודה וחכמים במשנה מציפה עמדות שונות בחז"ל בנוגע לגבולות התחרות המסחרית. המשנה שלנו נשנית כחלק מרצף דיני אונאה במקח וממכר בפרק רביעי בבא מציעא אולם יש לה הדים גם במסגרת דיני שכנים במסכת בבא בתרא (בבא בתרא בדף כא ע"א). באמצעות נקודת מפגש זו של דיני האונאה ודיני השכנים, בשתי הסוגיות, והראשונים עליהן ננסה ללמוד ולתחום את העמדות השונות בנוגע לתחרות מסחרית.

 

רקע: 

מטרת השיעור ללבן את הנקודות הבאות לאור דברי התנאים האמוראים והראשונים על הסוגיה:

א.      האם תחרות מסחרית היא דבר טוב?

ב.      באיזה מקרים היא יכולה להיות פוגענית  ו/או שלילית?

ג.       מתי ומאיזה שיקולים יש להגבילה?

ד.      כיצד מאזנים אינטרסים כאשר פגיעה באחד מהווה רווח לאחר והגנה על גורם אחד גורמת לפגיעה באחר?

ה.     כיצד באים לידי ביטוי שיקולים אלה במחלוקות התנאים, האמוראים והראשונים בסוגיה ובסוגיות משיקות.

 

מקורות:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ס עמוד א

"רבי יהודה אומר: לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. וחכמים מתירין. ולא יפחות את השער, וחכמים אומרים: זכור לטוב. "

גמ' "מאי טעמייהו דרבנן? - דאמר ליה: אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שיסקי. "

 

שאלות ראשוניות לעיון משנה וגמ' 

דין חלוקת קליות ואגוזים (בבא מציעא דף ס ע"א):

חכמה:

1.     מה פירוש "מפני שהוא מרגילן אצלו"? מה הבעיה בכך? מי נפגע מכך?

2.     האם יש משמעות לכך שמדובר בתינוקות? האם עמדת רבי יהודה הייתה שונה אם לא היה מדובר בתינוקות?

3.     האם לחכמים לא אכפת ש"מרגילן אצלו"?

4.     מה היה הדין לפי חכמים במקרה שלא ניתן לחלק משהו מקביל?

 

בינה:

5.     על מי רבי יהודה רוצה להגן (על הלקוחות? על המתחרה?)?

6.     מה לדעתך הפגם לפי רבי יהודה? ( האם הטעיה של הצרכנים? האם תחרות לא הוגנת?)

7.     מדוע חכמים לא סבורים שיש בעיה כזאת?

8.     האם במקרה בו החנויות מיועדות לקהל יעד שונה (לדוג' שכונות שונות, רמות איכות שונה) רבי יהודה יתיר או שאולי עדיין יש פגם של "גניבת דעת" הקונים?

9.     האם חכמים יתירו במקרה בו החנויות אחת ליד השניה? האם זה משנה האם שתי החנויות כבר פתוחות?

10.                 מה הדין אם חנות אחת הייתה קודמת לחברתה?

11.                 האם זה משנה לדעתך כמה החנויות קרובות, מי פתח קודם וכדו'?

 

דעת (לדיון לאחר המהלך ההפנמתי):

12.                 האם אתה מסכים עם רבי יהודה או עם חכמים?

13.                 האם בחייך שלך יצא לך שבשביל השגים אישים שלך פגעת בחבר ו/או בבן משפחה?

14.                 האם אתה בתחרות עם חבריך בתחום מסוים?

15.                 אם כן האם הרצון להיות יותר טוב מחבריך גרם לך להטעות אותם?

16.                 מה אתה מרגיש כלפי כל אחת מהעמדות שלמדנו?

17.                 מה תוכל לקחת לחייך היום מלימוד הסוגיה (גם מבלי קשר לפתיחת חנות....)?

 

 

תורף החידוש הלמדני:

נחלקו הראשונים בנוגע ליחס בין סוגייתנו לסוגיית הגמ' בבא בתרא. לדעת הרמב"ן (ר' הרחבה להלן) סוגייתנו ועמדת חכמים כפי שנפסקה בסוגיא בבבא בתרא כא ע"א מסדירה ומאזנת הן את מערכת היחסים בשוק המסחרי בין מתחרים והן את זכות והגנת הלקוחות ולכן אין צורך לשנות הדין גם כאשר הלקוחות יפגעו.  

מדברי הר"י מיגאש בבבא בתרא כב ע"א (ר' הרחבות להלן) עולה כי לדעתו אין הדברים כן. סוגייתנו (כמו גם הסוגיא בבבא בתרא) עוסקים בחתך מאוד ספציפי של מקרים בהם אין פגיעה מהותית בלקוחות ואיזון האינטרסים הנדרש הוא רק בין מתחרים והגנה על לקוחות מפני אונאה וגניבת דעת. לדעת הר"י מיגאש במקרים בהם הוספת מתחרים תשפיע לטובה על מצב הלקוחות (דהיינו תוביל להורדת מחירים) אין דין משנתנו חל ויש לאפשר תחרות חופשית יותר.

מחלוקת זו מאפשרת להצביע על הגישות השונות לתחרות מסחרית והאינטרסים השונים המעורבים בה וכיצד יש לאזן ביניהם.

 

הצעה למהלך השיעור:

ללמד את המשנה והגמ' על דין חלוקת קליות ואגוזים תוך נסיון לעורר את השאלות לעיל בכיתה ולהסביר את מורכבות הסיטואציה ואת הצורך לאזן בין מגוון אינטרסים (מתחרים, לקוחות, הציבור בכללותו וכדו') הן במישור החכמה והן במישור הבינה.

לאחר מכן לחלק את כיתה לקבוצות כאשר כל קבוצה תקבל כרטיס מקרה ותדון בו בינה לבין עצמה ולאחר מכן תביע את עמדתה על המקרה בפני הכיתה.

 

הצעה למהלך הפנמתי:

כל קבוצה תכין הצגה על בסיס המקרה בכרטיס המקרה שקיבלה ותציג אותה בפני הכיתה. לאחר הצגת המקרה הקבוצה תציג את העמדה (או העמדות השונות) ביחס לעמדה הראויה.

לאחר שניתנה הזדמנות לקבוצות השונות להציג את עמדתן, יש לעבור ללימוד הגמ' במסכת בבא בתרא כא. ולבחון כיצד העמדות השונות, האינטרסים השונים, והשיקולים השונים שהוצגו באים לידי ביטוי בסוגיה.

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב

אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי. ..... א"ל רבינא לרבא: לימא, רב הונא דאמר כרבי יהודה; דתנן, רבי יהודה אומר: לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שמרגילן אצלו, וחכמים מתירין! אפי' תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם - אלא דאמר ליה: אנא קמפלגינא אמגוזי, את פלוג שיוסקי, אבל הכא אפילו רבנן מודו, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.

מיתיבי: עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי! תנאי היא;

 דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות, ולשכנו אינו כופיהו; רשב"ג אומר: אף לשכנו כופיהו.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא, מאי? תיקו.

 

 

שיטות ראשונים בסוגיה:

ר"י מיגאש מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב

אלא מיהו מסתברא לן דהני מילי כלהו היכא דליכא פסידא על הלוקחים הוא, כגון דשוו דמים אהדדי ושוין עסקי נמי אהדדי דלא מרווחי לוקחים מידי עבדו רבנן תקנתא לבני מתא כי היכי דלא לשהיין עסקייהו ולא תפסיק להו לחיותייהו. אבל היכא דשוו להו עסקייהו להדדי ולא שוויין דמים אהדדי או שוויין דמים אהדדי ולא שוו עסקי אהדדי חזינן אי לוקחים דההיא מתא גוים נינהו אית להו לבני מתא לעכובי עלייהו ואי לוקחים דההיא מתא ישראל נינהו מסתברא דלמעבד תקנתא למוכרים במאי דאיכא פסידא על הלוקחים לית לן רשותא. הלכך כיון דאיכא הרווחה ללוקחים לאו כל כמינייהו דמוכרים דמתקני לנפשייהו ומפסדי לאחריני וכן נמי הא דאמרינן (בסמוך) עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו.

 

 חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף כב עמוד א

...מדתנן (ב"מ ס' א') ולא יפחות את השער ואע"ג דתנן עלה וחכמים אומרים זכור לטוב ....דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"י אלא משום דא"ל אנא פליגנא אמגוזי את פליג שיסקי, כלומר כיון שכבר ירד לאומנות זו יכול לתקן עצמו, אבל הכא א"ל פסקת ליה לחיותאי כיון שהוא העמיד תחילה לאו כל כמיניה, וכן נמי סיפא דמתני' בהכי ריהטא דלא פליגי רבנן ור"י אלא בבעלי אומניות אבל מי שאין לו לירד לאומנות, משום מרווח תרעי ודאי לאו כל כמיניה, ואי בעו בני מאתיה דלוזיל גביהו יתנו על השערים או יושיבו ביניהן אחד מעירן, אבל האי ודאי מצי מעכב אההוא בר מתא אחריתי, דאי לא תימא הכי לעולם לא יעכב שאי אפשר שלא יוזל השער כשיש שם הרבה בני אומנות זו ותקנת לוקחים ודאי היא, אלא ש"מ כיון דהאי אית ליה פסידא לאו כל כמיניה דליתי בר מתא אחריתי וליתקין להו ללוקחים ויפסיד למוכרים, אבל בני המדינה רשאין להתנות שימכור בכך וכך, ואם לאו שיושיבו שם אחר ובלבד בשער בינוני שיפה לשניהם, ומיהו אי לא שוו עסקיאהדדי ודאי מודינא דמצו למימר ליה את עסקך גריעא והך עסקא שפירא וכעיסקא אחריתי דמיא דהא לית לך דכותה.