בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

שלושה - לאה גולדברג

דבורה סילברסטון סיון, 26/5/2015

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

שלושה עמדו מול שבריו של שלם/ לאה גולדברג

 

    סיפור על שתי ערים

   עובר-אורח שהתקרב לעיר גדולה, שאל אישה בצד הדרך, "איך האנשים בעיר הזו?"

   "איך היו האנשים במקום שממנו אתה בא?"

   "נוראים", אמר הנוסע. "מרושעים, לא ראויים לאמון, נתעבים לגמרי".

   "אה", אמרה האישה, "תמצא בדיוק כאלה בעיר  שמולך."

 

   זמן קצר אחרי שהאיש הלך לדרכו, עובר-אורח אחר הגיע, ואף הוא שאל את האישה על טיבם של    

   האנשים בעיר שמולם. ושוב  הזקנה שאלה איך היו האנשים במקום שממנו האיש בא.

   "הם היו בסדר גמור. הגונים, חרוצים ונדיבים. הצטערתי מאוד שהייתי צריך לעזוב", אמר הנוסע השני.

   ענתה האישה החכמה: "אל תדאג. אתה תמצא אנשים כמותם בעיר שמולך".

( מתוך "מבחר סיפורי עם")

 

"שלושה עמדו מול שבריו של שלם"

 א': השמעת "אלפונסינה" של מרסדס סוסה. לשם יצירת אוירה מתאימה.

אני ממליצה לעצום את העיניים ולהקשיב לשיר מתוך שקט מוחלט. להתרכז במוסיקה ובביצוע.   ל א   להתייחס למילים (למי שמבין ספרדית).

 

 ב':  מחלקת את הטקסט "שלושה עמדו":

               

 

ג':       - קוראת את השיר.

השיר מתאר מציאות אובייקטיבית, ושלוש תגובות סובייקטיביות.

 מציאות אובייקטיבית: "שלושה עמדו מול שבריו של שלם"

 

"שלושה עמדו":

לפנינו שלושה אנשים מוגדרים באופן חד משמעי וסטריאוטיפי: חכם, שוטה וחולם.

האנשים האלה מייצגים שלוש תפיסות עולם, שלוש גישות, שלוש פרשנויות סובייקטיביות של המציאות

לפנינו שלושה מצבי רוח. שלושה מצבי נפש.

לפנינו שלוש תקופות. אולי שלושה שלבים המצויים באדם אחד 

שלושה אנשים עומדים "מול שבריו של שלם"

 

-  מה הם, בעיניכם, שברים של שלם?

 - סבב קצר של תשובות

שברים של שלם יכולים להיות:

 

בהמשך השיחה, כשנתייחס ל"שברים של שלם", אני מבקשת שתחשבו על  דוגמא קונקרטית, כדי שהדברים לא יישמעו מופשטים.

בשלב זה אפשר לבקש מתנדבים לשתף את הקבוצה בשבר שעברו.

 

ובכן, שלושה עמדו מול שבריו של שלם:  ח כ ם   ,    ש ו ט ה  ,    ו ח ו ל ם.

אני שואלת את עצמי: למה דווקא  שלושה? ולמה דווקא אלה המסוימים? האם אין זה הגיוני לחשוב שטיפוסים נוספים עמדו מול שבריו של שלם? למשל: אמן, פוליטיקאי, מנתח-לב, מכוון פסנתרים או חייל בורמזי? וגם שמות יש להם: יששכר, ציפי, תמרה..

אני חושבת שהחכם והשוטה והחולם נמצאים בי. (בעצם אצל כל אחד מאיתנו). כל אחת מהדמויות הללו מתעוררת בשלב אחר של המוּדָעוּת שלי, כשאני מתמודדת עם מצב של משבר.

 

החכם בשיר הזה מוגדר כפסימי: "הן בדרך ישר אני בא - / מעולם לא רוחם אל עולם לא נוחם/ וידע ליבי מה ניבא". הפסימיות הזאת היא מנגנון הגנה, שמאפשר לו לשרוד ולהיערך מול השברים של השלם. הוא הרי אומר "כבר מזמן החזקתי בהשקפה שאנו חיים בעולם חסר רחמים וחסר נחמה. והמציאות מובילה אותנו בקו ליניארי ("אקספרס") אל השבר. הרי ידעתי זאת קודם, נו אז מה החידוש בכך שאני עומד עכשיו מול שבריו של שלם?"

כולנו מכירים את הטיפוס שתגובתו הראשונה ל"בְּרוֹךְ" היא: ידעתי!!

 

לאה גולדברג רואה במנגנון הגנה זה ביטוי של חכמה. היא כמו אומרת לנו: - לך תכין את עצמך לימים קשים, ואז לפחות לא תופתע מהמכה..

אם נתייחס לחכם רק כמנגנון  א ח ד  במערכת של מנגנונים, נבין שהוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן.

הנה לפנינו מנגנון הגנה אחר  -  של השוטה:

 

השוטה, מול החכם משחק ב"נדמה לי" ובכך הוא מפעיל מנגנון הגנה מסוג אחר:  ה כ ח ש ה. אומר השוטה: השבר הוא טעות אופטית - "השלם עומד על כנו/ רק נדמה לי שהוא נשבר".

אבל כשמנגנון ההכחשה הזה אינו מחזיק מעמד מול כוחה של המציאות האובייקטיבית, הוא מפעיל מנגנון הגנה אחר: הוא בורח אל אשליה אחרת: הוא  מ ו ד ע  לעובדה שהוא שוטה, ואני, בתור שוטה, הוא אומר, אינני יכול לתקן, אבל מישהו אחר  -  נאמר: רופא מומחה, או רבי או אפיפיור  -   כן יכול.

כלומר, מעבר למציאות של שברים קיים לו עולם של אשליה. גן עדן. גן עדן של שוטים.

 

הטיפוס השלישי, החולם, הוא המעניין ביותר בשיר. הוא  א י נ ו  אומר, והוא אינו נמצא בעמדה אחת מוחלטת כמו החכם והשוטה. הוא  מ ר ג י ש  והוא מגיב רגשית: הוא נשבר יחד עם השברים שמולם הוא עומד. התגובה הרִגשית הזאת נובעת ממודעות: "ובכה החולם ביודעו כי שבר עם שבר לא יחובר". החולם "קורא" את המציאות, ומתאבל עליה.

 

אם נתייחס לכל אחת מן הדמויות שבשיר כאל   ש ל ב י ם   של התמודדות עם המציאות של השבר, הרי שניווכח שבתנועה ספיראלית מבחוץ פנימה, כשמערכות של הגנות מתקלפות מאיתנו, אנחנו עוברים למהלך יותר ויותר עמוק, יותר ויותר אמיתי, יותר ויותר "אנחנו": ה"אנחנו" הזה כולל גם מודעות וגם תגובה רגשית שנובעת ממנה. כלומר, "חכם שוטה וחולם" הם שמות של שלבים בתהליך של מודעות.

 

אבל הבכי הזה של החולם אינו סוף פסוק: בגלל שהדמות היא  של   ח ו ל ם,  לחלום יש עלילה עם התחלה אמצע וסוף: "וכל שבר היה בידו לשלם  -   וחזר ונשבר". מעניין שהחולם אינו אוסף את השברים ומדביק. בכוחו של החלום (שגם בו יש אשליה, מעין מציאות של  wishfull  thinking)  להפוך כל שבר  לשלם. הכוח של החלום הופך את החולם ל"סוּפֶּרְמֵן" -  גם אם זה לשבריר של שנייה.

 

וכאן מסתיים השיר של לאה גולדברג. כמשוררת מתאים לה לסיים את השיר בערבוב סהרורי מר-מתוק-מר של מציאות ובדיון של חלום.  "וכל שבר היה בידו לשלם  -  וחזר ונשבר".

 

אבל מה?

 

אנחנו  לא חייבים לסיים כאן את הדיאלוג שלנו עם השיר:

גם אחרי שהשבר חזר להיות שבר, יש לחולם יכולת לחלום חלום חדש, לנסות שוב.

 

שאלה: איך היית ממשיך את השיר? נאמר, מוסיף לו עוד בית?

(אפשר לכתוב רעיון, לאו דווקא בית-של-שיר).  מקציבה לכך כ-10-15 דקות.

מחלקת דפים. אתם יכולים לכתוב בעצמכם, או בזוגות.

 

-  סבב תשובות קצר. זהו שלב חווייתי. לפעמים מביא לקתרזיס.

אפשר להציע לתלמידים להכניס בשלב זה דמות נוספת, רביעית, לאפיין אותה ולתת לה קול.

                               

לסיום: עִצְמוּ שוב את העיניים. נשמע את השיר plaisir d'amour  שלפי דעתי ככה שרים מלאכים . לדוברי הצרפתית מביניכם אני מבקשת לא להתייחס למילים, אלא להתחבר אל המוסיקה ואל קולה של ננה מושקורי. שבו נוח. הקשיבו לעצמכם.