תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תושב"ע > יחודה של השבת

יחודה של השבת

חנה רובינשטיין, צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: תושב"ע
כיתה: י- יב
נושא: משנה - מסכת שבת

דרך דעותיהם של בית הלל ובית שמאי נעמוד על כך שלכל אירוע מיוחד, ולשבת בפרט, יש מאפיינים שונים שגורמים לו להיות מה שהוא.

אפשרות א - הפניית שאלות:

הדלקתי טלוויזיה לפני שבת, או סידרתי אותה על שעון שבת כך שתדלק מעצמה.

  • האם מותר לי לצפות בה בשבת?
  • האם מותר להפעיל מייבש כביסה לפני שבת שימשיך לפעול לתוך שבת?
  • האם מותר לסדר ממטרות לפני שבת כך שישקו בשבת?

נבקש מהתלמידים לנמק את בחירתם (סביר להניח שנשמע שני צדדים, האחד "לא עשיתי שום דבר שאסור, אז מה בעצם הבעיה", והשני "בכ"ז נהניתי מכך שהמלאכה נעשתה בתוך השבת". לחילופין, זה מייצר אווירה מסוימת של שבת).

אפשרות ב - כתבה:

נקרא את הכתבה הזו מאתר וואלה.

נשאל את התלמידים: מה דעתכם על הפיתוח הזה? מכאן אפשר להמשיך את הדיון בדומה לפתיחה הראשונה: מצד אחד זה לא ממש אסור כנראה, מצד שני זה נראה "לא שייך", כלומר משהו שלא עושים בשבת. זה דומה יותר מדי לאיסורי שבת.

 

נבקש מהתלמידים לפתוח את המשניות במסכת שבת פרק א משניות ה-ו, וללמוד אותן בחברותות, באמצעות דף הביאור שמלווה את הלימוד. כדי להקל על ההבנה נציע לתלמידים לכתוב את המחלוקות במילים שלהם:

 

נקרא בכיתה שוב את המשניות ונוודא הבנה. נעמוד על כך שלמעשה במשניות מופיעים שלושה חלקים בעלי מבנה זהה. בכל חלק מבין שלושת החלקים, כדאי לנסח עם התלמידים את שאלת המחלוקת בבירור, למשל: האם מותר להניח בתור התנור אגודות של פשתן על מנת שיתחממו ויתרככו בתוך שבת?

 

בית שמאי אומרים:

אין שורין דיו, וסממנים, וכרשינים, אלא כדי שיישורו מבעוד יום,

ובית הלל – מתירין.

 

בית שמאי אומרים:

אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום,

ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין,

ובית הלל מתירין.

 

בית שמאי אומרים:

אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום,

ובית הלל מתירין.

 

נבחן עם התלמידים:

מה משותף לדעת בית שמאי בשלוש המחלוקות ולדעת בית הלל בשלוש המחלוקות?

בית שמאי אוסרים על מלאכה שהתחילה ביום שישי והסתיימה בשבת, ובית הלל מתירים. אפשר גם לבנות עם התלמידים על הלוח את טבלת הדעות הזו.

נשאל עוד:

מה עומד בבסיס המחלוקת של בית הלל ובית שמאי? מדוע לדעתכם אלו אוסרים ואלו מתירים?

ניתן להציע, שהמחלוקת תלויה בשאלת "שביתת כלים". נסביר כי ברור שהאדם צריך לשבות בשבת, וכן בעלי החיים שלנו ובני ביתנו (ניתן גם לפתוח את הפסוקים ולראות זאת בפנים - שמות פרק כ', פס' ט). השאלה היא האם יש צורך להרחיב את האיסור גם על דברים דוממים שברשותנו. מצד אחד, זה לא נכתב במפורש בפסוקים. מצד שני, ייתכן שרוח הפסוקים בכ"ז מכתיבה זאת, משום שהיא מתארת שביתה גם של אלו שאינם ברי דעת כמו בע"ח.

לחילופין, ניתן להציע כי בית שמאי ובית הלל חולקים בשאלת האווירה הנוצרת בשבת. האם מותר להמשיך להתנהל במעשינו כמו בחול, ולייצר בית שבו ממשיכות חלק מהמלאכות ממש לתוך שבת והסביבה שלו נראית כביום חול, או שיש צורך לעשות הפסקה במעשים הללו וליצור סביבה אחרת עבור שבת. את הכיוון הזה נפתח בהמשך השיעור.

 

נחלק את הכיתה לשתי קבוצות או יותר, ונבקש מכל קבוצה לייצג את אחת מהדעות בתוספתא: קבוצה א' את דעת בית שמאי וקבוצה ב' את דעת בית הלל. הקבוצות יצטרכו לכתוב את דברי בית שמאי ובית הלל במילים שלהן, ולהציג אותן כדיאלוג בכיתה.

 

נבקש מן הכיתה להציג את הדעות השונות שהכינו דרך דיאלוג בשפה שלנו שמתרחש בין בית הלל לבית שמאי. אפשר לבקש מתלמיד אחד להיות ה"קרין". נוודא שהתלמידים הבינו: על מה מסכימים ב"ה וב"ש? (צליית מאכלים לתוך שבת אסורה, טעינת קורות בית הבד ותליית עיגולי הגת מותרת). על מה הם חולקים? (על שלושת המקרים במשניות שלנו).

נסביר: ב"ה וב"ש מנסים להביא כל אחד דוגמה לדין שנפסק כמוהו, על מנת להראות שהצדק עימם. ה"קריין" למעשה מסביר לנו כי לכל אחד יש תמיכה לדעתו, כך שאין הכרעה, ואז מוסבר לנו שורש המחלוקת: ב"ש חושבים שכל מלאכה שנעשית ביום שישי צריכה להפסק לפני שבת, וב"ה סוברים כי כל עוד האדם לא עושה את המלאכה בשבת בפועל אין עם העניין בעיה, משום שאנחנו מצווים רק לשבות בעצמנו.

 

נשאל את התלמידים - עם איזו דעה אתם מזדהים?

כדאי להזכיר את הדברים שהבאנו בפתיחת השיעור, לגבי צביון השבת, על מנת להעשיר את הדיון.

 

נקרא את פסיקת ההלכה:

רמב"ם, הלכות שבת פרק ג הלכה א

מותר להתחיל מלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעיצומו של יום. אבל כשתיעשה המלאכה מעצמה בשבת – מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו.

 

מדוע הרמב"ם אינו פוסק כב"ש? כיצד הוא רואה את צביון השבת?

נראה שהרמב"ם לא רואה את צביון השבת כעניין הלכתי גרידא. אפשר וכדאי לעשות דברים בצורה שונה בשבת, ואפילו להפסיק את מלאכות החול כפי שמציעים בית שמאי, אך אלו אינם בהכרח דברים הלכתיים - הם עניינים ב"קומה נוספת" שמייצרים את האווירה הייחודית של שבת.

פסיקת ההלכה של הרמב"ם היא כבית הלל, משום שהוא חושב שאין כאן איסור של ממש שאפשר לפסוק אותו כאיסור הלכתי. ע"פ ההלכה רק האדם, בעלי החיים שלו ובני ביתו צריכים לשבות בשבת, אך חפציו אינם צריכים לשבות ולכן מלאכה שאינה נעשית ע"י האדם בפועל אינה יכולה להיות אסורה לחלוטין. עם זאת, בית שמאי נשארים ברמה של אמירה עקרונית שמשקפת משהו על השבת. ישנם דברים שמותרים בשבת מבחינה טכנית, ולכן הלכתית אי אפשר לאסור אותם. אך ישנה גם אווירת שבת - ישנם דברים שלא ניתן לאסור או להצביע עליהם והם בכל זאת יוצרים תחושה מסוימת. גם אם משהו אינו אסור, אין זה אומר שבהכרח כדאי לעשות אותו.

 

אפשרות א - השבת שלנו:

נבקש מכל תלמיד לתאר את חווית השבת שלו. מה הם נוהגים לעשות במשפחה או שהוא נוהג לעשות בעצמו? אילו הרגלים יש לו? ומה הופך אותה למיוחדת מבחינתו? נשים לב שהרבה מן הדברים אינם בהכרח דברים שחייבים לעשות בשבת או לחילופין שאסור לעשות בשבת (למשל זמירות שבת, מפגש עם חברים, לימוד משותף וכדו' אינם חובה הלכתית בשבת, וישנם דברים על התפר כמו בגדים מיוחדים שהם אמנם הלכה, אך אפשר לפרש אותה בצורה יותר מינימלית ובצורה יותר נרחבת), אך עצם הקיום שלנו אותם מאפשר לנו ליצור חוויה מיוחדת ואווירה שונה בשבת.

אפשרות ב - מעשים יוצרים התרחשות:

נרחיב את הכתיבה לאירועים שאינם דתיים. אפשר למשל לכתוב על "איך חוגגים במשפחה שלנו ימי הולדת", או איך חוגגים טקסים ואירועים מיוחדים אחרים (טו בשבט, מימונה, חינה, יום העצמאות, בריתה, מעבר לבית חדש וכדו'). נסביר לתלמידים כי האירועים האלו אינם "הלכתיים" ואין בהם "מותר ואסור", אבל בכך שאנחנו מייצרים סדר פעולות מסוים או מסורות ספציפיות אנחנו יוצרים אווירה שנותנת לימים האלו את האופי המיוחד שלהם.

 

בשיעור עסקנו בדעת בית שמאי ובית הלל בנוגע לשביתת כלים בשבת עצמה. ראינו כי בית שמאי סוברים שהכלים גם הם צריכים לשבות ולכן אסור להמשיך לתוך שבת מלאכה שהתחילה ביום שישי וממשיכה לפעול מעצמה. בית הלל לא סוברים כך, ולכן חושבים שהפעולה מותרת, ואכן הלכה כמותם. הסברנו שההלכה אמנם נפסקה כבית הלל כי הדברים אינם אסורים ממש מבחינה הלכתית, אך אפשר לומר כי דעת בית שמאי מציעה לנו להחיל אווירה מסוימת באמצעות ההפסקה בין החול לקודש. גם דברים שאינם אסורים מבחינה הלכתית, מייצרים אווירה מסוימת שצריך לתת עליה את הדעת ולבחור בה, וכך דעת בית שמאי משתלבת בבחירה האישית שלנו כקומה נוספת מעל ההלכה הפשוטה של אסור ומותר.


 

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים