תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > יסודי > מעגל השנה > חג הסיגד - אהבה ועלייה לארץ ישראל

חג הסיגד - אהבה ועלייה לארץ ישראל

בתיה קלר, צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: מעגל השנה
כיתה: א'-ב'
נושא: חג הסיגד

בשיעור זה נלמד על ההיסטוריה של יהדות אתיופיה ועל הקשר שלה לחג הסיגד. היהודים שהגיעו לאתיופיה לפני מאות שנים, גרו בכפרים ושמרו על יהדותם למרות הגויים (בעיקר נוצרים) שהיו סביבם. לאורך כל השנים הרבות שהיהודים חיו באתיופיה הם חלמו לחזור ולעלות לארץ ישראל.

נקריא לתלמידים ממכתבה של גילה:

" סיפרו לנו שירושלים כולה עשויה זהב. שאפילו המדרכות בה עשויות זהב. והאנשים שמתגוררים שם, כולם יהודים החיים בשלום ורעות, והם מחכים לנו, האחים היהודים. וכשנגיע לשם, יקבלו אותנו בשמחה, ונהייה חלק מהמשפחה הגדולה... למשמע דברים אלו היינו מתמלאים שמחה ותקווה שאכן היום הזה יגיע ".

[גילה ביטאולין, בתוך מ' ולדמן (עורך) הגדת יציאת אתיופיה, תל אביב תשס"ה, עמ' 86].

  • מה סיפרו ההורים לילדיהם על ארץ ישראל?
  • מה הם סיפרו על היהודים שחיים בישראל?
  • איך הם דמיינו את החיים בישראל?
  • מדוע ההורים סיפרו לילדים סיפורים על ישראל?
  • מה הרגישו היהודים באתיופיה כלפי ארץ ישראל?

[נעצים את הטוב שעולה מהמכתב - "ארץ זבת חלב ודבש" - המסר שעובר מאב לבן שטובה הארץ וצריך וכדאי להגיע אליה. אפשר גם לקשר בין "הזהב והיופי" לאהבה כלפי הארץ].

 

תארו לעצמכם שאתם ילדים החיים באתיופיה ששומעים את הסיפורים על ארץ ישראל. ציירו כיצד אתם מדמיינים את הארץ ואת החיים בה (בשל החזרה על "הזהב" בתיאורים של גילה אפשר להביא טוש זהב/ דפי זהב שהילדים יוכלו לשלב בציורים שלהם).

 

נציג את הציורים בכיתה ונשאל:

  • למה לדעתכם סיפרו ההורים לילדים סיפורים על ארץ ישראל?
  • למה גורמים הסיפורים היפים?

נסכם: ילד ששומע ומדמיין ככה את ארץ ישראל - רוצה להגיע אליה. כך עשו יהודי אתיופיה - חלמו וציפו להגיע לארץ ישראל.

 

נציג תמונות, ונספר על חג הסיגד: פעם בשנה חגגו יהודי אתיופיה את "חג הסיגד". ביום הזה התאספו כל בני הקהילה, הרבו בתפילות ושמעו דרשות ממנהיגי העדה על חשיבות קיום המצוות. בסוף הטקס הם היו חוזרים לכפר ובדרך היו תוקעים בשופרות, שרים פסוקים על ארץ ישראל,  ושרים שירים שהביעו רצון להגיע אליה:

"וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה"  ו"שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ".

הם חיכו להזדמנות שבה הם יוכלו לעלות ולהגיע. וההזדמנות הזו הגיעה, כמה פעמים.

 

נקריא כיצד מספרת אשרה על היציאה לדרך:

" עמוק אל תוך הלילה, החלה הצעידה.

שלום לך כפרי, שלום לך מחוז ילדותי, שלום לך עולם, אותך ראיתי מאז שעמדתי על דעתי.

אני לא בוגדת בכם, אני רק הולכת לארץ אבותי, לארץ החלומות,

אתגעגע אליכם ".

[אשרה דסלה, בתוך מ' ולדמן (עורך) 'הגדת יציאת אתיופיה', תל אביב תשס"ה עמ' 19].

 

  • ממי אשרה נפרדת?
  • מה אפשר ללמוד על הפרידה הזו?
  • האם היא שמחה לעזוב את הארץ שלה?
  • איך מכנה אשרה את ארץ ישראל?

 

המסעות של יהודי אתיופיה היו ארוכים וקשים. הם היו רצופים בסכנות של שודדים וחיות רעות, צעידה ארוכה ברגל ומחלות. על המסעות שעברו בעלייתם אפשר למצוא בסיפורים ובמכתבים. כשעלו לכאן קהילת יהודי אתיופיה הם המשיכו לחגוג ולציין את היום המיוחד הזה, ובהמשך חוקקה מדינת ישראל חוק שהיום הזה יצויין על ידה בעצרת ובפעילות בבתי הספר.

 

באתיופיה התפללו היהודים על ציון. היום אחרי שהם הגיעו ל"ארץ ציון" על מה לדעתכם מתפללים (או: אפשר להתפלל) היום בחג הסיגד בישראל?

[בניין ירושלים, התיישבות ובניין בכל הארץ, שכל עם ישראל יהיה מחובר לתורה ולקיום מצוות, שיהיה טוב יותר: לא יהיו מלחמות ומחלות. אהבה בין כולם ועוד...].

 

כשהיו יהודי אתיופיה הם הקדישו יום בשנה לתפילות ובקשות על היהודים כולם והביעו את הרצון שלהם להגיע לישראל, לציון. כשהגיעו לכאן הצטרפנו לתפילות שלהם וגם אנחנו מבקשים ומתפללים על ארץ ישראל ועל עם ישראל.

 

לסיום, נבקש מהתלמידים להוסיף משפט איחול או תפילה על ארץ ישראל ועם ישראל על גבי הציורים.

נתלה את העבודות.

 

חדש באתר

למידה מקרבת
מה האוצרות שטמונים לנו בהוראה מקוונת? איך הופכים למידה מקוונת ללמידה מקרבת? פוסטים בבלוג על למידה מרחוק

מהבלוג שלנו

תבואה משוגעת- מחשבות פדגוגיות
התערוכה 'תבואה משוגעת' היא תערוכה שמבקשת ליצור מרחב חדש של למידה. התערוכה מזמינה את המתבוננים בה למסע לימודי וחוויה של התפעמות וצלילה פנימה תוך חוויה של עושר ומרחב. כמה מחשבות אודות המסע, אל התערוכה ובעקבותיה:
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים