תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > יסודי > ספרות > יום שבתון/ מנוחה שבועית מן המבול

יום שבתון/ מנוחה שבועית מן המבול

חנניה בלס, צוות לב לדעת.
הדפסה
מקצוע: ספרות
כיתה: ז'-ח'
נושא: שירת ימה"ב

עיון בפיוטו המפורסם של ריה"ל. הפיוט עוסק בבריתות החשובות שנכרתו במהלך ההיסטוריה (במבול ובמעמד הר סיני), ובקשר בניהן.

רקע למורה:

שיר שבת זה מיוחס לר' יהודה הלוי, דבר המשתקף באקרוסטיכון של השיר [יהודה]. התבוננות בו מעלה הקבלה מובהקת ומכוונת בין גלותו של העם היהודי לבין המבול, ובין הברית שנכרתה עם נח המבטיחה את קץ המבול והמשכיות האנושות לבין ברית השבת שנכרתה עם בני ישראל בהר סיני המבטיחה את המשכיותו של העם היהודי. לפי הקבלה זו ישראל היא היונה המבקשת מנוח לכף רגלה בתוך הגלות הארוכה והמתמשכת, והיא זוכה לחוויה זו אחת לשבעה ימים. במבט עמוק יותר ישראל ממשיכים את משימת יונתו של נח, לתור אחר מנוחה בתוך המבול והבלבול של העולם הזה.  

השיר עצמו מדגיש את מושג הברית המבטא נכונות של שני צדדים לשותפות גורל, והמחויבות ההדדית הנגזרת ממנו הן מצד בני ישראל [זהירים לשמרו אבות ובנים], והן מצד הקב"ה [יזכור לפקדו בברית ושבועה].

השיעור יתבסס על מאמץ של התלמידים לאתר את המקבילות בין ברית השבת לבין ברית נח, כמו גם לעמוד על מושג הברית עצמו [או על עצם המנוחה של השבת].

אף שמדובר בשיר קצר בהיקפו יש להקדיש ללימוד לפחות שני מפגשים, משום שבממדיו הצנועים טמון עומק רב. להתבוננות ראשונית במבנה הכללי של השיר ולהעמקה בבית הראשון יש להקדיש שיעור אחד, ולשאר השיר את השיעור השני.

כיון שיש רמות שונות של הבנה בשיר, ישנה הפניה במספר מקומות המתאימים יותר לקבוצת לימוד מתקדמת.

 

מטרות ראשיות:

  1. להעניק לתלמידים את התחושה כי שבת מהווה הזדמנות לפרוש מעט מתוך מרוץ החיים והקושי, ולהתבונן על המציאות ממבט גבוה יותר. להסביר לתלמידים כי מבחינות רבות, מבט זה הוא שאפשר את שרידותו של העם היהודי בתוככי המבול בו היה מצוי מאז יצא לגלות.
  2. השליחות של ישראל בעולם: ישראל מוסיפים למלא את תפקידה של היונה שנשלחה למצוא מנוחת אמת בתוך העולם המבולבל והמסובך בו אנו חיים.

מטרות משניות:

  1. לעמוד על מושג הברית, שהיא המחויבות ההדדית של ישראל והקב"ה 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'. ישראל שומרים על השבת, הקב"ה שומר על ישראל.
  2. לעודד זמירות שבת בבית, מכך שטועמים משהו מעומקם.
  3. לעמוד על האמצעי הספרותי של האנלוגיה ככלי שנועד לחדד ייחודם של שני תופעות באמצעות השוואה ביניהם. במקרה זה: בין היונה וישראל, הגלות והמבול.
  4. לעמוד על מורכבות שירתם של חכמי ימי הביניים, ועל העושר הלשוני והרעיוני המצוי בה.

 

עבור שיעור זה כדאי לבקש מן התלמידים להצטייד מראש בברכון עם זמירות שבת בו מקובל להשתמש בבית, כך שייווצר חיבור בין החומר הנלמד לחוויה הביתית. כמו כן, לשיעור זה מן ההכרח שיימצא תנ"ך אחד לפחות בכל שולחן.

 

מהלך השיעור:

 

חלק א':

 

נפתח בשאלות כלליות על שירי שבת: אצל מי בבית שרים שירי שבת? מה תרומתם לשולחן השבת? מדוע המציאו לדעתכם את שירי השבת? [סביר להניח כי יש כאלה שכעט ואינם שרים, ויש כאלה שהשירה אצלם היא מרכיב בסיסי].

[5 דק' לכל היותר].

 

נקרא את השיר:

 

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ

זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחֹחַ

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ

וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

 

הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים [השבת חשובה לישראל]

זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים

חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים [השבת חקוקה בלוחות]

מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ [כינוי לקב"ה ע"פ ישעיהו]

 

וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד [כל ישראל]

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד

וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד

בָּרוּךְ נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ

 דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֵל, בְּהַר הַמֹּר [ה' דבר בהר סיני]

יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר

וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמֹר [וגם ללמוד את כל פרטי השבת]

חַזֵּק מָתְנַים אַמֵּץ כֹּחַ

 

הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַצֹּאן תָּעָה [ישראל אשר תעו בגלות]

יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה

לְבַל יַעֲבָר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה

כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעת עַל מֵי נֹחַ.

 

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ

וְשָׁם יָנוּחוּ

יְגִיעֵי

כֹחַ

 

                     

  • מי מצליח לזהות אלו שני סיפורים מן התורה מסתתרים בתוך השיר הזה? [סיפור אחריתו של המבול, וסיפור מתן תורה עם דגש על מצוות השבת שבה]. נצייר טבלה על הלוח בעזרת תשובות התלמידים: בצד אחד המבול ובצד השני מתן תורה:

סביר להניח שבשלב מוקדם נגיע לטבלה זו.

  • איזה קשר בולט ומיידי ניתן למצוא בין המוטיבים של קץ המבול ומצוות השבת? [שניהם רומזים לעניין המנוחה והשביתה לאחר תקופה של חוסר ביטחון. ייתכן להקביל את קץ המבול, לקץ העבדות במצרים אשר שיאה במתן תורה].

העמקה בבית הראשון של השיר:

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ/ זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחֹחַ/ יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ/ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ:

  • נביא את התלמידים להבין כי עיקרו של בית זה סב על הדמיון בין בריתו של נח לברית השבת- נבקש מן התלמידים לנסות ולהבין מדוע מקביל המשורר בין השבת לריח הניחוח? מהו זכרו כריח הניחוח? [כידוע ישנו קשר חזק בין ריח וזיכרון, והשבת מזכירה ריח טוב שאינו משתכח (אפשר אף לשאול את התלמידים איזה ריח מזכירה להם השבת), אך האם המשורר מתכוון דווקא לריח מסוים?].                             נגלה להם כי 'ריח הניחוח' רומז לפרשייה חשובה בפרשת נח: ונפתח ב'מרוץ' מהיר מי יכול למצוא היכן מופיע 'ריח הניחוח' באותה פרשה:

ספר בראשית פרק ח

(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: (כא) וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

הביטוי 'ריח הניחוח' הוא ביטוי להתקבלות הקרבן של נח בסוף המבול ולהבטחה של הקב"ה בעקבותיה שהאנושות והטבע יוסיפו להתקיים, 'ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ'.

נשבץ את 'כריח הניחוח' בשורה הראשונה של הטבלה.

  • כיצד יש להבין את  הדמיון בין שבת לבין ריח הניחוח מקרבנו של נח? [יום שבתון אין לשכוח, כיון שהוא עצמו מזכיר את 'ריח הניחוח' העולה מקרבנו של נח המבטיח את המשך קיומו של העולם. באותו האופן שבת מזכירה את הברית בין הקב"ה לישראל המבטיחה את המשך קיומם].
  • היכן ניתן למצוא פעם נוספת בשיר רמז לברית שנכרתה עם נח? ['כאשר נשבעת על מי נח'].
  • אלו עוד מקבילות ניתן למצוא בתורה בין ברית נח לברית השבת? [נבקש מהם לעיין בבראשית ט ח-יז: המושגים 'ברית עולם',  'אות', לעומת 'לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'].
  • [למתקדמים -ניתן להצביע גם על אנלוגיה הפוכה: אצל נח חלק מן הברית נוגעת לכוחות הטבע אשר 'יומם ולילה לא ישבותו'- כיון שהברית היא בעיקר מול כוחות הטבע שלא יתקללו בעבור האדם, ואצל ישראל הברית היא מול האדם שיזכה לשביתה. אצל נח האדם הוא פאסיבי, ואינו שותף פעיל בברית- אות הקשת ניתנת ע"י הקב"ה לאדם ללא מאמץ או שותפות מצדו. ישראל לעומת זאת מחויבים גם כן לשותפות מעשית בברית].
  • מיהי היונה הנזכרת בשיר? כדי להשיב על שאלה זו, נאתגר את התלמידים ונבקש מהם לשוב לפרק ח' בבראשית: האם ישנו רמז במקרא לכך שהיונה של נח אכן מצאה מנוח לכף רגלה דווקא ביום השבת? [כתוב אמנם שנׁח שולח אותה במחזוריות של שבעה ימים, אך לא נרמז כלל שהיא מוצאת מנוח לכף רגלה דווקא בשבת].

 ספר בראשית פרק ח

(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

(ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה: (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:

(יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

(יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:

 

כיון שהתשובה שלילית, נשאל את עצמנו למי התכוון המשורר כשדיבר על היונה ש'מצאה בו מנוח'? לפי ההשוואה צריך שיהיה במישהו שבדומה ליונה מחפש מנוחה, אך בפועל 'אין מנוח לכף רגלו': לצורך כך נפנה את התלמידים לספר דברים פרק כח, ושוב נפתח במירוץ למצוא מישהו או משהו שיש בו דמיון לתיאור של היונה המחפשת מנוחה לכף רגלה:

(סד) וֶהֱפִיצְךָ יְהֹוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן: (סה) וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהֹוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ[1]:

[מתוך מקור זה, מתברר שהמשורר מכוון למנוחתם של ישראל בשבת].

  • במה דומים ישראל ליונה של נח? [אין אחיזה בקרקע, אין מקום לנוח, יש בהם תכונה רוחנית של מעוף, יש להם שליחות כלפי כל דיירי התיבה, כאשר יזכו למנוחה תהיה בכך בשורה שהעולם הגיע לתיקונו].
  • איך זה שבשבת ישראל זוכים לפתע במנוחה, אם הם נרדפים במשך כל השבוע? האם הגויים החליטו להקל על ישראל ביום השביעי? [ביום השבת ישראל מתכנסים ומתחזקים סביב מושג הברית והשליחות שיש להם בעולם, והדבר מהווה הקלה מסוימת מן הצרות הסובבות אותם].
  • מי הם 'יגיעי כוח' המוזכרים בשיר? [בפשטות מדובר בישראל]. ראה הרחבה במקורות להעמקה.

 

חלק ב':

 

ברית השבת שנכרתה בסיני: [בתים ב,ג,ד]:

  • מהי ברית? [הסכם מחייב שנחתם בין שני צדדים].
  • כיצד הדבר מתבטא בבתים ב,ג,ד [ בית ב' עוסק בהדדיות של הקשר בין ישראל והקב"ה דרך השבת, והוא מתמצת את שני הבתים שאחריו: מצד ישראל-הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים/ זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים. מצד הקב"ה- חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים/ מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ].                                                   בית ג' מציין רק את הצד של ישראל- ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד וכו'. בית ד' מציין רק את הצד של הקב"ה- דיבר בקדשו אל, בהר המור יום השביעי זכור ושמור וכו'.
  • מה מייחד את מצוות השבת שדווקא היא מצויה, לדעת המשורר, במרכז הברית בסיני? [השבת מזכירה את הזמן בו העולם כולו יגיע למצב של מנוחה ושלווה. ישראל הם אלה האחראים כבר בהווה לציין את התקווה עתידית של האנושות. זהו גם הדמיון לקץ המבול]. –אפשר להזכיר כי לדעת חז"ל, לכל הדעות, התורה ניתנה ביום השבת.

 

מעבר להווה:

בקשת המשורר מן הקב"ה שישמור מצדו על הברית עם ישראל בייחוד כשהם שרויים בגלות [בית ה]:

 

הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַצֹּאן תָּעָה/ יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה

לְבַל יַעֲבָר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה/ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעת עַל מֵי נֹחַ.

 

בית זה חותם את השיר בהבטחה לדור של נח, ומלכד את כל חלקיו לחטיבה אחת:

  • מיהו העם בו מדובר, ומהו השוני בזמן הנזכר בין בית זה לשלושת קודמיו? [בית זה מדבר על זמן ההווה בו ישראל מפוזרים בין האומות 'כצאן אשר אין להם רועה', ולמעשה אינם מוצאים מנוח לכף רגלם במבול השוטף של הגלות].
  • למי מופנית בקשת המשורר 'יזכור לפקדו ברית ושבועה/ לבל יעבור בם מקרה רעה'? [בקשה זו מופנית ישירות לקב"ה והופכת את השיר כולו לתפילה].
  • 'כאשר נשבעת על מי נח' - היכן מצאנו שנשבע ד' אחר המבול? [לפי הפשט מדובר במה שאמר ד' אל לבו שלא יוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם, ושוב מחבר המשורר בין קץ המבול לבין ברית השבת. שבת דומה במהותה לריח הניחוח בקרבנו של נח, והבקשה לזכור את נח היא הבקשה גם לזכור את ישראל שומרי ברית השבת].
  • שאלה פתוחה - בסיום השיר, למי מכוונת לדעתכם הפנייה 'יום שבתון אין לשכוח' [ייתכן ואף זו בקשה מהקב"ה ולא רק מישראל, כשם שרק הוא הזוכר את ריח הניחוח שבא אחר המבול].
  • הערה למיטיבי צלילה [במי נח] -  "כאשר נשבעת על מי נח"- אם בהתחלה קיימת הקבלה בין שני הבריתות של נח וישראל 'זכרו כריח הניחוח', בבית האחרון נראה כי המשורר מתכוון לומר כי הברית לנח היא אותה ברית המכוונת לישראל. קיומו של העולם תלוי בקיומה של היונה, היא ישראל, ולכן ההבטחה לבל יעבור בישראל מקרה רעה, היא עצמה השבועה ש'נשבעת על מי נח'. הקבלה זו מקורה בישעיהו נד, שם מחבר הקב"ה בין השבועה על הימנעות מהבאת המבול בשנית לבין ההבטחה לחמול על ישראל:

(ז) בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ:

(ח) בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהֹוָה:

(ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ:

[ראה הרחבה בסוף המערך].

מכאן ניתן להבין את דברי המשורר: "יזכור לפקדו ברית [שבת בסיני] ושבועה [בזמן נח]".

 

בשיר שבת נפוץ זה קושר ריה"ל בין ההבטחה של הקב"ה לעולם אחר המבול לבין הברית עם ישראל על השבת בסיני. שני אירועים אלו קשורים זה בזה בכך שהם מהווים הבטחה לקצם של הצער והיגון בעולם הזה. ישראל ממשיכים את שליחותה של היונה בעולם בכך שבמשך כל שבוע הם קושרים עצמם אל הברית הקיימת בין האדם והקב"ה, ומסמנים את היעד של השלווה והמנוחה אליהם אמורה להגיע כל האנושות באחרית הימים. 

 

אפשרות א' - מדרש תמונה:

נציג בפני התלמידים שבע תמונות של יונים [מנוחת השבת]: ניתן להקרין אותם על הלוח, או לחלופין, להדפיס מראש ולהניח בפני התלמידים.

כל תלמיד יבחר תמונה המשקפת את מנוחת השבת כפי שהוא חווה אותה: נבקש מן התלמידים להעלות על הכתב חוויה זו, ולאחר מכן נבקש ממספר תלמידים להקריא את שכתבו.

 לחלופין, ניתן להציע לתלמידים שיכתבו משהו ל'יונת השבת' שלהם וישתפו.

 

אפשרות  ב': סרט (מפגש עם העצמה הלאומית של השבת):

אף שהמסר של השיר הוא נשגב, פעמים רבות אין אנו פוגשים את העצמה הטמונה בשבת. במקרים רבים אין אנו מצליחים להיפרד מן הדאגות והטרדות המלוות אותנו במהלך השבוע הן מוסיפות להעסיק אותנו גם במהלך השבת עצמה. חלק מן הסיבה לכך היא העובדה שכל אדם שומר את השבת באופן פרטי בביתו ואינו נחשף לשבת ככוח המניע את החברה כולה בתוכה הוא חי. במצב כזה, לא תמיד קל להרגיש חלק מן השליחות של 'היונה' שמטרתה להביא שלווה ורוגע עבור העולם כולו.

נפגיש את התלמידים עם 'פרויקט השבת העולמית': שבת שהתקיימה, בשלב ראשון בקהילה היהודית בדרום אפריקה, ורוב משתתפיה יהודים שאינם שומרים מצוות. המשתתפים מתארים את העצמה החווייתית והחברתית המצויה בשבת כשזו מקיפה את החברה כולה, ואיך היא מאפשרת לאנשים לצאת מה'מבול' האישי בו הם מצויים במהלך השבוע.

 

סרטון זה נמשך כ-12 דקות, ואין הכרח לראות את כולו.

נחלק דף צפייה לתלמידים כאשר עליהם להשיב על השאלות הבאות במהלך הצפייה:

1.       איזה אמירה של המשתתפים בפרויקט 'שבת העולמית' הפתיעה אותך/ רגשה אותך?

2.       איזה יתרון יש לשבת בהיותה מצוינת כמועד המיועד לכל היהודים יחדיו?

3.        מהו 'המבול' ממנו חשו חלק מן האנשים ממנו הצליחו לחמוק באמצעות השבת?

4.       איזה בשורה עולמית עשויה להיות טמונה לדעתך, ביום השבת כפי שבא לידי ביטוי בסרט?

 

 

מקורות להעמקה

'ושם ינוחו יגיעי כוח'

שיבוץ מקראי זה בו בוחר ריה"ל הנו מכוון ויוצר היפוך משמעות ע"י שיבוצו בשיר זה. בספר איוב מדובר במנוחה שיכולה להיות מושגת רק על ידי המוות עצמו. ריה"ל משנה את משמעות הפסוק: אף בשבת בתוככי העולם הזה יש אפשרות ליגיעי הכוח להגיע למדרגה שלמה של מנוחה].

 ספר איוב פרק ג

(יא) לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת, מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע: (יב) מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה שָּׁדַיִם כִּי אִינָק:

(יג) כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי: (יד) עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ:

(טו) אוֹ עִם שָׂרִים זָהָב לָהֶם הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף: (טז) אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר:

(יז) שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ: (יח) יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ:

 

הקבלה ברורה בין הגלות לבין המבול בפירוש הרד"ק לישעיהו:

 ספר ישעיה פרק נד

(ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ:

 

רד"ק

(ט) כי מי נח זאת  - . . .  אמר כמו דבר מי המבול שהיו בימי נח שנשבעתי שלא יעברו עוד על הארץ והיא גזרה שלא תבטל כן נשבעתי אחרי צאתך מהגלות מקצף עליך ומגער בך, ופי' זאת הגלות והשבי' היא לך כמו מי נח כמו שהם לא יהיו עוד כן לא יהיה לך גלות עוד, . . . ויש לפרש כי הברית היא השבועה כמו שאמר והקמותי את בריתי אתכם והברית הוא קיום הדבר וכן שבועה היא קיום הדבר:

 

לא ניתן להתעלם מן המקור הבא בתיקוני הזהר, אשר יש יסוד סביר להניח שהיה הבסיס הרעיוני לשירו של ריה"ל:

 תיקוני זהר דף כב/ב

דבזמנא דשכינתא איהי בגלותא, אתמר בה 'ולא מצאה היונה מנוח' וגומר, אלא בשבת ויומין טבין, ובההוא זמנא אתייחדת עם בעלה, וכמה נפשות יתרין קא נחתין עמה, לדיירא בישראל, הדא הוא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם, זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה, וכלים נאים באיברים דיליה, ואשה נאה דאיהי נשמתיה, דבגינה שריא שכינתא עלאה דאיהי נשמת כל חי עליה, וקודשא בריך הוא איהו שבת בחד, וינפש בחד, בשכינתא עלאה איהו שבת עלייהו, ובשכינתא תתאה איהו וינפש עלייהו, ויהיב לון נפשאן יתירן:

מקור זה, אשר אפשר אולי ליטול ממנו את שורתו הראשונה לצורך הוראה בכתה, עשוי לחדד עבור המורה את האבחנה בין 'יונה מצאה בו מנוח' לבין 'יגיעי כוח': היונה היא השכינה השורה בישראל, האנשים הפרטיים הנם 'יגיעי הכוח'. לכן אנו מוצאים עצמנו פעמים רבות במצב של חוסר מנוחה גם כאשר שבת כבר נכנסת. היונה מוצאת מנוח, אך יגיעי הכוח צריכים להתקין ליונה זו 'דירה נאה' בלבם.


[1] אם יותיר הזמן רצוי להפנות גם למגילה איכה א ג [גם כאן אפשר לנקוט בשיטת המרוץ]: (ג) גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים: [ייתכן ופסוק זה הוא מקור ההשראה של המחבר לשיר זה, בו מצוי שמו המופיע באקרוסטיכון לבין מושג המנוחה הבלתי מושג בגוים].

חדש באתר

גשם גשם בוא
אסופת מערכי שיעור בתיכון העוסקים בבקשת הגשמים.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים