תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מעגל השנה > יום העצמאות

יום העצמאות

צוות לב לדעת, חנה גודינגר (דרייפוס)
הדפסה
מקצוע: מעגל השנה
נושא: יום העצמאות

הקדמה:

יום העצמאות הוא חג משונה בתוך מערכת החגים שלנו: מחד גיסא יש דמיון רב בסיבה שעומדת בבסיס החגיגה בינו לבין שאר החגים בהם התרחשה הצלה של עם ישראל (פורים, פסח..) ובהם עם ישראל הגדיר עצמו כאומה עצמאית (חנוכה). ובכל זאת השונות שלו ברורה וזועקת: זהו חג חדש שתוקן בסה"כ במאה הקודמת ע"י הרבנות הראשית וזהו חג שנחגג ע"י רבבות עם ישראל, גם אלו שאינם שומרים תורה ומצוות. בשיעור זה נבקש לדון בשתי נקודות אלו – אופיו הדתי של יום העצמאות וסמכותם של תלמידי חכמים היום לחדש הלכות וחגים.

 

הצעה למהלך שיעור:

א.  נחלק את הכיתה למספר קבוצות וניתן לכל קבוצה פתקים ועליהם הימים החגיגיים שיש לנו בלוח השנה היהודי: ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים,  פסח, יום העצמאות, יום ירושלים, שבועות, ט"ו באב. נבקש מכל קבוצה לחשוב על שלוש אפשרויות לחלק את הימים החגיגיים לקבוצות. לאחר כמה דקות של מחשבה (אפשר לשים ברקע מוזיקה נחמדה) נבקש מהקבוצות לשתף באפשרויות החלוקה שהציעו למערכת החגים. סביר להניח שיהיו כל מיני הצעות לחלוקה וכדאי לפתוח את ההצעות המעניינות לדיון: האם עונות השנה הוא המאבחן? האם התוכן ההיסטורי? האם התוכן החקלאי? האם תוקף החגים מהתורה או מחז"ל? האם התקופה ההיסטורית. האם הקשר של החגים למקדש? הקשר לעולם הדתי בכלל? וכדומה.. 

 

ב. נבקש מהתלמידים לתאר כיצד נראה יום העצמאות שלהם. כדי לפתוח את התלמידים לחשוב על מבט עשיר של מאפייני היום אפשר לבחור באחת משתי דרכים: לבקש מהתלמידים לחשוב על אדם זר שלא מכיר את מאפייני יום העצמאות ועוקב אחריהם במהלך היום – כיצד הוא יתאר סדר היום שלהם ביום העצמאות וכיצד הוא יאפיין את סגנון החגיגה שהם חוגגים ביום זה. בכיתות בהם משימה זו נראית מופשטת או מורכבת מידי אפשר לחלק לתלמידים דף ובו קטגוריות שונות שהם יצטרכו למלא כגון: מחשבות, הרגשות, סדר יום, ריחות, מיקום גיאוגרפי, אוכל וכו'.. וכך להזמין אותם באופן פעיל לתאר באופן חי את מבנה היום שלהם. נבקש מחלק מהתלמידים לתאר את יום העצמאות שלהם ונפתח מתוך כך את השאלה אילו משמעותיות אנחנו יוצקים ליום זה ומבטאים ע"י האופן בו אנחנו חוגגים אותו? הדיון יכול להתפתח בתחילה לעצם השאלה האם היום מתמלא בתוכן כל שהוא או שהוא נשאר יום ריק וחלול מתוכן ממשי (כמו שקורה לא מעט היום בקרב המסיבות המתרחשות בליל יום העצמאות בחוצות הערים) ולהמשיך לשאלה האם היום הזה נושא בחובו אופי של חג דתי או חג לאומי?

 

ג. לאחר שהתלמידים תיארו את יום העצמאות שלהם והתחיל להיפתח דיון על אופיו של היום, נתאר בפני הכיתה את המחלוקות שהתפתחו בציבור הדתי עם קום המדינה כיצד לחוג ולציין את היום. נחלק את הכיתה למספר קבוצות, כאשר כל קבוצה תקבל את אחת מהדעות בדיון ותצטרך להבין ולנתח אותה ולהציג אותה אחר כך בפני הכיתה. במידה והחלוקה בין הקבוצות נראית לך מדויקת מידי עבור סגנון התלמידים שלך, כדאי להסתפק בשיטות שההבחנה ביניהן ברורה וגסה יותר: בגדול שני הצירים סביבם מסתובבות השיטות השונות הם: השאלה האם ליום העצמאות יש אופי דתי והשאלה האם יש לחכמי דורנו סמכות לחדש חג. במידה ונראה לך שבכיתה שלך נכון יותר לעסוק באחד משני הצירים, תוכל כמובן לנפות את הקבוצות כרצונך. 

 

קבוצה 1: יום העצמאות הוא חג דתי כמו כל חג אחר ויש לתקן אותו באופן מלא כנושא אופי כזה: יש לומר הלל שלם בברכה ולהודות לקב"ה על הנס, יש לתקן קריאה בתורה מיוחדת ליום, יש לברך את ברכת שהחיינו, יש לתקן תפילת "על הניסים" ולהוסיף אותה בתפילה ובברכת המזון, להימנע מאמירת תחנון ביום זה וכו'..

קבוצה 2: יום העצמאות הוא חג דתי ויש לתקן אותו באופן מלא ככל שניתן. מבין הסממנים ההלכתיים ההלכה שהכי פשוט לחדש ולהוסיף היא אמירת הלל ועל כן צריך לומר הלל וגם בברכה ביום זה. 

קבוצה 3: יום העצמאות הוא חג עם אופי דתי ובוודאי שיש להודות לקב"ה על הניסים שעשה לנו ובכ"ז כיוון שהנס עדיין נמצא בראשיתו: ההצלה ממדינות האויב ודמותה הדתית של המדינה עדיין אינם מושלמים אי אפשר ממש לחגוג, אלא צריך לומר תודה על מה שיש, אפשר לומר פרקי תהילים של ההלל אך ללא ברכה ולקוות ולהתפלל להמשך.

קבוצה 4: יום העצמאות הוא חג ובוודאי שיש בו גם נופך דתי שכן הקב"ה הוא מסובב ההיסטוריה ועל כן צריך להודות לו. אבל האפשרות לתקן חג היא אפשרות וזכות שניתנה לחז"ל ולא לתלמידי חכמים היום שאסור להם לחדש ולהוסיף כלום על ההלכה ובטח שלא להמציא חגים חדשים.. בטעות הזו נפלו הרפורמים ואנחנו לא רוצים ליפול לשם..

קבוצה 5: יום העצמאות הוא חג לאומי ועל כן אפשר וצריך לחגוג אותו אבל הסממנים לא יכולים להיות קשורים לעולם הדתי שכן בסופו של דבר לא התרחש כאן ממש נס אלא התעוררות לאומית של אנשים ובנוסף לכך אי אפשר להתעלם מהעובדה שמקימי המדינה וגם מי שעומד בראשה הם אנשים חילוניים ולכן קשה לתת לחג אופי דתי.

קבוצה 6: יום העצמאות הוא בכלל לא חג ובטח שלא דתי. הקמת המדינה היתה בניגוד לשלושת השבועות שנשבעה כנסת ישראל לאחר הגלות לא לעלות לארץ כציבור ולא להקים כאן ממלכה חדשה בכוח. אסור לשכוח שהמדינה הזו קמה ע"י חילוניים והיא מנוהלת ע"י חילוניים ובכך מהווה חילול השם יותר מאשר קידוש השם.

 

להלן מקורות לחלק מהקבוצות שתוכל לתת לקבוצות לעיין בהם ולהעמיק את הדעה אותה הם מייצגים בדיון:

 

(מקור לקבוצה 2) הרב עוזיאל, פורסם בעיתון הצופה בה' באייר תש"ט

היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך"! כי ביום הזה התפרקנו מעול שעבוד מלכות זרה בצורה מנדטורית בארץ ישראל שרצתה להחניק אותנו עד מוות, ומאימת מלחמת ממלכות שמסביבנו שדימו לשעבדנו שעבוד עולם. הכרזה נועזת זאת, שלא האמינו לה כל מלכי ארץ, עשתה את כל עם ישראל, שבארץ ובתפוצות, לעם עצמאי וריבוני בארצו ובכל משטרי חייו, נתנה אומץ וגבורה לצבאות ה', הם צבאות ישראל במלחמת גאולתו כאריות והצליחו נגד כל הקמים עלינו מסביב, והיא אשר פתחה שערי ארץ לפני עם ישראל מכל פזורי הגולה אל ארץ נחלת ה', והיא אשר נתנה לעם ישראל את מקומו המכובד בין כל העמים...יום זה, הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצות פזוריו לדורותינו ולדורות עולם להודות לה' חסדו ולהגיד בקול זמרה וצהלה הלל ותהילה - "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו

 

(מקור לקבוצה 3) רב עובדיה יוסף, יביע אומר ח"ו או"ח, סימן מ"א אות ה'

ומלבד כל זה יש לומר כי הן אמנם רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, וכעין מ"ש בירושלמי (ריש ברכות)... והגר"מ כשר (שליט"א) בספרו "התקופה הגדולה" (עמודים שעד - שעח) הביא כרוז בשם דעת תורה, שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור, וקוראים את הקמת מדינת ישראל בשם אתחלתא דגאולה, מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה. וכמ"ש בירושלמי... ואף כאן הרי מנהיגי צבאות ערב, למרות התבוסות והמפלות שנחלו, עודם מאיימים השכם והערב לצאת למלחמה נגדנו, ומנפנפים בחרבותיהם ובקשתותיהם, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה... ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא-דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד.)... ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום... ולא אכחד כי באמת עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל, ובירושלמי (פ"ו דנדרים סוף ה"ח), אמר הקב"ה, חביבה עלי כת קטנה שעוסקת בתורה בא"י, מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ. ורבבות משלומי אמוני ישראל מחנכים את בניהם ובנותיהם ע"פ תורתינו הקדושה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', וכאמור: כי לא תשכח מפי זרעו. ואף אצל המון העם אנו מוצאים אזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של עמוס: הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'. (וע' שבת קלח:). ואנו תפלה שהשי"ת יערה עלינו רוח ממרום, וידעו תועי רוח ובינה, ונשוב כולנו בתשובה שלמה. ועכ"פ הואיל וכאן נמצא וכאן היה רק התחלה טובה, מש"ה אין חיוב לומר הלל בברכה...

 

(מקור לקבוצה 6) הרב אמנון יצחק, מתוך דרשה שנאמרה ביום העצמאות (פורסם באתר "שופר")

כל התקומה שהיתה כאן, היתה לה מטרה אחת, שלא יהיה יהודים שומרי תורה ומצוות, רק להשתמש בשם יהודי כלפי אומות העולם כזכות שיבה לא''י, אבל לא בשביל שתהיה באמת יהדות, וזה הסרט שראית הרצל והציונות, אז לכן ביום כזה לומר הלל על עצם זה שזה מה שרצתה הציונות, זה ההיפך ממה שאומרים הלל, הללויה הללו עבדי ה', עבדי ה', מי מהלל? עבדי ה' , ולא עבדי פרעה, ולא עבדי נבוכדנצר ולא עבדי הציונות, אם הציונות חרטה על דגלה את הכוונות שאנחנו הבאנו בסרט הרצל והציונות, על זה אין לומר הלל.

אומרים בשם החזון איש, שהחזון איש זצוק''ל, יום אחרי הכרזת העצמאות, הוא הניח תפילין, הוא אמר שצריך לברך שהחיינו, מה, עוד לא מנעו מאיתנו להניח תפילין?, אם צריך לומר הלל זה על כל יום שאנחנו עוד יכולים להניח מצות תפילין! יש עמותה נגד ברית מילה, יש עמותה נגד שחיטה, יש עמותות רבות בעד החי והצומח, אבל לא בעד חרדים שומרי תורה ומצוות. ואתה יודע כל יום איך מסתכלים עלינו שאנחנו שומרים תורה ומצוות, כאילו אנחנו נטע זר, כאילו אנחנו באירופה, אבל אנחנו פה בארץ ישראל, בארץ שלנו, ארץ נחלת אבות, היא לא ארץ של שום ציוני, היא ארץ של יהודים, הארץ הזאת הובטחה ליהודים, לזרעו של אברהם, יצחק ויעקב, לא לזרעו של הרצל , מקס נורדאו ואחרים, לאברהם יצחק ויעקב, וכשאתה בא לפלטרין של מלך, צריך להתנהג כמו בפלטרין של מלך, ואם מקעקעין את זה, על מה נאמר הלל?

 

ד. בכיתות בהן נכון להעמיק עוד צעד בדיון, אנחנו ממליצים לא להישאר בפתרון שבלוני המתעלם מהשאלות הנוקבות שפתרונות אחרים מעלים, אלא לפתוח אותם לדיון מעמיק יותר:  אפשרות אחת היא לדון בבעיה של חידוש הלכה ע"י הרבנות הראשית – מה כוחה של הרבנות?  מה ההבדל בין רפורמים שמחדשים הלכות לבין ההלכה של חגיגת יום העצמאות? אם עם ישראל לא מקבל על עצמו את החידוש (כמו שמתרחש ביחס ליום ירושלים לדוגמא) האם יש תוקף לחידוש? האם יש חידושים נוספים שהייתם שמחים שהרבנות תתקן בעולם ההלכתי? אלו תכונות נדרשות על מנת לחדש חידושים? וכו'..

אפשרות שנייה היא לדון בבעיה שמדינת ישראל בעלת האופי החילוני מעלה – מה היחס שאנחנו רוצים לראות בין דת למדינה? אילו ביקורות יש לנו על המדינה בהקשר לסוגיה זו? מדוע גלגל הקב"ה את ההיסטוריה כך שהמדינה תקום ע"י חילונים? וכו'

 

ה. נבקש מהתלמידים לנסות ולהציע מבנה יום שיבטא באופן ראוי יותר את התוכן של יום העצמאות כפי שהם חושבים שהיה ראוי שיהיה- באופן פרטי- משפחתי שלהם או באופן ציבורי.

 

 

 

 

חדש באתר

השתלמויות - כנס פנים אל פנים
חדש! כנס פנים אל פנים המיועד למשתתפי השתלמויות הקיץ ולבוגרי ההשתלמויות המקוונות. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים