תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תלמוד > פסחים ק' ע"ב: קידוש במקום סעודה

פסחים ק' ע"ב: קידוש במקום סעודה

צבי ישי
הדפסה
מקצוע: תלמוד
נושא: קידוש במקום סעודה

שתי התפיסות עולות מהסוגיא ביחס לקדושה בכלל - אחת הקושרת את מושג הקדושה אל הנשגב, הרוחני והנבדל מהאדם והשנייה מראה, שהקדושה מתגלה דווקא דרך העשייה והחווייה המוחשית.

קידוש במקום סעודה -היחס בין הקידוש והסעודה  -פסחים ק:-קא

 

רקע קצר על הסוגיה

הסוגיה נמצאת ברצף של סוגיות במסכת פסחים העוסקות בקידוש ובהבדלה (די בתחילת הרצף). בסוגיה מובאת מחלוקת האמוראים –רב ושמואל (אמוראים נוספים מופיעים בסוגיה, אבל לענייננו הדעות המרכזיות הן של רב ושמואל) לגבי היציאה ידי חובת קידוש, כשאדם שמע את הקידוש בבית הכנסת. כהסבר לדעתו של שמואל, שהשומעים בבית הכנסת לא יצאו י"ח קידוש, הגמ' אומרת, שהוא הולך לשיטתו ש"אין קידוש אלא במקום סעודה". בהמשך, הסוגיה מביאה סיפורים שמבהירים ומחזקים את שיטת שמואל..

נפסקה הלכה כשמואל, שצריך לאכול במקום הקידוש כדי לצאת ידי חובה. הראשונים נחלקו האם חובת האכילה בקידוש היא מן התורה או מדרבנן, וכמו כן יש שאלה מהיכן נלמד דין זה. מחלוקות אלו משליכות לשאלה נוספת: האם מותר לקדש בלי לאכול במקום הקידוש בלי לצאת ידי חובת קידוש, או שזו ברכה לבטלה?

 

מקורות (על פי החומר למבחן הבגרות)

סוגיית הגמרא: לימוד פשט הסוגיה, מיון דעות האמוראים ביחס לשאלת הקידוש במקום סעודה (קודם כל רב ושמואל, ולאחר מכן שאר הדעות בסוגייה).

 

שאלת מקור הדין של שמואל

 

מהיכן הדין נלמד?

רשב"ם, ק"א, ד"ה אף ידי קידוש לא יצאו- עוסק במקור ממנו הדין נלמד.

תוספות חכמי אנגליה פסחים דף קא עמוד א – מבארים את היחס בין שני המקורות שמביא הרשב"ם.

 

האם הדין מדאורייתא או מדרבנן?

רא"ש, מסכת פסחים פרק י סימן ה'- דאורייתא (ובלי שאוכלים הקידוש הוא ברכה לבטלה), ורבנו יונה, מצוטט ברא"ש, שם- דרבנן. הרב יוסף באב"ד, מנחת חינוך, מצווה לא ס"ק יט – דרבנן.

 

קישור בין שתי השאלות – בין שאלת המקור לדין לתוקפו:

הרב נחום לאם, "אין קידוש אלא במקום סעודה", הלכות והליכות, עמ' קיא-קיג

 

השלכה הלכתית לשאלת המקור והתוקף – האם מותר לקדש בבית כנסת בלא אוכלים?

שו"ת הרשב"א, חלק א סימן שכג – מותר (כרב נטרונאי גאון)

קהילות יעקב, הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר), מסכת ברכות סימן כט – מסביר את טעם האוסרים משום ברכה לבטלה.

שו"ת אורח משפט, הראי"ה קוק, אורח חיים סימן נח – מתיר לקדש בבית כנסת בארץ גם כשלא אוכלים.

 

סיכום דרישות ודיני קידוש במקום סעודה

הרב יצחק יוסף, קיצור שולחן ערוך- ילקוט יוסף, חלק א, עמ' תקיב סעיפים ח-ט, יב

 

שאלות לעיון

1.      מה משמעות הקידוש, ומה היחס בינו ובין הסעודה?

2.      שאלה מחשבתית-  איזה סוג של קדושה מתבטא בקידוש שקשור בסעודה ואיזה בקידוש שרק אומרים?

מה החוויה שמתעוררת בכל אחד מהקידושים הללו?

3.      כיצד תפסו רב ושמואל את הקידוש? (להרחבה: האם יש לשיטותיהם בסיס בפסוקים ובמדרשי ההלכה?)[

4.      האם חיוב עשיית הקידוש במקום סעודה היא מגדירה את הקידוש בעצמו-כלומר הקידוש נקרא קידוש, ועושה את פעולתו דווקא במקום סעודה, או שזו חובה נוספת לקידוש עצמו? אם זו חובה נוספת מה הסיבה אליה (כבוד לקידוש? אולי דווקא בשביל ליצור קדושה בסעודה?)

5.      בהמשך לשאלה הקודמת- האם קידוש במקום סעודה זה דין מדאורייתא או מדרבנן?

6.      מה הגדרים של חובת הסעודה ביחד עם הקידוש?

 

תורף החידוש הלמדני

ניתן לראות שני כיוונים בתפיסת הקידוש, שעולים גם במחלוקת רב ושמואל, ולאחר מכן במחלוקת הראשונים והאחרונים בשיטת שמואל ובפסיקת ההלכה:

א.      רב, והסוברים שעיקר הקידוש מדאורייתא אינו צריך סעודה גם לשיטת שמואל – הקידוש אינו תלוי בסעודה, ועיקר עניינו הוא מופשט- טקס שבו מזכירים את קדושת השבת במילים, או מתחברים אל קדושתה באופן רוחני.

ב.      שמואל ביחס לרב, ובמיוחד לפי הסוברים שלשיטתו דין הקידוש במקום סעודה הוא מדאורייתא- הסעודה היא חלק מהגדרת הקידוש. כלומר, חלק מעניין הקידוש עצמו הוא החיבור שלו לאכילה-למעשה, לחווייה האנושית.

שתי התפיסות הללו קשורות לשני צדדים כללי לקדושה. לפי הכיוון הראשון נראה, שהקדושה קשורה דווקא בנשגב, ברוחני ובנבדל מהאדם – ואינה תלויה בגילוי מעשי ובעשייה גשמית. השיטה השנייה מראה, שהקדושה מתגלה דווקא דרך העשייה והחווייה המוחשית.

הנקודה הזו עולה גם במדרשי ההלכה ביחס לקידוש- מצד אחד יש כיוון של זיכרון וכבוד לשבת (שקשור יותר בקידוש היום) ומבטא את הצד של הקדושה שנראית באופן גלוי בעולם המעשה. מצד שני מדובר על "לקדשו"- שזה נראה מעשה של דיבור, שקשור לצד הרוחני של הקדושה.

 

 

הצעה למהלך הפנמתי בסוגיה

 

שאלות הקדמה:

1.      מהי לדעתך חוויה של קדושה? האם חווית חוויה כזו (היזכר בה)?

2.      דמיין את שולחן ליל שבת בביתך, מה היחס בין הקידוש לבין הסעודה?

שאלות בסוף הלימוד:

1.       מהם שני הצדדים בקדושה שמתבטאים בשיטות השונות? איזה כיוון מדבר אליך יותר? האם זה הכיוון שעליו חשבת בתחילת לימוד הסוגייה כשחשבת על חוויה של קדושה?

2.      שאלת יישום- תאר את ההתרחשות בביתך בשולחן שבת. אילו חלקים מההתרחשות קשורים לאחד מכיווני הקדושה עליהם למדנו? אילו דברים ניתן להוסיף בשולחן שבת כדי להוסיף לכל אחד מכיווני הקדושה? (למשל: הנשגבות- דברי תורה, אולי זמירות. המוחשיות של חוויית השבת והקדושה: דיבור טוב בין בני המשפחה, זמירות מכיוון אחר, ורעיונות נוספים...).

 

לתשומת לב:

בשאלות הפנמה שנוגעות בנושאים אישיים (האם חווית חוויה של קדושה?, שולחן השבת בבית) כדאי לנהוג בעדינות, ולא לחייב את התלמידים לשתף בחוויותיהם האישיות. אם למשל, יש ילד שאצלו בבית שולחן שבת מלא במריבות חס וחלילה, עדיף שלא לחייב אותו לדבר על כך בכיתה.

 

הרחבות –

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ – ביחס של מדרש ההלכה לקידוש, ניתן למצוא שני צדדים של הקידוש, שמתבטאים גם ביחס בין הקידוש בלילה לקידוש ביום: קדושה, וכבוד וזיכרון.

 

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים