תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תנ"ך > תהילים פרק כ"ג - מזמור לדוד

תהילים פרק כ"ג - מזמור לדוד

צוות לב לדעת, רעות ברוש
הדפסה
מקצוע: תנ"ך
נושא: כתובים, תהילים

בשיעור זה נעסוק במזמור כ"ג בתהילים. מזמור המתאר בטחון עמוק בה', בכל מאורעות החים, בטוב וברע. בשיעור נדבר על הנהגת ה' את האדם בחייו, על התמודדות עם פחד ו"גיא צלמוות", ועל שאיפתו העליונה של האדם המובעת במזמור "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".

א. נקרא את המזמור בקריאה איטית ראשונית. נשאל את התלמידים מה הם שמעו במזמור? מה מתאר דוד?

ב. נשמע כמה תשובות, ונאמר לתלמידים שהמזמור בנוי משני משלים נבקש מהם לקרוא שוב את המזמור בקריאה שקטה ולחלק אותו לשני המשלים, ולהעניק לכל משל כותרת.

 נכתוב יחד על הלוח: (הכותרות המוצעות כאן הן בגדר הצעה בלבד וניתן בהחלט לשנות ולהטות אותן לפי הצעות התלמידים, כמובן תוך עיגון בפסוקים)

א-ד משל הרועה והשה    

ה- ו משל המארח והאורח  

 

א  מִזְמוֹר לְדָוִד:                           

ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר.
ב  בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי;   עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.                       

ג  נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב;    יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.                       
ד  גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע    כִּי  אַתָּה עִמָּדִי;

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.                                              
 

ה  תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן    נֶגֶד צֹרְרָי;
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי,    כּוֹסִי רְוָיָה.
ו  אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי    כָּל יְמֵי חַיָּי;
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה'    לְאֹרֶךְ יָמִים.

 

איזו מערכת יחסים מצטיירת מתוך משל הרועה?

הרועה דואג לכל מחסורו של הצאן, שומר מגן ומנחה. הצגת האל כרועה נותנת תחושה של הרמוניה- רביצה בנאות דשא, מי מנוחות.

הביטוי נפשי ישובב- גם מלשון ישיב מנוחה לנפשי, ירגיע אותי, וגם ישיב אותי, השה התועה, אל העדר.

ג. אולם ההרמוניה משתנה בפסוק ד'- האל הוא רועה לא רק במי המנוחות, אלא גם בסער ובמצוק "גם כי אלך בגיא צלמוות..."

נקריא לתלמידים את פירוש הדעת מקרא לפסוק זה:

גיא צלמוות:  פירוש דעת מקרא: "יש שהרועה נוהג את צאנו בגיאיות המוקפות הרים גבוהים שמחשיכים את אור היום"
בפירוש זה ניתן לראות עניין נוסף: גיא הצלמוות אינו מקום אליו נקלע הצאן כשהוא טועה או הרועה נעלם, זהו המקום בו מוליך הרועה את הצאן על מנת להביאו למקום מבטחים, כאשר הולך הצאן בגיא צלמוות אין הוא יודע מדוע הגיע לכאן ואיך יצא, אך הוא סומך על הרועה שיהיה איתו.

פסוק זה מהווה את שיאו של המזמור. גם במקום הסכנה הגדול ביותר, לנוכח המוות, אין המשורר ירא מן הסכנה, בגלל תחושת נוכחות ה' עימו.

ד. להבדיל משאר המזמור, כאן המשורר עובר לדבר בגוף שני, נוכח. "כי אתה עימדי"

נשאל את התלמידים מה לדעתם מבטא השינוי בגוף הדיבור בשלב זה? נשמע את תשובותיהם, ולאחר מכן נקריא את הסברו היפה של אריה לודוויג שטראוס:

"יפה הוא כינויו של הדקדוק העברי לגוף השלישי - "נסתר" ולגוף השני - "נוכח". מדי דברנו על איזה נושא, הוא כאילו עודו מסתתר במרחק האובייקטיביות; מדי דברנו אליו הוא לובש דמות אישית, ניצב ממולנו פנים אל פנים, נעשה נוכח לנו. המשוררים השתמשו לא אחת בהבדל זה, כדי להרחיק מעלינו או לקרב אלינו את הנושא... דווקא בשעת המבחן, בגיא צלמוות, תורגש קירבת האלוהות, שכאילו נסוגה לפני כן למרחק הידיעה הבטוחה, והנה נוכחה היא, מופיעה לעינינו הופעת - פתאום מרעישה מתוך החושך".

ה. "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" השבט, הוא המקל שבו מגן הרועה על עדרו. על המשענת  הוא נשען בשעת הליכתו. למרות שהשבט משמש ככלי ענישה לצאן, הרי הוא אמצעי  לשמור על בטחונו. הנמשל: העונש שמטיל ה' על המשורר מונע ממנו לחטוא בעתיד.

הן השבט והן המשענת הם מקל הרועים, המשמש הן לתמיכה והן להכאה.
הם מייצגים שני פנים של הנהגת ה', ההנהגה התקיפה (הדין)  וההנהגה התומכת (רחמים)

נשים לב כי גם המשענת וגם השבט, שניהם מנחמים אותו – נשאל את התלמידים: כיצד שבט יכול לנחם? האם חשו פעם בחייהם מצב שבו השבט, הכעס, הדין או העונש, יצרו אצלם תחושה חיובית, תחושה מנחמת?

נשמע את תשובות התלמידים לשאלה זו.

לאחר מכן נערוך לימוד קצר בזוגות לתשובות הפרשנים לכך.

 

שבטך ומשענתך- עיון בפרשנים

1)      רש"י-  "שבטך ומשענתך" ייסורים שבאו עלי ומשען שאני בטוח על חסדך שניהם ינחמוני שיהיו לי לסלוח עוון.

·         מהי הנחמה שמציע ה"שבט" לפי רש"י?

2) מצודת ציון-  "שבטך ומשענתך": מה שאתה מכה אותי בשבט של יסורין ותחזור ותסמוך אותי הם הם המנחמים אותי, כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים.

·         מהי משמעות שילובם של השבט והמשענת גם יחד?

3) מלבי"ם-  "שבטך ומשענתך": שני אלה "המה ינחמוני", כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי, והמליצה שהיסורים המה לטובתו לנחותו ע"י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד. 

מהי הנחמה שמציע ה"שבט" כעל פי המלבי"ם?

ו. הרב שלמה קרליבך הלחין פסוק זה בשני לחנים שונים, שכל אחד מהם מעניק פרשנות מעט אחרת לפסוק. נשמע את שני הלחנים ונבקש מהתלמידים תוך כדי ההאזנה לרשום לעצמם מהן התחושות העולות בשמיעת כל אחד מהלחנים. נבקש מהם לשים לב גם לכלים בהם נעשה שימוש בכל אחד מהביצועים.

הלחן הראשון, בביצוע משפחת חוטר, מתוך הדיסק "הקול החסר" שהוציאה המשפחה לאחר שבנם גבריאל הי"ד נרצח בפיגוע בישיבת עתניאל.

הלחן השני הוא בביצוע הרב קרליבך עצמו.

לאחר ההאזנה נבקש מהתלמידים לשתף במחשבותיהם- מה מבטא ומעלה כל אחד מהלחנים? איזה מימד נוסף הוא מעניק למילים?

השיר הראשון (למילים "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי") מאופיין בביצוע שקט ועדין, בליווי פסנתר. יש בו חזרה על המילים "לא, לא ,לא אירא רע" כביטוי להדגשה, ואולי לקושי. בחלק השני של השיר המילים "גם כי אלך בגיא צלמוות" נשמעות כמעט כזעקה. בלחן השני (בו נוספות גם המילים "שבטך ומשענתך המה ינחמוני") האווירה המורגשת היא של ביטחון גדול וכמעט רוממות. הכלי הדומיננטי הוא החצוצרות המריעות בעוז. מקהלת הילדים ברקע מוסיפה לתחושת האמונה התמימה והשלמה בה'. בשני הלחנים ישנם חלקים של ניגון ללא מילים המעבירים את התחושה שהרגשות חזקים מהמילים עצמן...

 

. כעת נעבור לחלקו השני של המזמור, פסוקים ה-ו משל האורח והמארח.

נקרא את הפסוקים ונשאל את התלמידים מהי התמונה העולה מן המשל? כיצד עריכת השולחן יכולה להגן על האדם מפני הצוררים אותו? מה מבטא דישון השיער בשמן? הכוס הרוויה?

 

המזמור מסתיים במילים של תפילה וכמיהה "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים". מה מבקש המשורר? מהי שאיפתו הגדולה ביותר? (מעניין לבחון גם את הבקשה המסכמת את המזמור אל מול המילים "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" בסיום המזמור לא מבקש דוד נחמה, ולא שבט אלא "אך טוב וחסד...")

 

לא השמן, השולחן הערוך והיין הם הכמיהה אלא הישיבה בבית ה' זהו העתיד שהוא מתפלל אליו.
 הוא אינו רוצה להיות שם אורח אלא בן בית. 

את המילה "ושבתי" ניתן להבין בשני אופנים:  או מן השורש ש.ו.ב - ואז המשורר נמצא הרחק מן המקדש ושואף לשוב אליו, או מן השורש י.ש.ב - המשורר מקווה לקבל שכר לפעלו לכל ימי חייו.

 

ח.    מזמורנו הוא מזמור ציורי מאד, ויש בו דימויים ומטאפורות רבים המתארים את הקשר בין האדם לקב"ה. לסיום לימודנו, ננסה לשוב ולהתבונן בתמונות השונות שהמזמור מתאר. בכיתות בהן הדבר מתאים, נחלק לתלמידים דפים לבנים וצבעים ונבקש מהם לבחור ביטוי אחד מתוך הפרק, ולצייר אותו. נבקש מהם לנסות בדרך הציור, בבחירת הצבעים, וכד' להביע את מה שלדעתם אותו דימוי בא לומר.  לאחר מכן נערוך סבב בו כל תלמיד יראה את מה שצייר וישתף בתובנותיו את שאר הכיתה.

להרחבה:

ניתן לבחור להשמיע לתלמידים לחנים נוספים למזמור

כגון הלחן של אתי אנקרי

ושל אנסמבל ניגון ירושלמי

ולהזמין את התלמידים לשים לב לבחירה של המילים המודגשות בכל אחד מהלחנים- על אילו מילים הם חוזרים מספר פעמים? מה החסירו, מדוע? ומתוך ההדגשה דרך ההאזנה לחזרות, לשינוי מנגינה, מעניין לבחון מה הפסוק המרכזי במזמור ואיך האמצעים הספרותיים עושים את אותה ההכוונה שהאמצעים המוסיקליים עשו.

חדש באתר

החברה הישראלית
אסופת סרטונים על החברה הישראלית

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים