בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

הריאליזציה של יציאת מצרים

בראון דסברג, 26/5/2015

מטרות:

1.      התלמיד יחשוב על מקומם של ה"טבעי" וה"על-טבעי" בעולמנו ובאמונתנו.

2.      התלמיד יראה גישות שונות באשר לשאלות אלו, ויבין שכולן לגיטימיות ביהדות.

3.      התלמיד יכיר תיאוריה ראליסטית לסיפור יציאת מצרים, ומתוך כך יוכל לחבר סיפור מופתי זה לחיים הריאליים.

4.      התלמיד יכיר תפיסות שונות כיצד להבין את סיפורי התנ"ך, מתוך ביסוס עמדתו האישית וכבוד לדעות האחרות.

 

מקור 1 - תלמוד בבלי מסכת שבת דף נג עמוד ב

תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו.

אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה!

אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית!

 

שאלות על המקור

·         (בהצבעה בלבד, ללא מילים): "ירים את היד מי שמזדהה עם רב יוסף, ירים את היד מי שמזדהה עם אביי".

·         בקשה מנציג (או נציגים) של כל דעה שינמק את דעתו, ושיגיב על הנימוקים של הצד השני.

 

לימוד משותף של מקורות 2-3

מקור 2 - רמב"ם פרק שמיני מההקדמה למסכת אבות

הרצון היה בששת ימי בראשית, והדברים כולם נמשכים אל טבעיהם תמיד, כמו שאמר "מה שהיה הוא שיהיה", "ואשר להיות כבר היה", "אין כל חדש תחת השמש".

ומפני זה הוצרכו החכמים לומר שכל המופתים היוצאים ממנהגו של עולם, אשר היו, ואשר יועד בהם שיהיו, כולם קדם הרצון בהם בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים ההם אז, שיתחדש בהם מה שהתחדש. וכאשר התחדש בזמן הראוי – חשבו בו שהוא דבר שקרה עתה, ואינו כן ...

ותמצאם תמיד בכל דבריהם, עליהם השלום, יברחו מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת.

 

מקור 3 - רמב"ן שמות פרק יג פסוק טז

וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:

ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:

 

שאלות על המקורות:

·         (שאלת הבנה): כמו מי  (מהכיתה ומהגמרא) סובר רמב"ם וכמו מי סובר רמב"ן?

·         מה ההוכחות שמביא כל אחד?

סיכום בטבלא על הלוח של הדעות וההוכחות.

·         כיצד כל אחד היה יכול לענות לדברי חברו?

 

לימוד משותף והסבר של מקור  4

מקור 4

הידע הרפואי שיש לנו היום על מחלת הדֶבֶר יכול לשפוך אור על תהליך מעניין שייתכן כי התרחש במכות מצרים (אמנם יש עוררין על ההשוואה בין הדֶבֶר המודרני לדֶבֶר התנכ"י, אך יש סיבות רבות להשוות בין השניים).

הדֶבֶר מופץ כך: פרעושים עוקצים חיות ומכרסמי בר נגועים בדֶבֶר. כשהחיות נכחדות בגלל המחלה, הפרעושים הנגועים ממשיכים אל בני אדם ומעבירים את המחלה אליהם. בתהליכים המתקדמים של המחלה, מתפתחים נגעים מוגלתיים שחורים (אשר נתנו למחלה את הכינוי "המוות השחור"), ויש לה כמעט מאה אחוזי תמותה (לפני המצאת האנטיביוטיקה). הדרך להתמודד עם המגיפה היא הפרדה בין החולים לבריאים על ידי "הסגר".

את הפרעושים מצאנו במכת כינים (פרעושים וכינים הם מאותה משפחה (שבת קז). ליתר דיוק: הפרעושים והכינים הם מאותה משפחה זואולוגית (החרקים בעלי שלושה זוגות רגליים), אך שייכים לזנים נפרדים (הכינים למשפחת ANOPLURA , והפרעושים למשפחת SIPHONAPTERA). כל זאת בהנחה שהמונחים "כינים" ו"פרעושים" מתקופתנו זהים למונחים שבתורה) . את חיות הבר מצאנו בערוב (בהנחה שבערוב היו גם מכרסמים. מכרסמים הם סוג בעל החיים המתאים ביותר לתיאור של התורה, "וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת-הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ". גם בבתים, גם מתחת לאדמה וגם מעליה). ייתכן שמכת הכינים הסתיימה כשהגיע הערוב, והכינים עברו אליהם. כשהערוב הסתלק, העבירו הפרעושים את המחלה לבני האדם, והחל הדֶבֶר. המשך המחלה, "המוות השחור", הוא המכונה בתורה "שחין" , ואכן לא כתוב בתורה שהדֶבֶר הסתיים (נשמע ששחין הוא מה שאנו מכנים "המוות השחור" בגלל שלוש סיבות: האחת, הוא דומה לפיח הכבשן שזרק משה. השנייה, איוב, שלקה בשחין (איוב ב, ז), מתאר זאת אחר כך כ"עורי שחר מעליי" (איוב ל, ל). השלישית, בסיפור מחלתו של חזקיהו נראה ששחין נחשב כמחלה חשוכת מרפא, ולכן גם חזקיה וגם איוב נזקקו לנס כדי להירפא ממנה). דווקא מכת הברד, שהכריחה את כולם להסתגר בביתם, גרמה לסיום המגיפה.

 

שאלות על המקור:

·         מה אתה חש כאשר אתה קורא מקור זה (הדגש הוא על התחושה ולא על הקוגניציה. האם יש התנגדות, שמחה,הקלה וכד')? הסבר מדוע!

·         מי לדעתך כתב מאמר זה, אדם מאמין או לא? הסבר!

·         האם/את מי כדאי לחשוף למאמר זה או מאמרים שכמותו?

 

סיכום:

סיפורי נסים יכולים לעורר בנו רגשות שונים: השתאות או סקפטיות. הסברים ריאליים של הנסים יכולים לעורר בהתאמה אכזבה או הבנה.

שתי התפיסות לגיטימיות, אך צריך להיות מודע להשפעה של כל אחת על תחושתנו האישית ותחושת הסובבים אותנו.