תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > יסודי > ספרות > כי הנה כחומר

כי הנה כחומר

רבקה ליבוביץ', צוות לב לדעת.
הדפסה
מקצוע: ספרות
כיתה: ז - ח
נושא: פיוט

נגלה בפיוט העתיק הזה את עומק משמעות התשובה: האמון בטוב ה' ובטפלות היצר לעומת הרצון. נלמד את משמעות הבקשה "לברית הבט ואל תפן ליצר" כפנייה לה' ונמצא גם הדהוד לקריאה הזו כפניה לאדם. דרך הדימויים המגוונים שבפיוט נעשיר את ידיעותינו, נתנסה ביצירה, נעמיק את הבנת הפיוט ואת הקשר בינינו לבין בוראנו. *בכיתות בהן אין רקע לז'אנר של פיוט, כדאי להקדים בשיעור על מהותו ומאפייניו.

היום נלמד פיוט עתיק הנאמר בתפילת ערבית של ליל יום הכיפורים בקהילות אשכנז.

מה המצב שלי ברגע הזה? רוחנית, נפשית, פיזית, מעשית... – המורה יכתוב את התשובות על הלוח (אפשר סביב דמות מצוירת של תלמיד).

איך אני נראה בסתם ערב ביום רגיל אחר של השנה? רוחנית, נפשית, פיזית, מעשית...- המורה יכתוב את התשובות על הלוח (אפשר סביב דמות נוספת של תלמיד).

יש לשער שיהיה פער בין הדמויות / המצב בעיתויים השונים.

 

מי אני באמת - מי שאני באלול ועשרת ימי תשובה, או מי שאני בשאר השנה? האם 'הרוב קובע'?... [הדיון הזה מכוון לכך שהיכן שמתגלה הרצון הפנימי שלנו בטוב ובקרבת ה' -שם הזהות שלנו. גם אם קשה לה לחול ביום יום. אפשר לקחת את הדיון גם למישור הלאומי: מי אנחנו באמת? מלאי פילוגים ומחלוקות כמו ביום יום, או בעלי נתינה וחסד אהבה ואחדות כמו שמתגלה בעיתות צרה?]

- האם ניתן לגשר על הפער הזה בין אני של אלול לאני של כל השנה? מה מקשה? מה יכול לעזור? ניתן לענות על השאלה הזו כמשחק תפקידים בו תלמיד שרוצה לייצג את הצד של 'אלול' (הקושי/ ההתמודדות/ ה'פתרון'). נעמד ליד הכיתוב המתאים ומציג עמדתו, ותלמיד שרוצה ליצג את הצד של כל השנה עושה כנ"ל.

משימה: לפני קראת הפיוט נכוון את התלמידים למצוא את המבנה הקבוע החוזר בכל בתי הפיוט.   לחשוב ממה כל בית בנוי.

 

נקרא יחד את הפיוט:

 

כי הנה כחומר | מחבר לא ידוע 

כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר 
בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר 
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר 
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת 
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת 
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת 
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ 
בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ 
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ 
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח 
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח 
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח 
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג 
בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג 
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַעֲבִיר זָדוֹן וְשֶׁגֶג 
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הַרוֹקֵם 
בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם 
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם 
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף 
בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף 
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף 
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

 

הבנת הפיוט:

ננסה להגדיר יחד את המבנה הקבוע החוזר:

1-2 תיאור של בעל מלאכה העושה בחומר כרצונו, באופן של דימוי-משל.

3 - ה'נמשל' עם ישראל בידי ה' כמו החומר ביד האומן.

4 - פניה בבקשה לה' שיתייחס לברית ולא ליצר.

[*ביאור מילולי ועיון די נרחב בפיוט מופיע באתר 'הזמנה לפיוט'*].

ננסח יחד את הרעיון המרכזי של הפיוט: הדוברים בפיוט הם עם ישראל המבטאים את כוחו העצום ושליטתו של הקב"ה בנו כרצונו, בדומה לבעל מלאכה השולט ועושה בחומר כרצונו*. מתוך ההכרה בכוחו, ומנגד מתוך עמדת האפסות שלנו למולו (שמתחדדת בגלל יצרנו) אנחנו פונים לקב"ה בבקשה שינהג בהתאם לברית במידת הרחמים ולא בדין כפי שראוי לנהוג כלפי מי שהלך אחר יצרו וחטא.     

[*כמובן שבעל המלאכה מתדמה בפעולתו לקב"ה. יתכן שהדימוי מוצג כך כהשלכה מהאדם לקב"ה כדי לקרב את החוויה אלינו].

 

  • באיזו נימה לדעתכם נאמרת הבקשה "לברית הבט.."? מה העמדה הנפשית של המבקשים.
  • האם אין זו התנערות מאחריות?
  • אילו רגשות עולים אצלך בעקבות האמירה שאנחנו 'כחומר ביד היוצר'?

(אפשר לחוש נמיכות רוח בחווית ה'חומר ביד היוצר' וממילא הרגשת תלות ובקשת רחמים שנובעת מתוך אפסות וחולשה (ואולי גם זריקת אחריות). מצד שני אפשר לראות את ה'חומר ביד היוצר' כזכות שיש לנו לקבל רחמים היכן שמעדנו מתוך הכרה בגדולתו ואמונה בכוחה של תשובה. ואת בקשת הרחמים כהבעת הרצון הפנימי גם מצידנו להיות קשורים לברית ולא ליצר).

מה משמעות הבקשה החוזרת בכל בית "לברית הבט.."? מהי הברית הנזכרת כאן? אילו בריתות (שנערכו בין ה' לאדם) אתם מכירים? [קשת בענן, מילה, בין הבתרים...].  הברית הנזכרת כאן כפי הנראה מכוונת לברית יג מדות רחמים שנערכה לאחר חטא העגל. היא מתבטאת בפיוט גם בכינויים לה' הלקוחים מתוכה ('חסד נוצר' ועוד)  וגם בהתאמתה לרעיון המרכזי.

 

את הלימוד הבא ניתן לערוך כדף עבודה ללימוד בזוגות/קבוצות בהתאם לרמת הכיתה:

המורה ייתן רקע ויסביר את המאורעות בהקשר של חטא העגל. לאחר מכן יקבלו התלמידים את הפסוקים הבאים משמות לד, ויחפשו כיצד מתבטאים פסוקי יג מידות בפיוט: התלמידים יסמנו בפסוקים את המילים שמשובצות בפיוט.

 ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֹתוֹ; וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.  ה וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, ה'.  ו וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת.  ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  ח וַיְמַהֵר, מֹשֶׁה; וַיִּקֹּד אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ.  ט וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה', יֵלֶךְ-נָא ה', בְּקִרְבֵּנוּ:  כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.  י וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵׂה ה', כִּי-נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי, עֹשֶׂה עִמָּךְ.  (שמות לד)

מה הקשר של יג מידות רחמים ליום כיפור? יהיו מהתלמידים שיזכרו/יידעו שי"ג המידות הללו נאמרות פעמים רבות במהלך יום כיפור.

                                                                                                                                            מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן לא:

"עלה בר"ח אלול כשא"ל 'פסל לך והיה נכון לבוקר' וגו' 'ויפסול וישכם משה בבקר ויעל', עשה שם אלול כולו ועשרה מתשרי וירד בעשור והיו ישראל שרוים בתפלה ותענית... וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר (ויקרא טז) 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם'"

לאחר חטא העגל משה רבנו מבקש את ההתגלות העליונה ביותר שיכולה להיות, ואז הקב"ה מראה לו את כבודו ומתגלה אליו ב-יג מידות רחמים. הוא מגלה למשה את הנהגת ה' את העולם בכלל ואת הנהגתם של ישראל בפרט, וכל זה קורה ביום הכיפורים - ולכן זהו היום של הסליחה והמחילה. זה היום בו התגלו יג מידות הרחמים ואיתם הסליחה והמחילה לעם ישראל, וממילא זה גם היום בו בכל שנה אנו זוכים לסליחה ומחילה מהקב"ה.

אם כן, לאחר שמובן לנו לאיזו ברית מכוון הפיוט, מה מתחדד במשמעות הבקשה "לברית הבט ואל תפן ליצר"? (כעת מובן שהפנייה לה' מבוססת על סליחתו לעם ישראל לאחר חטא חמור כחטא העגל. החזרה לברית זו שנאמרה לאחר גילוי י"ג מידות הרחמים מעצימה את כוחו הפלאי של ה' למחול לאדם על מעשיו שנובעים מהיצר).

אפשר לחזור לדיון הפותח של השיעור ולחדד שבקשת הסליחה מה' באמת נובעת מהרצון להיות טובים ונאמנים לו. מה שמתגלה באלול ועשי"ת זה האני האמיתי כיון שאז הרצון הפנימי מכיר ביותר שההליכה אחר היצר אינה רצויה גם לאדם שחטא.

 

אמצעים אומנותיים ותרומתם:

צייר משתמש בצבעים כדי להביע את מה שרוצה, מחבר הפיוט משתמש בדרכי ביטוי מילוליות כדי להביע את הרעיון שלו. אלה הם אמצעים אומנותיים. נגלה בפיוט שלושה אמצעים מרכזיים:

דימויים, כינויים ושיבוץ מקראי  [*יש ללמד וטוב גם לחזור ולהזכיר מהם האמצעים האומנותיים הללו].

כינויים:

נשמיע את אחד מהלחנים של הפיוט, ונבקש מהתלמידים לסמן תוך כדי שמיעה את הכינויים בפיוט (תומך עני ורש, אל קנא ונוקם וכו'...).                                                                        

במליאה:

  • התייחסות ללחן: איזו אווירה יוצר הלחן? האם מתאימה לתוכן של הפיוט?
  • כל זוג תלמידים יקבל כינוי אחד וינסה למצוא הסבר למשמעותו.
  • האם יש מכנה משותף לכל הכינויים או לרובם? (לרוב הכינויים משמעות של רחמים סליחה והטבה).
  • כל זוג תלמידים יתבקש לכתוב לגבי הכינוי שביאר, איך הוא מדגיש את הרעיון המרכזי של הפיוט (לדוגמה: ממציא למזור תרף- לה' יש את היכולת לרפא כל חולי, ואנחנו פונים אליו שיראה בהליכה אחר היצר כמו 'חולי' שבכוחו לרפא ואנו מבקשים את רפואתו .)
  • איזה כינוי הוא המשמעותי ביותר בעיניך? הסבר.

 

שיבוצים מקראיים:

ניתן לתת את המשימה הבאה כעבודת כיתה או שיעורי בית:

לפניך 5 פסוקים מתוכם לקוחים שיבוצים המופיעים בפיוט.      

  • מצא היכן הם משובצים בפיוט
  • בחר בשיבוץ אחד. פתח את המקור בתנ"ך ונסה לכתוב מה משמעות הפסוק לפי הקשרו.
  • הסבר מה מוסיף או מחזק הפסוק שבחרת להבנת הרעיון המרכזי של הפיוט.

1.        "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" ספר ירמיהו, פרק י"ח, פסוק ו'

2.        "נוצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים..." ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק ז'

3.        "הבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס." ספר תהילים, פרק ע"ד, פסוק כ'

4.         "אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ." ספר דברים, פרק ט', פסוק כ"ז

5.        "כי אַתָּה ה' טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ." ספר תהילים, פרק פ"ו, פסוק ה'

 

[דוגמה - מקור 1: מדברי ה' לירמיהו מופיע בהקשר של נבואה הניתנת בבית היוצר. הקב"ה מראה לירמיהו יוצר שהכלי שהכין מחומר נשחת, ולאחר ניסיון נוסף מצליח ליצור כלי שישר בעיניו. הנמשל למראה הזה מוסבר על ידי הקב"ה: "הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא-אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל--נְאֻם-ה'; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן-אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל", ומפרט שיכול לשוב בו מפורענות בעקבות תיקון המעשים של העם ולשוב בו מטובה בעקבות חטאיהם.

הפסוק מדגיש את היותו של הקב"ה כל יכול, במשל ליוצר המקרב הכרה זו להבנתנו. ההקשר של הפסוק מוסיף לפיוט את המשמעות של יכולת ההשפעה שלנו על הנהגת ה' איתנו על ידי מעשינו. כל יכולתו של ה' אינה עריצית ורודנית חלילה כי אם קשובה ומותאמת למעשינו].

 

דימויים:

הדימויים הם אמצעי אומנותי מרכזי בפיוט. ההצעה הבאה מהווה הזדמנות להרחיב ולפתוח עוד כיווני ידע וחוויה, ודרכם להעשיר ולחזק את הבנת הרעיון המרכזי של הפיוט.

נחלק את הכיתה ל-7 שולחנות/קבוצות עבודה. כל שולחן עוסק בדימוי אחד. ובו:

ציטוט מהפיוט של שתי שורות ראשונות של הבית. למשל:

כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת 
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת 

תמונות מתאימות.

 

דף מידע על סוג המלאכה/האומנות הנזכרת בפיוט - אפשר שהמורה יכין או לבקש מהתלמידים לחפש מידע באינטרנט ולכתוב "חומר יצירה דומה או קשור".

לדוגמה (כדאי להתייעץ עם מורה לאומנות או מישהו שמבין בתחום...):

חימר עם סרגל וקיסמים ומעט מים, אבנים עם טושים עמידים, חוט 'ברזל' שניתן לעצב ולכופף, 'הגה' (עוגן) מבריסטול או חומר קשיח עם טושים, כוס זכוכית או מראה קטנה עם צבעי טוליפ, בדים עם חוטים ומחט, חמרן עם עפרונות/קיסמים ומשטחי עבודה.

כל תלמיד יבחר שולחן להתיישב לידו. אם נדרש, המורה יכול לחלק את התלמידים באופן שווה בין השולחנות.

התלמיד יקבל דף הנחייה לעבודה עצמית:

  1. האם לדעתך אפשר לחלק את הדימויים בפיוט לקטגוריות? אילו? (יש חומרים 'קשים' וחומרים עדינים. המלח יוצא דופן..).
  2. מה משותף לכל הדימויים? מה הם מבטאים? (בכולם מתבטאת שליטת האומן בחומר והחופש שלו ליצור כרצונו) איך הם מדגישים את הרעיון המרכזי של הפיוט? (ממחישים כיצד ה' יכול לעשות בנו כרצונו. וממילא מדגישים את הרעיון שבכוחו לסלוח למרות חטאינו).
  3. [אם אין פירוט של המלאכה:] תאר את פעולת האומן הנזכרת בבית הזה. ניתן להיעזר באינטרנט.
  4. מה בדימוי זה משמעותי לך/בעיניך? מה מיוחד בו?

 

צור מהחומרים שלפניך דימוי ל"כן אנחנו בידך"= למציאות שבה האדם בידי הקב"ה.

תוכל ליצור את הדימוי המופיע בבית שעסקת בו או ליצור דימוי משלך.

לסיכום, המורה יאסוף תשובות מהתלמידים וכל תלמיד יציג את התוצר שלו.

 

אפשרות נוספת להפנמה: האם אפשר להפנות את הבקשה "לברית הבט ואל תפן ליצר" גם כלפי האדם? מה תהיה משמעותה?

כתוב תפילה אישית הפונה לאדם, ומשלבת את המוטו "לברית הבט ואל תפן ליצר".

 

להעשרה והרחבה

  1. מאמר של אסתר אטינגר על הפיוט.
  2. גלגולו של ניגון. מהניגון החב"די לפיוט ועד 'שכב בני' הישראלי של עמנואל הרוסי.
  3. מהו ה'הגה' הנזכר בפיוט.

 

חדש באתר

על אור ונרות יום הולדת
מה משמעות המנהג של נרות יום ההולדת? העמקה משותפת באורות יום ההולדת.

מהבלוג שלנו

כיתרון האור מן החושך
ימי כסלו ימים קצרים הם, התחושה היא שחלק גדול מחיי היום יום מתרחש למעשה בחשכה, בלילה. חג החנוכה שנחוג בשלהי החודש בשיאם של ימי החושך, יכול ללמד אותנו משהו על חינוך בכלל וחינוך בני נוער בפרט.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים