תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > יסודי > מעגל השנה > אני חלוץ

אני חלוץ

צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: מעגל השנה
כיתה: ה-ו ז-ח
נושא: יום העצמאות

מתוך רצון למצוא חיבור אישי של כל אחד מבני הכתה להמצאותו לשייכותו לארץ, נעסוק בשיעור בנס הגדול שזכינו להתרחשותו לפני כמה עשורים בלבד, ובעובדה כי הוא נוכח בחייו של כל אחד ואחת מאיתנו.

פתיחה

נשב במעגל. נחזיק שני גלילי צמר, אחד כחול ואחד לבן.

נמסור זה לזה לסירוגין את שני גלילי הצמר, כל תלמיד שמקבל בתורו כדור לידיו, ממשיך לאחוז בחוט, וזורק אותו לחבר אחר בכתה. כשזורקים את הכדור הלבן, יש לנקוב בשם הארץ ממנה הגיעה המשפחה מצד אבא לארץ, וכשזורקים את הכדור הכחול, יש לנקוב בשם הארץ ממנה הגיעה המשפחה מצד אמא לארץ. כך נוצר סבך כחול לבן, שנוצר מבליל הגלויות שמהן הגענו לכאן.

נפתח ונאמר:

פתחנו את השיעור במשחק שנועד ליצור תמונה סמלית לעין, של הצירוף החדש שהתרחש בארץ כשה' קיבץ אותנו אליה בחסדו, כשהקמנו את מדינת ישראל, לפני מעט מאד זמן..

הצירוף הזה, של יהודים מכל קצוות העולם הוא מאד לא ברור מאליו. איך קרה שיהודי ממרוקו ויהודיה מפולין, יהודים מצ'כיה, אתיופיה, אוסטרליה ועוד ועוד (כדאי לחזור דווקא על שמות הארצות שהוזכרו במשחק) התקבצו והגיעו למקום אחד, בזמן אחד? 

הסתכלו על החוטים שאנחנו מחזיקים יחד:

להוציא ולהעביר חוטים מכדור צמר מיד ליד זה פשוט. להוציא אנשים מביתם ולהביא אותם למקום חדש, להתערבב אלו באלו מחדש- זה בלתי נתפס.

נשאל את התלמידים:

  • למה לדעתכם כל כך הרבה אנשים מצאו את עצמם עוזבים את הארץ שבה גדלו, ויוצאים יחד להרפתקאה הזאת, לעלות לארץ ישראל, לגור במקום חדש, עם שפה חדשה, ואנשים זרים ושונים מאד?

נסכם ונאמר: לפני שנים לא רבות כלל זיכה אותנו ה' לקחת חלק בתהליך שיש בו גאולה אמיתית: קובצנו מבין הגויים, הקמנו מדינה, וצבא, ניצחנו במלחמות, זרענו שדות ובנינו כאן בתים, והקמנו כאן משהו מופלא מאד. ולמרות שכל אחד הגיע מקצה אחר של העולם, נפגשנו כאן, אחרי אלפי שנות גלות.

נמשיך ונשאל:

  • האם לדעתכם אפשר לקרוא לזה נס?
  • האם אתם מרגישים על עצמכם שהעובדה שאתם גרים כאן היא פלא שאינו ברור מאליו?

בשיעור הקרוב ננסה להתבונן מקרוב על עובדת היותנו כאן, על הצד הפלאי וגם על המשמעות האישית שהיא נושאת עבור כל אחד ואחד מאיתנו, לכבוד יום העצמאות הקרב ובא, בו אנחנו חוגגים את העובדה הזאת, ואת הבית החדש-ישן שלנו, כאן בארץ ישראל.

 

האזנה לשיר

נחלק לתלמידים את מילות השיר "כתונת פסים" של מאיר אריאל.

כשמילותיו לנגד עיניהם, נצפה יחד בקליפ המרגש שלו.

 

כתונת פסים

מילים: מאיר אריאל

לחן: ארקדי דוכין

לפני כמה וכמה שנות אלף

נפרדנו אני ואחי

הוא לכיוון של הקרירים האלה

אני לדרום מזרחי

יובלות על יובלות לא התראנו

ופתאום נפגשנו כאן

לא הכרנו כל כך השתננו

טוב שהשארנו סימן

מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי

בבכי צחק לי אחי

אתה לא נראה כל כך ישראלי

בטח שלא תנכי

כן, כל הצבעים עוד יזהירו

לכל הצדדים בעולם

לראות כולם את כולם

וכל הצדדים עוד יכירו

בגוונים השונים את עצמם

ויותר הצבעים לא יסתירו

אדם מאדם דם מדם

מי שמדבר צחקתי בכיתי למראה החיוור של אחי

למבטא המוזר שלו ביטא ביטא זה יותר תנכי?

הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע

כל פס רוצה לקלף לי את העור

הו פסים פסים פסים שלי אני לא אשתגע

רק אתן לגוונים מעט אור

 

פולנים התנפלו על מרוקו

רוסים נכנסו בתימן

מצרים חטפה מטורקיה

שבדרך תקעה את יוון

איך שביניהם הסתבכנו

כבר סופר אף כי לא יאומן

אבל למה את המלחמות הזרות שלהם משכנו

אחרי שהם שכחו אותנו מזמן מזמן

הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע

כל פס רוצה לקלף לי את העור

הו פסים פסים פסים שלי

אני לא אשתגע לא אשתגע

רק אתן לגוונים מעט אור

 

נאזין לשיר פעמיים. בפעם השניה נבקש מהתלמידים לקרוא ולסמן לעצמם משפטים שמצאו חן בעיניהם במיוחד.

בתום ההאזנה, נערוך דיון קצר על השיר. נשאל (כדאי, אם נחוץ, להקדים לדיון מעט זמן לביאור מילים קשות בעזרת התלמידים, כדי להביא את כולם למידת הבנה דומה) :

  • על מה השיר הזה מדבר?
  • מה זאת כתונת הפסים הזאת, לדעתכם?
  • ומהם הגוונים השונים עליהם מספרים לנו כאן?

נשלים את הנקודות המרכזיות, אחרי דברי התלמידים:

השיר עוסק בדיוק באותו ענין בו פתחנו את השיעור. הפלא שחולל לנו הקב"ה והביא את כולנו לכאן מכל קצוות תבל, הוא המפתח של השיר הזה. כתונת הפסים מרמזת לנו על היעוד שלנו כעם נבחר. כפי שיוסף היה בן אהוב ונבחר, כותב השיר בוחר להלביש את כולנו בכותונת הזאת. (ניתן, אם מעוניינים להוסיף לשיעור תוכן לימודי יותר, לגעת כאן במשמעות המושגים מטאפורה ומטונימיה, כדרך העיצוב הננקטת כאן. ניתן למצוא הרחבה על כך בחומר העזר למורה, בסוף השיעור).

  • מה לדעתכם אומר המשפט: "הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע כל פס רוצה לקלף לי את העור " ?
  • למה שהפסים יקלפו את העור?
  • מה יכול להיות מכאיב בתפקיד הזה שקבלנו, כלובשי כתונת הפסים?
  • האם סבלנו ממנו בעבר?

נסכם סיכום ביניים ונאמר: התפקיד שלנו הוא תפקיד יקר וחשוב, אבל גם גבה מאיתנו מחירים גבוהים מאד של סבל, רדיפות ושנאה. כמו יוסף שחווה סבל איום מאחיו בגלל הכותונת שלו, כך גם עם ישראל כולו. התפקיד הזה הוא התפקיד המולד שלנו, הוא הבגד שכולנו הולכים איתו. הוא הייעוד והגורל שלנו גם יחד.    

  • למה לדעתכם בחרו לבצע כך את השיר, בקליפ?
  • על מה זה מלמד, יותר מכל?

כעת נבקש מהתלמידים לקרוא את המשפטים שאהבו יותר מכל. נעיר את תשומת ליבם שבקליפ, רק על ידי החיבור בין הזמרים השיר מתקיים. כל זמר מבצע את החלק שלו, וכך נוצר שיר.

  • האם אתם מרגישים שכך גם כולנו, במציאות, ולא רק בשיר?
  • האם הרגשתם פעם שכשזכיתם להיוולד דווקא כאן, קבלתם גם תפקיד מיוחד ואישי. "שורה" בשיר שהיא רק שלכם?  לא רק כעם, אלא גם כיחידים?

 

תרגיל כתיבה

בהמשך ישיר לדיון כאן, נבקש מהתלמידים:

  • הקדישו מחשבה לשאלה: מה משלל הדברים שאני טוב או מיוחד בהם, יכול להיות גם תפקיד שלי, בתור חלק מעם ישראל, בארץ ישראל?
  • מה אני עצמי יכול להביא כמתנה לארץ?

אם  התרגיל מופשט מדי, אפשר לתת דוגמאות:

  • אני טוב בספורט, ויכול להתאמן ולייצג אותנו באולימפידה
  • אני שרה יפה, ויכולה לשיר לארץ ישראל שירים נפלאים ואוהבים
  • אני מטיילת המון, ויודעת למצוא שבילים חדשים שלא הלכו בהם עדיין בארץ ישראל
  • אני כותב יפה, ואוכל לכתוב עליה סיפורים מיוחדים

ועוד ועוד על זה הדרך.

חשוב לשים לב: נקודת חיפוש התפקיד האישי היא נקודה העשויה להיות רגישה למדי. הרבה תלמידים לא ידעו להגיד על עצמם במה הם טובים, יתביישו ביכולותיהם או בכנות לא יצליחו להכיר בהם. תפקיד המורה בחלק הכתיבה הוא לעבור בין התלמידים ולזהות מה מקומו של התלמידי ביחס למשימה. מי שמתקשה, יש לעזור לו בשאלות הכוונה וגם ברמזים, בהנחה שהמורה מכיר היטב את התלמידים ויכול לעזור להם לזהות את חוזקותיהם.

 

טקס הדלקת משואות כיתתי

בתום תרגיל הכתיבה, נפנה לערוך טקס "הדלקת משואות" כתתי.

נשאל את התלמידים אם הם מכירים את טקס הדלקת המשואות המסורתי, ונסביר להם מעט עליו.

בכל שנה נבחרים אנשים מיוחדים מאד להדליק משואה ביום העצמאות, כיוון שבמעשיהם הם הוכיחו שמילאו את התפקיד המיוחד שנתן להם הקב"ה למלא למען הארץ שלנו.

אחרי שראינו שכל אחד ואחד מכם יש לו משהו מיוחד שהוא יודע לעשות נהדר, ורוצה לתת ממנו מתנה לארץ שלנו, אתם בעצם ראויים כולכם לגמרי להדליק משואה.

נסכם את השיעור. בפתיחה עסקנו באופן הניסי בו התקבצנו הנה בעשרות השנים האחרונות. בפלא הגדול שחולל לנו הקב"ה, ובזכות הגדולה להיות חלק מתהליך הגאולה הזה,. דרך השיר שהאזנו לו ראינו כיצד אנחנו נושאי תפקיד חשוב בעולם הזה, כעם וכפרטים, וניסינו להתחקות אחרי התפקיד המיוחד שאנחנו יכולים לגלם בכוחנו ויכולותינו הייחודיות.

כעת נסדר בכתה נרות (לשם הנוחות: נרות חב"ד בעטיפת אלומיניום) כמניין התלמידים, וניתן בתורו לכל אחד להחזיק נר הבדלה דלוק (או כל נר מרשים אחר העשוי להראות כמשואה במידה מסויימת) . נכתוב על הלוח את הנוסח:

"אני _____________(שם התלמיד) בן _______ ו_________ (שמות הוריו)

מדליק משואה זו בזכות היותי ______________________________(התפקיד שניסחו לעצמם בתרגיל הכתיבה)

ולתפארת מדינת ישראל!"

בתום כל הדלקה, כל הכתה תמחא כפיים ותריע למדליק המשואה על תפקידו החשוב.

 

חומר עזר למורה

  • הגדרת מטאפורה באתר מט"ח. 
  • הגדרת מטונימיה באתר מט"ח.
  • לצורכי הרחבה והעמקה, מובאים דבריו של הר' קוק בייחס לחשיבות שבנאמנות לתפקיד האדם הפרטי בעולמו :

בקשת האני העצמי. צז

ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור. אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה  הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו. חטאנו עם אבותינו, ... חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איך, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו.  בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זנה אחרי אלהי נכר,  את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב. חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות.  קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה. וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה  גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם. והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה.

חדש באתר

לך ירושלים
שיעורים לתיכון ליום ירושלים

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים