תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תלמוד > פסחים, דף ד' ע"א: חובת שוכר ומשכיר בבדיקת חמץ

פסחים, דף ד' ע"א: חובת שוכר ומשכיר בבדיקת חמץ

גלעד גבריאלי
הדפסה
מקצוע: תלמוד
נושא: חובת שוכר ומשכיר בבדיקת חמץ - פסחים דף ד', ע"א

במוקד הסוגיא עומדת השאלה - "המשכיר בית לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק"? מתוך דיון בשאלה זו עולה שאלה כללית יותר הקשורה לזיקת האדם לבית: מתי אדם נחשב כ'בעל הבית'? מה המשמעויות המצוותיות והמשפטיות של מעמד זה?

 

פסחים דף ד ע"א

                                                                                       

רקע על הסוגיא:

הסוגיא היא חלק מרצף סוגיות העוסקות בגדרי בדיקת חמץ: מתי בודקים? כיצד? מי בודק? וכו'.

מבנה הסוגיא: הצגת שאלה לרב נחמן בר יצחק.

הצגת צדדי הספק.

ניסיון של הגמרא לפתור את השאלה מברייתא העוסקת בדיני מזוזה.

דחיית הפתרון.

תשובת רב נחמן בר יצחק.

 

תוכן הסוגיא:

במוקד הסוגיא עומדת שאלה שנשאל רב נחמן בר יצחק (אחת משתי שאלות שנשאל בהקשר לבדיקת חמץ): "המשכיר בית לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק"? וצדדי הספק מבוארים: האם על המשכיר לבדוק שהרי החמץ שלו, או על השוכר לבדוק שהרי האיסור 'ברשותו עומד'? כלומר – הוא כרגע בעל הבית (לפי רש"י) וממילא האיסור נמצא ברשותו.

הגמרא מנסה לפתור את השאלה מתוך השוואה להלכה בהלכות מזוזה: "ת"ש המשכיר בית לחברו על השוכר לעשות לו מזוזה". אך ניסיון ההשוואה נדחה מפני שאין ללמוד ממזוזה המיוחדת בכך שהיא "חובת הדר".

רק לאחר שהגמרא דוחה את הניסיון לפתור את השאלה בעצמה היא מביאה את תשובת רב נחמן בר יצחק המביא ברייתא מפורשת התולה את חיוב הבדיקה במועד מסירת המפתח לידי השוכר: אם המפתח נמסר לפני י"ד (=זמן חיוב בדיקת חמץ) על השוכר לבדוק, ואם לאחר י"ד על המשכיר לבדוק.

 

מקורות:

גמרא, רש"י, תוספות, 'קובץ שיעורים', ר' דוד, 'משאת משה', קורבן נתנאל, ר"ן, הרב טולדאנו.

 

שאלות לעיון:

נפתח בהצעת השאלות המרכזיות בהבנת הסוגיא : השאלה המרכזית בה יש לעיין בסוגיא (ובה אכן עסקו הראשונים והאחרונים) נסובה סביב הבנת האיבעיא, שנובעת למעשה מהבנה של מהות בדיקת החמץ: כפי שנראה בהמשך ישנם מספר דרכים להבין את השאלה. לפי ההבנה הפשוטה השאלה היא מי עובר על איסור "בל יראה ובל ימצא" בעל החמץ (המשכיר) או מי שהחמץ ברשותו (השוכר). אפשרות אחרת להבין את השאלה – השאלה היא מי מתחייב במצוה של בדיקת חמץ, בלי קשר לשאלה מי עובר על האיסור (ע"פ הבנה זו אף יתכן שלא השוכר ולא המשכיר עוברים על האיסור). לפי הבנה שלישית השאלה היא משפטית גרידא – האם חלק מחיובי המשכיר כלפי השוכר כוללים בדיקת חמץ? משתי ההבנות האחרות עולה הבנה לגבי מהות בדיקת החמץ – אין קשר בין בדיקת חמץ לאיסור "בל יראה", בדיקת חמץ היא חיוב מצוותי עצמאי.

ננסח זאת בצורת שאלות לעיון: מהי מהות בדיקת החמץ? כיצד זה משפיע על הבנת השאלה שנשאל רנב"י? לאיזה 'עולם הלכתי' שייכת השאלה שנשאל רנב"י? (עולם איסורי, משפטי, אחר) האם הסוגיא (והפרשנים) עקביים בנושא זה? אם לא- מדוע?

נושא נוסף שעולה בסוגיא ויש לעיין בו הוא 'מצוות התלויות בבית'. בסוגיא נעשה ניסיון השוואה בין שתי מצוות שנעשות בבית וגדר חיובן קשור בזיקת האדם אל הבית: בדיקת חמץ ומזוזה. השאלות לעיון: מה יוצר את הזיקה לבית לעניין כל אחת מהמצוות? (בעלות, מגורים, משהו אחר). האם יש הבדל בין המצוות לעניין זה? מדוע?

שאלה כללית יותר הקשורה לזיקת האדם לבית: מתי אדם נחשב כ'בעל הבית'? מה המשמעויות המצוותיות והמשפטיות של מעמד זה?  

 

לאחר שדנו "מבחוץ" בשאלות המרכזיות, נשאל שאלות שעולות מפשט הגמרא.

 

שאלות בפשט הגמרא:

שאלות ברובד הטקסטואלי והמבני: האם הצגת צדדי הספק הם פרשנות של הגמרא, או חלק מדברי השואל? מדוע הגמרא מנסה לפתור את השאלה בעצמה לפני שמביאה את תשובתו של רב נחמן בר יצחק? מדוע בכלל נשאלה השאלה אם יש ברייתא מפורשת שעונה עליה? האם ניתן למצוא משמעות \ 'מסר' במבנה בו ערוכה הסוגיא?

 

שאלות בגוף הסוגיא:  

 צדדי הספק בשאלה – 1. מהצגת צדדי הספק ברור לכאורה שהשאלה היא "מי עובר על איסור בל יראה, בעל החמץ או זה שהחמץ ברשותו? (וכך הבין רש"י) אך יש בהבנה זו מספר קשיים: א. מדוע הוצג הספק דווקא בהקשר לשוכר ומשכיר? אפשר היה לחשוב על מציאויות נוספות ושכיחות יותר בהן עולה השאלה. ב. מדוע השאלה נשאלה דווקא על המשכיר בארבעה עשר? הרי שאלת 'שלו' או 'ברשותו' נכונה בכל מקרה! (ע' תוספות). ג. מדוע אין בסוגיא לימוד מפסוקים \ השוואה למקורות התנאיים הרבים שדנים בנושא (דפים ה – ו מלאים מהם)? 

ד. הראיה ממזוזה – מה הקשר בין חובת בדיקת חמץ שקשורה לשאלה איסורית – [מי צריך לבער את האיסור? של מי החמץ?] ובין  מצוות מזוזה שבה אין איסור והשאלה היא על מי מוטלת המצווה?

2. בהנחה שהשאלה אינה קשורה לשאלה "מי עובר על האיסור?" כיצד יש להבין את צדדי הספק? כיצד זה נכנס במלים של הגמרא? 

הלימוד ממזוזה: מה הקשר בין הלכות מזוזה לבדיקת חמץ? פירוט השאלה: לכאורה בדיקת חמץ ומזוזה שייכים לעולמות הלכתיים שונים בתכלית. מה בכל זאת משותף להם? כיצד ניסתה הגמרא ללמוד ממזוזה לבדיקת חמץ? ( האם ההשוואה נועדה להוכיח מי נחשב 'בעל הבית' לעניין קיום מצוות התלויות בבית, או שמא הנושא אותו רצו ללמוד ממזוזה הוא בכלל 'משפטי', האם חלק מחובות המשכיר כלפי השוכר קשורות לקיום מצוות בבית?)

דחיית הלימוד ממזוזה – מה פירוש המשפט "מזוזה חובת הדר היא" במקורו? (יש לעיין בסוגיא בב"מ). כיצד זה דוחה את ההשוואה לבדיקת חמץ? מדוע דווקא מזוזה היא 'חובת הדר' ולא שאר המצוות הקשורות לבית, כמו למשל בדיקת חמץ?

תשובת רנב"י: האם השואלים לא הכירו את הברייתא? אם כן – למה בכל זאת שאלו? ומה ענה להם רנב"י?

מה המשמעות של 'מסירת המפתח'? מה זה אומר על מהות בדיקת החמץ?    

שאלות על רש"י: כיצד הבין רש"י את מהות בדיקת החמץ וממילא את האיבעיא? האם רש"י עקבי בפירושו במהלך הסוגיא? אם לא – מדוע?

 

תורף החידוש הלמדני:

כפי שראינו השאלה העיקרית בסוגיא קשורה להבנת מהות בדיקת החמץ. ניתן לראות את בדיקת חמץ בכמה מישורים: א. מעשה שנועד למנוע את איסור "בל יראה ובל ימצא". ב. מצוה 'חיובית' שהטילו חכמים על האדם בלי קשר לאיסור 'בל יראה' (לפי הבנה זו יתכן שאיסור 'בל יראה' נמנע בביטול החמץ בלב ואילו לבדיקה מטרה שונה). ג. 'טורח שהטילו חכמים' (בלשון רש"י וראשונים נוספים) מעשה שצריך להיעשות בבית מפני שכך קבעו חכמים. יתכן שבקיום מעשה זה מתקיימת מצווה, אך אין זה רלוונטי לענייננו.

כמובן שלכל אחת מהבנות אלו השלכות דרמטיות בהבנת האיבעיא והסוגיא, ונפרט את הדרכים השונות להבין את האיבעיא: א. השאלה היא מי עובר על איסור 'בל יראה', זה שהחמץ 'ברשותו' (השוכר) או זה שהחמץ 'שלו' (המשכיר)? וממילא – מי מתחייב בבדיקת החמץ כדי שלא יעבור על האיסור. לפי הבנה זו האיבעיא איננה 'מקומית' אלא שאלה מהותית ביותר בהבנת איסור 'בל יראה'. ב. השאלה היא על מי מוטלת המצווה. שאלה זו לא קשורה בהכרח לשאלה מי עובר על האיסור (אם בכלל יש איסור) אלא קשורה לגדרי חיוב המצווה התלויה בבית. ג. השאלה כלל אינה קשורה לגדרי חיוב המצוה, אלא היא שאלה משפטית הקשורה לדיני מקח וממכר: מי מתחייב לעשות את המעשה שצריך לעשות בבית ושנקרא 'בדיקת חמץ' (ואין משמעות להיותו מצווה!)

השאלות ששאלנו בפשט הגמרא ורש"י קשורות ברובן לשאלה מהותית זו. הגמרא פותחת בהצגת צדדי השאלה באופן שנובע ממנו שבדיקת חמץ קשורה לאיסור 'בל יראה', וזה גם יסודה של השאלה. לאחר מכן הגמרא מבצעת 'תפנית' כשהיא מנסה ללמוד מהלכות מזוזה: את הלימוד ממזוזה ניתן להבין רק אם מבינים את בדיקת חמץ בהבנה ב או ג. דחיית ההשוואה ממזוזה פותחת שוב את האפשרות להבין כמו אפשרות א: "מזוזה חובת הדר" = ההבדל בין מזוזה לבדיקת חמץ הוא שבמזוזה מעניין אותנו רק הצד המצותי (מי חייב במצוה) או המשפטי (מהם חובות המשכיר כלפי השוכר) ולכן ברור שהשוכר שכרגע גר בבית ומתחייב במצוה הוא זה שצריך לשים מזוזה, אך בבדיקת חמץ נוסף הצד האיסורי שקשור גם למשכיר, הבעלים של החמץ! תשובת רנב"י נותנת תשובה טכנית לשאלה אך לא פותרת את השאלה המהותית שנשארה פתוחה.

נציג שלש שיטות של אחרונים וראשונים , שכל אחד מהם בחר באחת הגישות שהזכרנו בשאלה 'מהי בדיקת חמץ? ועל פיה מבאר את השאלה שנשאל רנב"י ואת המשך הסוגיא:

א.      הרב אלחנן וסרמן (הסברו בשיטת רש"י): בדיקת חמץ נועדה למנוע מצב של מעבר על איסור 'בל יראה' (הסבר א). החידוש הגדול הוא שלא רק הבעלים של החמץ עובר על 'בל יראה', אלא כל עם ישראל עובר על 'בל יראה' של אדם מישראל (!), אלא שחיוב הבדיקה בד"כ חל על הבעלים. כך תיקנו חכמים. השאלה שנשאל רנב"י: במקרה מיוחד בו הבעלים של החמץ אינו זה שגר בבית, מי מתחייב בבדיקה – בעל החמץ (=המשכיר) או זה שהחמץ ברשותו (כאשר שניהם עוברים על בל יראה!)?

ב.      רבינו דוד: רבינו דוד דוחה את הפירוש שהשאלה קשורה לאיסור בל יראה, מפני שלדעתו כדי לעבור בבל יראה צריך שהחמץ יהיה גם 'שלו' וגם 'ברשותו', ואם כן, במקרה שעליו נשאל רנב"י אף אחד לא עובר בבל יראה! רבינו דוד מסביר את השאלה כך: השאלה היא בהלכות בדיקת חמץ, אך לא בהלכות 'בל יראה'. גם כאשר לא עוברים ב'בל יראה' ישנה חובה מצותית שתוקף חיובה מחכמים לבדוק חמץ. השאלה שנשאל רנב"י היא על מי הטילו חכמים את ה'טורח' במקרה שלא עוברים על בל יראה – על בעל החמץ או על מי שהחמץ ברשותו? רבינו דוד נוקט בגישה ב' שהזכרנו: חיוב בדיקת חמץ לא נובע דוקא מאיסור בל יראה, אך מצד שני השאלה שנשאל רנב"י אינה 'משפטית' אלא מצותית. על מי מוטלת המצוה.

ג.        ה'משאת משה': השאלה שנשאל רנב"י היא שאלה משפטית, שאלת 'חושן משפט', האם קיום 'טורח' שמוטל על הבית כתוצאה מתקנת חכמים הוא חלק מחיובי המשכיר כלפי השוכר? למסקנה: כאשר ישנה מצוה שמוטלת דווקא על השוכר – הרי ודאי השוכר צריך לקיימה ואין על המשכיר חובה משפטית לספק לו את זה. אך כאשר המשכיר וגם השוכר חייבים במצווה (כמו במקרה של בדיקת חמץ) – על כך נשאלה השאלה האם המשכיר חייב כחלק מחובותיו המשפטיות כמשכיר 'לספק' את המצוה, או שכיון שחובה זו 'אינה בגוף הבית' אין היא מחיובי המשכיר כלפי השוכר.

ע"פ המשאת משה  נושא הסוגיא אינו 'מצותי' אלא 'משפטי'. השאלה אינה 'מי חייב במצווה', אלא - מי חייב לעשות מעשה בבית שחיובו נובע ממצווה ולא מצורך 'פיזי' של הבית. אם כן בדיקת חמץ לא נובעת מאיסור 'בל יראה', ואולי אפילו כלל אינה מצווה 'חיובית' אלא 'טורח', מעשה שצריך להיעשות ע"פ תקנת חכמים.  

 

מערך הפנמתי:

נחלק את המערך למספר שלבים הדרגתיים: השלב הראשון הוא לימוד הסוגיא והפרשנים באופן של 'חכמה בינה ודעת' (א). השלב השני הוא שלב ההזדהות: עם תוכן הסוגיא והפרשנים ועם 'טקס' בדיקת חמץ. (ב). השלב השלישי והרביעי הוא שלב הפנמתי – חוויתי, שנושא אופי של הרחבה והעמקה באחד הנושאים בסוגיא (ג-ד).

 

א.      לימוד הסוגיא והפרשנים:

למורה: תחילה תן לתלמידים ללמוד בעצמם את הסוגיא תוך הכוונה הדרגתית ע"פ שלבי 'חכמה בינה ודעת'. 

הדרכה לתלמידים:

1.    שלב א – חכמה: לימדו היטב את הסוגיא (ללא מפרשים). אם יש דברים שאינכם מבינים – רישמו אותם כ'שאלות הבנה'. 

שלב ב – בינה: חשבו (וכתבו) שאלות שעלו לכם על פשט הגמרא.

שלב ג = דעת: חישבו על שאלות כלליות יותר שעולות מהסוגיא: חישבו – מהי 'בדיקת חמץ' לפי העולה מהסוגיא? האם זה תואם מקורות אחרים שלמדתם?

  2.    שלב א – חכמה: לימדו את רש"י ותוספות.

שלב ב – בינה: חשבו (וכתבו) שאלות שעלו לכם על דברי הפרשנים.

שלב ג = דעת: חישבו – כיצד כל פרשן קרא את הסוגיא בשלמותה? כיצד הוא הבין את מהות בדיקת חמץ? האם אתם מזדהים עם הבנתו?

למורה: אפשר לפצל את שלבי 1 ו-2 (ואף ללמוד אותם בשני שיעורים שונים) אן לחבר אותם. ע"פ שיקול דעתך והכרתך את הכיתה.

לאחר קיום שני השלבים כדאי ללמוד ביחד את הסוגיא ולדון בעיקר בשלב הדעת תוך שיתוף התלמידים. מהדיון תעלה 'תמונת הסוגיא' והנושאים העיקריים בה: מהי בדיקת חמץ, כיצד יש להבין את השאלה שנשאל רנב"י לאור זאת, כיצד יש להבין את מהלך הסוגיא ובמיוחד את ההשוואה למזוזה. רק לאחר מכן כדאי ללמוד את הראשונים והאחרונים המובאים באתר ולראות כיצד הם עונים, כל אחד בדרכו, על השאלות ששאלנו.

 

ב.      שאלות הפנמה והזדהות:

לתלמידים:

1.בחר אחת מהעמדות בראשונים/ באחרונים שראינו, ותאר כיצד מתאפיינת חווית בדיקת החמץ לאור עמדה שכזו. האם החוויה תואמת את חווית בדיקת החמץ שאתה מכיר מהבית?

2. איזו עמדה מהראשונים או האחרונים  הפתיעה אותך או נגעה בך ביותר? מדוע?

 

ג. משפט מבוים:

 למורה: אחד הנושאים המרתקים בסוגיא היא השאלה שמתחדדת במיוחד אצל ה'משאת משה': האם הסוגיא שייכת ל'אורח חיים' או ל'חושן משפט'? חקירה זו היא דוגמא מצויינת לכך שלפעמים הרקע של הסוגיא, ה'צבע' שלה, משמעותי לא פחות מהבנת פרטי הסוגיא, ואף בעל משמעויות להלכה! על מנת למחיש זאת תחילה ניצור אצל התלמידים הזדהות עם אחד ה'צדדים', והבנת המשמעות של השאלה. לאחר מכן נקיים 'משפט מבוים' בו יתבקשו התלמידים לבצע 'האנשה' ולשחק בעצמם 'דמות' של 'אורח חיים' או 'חושן משפט'. בצורה זו הטענות הלמדניות שיושמעו יקבלו 'פנים' ו'צבע'.  

(ניתן לבצע את ה'משפט המבוים' לפני לימוד עיוני של הסוגיא וכהכנה לו, או לאחריו, לפי שיקול הדעת של המורה)

לתלמידים: התחלקו לשלישיות.

שלב א: קיימו דיון למדני בכל שלישיה: האם הסוגיא שייכת ל'אורח חיים' או ל'חושן משפט' (למורה: עבור בין השלישיות והכוון את הדיון).

שלב ב: התחלקו בתוך כל שלישיה (עדיף לפי הזדהות אמיתית עם הדעות השונות): אחד יהיה "אדון אורח חיים", השני יהיה "מר חושן משפט", השלישי יהיה השופט.

שלב ג: קיימו משפט פומבי (לעיני הכיתה, כל שלישיה בתורה): מר חושן משפט ואדון אורח חיים מתווכחים ביניהם – למי שייכת הסוגיא? השופט ינהל את הדיון כמו במשפט: הצדדים השונים יציגו את טענותיהם, השופט ישאל שאלות ויתחקר. הצדדים רשאים להביא 'עדים' כפי ראות עיניהם (למשל – משפט מהסוגיא, מראשון או מאחרון, וכו'). אין צורך בפסק דין...

הערה למורה: נסה כמה שיותר להכניס לאווירה: אפשר להביא אביזרים כמו פטיש, גלימה, לבקש מהשחקנים להתלבש ולהתאפר לפי ה'דמות' שלקחו להם, להציע 'עדים' מעניינים וכו'.  

 

ד.      משימת כתיבה:

למורה: הסוגיא עוסקת במצוות שקשורות לבית (בדיקת חמץ ומזוזה) ולבעלות עליו. ישנו קשר סמוי ודק בין הבית לבעליו, קשר שמחייב במצוות. הדיון הלמדני מי חייב במצוות הבית קשור גם לשאלה מהי בעלות על בית, מה קושר אדם לבית (בעלות \ מסירת מפתח\ מגורים -  "חובת הדר"). דרך משימת הכתיבה ננסה להבין מה קושר אותנו לביתנו (או לבית אחר), ולהתקשר מחדש למצוות שאנו עושים בביתנו.

 לתלמידים:

משימת כתיבה: חשוב על בית מסוים שאתה אוהב וקשור אליו (לאו דווקא הבית שלך).

תאר את הבית או חלק ממנו בציור או באופן מילולי.

נסה לתאר  - מה קושר אותך לבית הזה? [מגורים, אנשים אהובים, בעלות, סיפור שקרה לך בו, מנגינה, ריחות וכד'] כיצד אתה חש את הקשר עם הבית? [איזור בגוף, תחושה, דימויים]

לפי מה שלמדנו בסוגיא – האם אתה מחוייב במצוות מסוימות בבית זה? האם וכיצד זה משפיע על יחסך לבית? מה התחדש ביחסך למצוות הקשורות לבית? 

 

לתשומת לב:

באתר מופיעים עוד מקורות רבים, בעיקר בנושא של 'מסירת המפתח'. בחרתי להסתפק בחלק הראשון של הסוגיא שנראה לי מספיק מעניין ועמוס בשאלות ובמקורות. כיון שהתלמידים נבחנים על הסוגיא בבחינת הבגרות ע"פ המקורות שבאתר, יש להקפיד שגם מקורות אלו ילמדו.

 

הרחבה:

כהרחבה משמעותית לסוגיא הייתי מציע לעיין בשתי סוגיות מקבילות ולדון על הקשרים ביניהם לסוגייתנו.

א.סוגיית 'בדיקה וביטול' שמופיעה בתחילת המסכת, בעיקר בראשונים (רש"י, תוספות, ר"ן ועוד). לאחר לימוד הסוגיא נשווה את הדעות השונות לגבי מהות בדיקת חמץ לעולה מסוגייתנו.

ב. סוגיות דף ה' העוסקות בגדר איסור "בל יראה" – מה לומדים בדיוק מהמילים "בל יראה ובל ימצא"? מה המשמעות של דבר "מצוי"? האם חייבים על חמץ של נכרי? פקדונות? וכו'. את העולה מהלימוד נשווה לדיון בסוגייתנו – בעיקר בראשונים ובאחרונים - על שאלת 'שלו' או 'ברשותו' בגדר איסור בל יראה.

 

 

חדש באתר

גשם גשם בוא
אסופת מערכי שיעור בתיכון העוסקים בבקשת הגשמים.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים