תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > ספרות > אֲחָדִים אוֹהֲבִים שִירָה / ויסלבה שימבורסקה

אֲחָדִים אוֹהֲבִים שִירָה / ויסלבה שימבורסקה

רבקה ליבוביץ, צוות לב לדעת.
הדפסה
מקצוע: ספרות
נושא: שירה עברית

זהו שיר ארספואטי העוסק במעמדה הנמוך של השירה ותוהה מתוך כך "מה זאת בעצם שירה". שאלה זו חושפת בפנינו את החוויה הפנימית העומדת בבסיס השירה של הדוברת: חוויה של אי-ידיעה. חוויה זו היא מקור היצירה וההבעה שלה. ננסה לגלות את ייחודה ומהותה של השירה, ולצרף ל'אחדים' מאוהביה את התלמידים. נעמיק בכוחה של השירה להתמקד פנימה ולהעביר עומק של חוויה דרך עולם הדימויים והמטאפורות. ונכיר שאיפה שהדעת איננה- מתחילה היצירה...

טרום קריאה - התייחסות לכותרת ולמבנה הצורני של השיר:

נכתוב את כותרת השיר על הלוח ונכתוב השערות של תלמידים במה יעסוק השיר.

דיון: האם אתם אוהבים שירה?

איזו שירה? הדגימו. [נכתוב את תשובות התלמידים :שם שיר ושם הכותב].

נתבונן במבנה הצורני של השיר: המבנה הגרפי משייך את השיר לשירה מודרנית: לא מסודר, שורות קצרות וארוכות - מעיד על חוויה של חוסר סדר ובהירות.

נשים לב שכל אחד מבתי השיר מתחיל באחת מן המלים המרכיבות את הקביעה שבכותרת, מסביר ומפרט אותה.

 

קריאת השיר והבנת החוויה המרכזית שבו:

אֲחָדִים אוֹהֲבִים שִירָה / ויסלבה שימבורסקה

אֲחָדִים -
זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא כּוּלָם.
אֲפִילוּ לֹא הָרוֹב אֶלָא הַמִיעוּט.
בְּלִי לְהָבִיא בֶּחֶשְׁבּון אֶת בָּתֵּי הַסֵּפֶר, שֶׁשָם מֻכְרָחִים
וְאֶת הַמְּשׁוֹרְרִים עַצְמָם,
אֲנָשִים אֵלֶּה הֵם שְׁנַיִם לְאֶלֶף.

אוֹהֲבִים -
אַך אֶפְשָר לֶאֱהוֹב גַּם מְרַק עוֹף עִם אִטְרִיּוֹת
אוֹהֲבִים גַם מַחֲמָאוֹת וְצֶבַע תְּכֵלֶת,
אוֹהֲבִים צָעִיף יָשָן,
אוֹהֲבִים לַעֲמוֹד עַל שֶׁלָהֶם,
אוֹהֲבִים לְלַטֵּף כֶּלֶב.

שִׁירָה -   
אֲבָל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִירָה.
לֹא אַחָת נִתְּנָה לְכָך
תְּשוּבָה רְעוּעָה.
וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת

וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה
כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל.

 

- האם הציפיות שלנו מהכותרת התממשו?

- מה החוויה המרכזית של הדוברת?

["שיר זה כולל בתוכו את שלושת תחומיה של השירה הארס-פואטית והוא עוסק ב:דמותה של המשוררת המודה בקוצר ידה "ואני איני יודעת"… הוא עוסק בקהל הקוראים "אחדים אוהבים שירה" והוא עוסק בשיר עצמו, תוך תיאור התהליכים הקודמים לכתיבתו." (מתוך מאמרה של לאה קפלן)

השיר נפתח בקביעה וודאית: "אחדים אוהבים שירה". בשני הבתים הראשונים מתוארת עמדת הנחיתות של השירה. מתוך כך עולה ומתעוררת השאלה מהי שירה, ובבית השלישי מתערערת הוודאות והופכת לחוסר ידיעה, שמתגלה כחוויה הבסיסית וההכרחית של הדוברת בתהליך הכתיבה שלה].

 

מעבר על בתי השיר - עיון והסבר ניתן למצוא במאמרה של לאה קפלן באתר ספרות ממ"ד.

 

דרכי עיצוב, והעמקה בבית השלישי:

משימה: נבקש מהתלמידים לסמן בשיר מילות שלילה וניגוד ולהסביר כיצד הן ממחישות את החוויה המרכזית של הדוברת.[הדגשת הפיחות במעמד השירה, והעצמת חוסר הידיעה כבסיס לכתיבה]

משימה: נסו לחלק את השיר לשניים לפי שיקול דעתכם.

נשמע את תשובות התלמידים ונבקש שיסבירו מה היה שיקול הדעת שהוביל אותם לבחור לחלק כך.

[עצם הניסיון לחלק את השיר דורש הבנה והתעמקות. כל תשובה שתוסבר תגלה הבנה מסוימת (או חוסר הבנה שיוביל להבנה) ותהיה 'נכונה'. בסופו של דבר החלוקה ה'מתבקשת' היא: חלק ראשון של הגות ומחשבות שכליות בבתים א, ב, ג עד המילים "מה זאת בעצם שירה" או אפילו "תשובה רעועה". חלק שני הוא מעבר לדיבור אישי ורגשי בסיום השיר: "ואני אינני יודעת.. כבמעקה גואל"].

נתמקד בבית השלישי:

אֲבָל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִירָה.
לֹא אַחָת נִתְּנָה לְכָך
תְּשוּבָה רְעוּעָה.
וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת

וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה
כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל.

 

בשיר הזה יש מימד הגותי ניכר, אבל במקום מסקנה שכלית בהירה שהיינו מצפים לה-הרגש בו הולך ומבשיל ומזדכך דרך התבוננות פנימית עד שמתגלה דרך הדימוי שבסוף השיר. 

בבית הזה יש 'הפתעה': שבירה של המבנה הקיים בשני הבתים הראשונים של מילה והסבר. בבית זה במקום הסבר ופירוט בנימה בטוחה יש שאלה וגילוי של חוסר ידיעה. בנוסף, בולטת בבית זה החוויה האישית הפנימית לעומת העיסוק ב'אנשים אחדים'. יש מעבר לדיבור בגוף ראשון.

הדימוי בבית הזה הוא מפתח להבנת תהליך הכתיבה של הדוברת.

 

משימה: השלימו את המשפט על ידי שימוש בדימוי:

ללמוד בבית הספר שלנו זה כמו___________________________________________

נשמע את תשובות התלמידים.

- מדוע צורת ההבעה הזו של דימוי שייכת לשיר? מה היא מאפשרת ויוצרת אצל הקורא? [השימוש בדימוי ומטאפורה חזק יותר מתיאור דיווחי, הוא מכניס לחוויה, מרחיב את משמעויותיה ומחבר לרגש של הדובר].

 

נדון עם התלמידים על משמעות הבית והדימוי:

- מדוע ההגדרות לשירה הן רעועות בעיני הדוברת?

- "נאחזת בזה"-במה נאחזת הדוברת?

- מדוע היא זקוקה לאחיזה? [להתייחס למטאפורה 'תשובה רעועה'].

- מה המשמעות של 'מעקה'? למה בחרה דווקא במעקה לאחוז בו?

- כיצד קשורה 'גאולה' לכאן?  

השאלה והתובנה הארספואטית שבבית זה יכולה להיות גם בין הדוברת לעצמה, וגם כלפי קוראיה. הגילוי שהדוברת מגלה לעצמה ולקוראיה הוא, שהניסיון להבין ולהגדיר את השירה ותהליך היווצרותה הוא בלתי אפשרי מעצם מהותה. חוסר הידיעה מאפשר לדוברת דווקא את היכולת ליצור, ונותן לה באופן פרדוקסלי אחיזה בעולם ההגדרות והידיעות.

אפשר להסביר 'אינני יודעת' גם במובן של אין-דעת. השיר מדבר בשפה של לב ופחות בשפה של דעת. נראה שהאחיזה הזו ב'מעקה' בלבד משאירה את המציאות ללא 'דעת', ולכן זו אחיזה ש'גואלת' ומולידה את הכתיבה, כיוון שהיא היא משמרת את אי הידיעה.                                                                                                                   יכול להיות שגם עבור הקוראים זו יכולה להיות גאולה: אולי השירה אינה אהובה כיוון שיש ניסיון להגדיר אותה בהגדרות רעועות. כשהגדרת השירה תתבסס על חוסר ידיעה, יכול להיות שיותר מ'אחדים' יגלו שהם אוהבים אותה.

*שימבורסקה כתבה: "השראה נוצרת מתוך "אינני יודע" מתמיד. אני כל כך מעריכה שתי מילים קטנות: "אינני יודעת", קטנות, אך עם כנפיים חזקות… גם המשורר אם הוא משורר אמיתי, צריך תמיד לשנן לעצמו "אינני יודע". הוא מנסה להשיב על כך בכל יצירה, אך ברגע שהוא מציב נקודה, כבר משתלט עליו היסוס"… (מתוך נאום פרס הנובל, 1996).

לסיכום, מהי הייחודיות של שירה לפי הדוברת והשיר? [מגיעה מתוך חוויה פנימית ולא מתוך ידיעה ואפילו מחוסר ידיעה, לא ניתנת להגדרה, רגשית ואישית, אפשר גם: בסיסית ויכולה להצטרף לאהבות יום יומיות, משתמשת בדימויים ומטאפורות כדי להעביר את החוויה].

 

נבקש מהתלמידים לבחור בשיר אהוב שיש בו חוויה שנוגעת בהם. לכתוב לגביו:

א. מהי החוויה ולהסביר מה נגע בהם

ב. למצוא דימוי או מטאפורה ש'מכניס' ומחבר לחוויה שבשיר              

ג. לנסות להסביר את משמעות הדימוי ותרומתו לשיר.

ד. אפשר לבקש מהתלמידים לצייר את הדימוי שבחרו בו.

הצעה לחוויה: לאחר שיתוף במשימות אפשר לשיר יחד את השירים שהביאו התלמידים.

 

*יכול להיות שמתוך הדוגמאות שיביאו התלמידים יעלה הבירור: האם כל שיר הוא 'שירה'?

האם כל דימוי באמת מכניס לחוויה? על המורה להפעיל שיקול דעת ולהיערך לדיון כזה.

 

 תודה לנעמה שלם על הסיוע והדיוק בכתיבת המערך.

 

להעשרה והרחבה:

1. סדנת כתיבה.

לכיתות או תלמידים שמתאים להם, אפשר לקחת את המשפט "אבל מה זאת בעצם שירה?", או לתת לבחור משפט אחר מהשיר ולהשתמש בו כמוטו לכתיבת שיר משלהם.

ניתן לערוך בהתחלה מעין 'סיעור מוחות' על 'מהי שירה' ואז לכתוב. כאשר בכתיבה יש לשלב דימוי אחד לפחות, ש'מכניס' לחוויה של הכותב.

 

2. אפשר ליזום מפגש עם משורר ולשמוע ממנו על שירה ועל תהליך הכתיבה.

 

3. בהקשר של חוסר הידיעה:

כל תלמיד מקבל דף שבראשו הציטוט: וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל.

נסה להיזכר או לחשוב על רגע/מצב בחייך בו היית בחוסר וודאות/חוסר ידיעה.

חשוב על גאולה שנולדה או יכלה להיוולד דווקא מתוך המצב הזה.

לסיום, נסה להביע בציור את הדימוי המופיע בבית השלישי בהקשר האישי שלך.

 

חוויית אי-הידיעה מתגלה גם בחוויה האמונית שלנו: "תכלית הידיעה שלא נדע"

מקור יראת ד' הוא מצטייר בעומק הנשמה, מפני ההרכבה הנפלאה של שני ההפכים אשר בהשגחה האלהית: העדר הידיעה המוחלטת במהות האלהות, וודאות הידיעה במציאות השלמה. והתמזגות נפלאה של שני ערכים אדיריים הפכיים מאיימת היא מאד...

שלילת הידיעה היא מוכרחת, מפני שכל ידיעה היא מטשטשת את הידוע, כשם שהיא מבררת אותו, מפני הטשטוש הנמצא במדע האדם, והוא הדין בכל מדע של כל הויה מוגבלת שיש לה ראשית. ועצם החיים הרי הם היחש האלהי של ההויה, וזה אצור בידיעה הנעלמת, הנתפסת רק ברעותא דליבא היותר כמוסה. ואי-אפשר לה להיות מוגלמת בידיעה מובלטת, מפני שתתטשטש ע"י ההגבלה, ובזה יבוטל קשר המציאות.

על-כן אי - אפשר לשום הויה שתתפוס את ההויה האלהית, כדי שלא תתבטל מציאותה, ותכלית הידיעה ממשכת החיים וההויה, שאין בינה ובין מקור חיי החיים והוית ההויה שום מסך מבדיל, - שום דבר חוצץ, הוא דוקא מה שלא נדע. כלומר לא הציור של העדר ידיעתנו, כי-אם עצמותה של שלילת הידיעה, שבחשכה העליון עצמות הידיעה האמתית מונחת היא בלא שום מגע יד מוגבלה, הממעטת את דיוקנה. (ירמיהו כג כד): "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ד'". (מידות הראי"ה. מדת היראה. הרב קוק).

 

חדש באתר

השתלמויות - כנס פנים אל פנים
חדש! כנס פנים אל פנים המיועד למשתתפי השתלמויות הקיץ ולבוגרי ההשתלמויות המקוונות. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים