תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > ספרות > גדול גיבור ונורא, אמרתי - רבקה מרים

גדול גיבור ונורא, אמרתי - רבקה מרים

צוות לב לדעת, רעות ברוש
הדפסה
מקצוע: ספרות, שירה מודרנית
נושא: אדם מול בוראו

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

א.    נתלה על הלוח כרטיסים עם שמות/ תארים שונים של ה' מתוך ברכת "אבות" בתפילת שמונה עשרה. כל שם/ תואר מבטא מהות מסוימת, טומן בחובו פנייה אל ה' ממקום אחר. הכרטיסים מצורפים כנספח 1 בסוף הקובץ.

ב.    נבקש מהתלמידים לבחור שם/ תואר אחד כרצונם, ולנסות לכתוב בכמה מילים מה אומרת להם הפנייה אל ה' בשם זה, מה היא מבטאת?

ניתן לכמה תלמידים המעוניינים בכך לקרוא את שכתבו.

ג.     נאמר לתלמידים כי בתשתית השיר שאנו עומדים ללמוד היום מצויה גמרא שיש ללמדה כדי להבין את השיר לעמקו. נחלק לתלמידים את הגמרא עם השאלות שאחריה ונבקשם ללמדה בחברותות. (נספח 2) לאחר הלימוד נערוך "אסיף" קצר לשמיעת תובנותיהם של התלמידים.

חשוב להדגיש את הנקודה המרכזית בגמרא, שהיא כנות העמידה מול ה'. ירמיהו ודניאל לא פונים אל ה' בשם שהם אינם מסוגלים לבטא, כי אינם רואים את גילויו בעולם. הם לא רוצים להוציא מפיהם דבר שאינם מתכוונים אליו. אם אין להם הזדהות פנימית עם תוכן הדברים, הם אינם מסוגלים לאמרם. "מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדְעִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲמִתִּי הוּא, לְפִיכָךְ לֹא כִּזְּבוּ בוֹ" יודעים שמעל לכל ה' הוא אמיתי. גם אנשי כנסת הגדולה כשחוזרים לומר את הביטוי כולו לא עושים זאת משום שזה לא בסדר לא להגיד הכל, אלא משום שהם באמת רואים היכן בעולם ה' הוא גדול, והיכן הוא נורא. הם יכולים לקרוא לו כך בכנות.

נקודה משמעותית נוספת בהבנת הגמרא היא הקריאה בשם. השם הוא סוג של התגלות, של חשיפת פן מסויים בהתגלות האלוקית בעולם. הגמרא מותירה אותנו בסוג של תעתוע- מה הכוונה "גיבור"?מה הכוונה "נורא"? האם זהו אל הנלחם בחורי אף עם אויביו או דווקא אל המתגבר וכובש את כעסו? התעתוע הזה עולה באופן חזק גם מתוך השיר. 

ד.     כעת נעבור לקריאת השיר:

 

גָּדוֹל גִּבּוֹר וְנוֹרָא, אָמַרְתִּי \רבקה מרים

 

גָּדוֹל גִּבּוֹר וְנוֹרָא, אָמַרְתִּי. וְשׁוּב אָמַרְתִּי, גָּדוֹל גִּבּוֹר וְנוֹרָא.

לְמַה שֶּׁקָּרָה בֶּעָבָר כִּוַּנְתִּי. גַּם לְמַה שֶּׁטֶּרֶם אֵרַע.

וַאֲבוֹתַי שֶׁחַיִּים וּמֵתִים, וִילָדַי שֶׁנּוֹלְדוּ וְעוֹד לֹא

כָּל אֶחָד מֵהֶם, בְּקוֹלִי הַמְדַבֵּר נָתַן אֶת קוֹלוֹ.

לֹא יָדַעְתִּי אִם הַדְּבָרִים שֶׁבְּפִי

קֻבְלָנָה הֵם, אוֹ שְׁאִילָה, בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה

אִם שִׁיר שֶׁל הַלֵּל וְתוֹדָה בּוֹקֵעַ מִמֶּנִּי, אוֹ נְהִי שֶׁל קִינָה

לֹא יָדַעְתִּי, אִם אוֹתָהּ נוֹצָתִיּוּת שֶׁרִפְרְפָה עַל כְּתֵפִי

הִיא חִבּוּק שֶׁל קִרְבָה

אוֹ שָׂרֶטֶת, צְרִיבָה מְעַנָּה, הַמְרַמֶּזֶת, כְּגֶדֶם כָּנָף, עַל הִסְתַּלְּקוּת הַשְּׁכִינָה –

אַךְ הָיִיתִי שָׁבָה וְאוֹמֶרֶת

שׁוּב

וְשׁוּב וְשׁוּב

גָּדוֹל גִּבּוֹר וְנוֹרָא –

חוֹזֶרֶת הָיִיתִי וְאוֹמֶרֶת, חוֹזֶרֶת וְשׁוֹנָה.

 

ה.    לאחר הקריאה נבקש מהתלמידים להגיב לשיר באופן חופשי- מחשבות, תובנות, ודברים ששמו לב אליהם בקריאה ראשונה.

ו.       נחדד כמה נקודות בשיר:

·       שמות ה'- השיר סובב סביב תאריו של הקב"ה "גדול גיבור ונורא". הקריאה אל ה' בשיר יש בה גם הצבעה על תכונה מסויימת, על מהות, וגם יש בה בקשה להופעתו, להתגלותו של ה'. כמו שאנחנו קוראים בשמו של מישהו כדי שיסב אלינו את מבטו או את תשומת לבו. 

·       חזרתיות- הביטוי "גדול גיבור ונורא" חוזר בשיר 4 פעמים, יחד עם מילים של חזרה- "שבה ואומרת", "שוב ושוב ושוב" "חוזרת הייתי ואומרת" "חוזרת ושונה". כל אלו מעצימים את תנועת התפילה כריטואל, כרצף מחזורי של אמירה, כעין מנטרה הנאמרת כאשר עצם האמירה יש לה משמעות עצומה עבור הדוברת.

·       התפילה כביטוי רב דורי. הדוברת בשיר מרגישה שקולה הוא כלי ביטוי לדורות קדומים ולדורות שיבואו. התפילה הבנויה מטקסט קדום, שנאמר שוב ושוב ע"י דורות רבים כל כך, הפכה להיות חוט המחבר בין הדורות, כלי ביטוי רב עוצמה לעם שלם, לאורך שנותיו. כל מילה נושאת עימה מטען עצום של כוונות ורצונות שנאמרו על ידה. דרך התפילה אפשר כביכול להתכתב עם הקודמים לנו, על כוונותיהם השונות שצמחו מתוך חוויות חייהם, ולתת להם קול.

·       מגוון הביטויים המתארים תפילה: קבלנה, שאילה, בקשה, תחינה, שיר של הלל ותודה, נהי של קינה- התפילה יכולה לנבוע מתחושות נפשיות שונות ואף הפוכות זו מזו, האדם עומד מול ה' מתוך כל מאורעות חייו, והמפתיע הוא, שאותו רצף מילים "גדול גיבור ונורא" יכול להיות כלי לכל אחת מהתנועות הללו, את אותן מילים עצמן ניתן לומר כל פעם ממקום רגשי אחר. מילות התפילה תמיד נשארות קבועות אולם אנו יוצקים לתוכן תוכן אחר בכל עת.   כפי שעלה מן הגמרא, העמידה הכנה מול ה' היא הלוז של התפילה, האמירה שיש מאחוריה לב וכוונה אמיתית, שהיא אינה מזוייפת אלא מחפשת להביע משהו אותנטי מתוכנו כלפי ה'. 

·       במהלך התפילה מרגישה הדוברת "נוצתיות" המרפרפת על כתפה. ניתן לראות בכך סוג של מענה, בעקבות הפנייה אל ה' זוכה הכותבת לחוש את "תשובת" ה' אליה. אולם גם כאן, כמו העירפול שחשה בתפילתה- מה היא מביעה, גם כאן היא אינה יודעת כיצד לפרש את התשובה, את הפנייה האלוקית אליה. אותה "נוצתיות" מזכירה לנו מיד ציפור, וכך גם הביטוי בהמשך "כגדם כנף" (המבטא את חוסר היכולת לחבק, חוסר היכולת להתעופף). אצל חז"ל מדומה השכינה ליונה. לאחר חורבן בית המקדש והגלות, אותה יונה, היא השכינה, הומיה ברחובות מצער, דמעתה מפכה, על ביתה שחרב ועל בניה שגלו. הדוברת אינה יודעת כיצד לפרש את המגע העדין שחשה- האם כחיבוק של קרבה או כהשתתפות בצער, כתזכורת למרחק, לגלות, להסתלקות השכינה? 

·       למרות שהדוברת אינה יודעת במדויק את כוונת מילותיה שלה "לא ידעתי אם הדברים שבפי..." ואינה יודעת מה מהות ה"תשובה" שקיבלה "לא ידעתי אם אותה נוצתיות.." היא ממשיכה בתפילתה שוב ושוב, תפילה שהיא כחיפוש, כמסע. תפילה שיש בה כמיהה למפגש מפולש, בהיר וכנה עם האלוקים אך יש הרבה מסכים המסתירים ומערפלים אותה.

·       הביטוי בסיום השיר "חוזרת ושונה" ניתן להבנה דו משמעית- מצד אחד "שונה" מלשון חזרה, שינון, שוב ושוב ומצד שני ניתן להבינה מלשון שינוי- מנעד האפשרויות הנפרש בשיר לקרוא את התפילה מאפשר לה דווקא דרך החזרה, להיות שונה ואחרת בכל תפילה - פעם נהי ופעם הלל, ויותר מכך, אפשר אולי להציע כדרשה - לחזור מהתפילה, ולהיות שונה בחיים...

 

ז.      אמנם שיר הוא דבר העומד בפני עצמו וצריך להילמד מתוך עצמו, אך זכינו שהמשוררת רבקה מרים חיה בתוכנו ומדברים שכתבה ומראיונות שנערכו עמה ניתן להעמיק עוד במשמעות השיר.

ח.    מעט על רבקה מרים: רבקה מרים היא משוררת, סופרת וציירת. חיה בירושלים.  רבקה מרים נולדה ב-1952 בירושלים, בת לסופר ניצול השואה לייב רוכמן. שמותיה הפרטיים, רבקה מרים, שלימים הפכו לשמה הספרותי, הם על שם אמו של אביה, רבקה, ואחותו הצעירה, מרים, שנספו יחד בטרבלינקה.                                 פירסמה את ספר שיריה הראשון "כותנתי הצהובה" בגיל 14. עד היום התפרסמו למעלה מעשרים ספרים פרי עטה.     נמנתה על מקימי בית המדרש "אלול" בירושלים ועמדה כמה שנים בראשו.  רבקה מרים מתמקדת ביצירתה במתח שבין כיליון לתחייה, בין יש לאין. מתח זה בא לידי ביטוי בכל ישות באשר היא - חי, צומח, דומם או מופשט. יצירתה עוסקת בחידת הקיום ובתחושות שהיא מעוררת. שירתה של רבקה מרים משלבת יראה ושעשוע, ושפת הדימויים שלה שואבת הרבה מהשראתה מהמקורות היהודיים, התנ"ך, המדרשים ותורת הסוד, ונוגעת בהוד הרוח של היהדות באפיון ארץ ישראלי. (ע"פ ויקיפדיה)

ט.    נחלק לתלמידים דף עם כמה ציטוטים של רבקה מרים מתוך ראיונות עמה ומאמרים שכתבה. (נספח 3) כל הציטוטים "מתכתבים" בצורה זו או אחרת עם השיר ויכולים להעמיק את הבנתו. נבקש מהתלמידים לעיין בציטוטים, כל אחד עם עצמו, ולבחור באחד מהם, ש"תופס" אותם באופן מיוחד, ולכתוב שאלה שהיה שואל את המשוררת בעקבות מה שקרא.

י.       נערוך סבב בו התלמידים יקריאו את השאלות שכתבו, ללא דיון ותגובה בשאלות.

יא.   לסיום הלימוד נעבור לעיבוד השיר באופן חזותי. נפזר בכיתה מגוון של חומרי ציור- דפים וצבעים מסוגים שונים. נקרא שוב את השיר לתלמידים, ולאחר הקריאה נבקש מהם לבחור מילה אחת או ביטוי אחד מתוך השיר ולתת לו ביטוי חזותי, יכול להיות קונקרטי ויכול להיות מופשט. כדאי לומר לתלמידים שיתנו לידיים להוביל אותם ולא לראש...

יב.   ניתן לכמה תלמידים מעוניינים להציג ולהסביר את שציירו. כדאי לתלות את כל היצירות בכיתה.

 

נספחים:

 

נספח 2: איה נוראותיו? איה גבורתו?

עיון בגמרא, בבלי יומא סט:

 

אֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן, "אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה"?

שֶׁהֶחֱזִירוּ עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ.

אֲתָא (=בא) מֹשֶׁה אֲמַר: (דברים י) "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא".

אָתָא יִרְמְיָה ואָמַר: נכרים מְקַרְקְרִין בְּהֵיכָלוֹ. אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו?

לֹא אָמַר, "נוֹרָא".

(ככתוב בספר ירמיהו לב, טז- י"ח: "וָאֶתְפַּלֵּל, אֶל- ה'  לֵאמֹר...  הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.")

אָתָא דָנִיֵּאל אֲמַר: נכרים מִשְׁתַּעְבְּדִין בְּבָנָיו. אַיֵּה גְבוּרוֹתָיו?

לֹא אָמַר, "גִּבּוֹר".

(ככתוב בספר דניאל ט', ד: "וָאֶתְפַּלְלָה לַה' אֱלֹהַי וָאֶתְוַדֶּה; וָאֹמְרָה, אָנָּא אֲדֹנָי הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד...")

אָתוּ אִנְּהוּ (=באו אנשי כנסת הגדולה), וְאָמְרוּ:

אַדְּרַבָּה - זוֹ הִיא גבורת גְבוּרָתוֹ, שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יצרו (=כַּעְסוֹ), שנוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים,

וְאֵלּוּ הֵם נוֹרְאוֹתָיו - שֶׁאִלְמָלֵא מוראו של הקב"ה הֵיאַךְ אֻמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בֵּין האֻמּוֹת?

(וכך כתוב בספר נחמיה, שהיה אחד מאשי כנסת הגדולה: נחמיה ט, ל"ב: "וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד")

וְרַבָּנָן, הֵיכִי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין מֹשֶׁה? (=ירמיהו ודניאל, כיצד עשו כך, ושינו מהנוסח שתיקן משה רבנו?)

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדְעִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲמִתִּי הוּא, לְפִיכָךְ לֹא כִּזְּבוּ בוֹ.

 

שאלות לעיון:

מדוע הפסיק ירמיהו לכנות את ה' בשם "נורא"?
מדוע הפסיק דניאל לכנות את ה' בשם "גיבור"?
מה גרם לאנשי כנסת הגדולה להחזיר את הניסוח לקדמותו, כפי שטבע אותו משה רבנו?
מהו העיקרון שניתן ללמוד מדברי הסיום של הגמרא: "מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדְעִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲמִתִּי הוּא, לְפִיכָךְ לֹא כִּזְּבוּ בוֹ"?
בתלמוד הירושלמי מופיעים דברים דומים, בסיומת מעט אחרת: "אמר רבי יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו" (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ז דף יא טור ג /ה"ג(  מה מוסיפה סיומת זו להבנת מהות התפילה?

 

 

נספח 3: ציטוטים של רבקה מרים

 

1. זה כמו שאנחנו מתפללים אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב – אלוהים הוא אחד אבל כל אחד מוצא אותו בדרכו שלו. למדתי את זה על בשרי וזאת סוג של ענוה גדולה...

נולדנו יהודים כחלק מדבר קדום ומטורף ועמוק שנקרא להיות יהודי. מנסים לתת 'והגדת' לדורות הבאים אבל כמה שננסה לדעת אנחנו עדיין לא נדע וזה השעשוע. כשאת ילדה את חושבת שאיש בן שבעים יודע לחיות, אבל לא. חלק משאלותיו נפתרו אבל שאלות חדשות נפתחו.

מתוך: תורת הסוד והפשטות, מקור ראשון 8/11

 

2. אני מרגישה שאני חלק של משהו. לא יודעת איך להסביר את זה אחרת. אני מרגישה שאני מקבלת את כל הכוח שיש לי מתוך זה שאני חלק של משהו שהיה לפני ויימשך אחרי. שאני לא יודעת לקרוא לו בשם. שהוא מתבטא בכל מיני רבדים. גם ברובד האישי, גם ברובד כלל-אנושי, וגם אצלי במקום היהודי. אני נורא מרגישה יהודייה.

מתוך: שיחה עם רבקה מרים, 14/5/05, איתמר ב"ז באתר "המאסף"

חדש באתר

לך ירושלים
שיעורים לתיכון ליום ירושלים

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים