תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > ספרות > בואי הרוח - שיעור 5: רקע הסטורי, שם היצירה, מסרים וסיכום

בואי הרוח - שיעור 5: רקע הסטורי, שם היצירה, מסרים וסיכום

רינה אזואלוס
הדפסה
מקצוע: רומן ונובלה
נושא: רומן עברי

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

מטרות:

התלמידים ילמדו את הרקע ההסטורי ליצירה ויאפיינו אותה ברומן.
התלמידים יסיקו שאימי השואה אינם מוזכרים בפירוש אך היא עומדת מאחורי העלילה כולה.
התלמידים יחברו בין כל המידע העלילתי לבין משמעות הרומן והערכים העולים ממנו.
התלמידים יקשרו בין שם הרומן למסופר בו.

אמצעי עזר:

הרומן "בואי הרוח"
סרט: "הדסה הקטנה" (נספח מספר 7)
דפי עבודת סיכום (נספח מספר 8)

 

מהלך השיעור:


1. הרקע ההסטורי:

הרקע ההסטורי לרומן הוא בעיקר השואה והעליה ארצה מרחבי תבל. כמו כן ישנם איזכורים לתקופת מלחמת העולם הראשונה ולמלחמת יום כיפור. כחלק מאפיון התקופה מתאר המחבר את השכונה, וסיטואציות שונות האופייניות לה כגון ההמתנה והנסיעה באוטובוס בכל בוקר, הווי החיים בהדסה הקטנה, מנהגי מצרים, משחקי הילדים בשכונה, היחסים בין העולים, מערכת הבחירות, מכירת הסודה בסיפונים. דרך סצנות אלו אנו מקבלים באופן עקיף את האוירה ששררה באותה תקופה.


להלן כמה דוגמאות:
הדסה הקטנה:

הקרנת סרטון (נספח מספר 7). הסרטון הוא סרט תעמולה שהוזמן על ידי ארגון נשות הדסה על מנת להראותו לתורמים פוטנציאליים. בסרטון ניתן לראות את המבנה המדובר וקצת את אנשי השכונה. לקרוא לאחר מכן את הקטע הרלוונטי בספר (עמ' 54-58).
בית מזמיל- ניתן לצאת לסיור בשכונה.

מנהגי מצרים:
לכבוד טו בשבט בכל שנה היו תופרים שקיות בד רכוסות בשרוך "ובליל ראש השנה לאילנות היו ממלאים אותם בתפוח זהב ושני אגוזים וחופן שקדים וצימוקים וחרוב מתוק ותאנה בשלה וצנוברים והרבה אהבה לארץ ישראל". (עמ' 18)
עמ' 27: "כך היה המנהג במצרים, לתלות מגן דוד אחרי הברית על צוואר התינוק לשמירה ולמזכרת." "ציון קראו לו אצלנו".

נבקש מהתלמדים לספר על חוויותיהם בראיון עם הסבים והסבתות. איזה מידע גילו על תקופת העליה ארצה? מה היו החוויות? האם ישנו קשר למסופר בסיפורנו?


שואה:
כפי שלמדנו בשיעור הרביעי, השואה אינה מוזכרת בצורה מפורשת לאורך הרומן, תמיד היא מופיעה בלשון צפנים. נוסף על כך פרקש שעבר את אימי השואה אינו מתיחס אליהם כאל הטראומה והקושי הגדולים בחייו. את אלה הוא מייחס לשנות חייו בבית האופה, שריפת מכתבי אימו והסיפור שנורא שאירע לאביו. עמ' 102: בחמישה ביוני 1944 נלקחתי עם כל הצעירים למחנה עבודה... דם זב מנחירי, כל הרצפה מלאה דם... אני שכבתי על הרצפה מגואל בדם. רק על דבר אחד חשבתי אז: מה יהיה על מכתביה של אמא?" מעניין לראות שפרקש לפחות כלפי חוץ נותר בריא בנפשו ובהתנהגותו ואף יותר מכך הוא מעודד נדכאי נפש אחרים. געגועיו הם געגועים אישיים של בן לאימו, הקושי שלו הוא כלפי אדם שהתעלל בו במשך שנים, קושי פרטי. כדי להעצים נקודה זו נוודא כי לתלמידים יש רקע כללי על נושא השואה ובפרט על שואת יהודי הונגריה. (בכיתה יא שבו הרומן נלמד התלמידים בדרך כלל לומדים את נושא השואה לעומק). אפשר להזכיר בכמה משפטים את מחנות הריכוז וההשמדה, את התנהגותם של הנאצים ואת רדיפתם את היהודים, את מספר הנרצחים הבלתי נתפס ואת הניצולים אשר נצלו בדרך לא דרך ועלו ארצה, חלקם, באניות מעפילים.

השואה במצרים:
עמ' 24-26: רק שמועות רחוקות וקטועות הגיעו למצרים על מה שקורה באירופה. אמו זוכרת את המורה לאיטלקית המספרת בגאווה על מוסוליני ושכאשר התקרב רומל למצרים נשלחו הילדים  למספר שבועות מקהיר לכפר מנצורה, היא לא זכרה בהלה. אביו זוכר כיצד חכם ענתבי אסף את כל הילדים לבית הכנסת ואמרו צא פעמים את מזמור צא כדי לעצור את הצורר. כשלילדים היה נמאס היה חכם ענתבי רץ אחריהם ומפייסם בתחנונים ובסוכריות שיחזרו.
דוד נינו מספר כיצד מוכרי סידקית יהודים התעשרו בימי מלחמה בשל הביקוש העצום למרכולתם.

סבו סיפר לו שכל המקובלים של ירושלים התקבצו לתענית ותחנונים כדי להפר את הגזירה. בעצת הרב פתייה התפזרו לתפילות על קברי צדיקים.

העובדה שתיאור ישיר של אשר התרחש בשואה מוזכר רק בהקשר למצרים ששם השואה לא התחוללה בכל עוזה ממשיכה את הקו שוזר את הספר כולו לפיו השואה מוזכרת רק ברמזים.

עליה:
תושבי שכונת בית מזמיל הם עולים ממצרים והונגריה. תיאורי עליה בספר: אוניות המעפילים, עלית יהודי מצרים אחרי מבצע סיני. האוניה ארצה הסוכנות היהודית. אלו פרטים ריאליסטיים אוטוביוגרפיים.
* הכובע של חיים הוא מאיטליה ממצרים נסעו לשם בדרכם לאניה ארצה בנמל גנואה. את הכובע קנתה לו שליחת הסוכנות. (עמ' 17)
* עמ' 18: כשהגיעו ארצה קבלו מזרוני קש, עודפי הצבא האנגלי, ופרימוס מבלה, שליחת הסוכנות שפגשה אותם בחצות לילה בנמל חיפה.
* עמ' 26: לפני חמישים שנה עלו יחד יוצאי מצרים ויוצאי הונגריה באוניה ארצה.
* עברו חיפוש מדוקדק במכס במצרים כדי לוודא שהשאירו את כל רכושם מאחור. הסיפור על הנוסע שבלע את כל מטבעותיו כדי להבריחם ממצרים. לקחו לחיים ואחיו שרשרת כסף קטנה ועליה מגן דוד שנתנה להם סבתם. היו רק עם אימם כיוון שאביהם נעצר בשל פעילות ציונית.
* עמ' 29:  שליחים של הסוכנות חילקו להם באוניה תפוחים ותפוזים.
* יחס משפיל לעולים: (עמ' 45) עוזר לשתי זקנות ומביא בשבילן מצרכים לפסח שקיבלו תרומה דרך הצרכניה של פרקש: "שלחו להן בדואר פתקים מן המועצה הדתית של ירושלים לקבל מצרכים לפסח". במכולת הוא נתקל ביחס משפיל ומבזה מצד הקופאית שמזלזלת בעולים שהם נזקקים ואינם עושים דבר לשפר את מצבם "הקופאית הביטה בי והחליפה כמה מילים עם אישה שעמדה בתור. לא שמעתי מה אמרה אבל הבנתי. ממבטה שהיו בו חמלה ולעג ידעתי שהיא אומרת, כן, זה בודאי לא בשבילם, כולם אומרים שהם לא לוקחים בשביל עצמם. למה העולים החדשים האלה לא יכולים לעבוד כמונו? לא אמרתי לה שאבא עובד כל יום מן הבוקר עד הערב, ואני לומד, ואני רק עושה טובה לשתי זקנות גלמודות שגרות יחד וקשה עליהן ההליכה. ידעתי שלא תאמין נמלאתי בושה. הקופאית הצביעה על ארון מדפים שעמד בקצה הצרכניה ואמרה בקול רם: משם תיקח, זה בשבילכם. אבל רק משם, הוסיפה והזהירה באצבע."

 

2. שם הספר

הפרט הבולט ביותר לגבי שם הספר הוא שהוא ארמז מקראי מתוך נבואת יחזקאל בפרק לז. "וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא אֶל הָרוּח, הִנָּבֵא בֶן אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ" (יחזקאל לז, ט).


נשאל את התלמידים: אלו רוחות מופיעות בספר?
* הרוח הראשונה המופיעה בספר היא זו הפיזית. הספר פותח בתיאור של חיים הנוסע בכל בוקר לתלמוד התורה ומחכה לאוטובוס ברוחות הסוערות ובקור הירושלמי (עמ' 9-10): "חורף תשי"ט קר וסוער היה... יום יום הייתי משכים וממתין בתחנה שליד הקיוסק של קדוש לאוטובוס מספר 18. ... לאחר נסיע המייגעת הייתי יורד בתחנה ליד עץ החרוב הזקן... בחורף היו רוחות קרות מנשבות ממערב מכיוון עין כרם...", כלומר רוחות ריאליסטיות שנשבו בחורף על הר הרצל.
* הרוח השניה הנמצאת בספר היא הרוח האנושית. הספר בעיצוב רוחו של הנער חיים, הילד הרגיש מבית מזמיל, שהפנים לנשמתו העדינה מראות, מעשים, הארת פניהם של מוריו האהובים, תגובות וסיפורים של הסובבים אותו. רוח שהתעצבה בבית אוהב שערך לימוד התורה היה חשוב בו לעין ערוך.
היתה זו רוחו העקבית והיד המכוונת של פרקש שתוותה את הדרך בפניו והאירה אותה במגדלורים רבי עוצמה. הרוח היהודית אותה ספג גם פרקש בביתו חשלה את אישיותו וכפי שסיפר לחיים "רוחי לא נשברה" (עמ' 107) למרות הבעיטות וסטירות הלחי של האופה. הוא התחשל למקרא מכתבי האם שהדריכה את רוחו: "שא את העול בגבורה, הרם ראש!
נותרתי אני ללמוד ולצוות: כי האדם מברזל מחושל הוא, ובפני הרצון לא יעמוד דבר." (עמ' 115)
התנהגותו האכזרית של האופה מחד והשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה מאידך הפכו את הרוח האלוקית לתוהו ובוהו. רוח האדם ירדה לשפל מדרגתה. האירוני הוא שכך נהג היהודי בילד היתום. ולכן לא פלא שלא יכול היה לסלוח לו. בלשון העברית קיימים צרופי מילים רבות בהקשר למילה "רוח", והם חושפים את שתי המגמות הסותרות שבנפש האדם. מחד הוא עשוי להעפיל לדרגה רוחנית גבוהה ואז הוא מתקרב למשמעות החיובית והאידיאלית של רוח אלוקים, ומאידך הוא עלול להוריד את רוחו לדרגת תוהו. המשמעויות החיוביות בצירופי המילים הם: גיבור רוח, רוח חיים, איש הרוח, ארך רוח, רוח הקודש, רוח טוהרה, רוח נמוכה, רוח צוות, רוח פה. המשמעויות השליליות של צירופי המילים הן: רוח גבוהה, רוח טומאה, רוח עוועים, רוח סרה, רוח רעה, רוח רפאים, רוח שטות גבה רוח, גס רוח ועוד. גם מוטיב "ה"מחילה" [עליו למדנו בשיעור מספר 4] בבקשת המחילה של האב מהחייל היהודי, מחילתו של החייל, מחילתו של פרקש לאופה הזקן הם ביטוי לרוח האנושית המסוגלת לסלוח על טעויות ואף על עוולות שנעשו במזיד.
שם הספר "בואי הרוח" מנוסח על ידי פועל בזמן עתיד. כאומר שיש צורך לצוות על האדם להביא את הרוח האנושית לידי ביטוי מעשי בחיי היום יום. זהו הייעוד והחובה המוטלים על האדם לשמור על הרוח האלוקית, וכפי שראינו לאורכו של הספר "הרוח" היהודית שהושרשה בבתי עם ישראל בגלויות בלימוד התורה ובשמירה על ערכי עם ישראל בגלות מצרים והן בגלות הונגריה הצליחה להפיח חיים ותקווה ברגעי ההשפלות שנעשו על ידי בני עמנו, ועל ידי בני עוולה בשואה הנוראה. רוח זו היא שעודדה את העולים לארץ שחוו חבלי קליטה קשים והצליחו להתערות בה.

רוחו של פרקש ממשיכה להתקיים בבנו יוסי ובנכדו שנקרא על שמו משה אביעד. השם אביעד הוא סמל לאותה רוח עיקשת, בונה ויוצרת של ישראל משה פרקש,שמסר את נפשו ובשחייה הגיע לחופי הארץ. מאותו רגע הפכו חייו להגשמת הרוח היהודית של בית הוריו. הקדיש את חייו ללימוד תורה, לחינוך ילדיו לתורה יחד עם עזרה לזולת תוך הארת פנים ומבט חם ואוהב לכל נזקק. השם אביעד הוא סמל להמשכיות ולתקווה שרוח אלוקים כפי שנאמר במדרש הוא המשיח יתגלה בעולם ורוח ה' תכסה את התוהו והבוהו מעשי ידי האדם.

דיברנו עד כה על הרוח בספר. נחזור לתשתית המקראית ממנה לקוח שם הספר. כמו בספר, גם בהבנת הנבואה נחלקו המפרשים האם הדבר התרחש במציאות בפועל או שמה זהו אך משל לתחיה רוחנית.

"רבי אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה ומתו. ... רבי יהודה אומר: ... באמת משל היה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבי מהם."


ברובד הגלוי מדובר בנבואה על תחייתו המחודשת של העם היהודי, בין אם החייאת העצמות התרחשה בפועל ובין אם לאו, וגם ברומן מופיע סיפור התחייה והקוממיות הלאומית בדמותם של ניצולי השואה והעולים היהודים אשר באו מכל קצווי תבל ארצה ובנו אותה ואת עצמם ואת העם היהודי כולו.

 

3. ערכים

בחלק זה של השיעור נשאל את התלמידים מהם הערכים שהם רואים בספר? אלו מן הערכים נוגעים לחייהם?

דוגמאות:

  • אמונה שסוף הטוב לנצח
  • חיים עם מה שיש ולא עם מה שאין
  • מחילה
  • אהבה
  • חיבור אמיתי בין אנשים שונים בעם ישראל
  • דרכי התמודדות שונות עם מציאות דומה
  • עזרה לזולת
  • השגחה פרטית
  • אחדות אמיתית המכילה את כל הגוונים.

 


4. סיום

נסכם את הלימוד בספר בדברי הרב סבתו מתוך דברים שנשא בעת קבלת פרס נוימן:


נדמה לו ליוצר ששט הוא בדמיונו למרחקים ושולח את גיבוריו לקצווי ארץ, אבל באמת חותר הוא למעמקי נפשו שלו. קשה ומכאיבה היא הידיעה הזאת, שהרי בדרכו פוגש הוא את יצרי מעללי איש. מכאיבה היא הפגישה, אך גם משמחת, שמשעה שעמד הוא מול עוכרי נפשו, כבר הוא מנצח. העצב, הדכדוך והייאוש באים מן הערפילים שכישלונותיו של אדם מפזרים סביבו. ניצבים הם כחומה בצורה שאי אפשר להבקיע אותה. אך משעה שהעלה אדם אותן מחשבות לתיבות כבר נמוג הערפל, וקרן אור נגלית בתוך הענן. התקווה מרככת את הכאב ומבטלת את הייאוש. כך אני כותב את סיפוריי, כאלה הם גיבורי מעשי, ומכאן אור האמונה שחופף עליהם.
העמל מייסר הוא. ההכרח לפגוש בדרך העבודה את הטיט והרפש, היגיעה לגבור על הזיוף העצמי קשה היא מנשוא, אבל השכר לפי הצער. וכשפורץ זרם דקיק של יצירה חיה מטהרת הנשמה, מתמלא היוצר שמחה שאין אני מכיר דוגמתה בעולם. ברגע כזה של השראה מבקש אתה כמעט לעוף, והמילים באות אליך ומתחננות: קח אותנו. הננו. יפי הלשון שובה אותך, הדמיון מרפרף לך.
אותה שעה אין אתה חושב על כלום. לא על מי שיקרא אותך, ולא על מי שיסרב להאמין לך. אתה מרחף מעליהם.
אותה שעה באים הגיבורים ומגלגלים את מעשיהם לפניך, כאומרים: לא כך היה מעשה? וכי אפשר בכלל שאחרת היה? ועושר גדול של צבעים נגלה לך לטבול בו את מכחולך. אין שעה יפה מזו.

כתיבת המעשה נובעת מרגעים של השראה שבהן היד כותבת והנשמה עפה. האור העוטף את הדמויות בא מעולמו הנפשי של הכותב.

 

5. משימת סיכום

התלמידים יתבקשו להכין יצירה המדברת אל ליבם והמשקפת את רגשותיהם ותחושותיהם לגבי הרומן (מובא כדף עבודה בנספח מספר 8).
התלמידים יוכלו לבחור אחת מבין ההצעות הבאות. (תלמיד שיציע רעיון מקורי משלו יוכל לבצעו לפי שיקול דעת המורה).

 

 

נספח מספר 8 - משימת סיכום

בחר אחת מתוך 5 המשימות הבאות:

1. בחר ארמז או אילוזיה משמעותיים המופיעים ביצירה חקור אותו: מה מקורו? באיזה הקשר הוא מוזכר ברומן? מה פרושו ומשמעותו? אייר / בנה / עצב / צור אותו בהקשר לרומן.
הסביר בכמה מילים את יצירתך וכיצד היא מבטאת את העלילה.

2. בחר באחת הדמויות השוליות. אייר / בנה / עצב / צור אותה בהקשר לרומן ולהתרשמותך ממנה. כתוב קטע / סיפור קצר / שיר על הדמות כפי שהיא מצטיירת בסיפור ובעיניך.

3. צא לסיור בשכונת קרית יובל. חפש את המקומות הנזכרים ברומן (מומלץ להיעזר במידע חיצוני). צלם את המקומות בהם ביקרת (לפחות 3). צרף לכל תמונה הסבר קצר אודות המקום כפי שמופיע ברומן והיום. כתוב את הרגשתך בעקבות הסיור.

4. עיין בעטיפת הרומן. תאר אותו. האם לדעתך הוא מתאים לסיפור? עצב עטיפה מקורית לרומן. הסבר מדוע עיצבת כך.

5. בחר אחד מן הנושאים / הערכים העולים מן הרומן והקרובים ללבך. בנה פעולה בנושא זה (ציין למי מיועדת הפעולה) ושלב חלקים רלוונטיים מן הרומן בפעולה.

 

חדש באתר

השתלמויות - כנס פנים אל פנים
חדש! כנס פנים אל פנים המיועד למשתתפי השתלמויות הקיץ ולבוגרי ההשתלמויות המקוונות. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים