תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > רגשות ושתיקה

רגשות ושתיקה

שרהלה מסינג
הדפסה
מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

אז איך מתקשרים עם הנשמה ?

ישנן מס' דרכים שניגע בשתיים מהן.

 

מוזיקה מרגיעה – הרפית שרירים

נעמדים במעגל, נותנים ידיים, כאשר יד אחת שלי מתחת ליד חברתי והשנייה מעל ליד חברתי, ועוצמים עיניים וממששים ולומדים את היד של החברה שלימיני לאחר מס' דקות מחליפים ועושים זאת עם זאת שלשמאלי.  בעוד הבנות בשקט ובעייניים עצומות נותנים לכל אחת צימוק בפה (אחרי ברכה כמובן) ומבקשים לחוש אותו בפה את המרקם, את הטעם, את הקשיות, את הבליטות. אפשר גם עם השיניים, ורק בסוף בולעים.

יושבים לדיון מה היה כאן מה קרה לנו, עלו כל מיני דברים שעיקרם הוא, שאף פעם אנחנו לא מתעמקים ככה, אין לנו זמן להנות ולמצות בצורה כזו מדברים על השקט וההתנתקות שמאפשרים לנו זאת, אפשר להעזר כאן בשאלות ההפנמה הן מצוינות.

 

אחרי שקצת למדנו על השקט ועל ההתכנסות פנימה נפגש פגישה ראשונה עם מה שבתוכי:
קוראים ומסבירים את הרמב"ם בהלכות דעות, ועדיין עם המוזיקה ברקע, כל הזמן בחושך עם נרות דולקים. כל אחת כותבת את עצמה, את הדעות שיש בה לפי מינוחו של הרמב"ם , ולפי הסיווגים שלו. חלק זה יכול לקחת גם 20 דק' זו חוויה מרוממת כולן שוכבות על הרצפה וכותבות בלי יכולת להפסיק.
כיוון שזה עדיין שלב מוקדם, לא משתפים בנכתב, מתייקים בקלסר, אך עושים סבב של מה אני מרגישה עכשיו – התגובות נעות בטווח גדול. שבעצם יש כאן הרבה על הטוב שבי אני לא מרגישה נעים לכתוב, ובעיקר אני מרגישה רע – עצבות יש לי כ"כ הרבה מה לתקן.

וזה בעצם הכר שעליו צריך לבנות אח"כ בשמחה בטוב שבי. כי זה עקב האכילס של רוב הבנות.

 

חדש באתר

לך ירושלים
שיעורים לתיכון ליום ירושלים

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים