תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תלמוד > פרק החובל - דף פ"ה ע"ב: סוגיית ריפוי

פרק החובל - דף פ"ה ע"ב: סוגיית ריפוי

צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: תלמוד
נושא: פרק החובל - דף פ"ה - סוגיית ריפוי

הגמרא דנה בשאלות שונות הקשורות לתשלומי הריפוי ומציגה בדרכה טענה עקרונית שהריפוי שונה מהתשלומים האחרים, בכך שהוא עוסק בתיקון ההווה ולא בפיצוי או הענשת החובל על העבר, ומשום כך מצריך שיתוף פעולה של המזיק והניזק ואחריות משותפת שלהם על התהליך.

 

דף פ"ה ע"ב "אמר מר יכול אפילו..." עד "...וקרו לי שור המזיק".

 

 

הסוגיא

אמר מר: יכול אפילו שלא מחמת המכה? ת"ל: רק.

שלא מחמת המכה בעי קרא?

אמרי: מאי שלא מחמת המכה?

כדתניא: הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה, מפני שדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה, והעלה מכתו גרגותני, יכול יהא חייב לרפאותו? ת"ל: רק.

מאי גרגותני?

אמר אביי: נאתא כריכתא.

מאי אסותיה? אהלא וקירא וקלבא.

ואי א"ל: אסייך אנא,

א"ל: דמית עלי כאריא ארבא.

ואי א"ל: מייתינא אסיא דמגן במגן,

א"ל: אסיא דמגן במגן - מגן שוה.

ואי אמר: מייתינא לך אסיא רחיקא,

אמר ליה: אסיא רחיקא עינא עוירא.

ואי א"ל היאך: הב לי לדידי ואנא מסינא נפשאי,

א"ל: פשעת בנפשך ושקלת מינאי טפי.

ואי א"ל: קוץ לי מקץ,

א"ל: כל שכן דפשעת בנפשך וקרו לי שור המזיק.

 

על הסוגיה:

הסוגיה שלפנינו מנסה לאפיין את אופים המיוחד של תשלומי הריפוי. הסוגיה מתחילה בניסיון להבין את ה'הוא אמינא' המשונה של הגמרא שהמזיק יצטרך לשלם על סיבוכים רפואיים שקרו לניזוק ללא קשר לחבלה. הגמרא מעמידה שהכוונה לסיבוכים שכן קשורים לחבלה, אולם הם נובעים מחוסר שיתוף פעולה של הניזוק באחריות על תהליך ההירפאות. במקרה והניזוק המשיך לחיות את חייו כרגיל ולאכול מיני מתיקה כאילו הוא בריא, גם אחריותו הרפואית של המזיק על תהליך הריפוי יורדת, למרות שכל המחלה התחילה מנזק שהוא גרם.

הגמרא מאפיינת לנו כאן את תשלומי הריפוי ככרוכים במעין שיתוף פעולה בין המזיק לניזוק. לעומת שאר התשלומים שיכולים להתפרש כענישה על החיסרון שגרם המזיק לניזק, ופיצוי על דברים שהיו ולא יחזרו, הריפוי הוא מאמץ של תיקון ההווה ושיפורו במידת האפשר, מאמץ המוטל על המזיק לקחת עליו אחריות, אך חידושה של הגמרא הוא שאחריות זו אינה מוסרת לחלוטין מהניזוק אלא הוא שותף לה כמי שגופו הוא מושא התיקון.

מעניין לראות איך הגמרא ממשיכה מכאן לדון בדיוק באופי ההדדי של האחריות הרפואית, כך שאף אחד מהצדדים לא יכול לקחת דברים לידיו שלו בלבד על מנת לתקן את מה שמקולקל, לא המזיק וגם לא הניזק. אין המזיק יכול לומר לניזק שהוא ירפא אותו בעצמו, או שיביא חבר שירפא אותו בחינם או שייקח אותו למקום ריפוי זול ורחוק בניגוד לרצון הניזוק. אך באותה המידה גם הניזוק אינו יכול לקחת את כספו של המזיק ולרפא את עצמו. כל זאת משום שהאחריות על הריפוי היא הדדית ולא ניתן להעביר אותה לצד אחד בלבד גם אם הוא רוצה בכך.

בהצגת הסוגיא את הדיון התיאורטי הזה בין המזיק לניזק אנו נחשפים גם לרמת העוינות והחשדנות ביניהם – הניזק קורא למזיק "אריה אורב", והוא חושד בו שיברח עם כספו ולא ירפא את עצמו. כאן בריפוי אנו נחשפים למתח הקיים כאן בין השניים, מתח שנראה שתכלית תהליך הריפוי הוא גם להפיג.

 נדמה שזה האופן בו תחילתה של הסוגיה שעסקה בצמחים שלא מחמת המכה מתחברת לכאן, בהדגשה על כך שבריפוי אנו נחשפים למה שהופך להיות מעין שותפות טראגית בין המזיק לניזוק בעקבות החבלה. הרצון ההדדי לתקן ולשפר את מה שהיה מכאן ולהבא (לניזק בשביל שלמות גופו ולמזיק בשביל שמו ומצפונו – "קרו לי שור המזיק").

כך אנו מבינים יותר את האבחנה בין פיצוי לבין תיקון וריפוי. הפיצוי מתייחס לחיסרון שנגרם ולא יחזור, והוא אחריותו הבלעדית של הפוגע. בעוד התיקון והריפוי מנסים לשפר ולרפא את המצב הקיים מתוך עצמו, והיא לעולם תלויה בשיתוף ובאחריות של שני הצדדים.

 

הצעה לפעילות

מטרת הפעילות היא לסייע לתלמידים להפנים את האבחנה בין פיצוי לתיקון וריפוי.

הר"מ יכתוב על הלוח שני טורים כאשר מעל האחד כתוב "פיצוי ועונש" ומעל השני כתוב "תיקון וריפוי", ויציג לכיתה מספר דוגמאות של נזק ופגיעה. בכל פעם יבקש הר"מ מהתלמידים לומר מה צריך הפוגע לעשות בשביל לפצות, ומה הוא צריך לעשות בשביל לתקן.

הר"מ יכול להתחיל בדוגמא ראשונה בה הוא מציע בעצמו את שני הצדדים:

-          אדם שבר כוס בביתו של חברו. כדי לפצות הוא צריך לשלם על הכוס, ובשביל לרפא הוא צריך לטאטא את הכוס השבורה מהרצפה.

-          קצין ורס"פ נכנסו לחשבון הפייסבוק של חייל שלהם והעלו לחשבון הפייסבוק שלו תמונות משפילות. כיצד הם מפצים אותו וכיצד הם מרפאים את המצב הקיים? (הפצ"ר הדיח את שניהם כעונש, ואולי בשביל לרפא הם צריכים להתנצל בפומבי או משהו בסגנון הזה)

-          חבר מתעכב לפגישה וגורם לחברו לחכות לו שעה בגשם.

-          מורה מכשיל תלמיד בטעות בשיעור ובגלל זה התלמיד לא מתקבל לבית ספר אליו רצה.

-          וכן הלאה אפשר למצוא דוגמאות לרוב.

לאחר שממלאים כך את הלוח הר"מ מסתכל על הלוח עם התלמידים ומסב את תשומת ליבם לכך שבעוד בפיצוי ובעונש הנפגע עומד תמיד בעמדה תובענית ונוקשה כלפי הפוגע, בתהליכי הריפוי יש תמיד צורך בשיתוף פעולה שלהם בשביל לשפר את המצב עכשיו.

 

בעקבות כיווני החשיבה של אבוה דשמואל המסתכל על הכאב והצער באופן רחב יותר, ניתן לנצל את ההזדמנות לעשות סדנת כתיבה לאחר לימוד הסוגיה ולהתייחס באופן כללי יותר לחוויות של כאב:

הר"מ יבקש מהתלמידים חשוב על חוויה של כאב שהם זוכרים, הכאב יכול להיות פיזי אך גם כאב מסוג אחר, ויבקש מהם לפרט את הזיכרון של החוויה הזאת.

לאחר מכן יבקש הר"מ מהתלמידים לכתוב כיצד הכאב הזה השפיע על חייהם הלאה. מתי הם נזכרים בו? האם הוא השאיר איזה "רושם" או טראומה? מה הם למדו ממנו?

אם רוצים למשוך בחזרה לסוגיה, הר"מ יכול לשאול את התלמידים האם הם יכולים לחשב "כלכלית" כמה כסף הכאב הזה היה "שווה"? כמה הם היו מוכנים לשלם כדי שהוא לא יקרה? בשביל כמה כסף היו מוכנים לעבור אותו שוב?

 

הרחבה

א

בקריאה בפשט הסוגיה אפשר לקחת את הכיוון שהעלנו לעיל עד הקצה ולהבין שהמזיק אינו יכול לאמוד ולשלם לניזק את כל תשלומי הריפוי מראש אלא להיות שותף מלא לתהליך הריפוי ולשלם יום יום ("ואי א"ל: קוץ לי מקץ..."). אולם תוספות על הסוגיה שלנו (ד"ה "עלו בו צמחים..." ו"פשעת בנפשך...") מדגיש שאין זה כך ושניתן לאמוד מראש את כל הוצאות הריפוי ולשלמם גם מראש. התוספות מוכיח זאת מדברי הסוגיה לקמן בדף צ"א ע"א המביאה ברייתא:

ת"ש: חמשה דברים אומדין אותו ונותנין לו מיד, ריפוי ושבת - עד שיתרפא, אמדוהו והיה מתנונה והולך - אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו, אמדוהו והבריא - נותנין לו כל מה שאמדוהו

כל הראשונים סוברים גם כמו תוספות וכך גם פסקו הרמב"ם הרי"ף והשו"ע. אולם עדיין קשה לשון הסוגיה אצלנו שאומרת במפורש שאין "לקוץ" את הוצאות הריפוי מראש. תשובה על כך ניתן מצא בדברי הרשב"א בדף צ"א ע"א:

חמשה דברים אומדין אותן ונותנין לו מיד. כלומר שאפילו הריפוי אומדין ונותנין לו כדמוכח הכא מדאמרינן אמדוהו והיה מתנונה והולך אלמא יש אומד בריפוי. והא דאמרינן לעיל (פ"ה א') א"ל הב לדידי ואנא מסינא לנפשאי א"ל פשעת בנפשך ושקלת מנאי טפי ואם א"ל קוץ לי מיקץ א"ל לא ניחא לי דפשעת אנפשך וקרו לי שור המזיק דאלמא אין אומד לריפוי, דלמא ההיא בשלא אמדוהו בית דין אבל באומדנא דבי דינא תו לא קרו ליה שור נגח דמידע ידעי דב"ד אמדוהו לחיים ולהתרפות בכך והוא הוא שפשע בעצמו.

 

ב

ניתן גם לעיין בפסיקתו התמוהה של הרמב"ם בניגוד לפשט הסוגיה שלנו שחייב לשלם על צמחים שעלו בו שלא מחמת המכה (הלכות חובל ומזיק פרק ב' הלכה י"ט):

הרי שלא פסק עמו אלא היה מרפא יום יום ועלו בו צמחים מחמת המכה או נסתרה המכה אחר שחיית חייב לרפאותו וליתן לו דמי שבתו,

עלו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו נותן לו דמי שבתו, עבר על דברי רופא והכביד החולי אינו חייב לרפאותו. +/השגת הראב"ד/ עלו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו. א"א אינו חייב לרפאותו.+

דעת הרמב"ם פה סותרת לחלוטין את דברי הגמרא שלפנינו והמ"מ והכס"מ סוברים שזו טעות דפוס ברמב"ם. הכס"מ אומר גם שהדרך היחידה לקיים את הנוסה המונח לפנינו ברמב"ם הוא לומר שלרמב"ם הייתה גרסה אחרת בגמרא. יש לעיין שם בנושאי כלים.

                              

 

            

חדש באתר

השתלמויות - כנס פנים אל פנים
חדש! כנס פנים אל פנים המיועד למשתתפי השתלמויות הקיץ ולבוגרי ההשתלמויות המקוונות. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים