תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > אלוקי נשמה - שיעור 2

אלוקי נשמה - שיעור 2

אתי שילה בן ישר
הדפסה
מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי, מי אני ומה שמי

שיעור שני (2-3שיעורים):

 

מהלך השיעור:

1. דיון בתוצרי שיעורי הבית.

מסקנות:

יש פנקסים שונים, כשם שיש עוברים שונים לאמהות שונות.

בפנקס ניתן לרשום, כשם שבחיי האדם נרשמים החוויות שהוא עובר החל מהיותו עובר עד ליום מותו.

ניתן למחוק את הכתוב בפנקס, אך יישארו סימנים, כשם שחוויות שחווה האדם משאירים בו סימן.

ניתן לתלוש את דפי הפנקס, כשם שימי חייו של האדם חולפים.

 

2. דיון בהצעות לפתרון השאלות שהועלו בשיעור הקודם:

מקורות עזר למורה לצורך הובלת הדיון:

*מהי מטרת לימוד התורה לעובר ברחם האם?

  • על פי הברייתא על הגמרא: כשהעובר נמצא ברחם אמו יש לו סייעתא דשמיא להתקרב לרוחניות שבעולם. (עונה גם על השאלה האם תורה היא דווקא חמישה חומשי תורה)
  • ראובן מאמו במאמר: "תורה ציווה לנו משה-ראשיתה של למידה והאמונה ביכולת הלומד", שהתפרסם ב"שדי חמד", גיליון מספר אחד תשנ"ז: "בפוטנציה כבר מצויה התורה בילד עוד בהיותו במעי אמו... מתפקידו של האב המלמד לסייע לילד ללמוד, לחשוף ולגלות את התורה שלמד במעי האם, בבחינת סיוע להחזרת האבידה 'שנשתכחה'. לסייע לו להוציא מן הכח אל הפועל. יש להאמין ביכולת הטמונה וגלומה בילד, ומתפקידו של האב שעתה החל ללמד את בנו-לחשוף יכולת זו".
  • הרב יהודה שביב במאמרו מוסר אבות ותורת בנים (בין בראשית לשמות): "כל אחד למד תורה המתאימה לו, אין צורך לומר בלימודו האישי שקודם יצירתו, אלא אף מהיותו מקבל תורה כחלק מכנסת ישראל כולה".
  • חנן פורת בעלון פרשת השבוע "מעט מן באור" לפרשת תזריע תחת הכותרת "אשר יתר את האדם בחכמה": חכמים מבקשים לומר לנו ב'שפת הקודים' שאמנם אדם לעמל יולד ועל האדם לעמול בתורה במהלך חייו וללמוד אותה בבחירתו החופשית. ברם, בשעה שילמד אותה כהלכה, יגלה שבעצם לא דבר זר וחיצוני הוא לומד, אלא דבר המוכר לו בעומק נפשו כבר ממעי אמו, והרי הוא טבעי ואמיתי "ולזכרו תאוות נפש", כזיכרון ילדות אהוב שאין לו שיעור.    תופעה זו, המכונה בלשון הצרפתית: דה-זה-וו היא היא הצופן לפיו בכוחו של האדם לחזות מבשרו א-לוהי, ולהבחין במעמקי לבבו בין אמת לשקר, בין טומאה לטהרה ובין טוב לרע, ולפיכך אף על פי שמשכחין ממנו את התורה בצאתו לאוויר העולם, ניתן להשביע אותו: "היה צדיק ואל תהי רשע" דהיינו: היה נאמן לאמת הפנימית של התורה שהוטבעה בך במעי אמך".

 

*מדוע משכיחין את התורה מהתינוק?

ההשכחה ע"י המלאך מסמלת את שכחת התורה ע"י העובר עם צאתו לאוויר העולם.

  • המהר"ל על הגמרא: "בעוד שלא יצא לאוויר העולם, אז נשמתו נבדלת ואז היא שכלית לגמרי, וידע כל התורה, ובעת יציאתו נגמר בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה משכח כל התורה, שאינו שכלי לגמרי".
  • הרב דב לבנון במאמרו: "חודש שבט – ומשמעותו הרוחנית"  (מתוך אתר ישיבת הר עציון) מסביר את דברי המהר"ל: העובר בבטן אמו מקבל נשמה חלק אלוק ממעל, שהיא בעצם מהותה תורה, "אורייתא וישראל חד הוא", וממילא היא יודעת את כל התורה כולה, אלא שבזמן הלידה האדם יוצא למציאות החיים בעולם הזה הגשמי, והגוף הגשמי אינו יודע את התורה שנשמתו מכילה עד שלומד אותה ועמל בה וכך הוא מגלה את סודה הטמון בו. וכך מפרש המהר"ל, שבא מלאך ומכהו על פיו, היינו שניתן בו כוח הדבור, שהוא כוח הדעת הגשמי שיש בה צמצום, ואינה יכולה להביע את הטמון בנשמה. ובאמת אלמלא היתה נשמתו מכילה את התורה לא היה יכול ללמוד ולדעת את סודה, ולפי זה מובן מאמר חז"ל "יגעת ומצאת תאמין", שעל ידי יגיעתו הוא חוזר ומוצא את חלקו האבוד בתורה לפי שורש נשמתו, שכביכול שכח עם לידתו.
  • ר' ישראל סלנטר: "כי מן השמים מבקשים שיקנה את התורה בעמלו, ומה שקיבל בלא עמל אין לו ערך ואין לו תועלת ממנו, ועל כן משכיחין אותו".

 

*מדוע משביעין את הוולד?

  • מתוך מאמר לפרשת נח מתוך האתר של בית אורות: "שהיסוד  של האדם הוא טהור וקדוש, ועל כן במעי אמו הוא לומד תורה. רק כשיוצא לאוויר העולם ומתחבר למציאות החומרית הוא המתחיל להסתבך. אך עם כל זה משביעים אותו שיהיה צדיק מפני שהיסוד הקודם והראשון שלו הוא התורה. על כן מהותו היא התורה ועל כן ניתן להשביע אותו... ועל כן יסוד החיים ישפיע ויגבר על כל הקלקולים."
  • הרמח"ל בדרך ה' א, פרק ב, אותיות א-ב: "ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא, פירוש מי שיקנה הטוב בעצמו ולא מי שיתלווה לו הטוב בדרך מקרה... ויותנו לבריה אמצעים שעל ידם תקנה לעצמה השלימות, ותעדיר ממנה החסרונות".

 

*מה מקום השבועה שמשביעים את האדם וכיצד היא מתיישבת עם עניין הבחירה החופשית?

  • הרב סולובייצ'יק ב"ימי זיכרון" עמ' 10-15: "השבועה, שאותה משביעים את האדם לפני צאתו לאוויר העולם, היא בעצם נוסחת מינוי השליחות. האדם נברא בתור שליח. עצם הלידה, מכילה בתוכה את מינוי השליחות. אדם נולד בתקופה מסויימת  ובמקום מוגדר. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט, על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו; באילו נסיבות, באילו תנאים ובאיזו חברה, יהא בכוחו של אדם למלא את שליחותו. אין ספק, שבורא העולם נוהג עפ"י ההלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד, שהוא למעלה מכוחותיו, כי זו שליחות, שאי-אפשר לקיימה, והיא חסרת כל ערך. לכן נברא אדם בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את שליחותו."

 

3. מטלה לשיעורי בית:

דמיינו שלכל וולד שנולד מוצמדים שני מכתבים:

מכתב לאומי- מכתב של ה' לבן הלאום היהודי

מכתב פרטי-של ה'  לפרט.

נסחו את אחד המכתבים ש"קיבלתם" עם לידתכם.

 

4. השמעת השיר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא"

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים