תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תלמוד > סוכה כה ע"א - כו ע"א: העוסק במצווה פטור מן המצווה

סוכה כה ע"א - כו ע"א: העוסק במצווה פטור מן המצווה

אביעד פרנקל
הדפסה
מקצוע: תלמוד
כיתה: יא - יב
נושא: סוכה

הצעה להוראת סוגית "העוסק בצווה פטור מן המצווה", ודיון בהשלכותיו של הרעיון ההלכתי לסיטואציות בחיינו אנו.

מטרות השיעור:

בשיעור זה נציג בפני התלמידים את הסוגיה העוסקת בכלל ההלכתי הידוע: 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. ננסה לקחת את הכלל ההלכתי ולראות כיצד ניתן להעמיק מבעד לפורמליזם ההלכתי ולנסות להחיל אותו על חיינו אנו.  תוך כדי עיון בסוגיה ובטעמי הפטור, ננסה לחשוף שני צירים מקבילים עליהם נעה הגמרא, צירים המהווים למעשה התבוננויות שונות במהות הפטור של אותו אדם העסוק במצווה. בציר הראשון הגמרא לומדת את הפטור מפסוק המדבר בקריאת שמע, כאשר ישנה הקבלה בין העוסק במצווה לחתן הפטור מקריאת שמע בלילה הראשון לחופתו (בזמן הביניים בין החופה למעשה הבעילה). הציר השני עוסק בהשוואה לאותם האנשים שנפטרו מקרבן פסח במדבר מכיוון שנטמאו למת מצווה. הטענה שננסה לטעון היא ששני צירים אלו מהווים גישות שונות לפטור- וממילא ללקחים אותם אנו יכולים לקחת איתנו מהלימוד.

תורף החידוש הלמדני:

תוך עיון בגמרא המחפשת מקור לכך שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, נשים לב לשני מקורות שונים המעלים התייחסויות שונות לגבי פטור זה: המקור הראשון, אולי המפתיע יותר, מציג פטור הנובע מחוסר יכולת נפשית לעיסוק במצווה ('טרדא'). האפשרות לוותר על מצווה חדשה במצב בו אני משוקע במצווה אחרת מהווה שינוי תודעתי. המקור השני מציג פטור אינטואיטיבי יותר, פטור הנובע מהתנגשות טכנית בין המצוות ועוסק בפתרון העדפתי למצווה בה עסוק האדם במצב נתון.

מקורות:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה. (מהמשנה) - דף כה: (ליתובי דעתיה).

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה עמוד א.

(א) משנה. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה.

גמרא. מנא הני מילי? דתנו רבנן: בשבתך בביתך - פרט לעוסק במצוה, ובלכתך בדרך - פרט לחתן. מכאן אמרו: הכונס את הבתולה - פטור, ואת האלמנה - חייב. מאי משמע? - אמר רב הונא: כדרך, מה דרך רשות - אף כל רשות, לאפוקי האי דבמצוה עסוק. - מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה, וקא אמר רחמנא ליקרי! - אם כן לימא קרא בשבת ובלכת, מאי בשבתך ובלכתך - בלכת דידך הוא דמיחייבת, הא בלכת דמצוה - פטירת. - אי הכי, אפילו כונס את האלמנה נמי! - כונס את הבתולה - טריד, כונס אלמנה - לא טריד. - וכל היכא דטריד הכי נמי דפטור? אלא מעתה טבעה ספינתו בים דטריד, הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי - והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהן פאר! - הכא טריד טירדא דמצוה, התם - טריד טרדא דרשות.

(ב) והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא? מהתם נפקא, דתניא: ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' אותם אנשים מי היו? נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא. רבי יצחק אומר: אם נושאי ארונו של יוסף היו - כבר היו יכולין ליטהר, אם מישאל ואלצפן היו - יכולין היו ליטהר. אלא עוסקין במת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח. שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ביום ההוא אין יכולין לעשות, הא למחר - יכולין לעשות. - צריכא, דאי אשמעינן התם - משום דלא מטא זמן חיובא דפסח, אבל הכא דמטא זמן קריאת שמע - אימא לא, צריכא. ואי אשמעינן הכא - משום דליכא כרת, אבל התם דאיכא כרת - אימא לא, צריכא.

רש"י על הסוגיא (ובעיקר:)

ובלכתך בדרך פרט לחתן - ואף על גב דהוא נמי במצוה טריד - איצטריכי להו תרי קראי, דאי הוה כתיב חד, כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא - הוה אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים, או מהלך למצוה, אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק, אלא טריד במחשבת בעילה - לא פטר הכתוב, הלכך מקרא יתירא אשמעינן דפטור מקריאת שמע, דטריד במחשבת בעילה.

חתן טריד טירדא דמצוה - ואשמעינן קרא דלא מיחייב להסיר דעתו ממחשבת מצוה ראשונה בשביל זו הבאה עליו, אלא יעסוק בראשונה ויתן לבו להיות בקי בדבר.

טירדא דרשות - שאף על פי שהוא חייב לנהוג אבילות של נעילה רחיצה וסיכה להראות כבוד מתו - אינו חייב להצטער.

שחל שביעי שלהן - ואף על גב דחזו לאורתא - לא אישתרו, דקסבר: אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, מכל מקום שמעינן מיניה דעוסק במצוה פטור מן המצוה, שהרי נטמאו במתיהן שבעה ימים לפני הפסח, ואף על פי שטומאה זו תעכב על ידם אכילת פסחיהן, אלמא: מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא.

 

הרחבה:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כו עמוד א:

תנו רבנן: הולכי דרכים ביום - פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה - פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הולכין לדבר מצוה - פטורין בין ביום ובין בלילה. כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא, כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא - הוו גנו ארקתא דסורא. אמרי: אנן שלוחי מצוה אנן, ופטורין

רש"י

הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום - דכתיב בסוכות תשבו - כעין ישיבת ביתו, כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה - כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע.

הולכים לדבר מצוה פטורין ביום ובלילה - אף על פי שאין הולכין אלא ביום, ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה - פטורין מן המצוה.

 

מהלך השיעור:
 

בתחילת השיעור נשמיע את שיר הילדים של אריק אינשטיין 'הצריך הזה'. לחילופין, אפשר לעיין עם הילדים במילות השיר. נשאל את התלמידים איזה אסוציאציות השיר מזכיר להם מהעולם הדתי. נרשום את האסוציאציות של התלמידים על הלוח, מסביב למילים 'צריך וצריך' . המטרה היא ליצור רשימה ארוכה של מעשים וחובות דתיים, ולדבר על המשמעויות והחוויות הנובעים מרשימה זו. המצוות המוטלות על האדם הדתי נחוות לעתים כנטל ומלוות בתחושת מרדף. המורה יכול להציג בעצמו את חיי קיום המצוות כשרשרת של 'צריך' בחייו אנו (אם על ידי סיפור חוויה אישי, דוגמאות וכו'). בעצם הדיבור על התחושות והמטענים אותם מביא העולם המצוותי אנחנו פותחים פתח לעסוק בנושא השיעור והוא התנגשות בין מצוות שונות- 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. נשאל את התלמידים האם יש להם דוגמאות לזמנים בהם הם הרגישו התנגשות בין הצריכים האלו, שהובילו אותם לתחושת הכותב:

צריך וצריך,

ומרוב שהצטרכתי -

כבר שכחתי

מה אני רוצה.

המורה יסכם כי  לפעמים ישנה תחושה של התנגשות בין מצוות ועשיות דתיות, ההתנגשות מגבילה אותנו וגם יוצרת חוסר יכולת לשהות בתוך דבר מסויים. החובה להגיע למצווה הבאה בתוך רשימת המצוות שעלינו לבצע בזמן נתון מהווה קושי בסיסי ביכולת להזדהות עם המצוות ולתת מקום למצווה אותה אנו מבצעים. זוהי נקודת פתיחה טובה ללימוד סוגיית 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'.

 

המורה יבקש מאחד התלמידים לקרוא את המשנה והחלק הראשון של סוגיית הגמרא (א), תוך עזרה וביאור המילים הקשות ורעיונות מסובכים. לאחר קריאה זו, המורה יעודד את התלמידים לחשוב, איזה סוג של התמודדות של הגמרא יש כאן, מהי התשובה על השאלה 'מנא הני מילי'. ייתכנו מספר תשובות וזה טוב, כמובן שהנושא של טירדת החתן יכול להעלות תחושות מגוונות בקרב התלמידים, (ואולי הדיבור על 'טרדת החתן' והציפיה למעשה המיני הנפגש עם עולמו היומיומי של הנער המתבגר, מהווה הזדמנות מצוינת להדגים גישה פתוחה של שיחה כנה על המשמעות של הציפיה תוך שמירה על סגנון דיבור פנימי ונקי. מומלץ שהמורה יקשיב לתלמידים וינסה לזהות קשיים ובעיות שיצופו, ינסה לדבר על הקושי המובנה שבציפייה הכפויה (המתעצמת עם עליית גיל הנישואין) ויעודד את התלמידים לשתף במחשבותיהם בנושא. כמובן שניתן לשלב (אם המסגרת מאפשרת) סדנא בנושא מיניות וההתיחסות הדתית אליה, אך לשם כך יש להקדיש זמן ומחשבה מרובים, ובכל מקרה כל ר"מ מכיר את כיתתו ויעשה את המעשה החינוכי הנכון).

עכשיו יבקש המורה מתלמיד אחר להמשיך לקרוא את ההמשך (ב), שוב יעזור המורה בפענוח המקור ובהבנת רמת הפשט של הגמרא. חשוב להדגיש לתלמידים שמדובר ביחידה המגיעה כהמשך, אך יכולה להיקרא גם בפני עצמה (כהצעה אלטרנטיבית לשאלה, מנא הני מילי). בשלב זה יחלק המורה את הכיתה לחברותות ללימוד עצמי.

בשלב זה, ייתבקשו התלמידים לחזור על קטע הגמרא הנלמד בכיתה ולהשלים את הסוגיא עד סופה. בנוסף התלמידים ייתבקשו לקרוא את פירוש רש"י לפי דף המקורות המצורף. המורה יחלק לתלמידים דף עבודה, בו ייתבקשו התלמידים לנסות לענות על השאלות הבאות:

 

  • הסבר את שאלת הגמרא 'מנא הני מילי'?
  • מה מיוחד בתשובה הראשונה של הגמרא לשאלה (חלק א')?
  • מה הקשר של החתן לכל העסק? מדוע הגמרא בוחרת להצמיד אותו לעוסק במצווה?
  • כיצד את/ה יכול להסביר את הדרישה הכפולה לטרדא ולמצווה?
  • לפי רש"י, מדוע מביאה הבריתא גם את הפטור הספציפי של חתן ולא מסתפקת בפטור הכללי?
  • לפי רש"י, מהי הטירדא ומדוע לא ניתן לקיים מצוות נוספות בשעה שטרודים?
  • מה מוסיף/משנה המקור השני לפטור העוסק במצוה?
  • מה מחדש רש"י בד"ה 'שחל שביעי שלהם', האם השאלה המקורית מתפרשת בצורה שונה בעקבותיו?


המורה יכנס את תלמידי הכיתה ויאסוף תשובות שונות מהחברותות לגבי השאלות שנשאלו בדף העבודה. תוך כדי האסיף, ננסה לבחון האם הסוגיה יכולה להיקרא בכמה צורות, כך שהמרחב הכיתתי יכול להצמיח התבוננויות שאפילו המורה המנוסה יילמד מהם. בסופו של האסיף המורה יציע את המהלך הבא: בתשובות השונות הגמרא עונה על שתי שאלות דומות, אך נפרדות.

בשלב הראשון הגמרא מחפשת מקור לכך שאדם ה'טרוד' במצווה, שהפנאי הנפשי שלו עסוק בה ואין לו מרחב תודעתי להתפנות למצווה אחרת, יכול לשהות בתוך המצווה הנוכחית, ואפילו במידה ועוד לא התחיל בקיומה המעשי אלא נמצא עדיין בשלב המחשבה (בדומה לחתן שרק 'טריד במחשבת בעילה' ועדיין לא 'מיחייב להסיר דעתו ממחשבת מצווה'). בעצם הבאת החתן לסוגיא ישנו חידוש עצום, בכך שהגמרא 'מסיטה' את נושא הפטור מפטור טכני של התנגשות מעשית בין מצוות שונות, לפטור הנובע מעומס נפשי ומחוסר יכולת לבצע מצווה נוספת בשימת לב ראויה.

במהלך השני הגמרא מחפשת מקור לכך שאדם יכול להתחיל במצווה מסוימת גם אם קיומה יגרום מסיבה טכנית או אחרת לביטולה של מצווה אחרת (כמו הטמאים לנפש- כלשונו של רש"י "מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא").

המורה ינסה להרחיב את הרעיון להסתכלות על חייו ופעולותיו של התלמיד. לכולנו יש סך מסויים של פעולות אותן אנחנו יכולים לבצע בזמן נתון. לפעמים אנחנו מרגישים שעשייה מסויימת פוגמת בעשייה אחרת וכך נוצרים לנו מדרגים שונים של חשיבויות. הדבר החשוב שניתן ללמוד מהחלק הראשון בדברי הגמרא נכון באופן כללי, והוא, שחשוב לשים לב מאיפה נובעת המניעה: הרבה פעמים אנו נוטים לחשוב שהמניעה מריבוי פעולות נובעת מסיבות טכניות: חוסר זמן, חוסר משאבים וכו', כשלמעשה, בהרבה מהמקרים פעילות מסויימת דורשת ממנו מצב תודעתי מסויים והתרכזות בחשיבה על הפעולה אותה אנו רוצים לבצע (בדומה לחתן), כך שהמחשבה וה'טרדא' מונעים ממנו לבצע את הפעילות אחרת (או שהם פוגמות באיכות הפעולות הנוספות). במצב שכזה, ההתיחסות צריכה להתמקד בתודעה ולא 'להתבזבז' על שיקולים טכניים ויבשים.

חשוב להדגיש שבשני המוקדים ההתייחסות יכולה להוביל לפתרון מסויים שיוכל להביא למיצוי גדול יותר של הזמן, אך גם יכול להוביל לוויתור על תכניות מסוימות. וויתור זה איננו 'שלילי' בהכרח, זוהי המהות הפנימית של הרעיון 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'.

 

הרחבה:

לתלמידים מתקדמים ניתן לתת להמשיך לסוגיה הבאה ולקרוא את פירוש רש"י המצורף במקורות. האם ניתן להבחין בשני המודלים שיצרנו לפטור מן המצווה? מה מחדש רש"י וכיצד הוא מבדיל בין פטור ממצווה לפטור מחמת 'תשבו כעין תדורו'?

ניתן להבחין שכאן רש"י מסייג את פטור ה'טירדא' רק למעשי מצווה, הולכי דרכים פטורים רק מחמת הכלל של 'תשבו כעין תדורו', כלל המיוחד לסוכה בלבד וקשור לדרישות הפנימיות של המצווה הספציפית הזאת.

 

כדי להפנים את הרעיון ולהעבירו לתוך עולמו של התלמיד, נבקש מהתלמידים לערוך מעין יומן פעולות במשך שבוע. נבקש מהם להתמקד בשעה הראשונה לאחר חזרתם מבית הספר (או הגעתם לחדר בפנימיה). נבקש מהתלמידים לתאר את הפעולות שהם ביצעו בשעה הזו במשך השבוע הקרוב, תוך תשומת לב לפער בין התכנון (אם קיים) לבין הביצוע. נבקש מהתלמידים לשים לב איזה דברים הם לא הספיקו לעשות, איזה משימות או תכנונים הרגישו להם שמתנגשים אחד בשני, וכיצד הם מסווגים אותם- האם 'התנגשות' היא התנגשות תודעתית או  טכנית. בשיעור הבא נבקש מתלמידים המעונינים לחלוק תובנות מהיומן, תוך תקווה שהחלוקה וההפרדה בין שתי סוגי ה'הפרעות', תביא לתובנות מענינות אצל התלמידים.

 

את הסיכום מומלץ לעשות בשיעור הבא, לאחר שהתלמידים יבצעו את מטלת היומן. בסיכום נחזור על עיקרי הדברים שנאמרו בשיעור שעבר ונבקש מתלמידים המוכנים לכך לשתף את הכיתה בחווית מכתיבת היומן ומתובנות שעלו בעקבותיו. המורה ימליץ על התמדה בכתיבת יומן בדרך כלל ובשימת לב לסוגי ההפרעות בדרך פרט.



 

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים