תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > ספרות > האיש שנותר בשדה

האיש שנותר בשדה

צוות לב לדעת, רעות ברוש
הדפסה
מקצוע: ספרות, הסיפור הקצר
נושא: מעשי חכמים וסיפור חסידי

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

 

איש אחד נסע ליום כיפור אל הבעש"ט.

ונסע יום ולילה תמימים בכדי למהר נסיעתו.

ובא לאור הבוקר,

של ערב יום כיפור

עד סמוך לעיר מזעבוש.

 

אז אמר בנפשו:

הנה אני סמוך לעיר,

והסוס נתייגע מאד ,

אעמוד כאן להתפלל

ובתוך כך ירעה הסוס.

 

אחר התפילה גברה עליו השינה.

אמר בליבו:

מה בכך אם אישן כאן עוד שתי שעות?

הנה הסוס ינוח מיגיעו,

ואחר כך אסע במהירות,

ואיך שיהיה בודאי אבוא לפני חצות היום לעיר .

ושכב על העגלה ונרדם בשנתו מאד .

 

וכשניעור ראה שהוא בין השמשות של יום כיפור.

 

ונצטער הרבה מאד,

כי אחרי כל היגיעות שיגע לנסוע אל הבעש"ט ליום כיפור

מוכרח הוא להיות ביום כיפור,

לבדו,

 בשדה,

  סמוך לעיר,

    ובאשמתו.

 

וצעק ובכה במר ליבו

כל הלילה וכל היום .

 

ובמוצאי יום כיפור נסע במהירות

ובמרירות הנפש אל הבעש"ט.

וכשבא אליו עשה הבעש"ט צחוק ממנו

 

והענין היה ,

שצריך היה אותו איש להעלות בתפילתו תפילת עם שבשדות ,

ומן השמיים הכריחו אותו לכך .

 

(מתוך: שבחי הבעש"ט, דב בער בן שמואל מלינץ)

 

מהלך השיעור:

א. נפזר בכיתה תמונות שונות של דרכים (נספח א') ונבקש מכל תלמיד לבחור תמונה אחת שמסמלת בעיניו/ מזכירה לו דרך כלשהי שעשה בחייו. נזמין מי שמעוניין לשתף בקצרה בתמונה שבחר ובמחשבותיו אודותיה.

ב. נקרא את הסיפור. לאחר הקריאה נזמין את התלמידים להעלות מחשבות, שאלות ותובנות ראשוניות לגבי הסיפור.

ג. נערוך שימוש במבנה הקלאסי של הסיפור הקצר- נבקש מהתלמידים לקרוא שוב את הסיפור (לבד או בזוגות) ולחלק אותו לחמישה חלקים- אקספוזיציה, סיבוך, שיא, מפנה והתרה. (אם התלמידים עדיין אינם מכירים את מרכיבי הסיפור הקצר יש כמובן להדגימם בקצרה לפני המשימה) לאחר העבודה העצמית נשמע את הצעות התלמידים לחלוקה ונערוך דיון על ההצעות השונות.

הצעתנו לחלוקה: (בעקבות מאמרה של יהודית גרשוביץ בר –ישע המופיע בהרחבה)

אקספוזיציה: תיאור הנסיעה המכילה מפגש עם הדמות "איש אחד", מטרת הנסיעה "ליום כיפור אצל הבעש"ט" זמן "ערב יום הכיפורים" מקום "הדרך למזיבוז'" אופי הנסיעה "נסע יום ולילה תמימים בכדי למהר נסיעתו"

סיבוך: "אז אמר בנפשו" ההחלטה לעשות הפסקה עמ"נ להתפלל ולתת לסוס לרעות.

שיא: "ושכב על העגלה ונרדם בשנתו מאד"

מפנה: לאחר שהתעורר- האכזבה והאשמה המגיעים לשיאם במילים "וצעק ובכה במר ליבו"

ההתרה: בהגעה לבעש"ט במוצאי יום הכיפורים

 

ד. לאחר החלוקה הסכמטית הראשונית נתחיל להעמיק בסיפור: ראשית, ננסה להבין מה גרם לכל ההסתבכות- נשאל את התלמידים: האיש הרי היה קרוב מאד למזיבוז', לאחר שהתאמץ מאד ונסע יום ולילה רצופים במהירות גדולה, אז איך קרה שבסוף הוא לא הגיע בזמן לבעל שם טוב ליום הכיפורים?

 

נתבונן בארבעה מרכיבים של העיכוב. נחלק את התלמידים לארבע קבוצות וכל אחת מהן תעמיק במרכיב אחד:

  1. הזמן- ערב יום כיפור "הרגע שלפני".

ידוע הוא שדווקא ככל שמתקרבים יותר לרגע גדול וקדוש כך הוא יותר "מועד לפורענות" ויש סביבו יותר חששות ומתעצמת האפשרות להשתבשות, מה שמצריך זהירות ושמירה מיוחדים (כך לדוגמא לגבי ערב שבת, ערב חתונה, ערב חג ועוד) מדוע כך הוא הדבר? מה אפשר לעשות כדי ל"מזער נזקים"?

היזכרו ברגעים של ערב יום כיפור כפי שאתם מכירים אותו- מה מאפיין את הרגעים הללו? מה האווירה המשתררת בהם?

 

2. הסוס

מה מסמל הסוס בסיפור?

לכאורה הדאגה לסוס מבטאת רגישות ל"צער בעלי חיים" אך נראה שיש גם ביקורת בסיפור על העצירה. מדוע?

(למורה: הסוס הוא כלי, הוא המכשיר שאמור להביא את האיש ליעדו. אולם בעצירה ישנה כנראה נתינה של מקום לאכילת הסוס שמעבר למידה. גם הסוס וגם האכילה מבטאים במישור הסימבולי נתינת מקום לחומרי על חשבון הרוחני)

 

3. התפילה

הסיבה השניה לעצירה, מעבר למנוחת הסוס היא התפילה. לכאורה סיבה רוחנית ונעלה לעילא ולעילא אלא שבמהלך הסיפור אנו מגלים כי היא הובילה בסופו של דבר לעיכוב גדול.

מה משמעותה של העצירה לתפילה?

מדוע העצירה לתפילה לא היתה נכונה?

האם אתם מכירים מצבים בהם היצר הרע מתלבש בדמות רצון טוב ובעצם לא כדאי להקשיב לו?

 

4. השינה

מה מסמלת השינה בסיפור?

היכן בוחר האיש לישון ומה מבטאת בחירה זו?

לפניכם קטע מתוך הפיוט "בן אדם מה לך נרדם" הפותח את סדר הסליחות בנוסח עדות המזרח. קראו את הפיוט וחשבו: מה הקשר בין מילות הפיוט לשנת הגיבור בסיפורנו?

 

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם

קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים

שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה

מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים

רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר

בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים

וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה

לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים

 

 (למורה: השינה כסמל לשיכחה עצמית, לחוסר מודעות, לבריחה של האדם מעצמיותו. השינה אינה פיזית בלבד אלא יכולה לרמז על תרדמה רוחנית, על ניתוק מהתכלית)

כל קבוצה תתאר את מסקנות הלימוד שלה.

 

ה. נקרא שוב את השורות המתארות את התעוררותו של האיש משנתו:

"וכשניעור ראה שהוא בין השמשות של יום כיפור.

ונצטער הרבה מאד,

כי אחרי כל היגיעות שיגע לנסוע אל הבעש"ט ליום כיפור

מוכרח הוא להיות ביום כיפור,

לבדו,

 בשדה,

  סמוך לעיר,

    ובאשמתו."

 

 הצעה לתרגיל כתיבה יוצרת: "וכשניעור ראה שהוא בין השמשות של יום כיפור" נבקש מהתלמידים להיכנס לנעליו של אותו האיש, הרוצה כל כך להגיע אל הבעל שם טוב, מתעורר משנתו ומגלה שעוד רגע קט שוקעת השמש ואין לו כל אפשרות להמשיך בנסיעתו ונגזר עליו להישאר בשדה לבדו ביום הכיפורים. נבקש מהתלמידים לתת מילים לתחושותיו של האיש ברגע ההתעוררות.

נשמע כמה מהתלמידים המעוניינים להקריא. חשוב לומר לתלמידים מראש כי לא יהיה לנו זמן לשמוע את כולם, ולהציע למי שלא הספיק להקריא את שכתב, למסור את הדברים למורה לקריאה (ואז כמובן חשוב לקרוא ולהשיב עם משוב ויחס ראוי)

 

ו. יום הכיפורים עבר כולו, מלילה עד יום, בצעקה ובכיה במר ליבו. התפילה הזכה של יום הכיפורים מתחלפת בתפילה של סערת נפש, כוונות התפילה המדוייקות של הבעל שם טוב מומרות בתפילה ספונטנית ונוקבת הנובעת ומתפרצת מעומק הלב. 

במוצאי יום הכיפורים נוסע האיש לבעל שם טוב "במהירות ובמרירות". הבעל שם טוב מקבל אותו בתגובה מפתיעה (ואולי אפילו מעליבה) "וכשבא אליו עשה הבעש"ט צחוק ממנו"

 נשאל את התלמידים: איך חש האיש כשראה שהבעל שם טוב צוחק? מה מבטא הצחוק?

נקרא את דבריו של פנחס שדה על הצחוק:

במוצאי יום-כיפור נסע האיש "במהירות ובמרירות הנפש" אל הבעש"ט. וכשהוא מגיע, במקום לנחמו ולחזק רוחו, פורץ הבעש"ט בצחוק. תגובת הבעש"ט מפתיעה, כמעט מדהימה. הכיצד? האיש בא ממרחקים, ושהה לילה ויום בשדה, והתייסר, והצטער, והגיע אליו במהירות ובמרירות הנפש, והבעש"ט צוחק ממנו? ואולם, מהו, באמת, העניין שהתרחש ברגע ההוא? האיש שהה בלילה בשדה ובא אל הבעש"ט רצוץ וקפוא, רעב, מוטרד, נכלם. הבעש"ט, בהיותו מה שהוא, מבין מה שאירע, את משמעות המאורע, ותגובתו היא הביטוי הטבעי, האמיתי והנכון, של השמחה המתפרצת ועולה על גדותיה מתוך הבנתו זו. ומה אירע? אירע נס, אירעה ישועה. התברר "שצריך היה אותו איש להעלות בתפילתו את תפילת-העם שבשדות ומן השמים הכריחו אותו לכך". דהיינו, היתה תכלית לכל מה שהתרחש, לטעותו של האיש, לסבלו, להצטערותו, תכלית לטעותנו, לסבלנו, להצטערותנו. וכי מה יכול להיות יותר חשוב מזה? וכי מה רוצים היינו לדעת יותר מאשר אם יש, או אין, תכלית למעשינו, לקיומנו? כאן הובהר כי יש תכלית, והדבר התרחש במוחשיות, בתוך הזמן והמקום, בשדה סמוך לעיר, והבעש"ט היה הראשון לחוש ולהבין זאת, והיה מלא כולו את ידיעת הדבר, את שמחת הדבר. ובשמחתו הגדולה צחק.

         

ז.   נסכם את השיעור במשפט הסיום של הסיפור, שנאמר כתוספת, במאמר מוסגר. המספר מסביר לנו הקוראים את מה שהתרחש כביכול "מאחורי הקלעים":

"והענין היה ,

שצריך היה אותו איש להעלות בתפילתו תפילת עם שבשדות ,

ומן השמיים הכריחו אותו לכך ."

 

נשאל את התלמידים כיצד הם מבינים אמירה זו? מה היתה תכלית העיכוב של אותו איש בשדה?

 

הביטוי "תפילת עם שבשדות" הוא ביטוי שאול מהגמרא במסכת ראש השנה (לה.) המביאה את דעתו של רבן גמליאל על פיה שליח הציבור בראש השנה ויוה"כ יכול לפטור בתפילתו גם את אותם אנשים המצויים בשדה בשל עבודתם החקלאית ואינם יכולים להגיע לבית הכנסת. (הם נחשבים כאנוסים ולכן פטורים) על פי דעתו של רבן גמליאל, שנפסקה להלכה, שליח הציבור יכול לפטור בתפילתו את אותם אנשים על אף שהם מצויים במרחק רב ממנו! בדומה לכך, גם בסיפורנו, תפילתו של אותו איש פעלה פעולתה והעלתה את תפילותיהם של מתפללים אחרים (אולי הכוונה לאלו שהיו עם הבעש"ט ביום הכיפורים) למרות שבאופן פיזי הוא היה ביום הכיפורים לבדו בשדה.

כמו כן, ביטוי זה נושא גם משמעויות "חסידיות" של תפילה בשדה דווקא, כדרך להתקרב לריבונו של עולם (בהשראתו של יצחק אבינו "ויצא יצחק ולשוח בשדה" וכהדרכתו של רבי  נחמן מברסלב "אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך... כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה") ואולי גיבור סיפורנו היווה נציג בפני שמיים של כל אותם המתפללים אל ה' מתוך הטבע, מתוך כח ההוויה כולה הפונה אל בוראה.

 

ח. נזכיר לתלמידים את הסבב שבו פתחנו בתחילת השיעור בו כל אחד שיתף בדרך מסוימת שעשה בחייו. נשאל אותם מה אנו יכולים ללמוד מסיפור זה על הדרכים שבחיינו?

 

החסיד חשב שהדרך היא רק אמצעי להגעה לתכלית- שהיא תפילת יום הכיפורים אצל רבו, הבעל שם טוב הקדוש. בסוף הסיפור הוא מגלה כי "מן השמיים הכריחו אותו" ולדרך עצמה היתה תכלית- להעלות את תפילת העם שבשדות. התיקון שלו היה דוקא שם ולא אצל הבעש"ט. באופן פרדוקסלי, התפילה שלו הגיעה אל המעמקים שאליהם הגיעה, דווקא משום שהוא לא ידע זאת, והתייסר ברגשות אשם וחרטה , כלומר ההבנה כי יצא דבר מה טוב מהדרך עצמה היא הבנה במבט רטרוספקטיבי, מבט לאחור, הדברים לא היו מתרחשים כך אם הוא היה חושב מראש על הדרך כתכלית בפני עצמה... 

המסר של הסיפור הוא מסר מורכב- בתוך הסיטואציה עצמה על האדם לעשות כמיטב יכולתו על מנת שלא "להחמיץ את השעה" אך בדיעבד ישנה אפשרות להמתקת תחושות ההחמצה וההאשמה העצמית בידיעה שבסופו של דבר "הכל בידי שמיים" ויש כוונת מכוון, גם אם לעיתים היא מסתתרת מאיתנו, ולעיתים האדם זוכה לראות ולהבין כיצד הפספוסים וההחמצות גם הם בעומקם הם לטובה...

 

גם כאן ניתן להיעזר בדבריו של פנחס שדה:

"קרה לאותו האיש מה שמתרחש לפעמים בחיי כל אדם, בחיי כל אחד מאיתנו: הוא נקלע לצרה גדולה באשמת עצמו, הוא טועה בחישוביו, הוא דוחה את שעליו לעשות מייד, הוא מַשלה את נפשו בשווא, הוא מתפתה לחולשה, לעייפות, הוא נרדם, ובהקיצו הריהו מוצא כי איחַר את המועד ואין עוד תקנה. ואז: "נצטער הרבה מאוד", "וצעק ובכה במר ליבו כל הלילה וכל היום". איזו חרטה, איזו חרטה אכלה אז את ליבו! ורק את עצמו נותר לו להאשים. כמובן, היתה סיבה נעלמה והיתה משמעות לאשר אירע, אך אותו אדם לא ידע זאת באותה שעה, מפני שאין אנו יודעים מה משמעותו של המתרחש לנו, אין אנו יודעים אפילו אם יש איזו משמעות. ואף זאת, שאילו היה האיש יודע, הרי לא היה מצטער ובוכה כל-כך, מה שהיה מחַסֵּר מתפילתו את עוצמתה והיא לא היתה פועלת כפי שפעלה. הכול היה מוכרח להתרחש, איפוא, כפי שהתרחש."

 

להרחבה:

א. כדאי לקרוא את מאמריהם של יהודית גרשוביץ בר ישע ושל עמינדב רוטנברג על הסיפור.

ב. אפשר ללמד יחד עם סיפור זה גם את הסיפור החסידי המפורסם על הילד שחילל בחליל, ולפתוח דרכם באופן כללי את השאלה של התפילה והצדיק: מהי תפילה? מיהו הצדיק? וכאן לתת מקום ליהודי הפשוט אל מול המרכז של הצדיק.  התנועה של הדרך אל הצדיק הופכת את היעד (המוקד, המרכז, ה'מקום') למז'יבוז'. והשדה הוא הדרך, והאיש הוא איש. החידוש של הבעש"ט הוא שהמרכז הוא השדה, והאיש הוא הצדיק, יש כאן גם המרה של המרירות והאינטנסיביות (נסע יום ולילה, ונסע במהירות) בצחוק והחיים, אותם מסמלים הטבע והסוס מול ביה"כ והחסידים.

 

נספח א: תמונות של דרכים

 

                                                  

חדש באתר

השתלמויות מקוונות וקהילות מקצועיות
השתלמויות מבית לב לדעת לשנת תש"פ.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים