תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תושב"ע > מצות עונה - פרק ז'

מצות עונה - פרק ז'

צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: תושב"ע
נושא: מצות עונה - פרק ז'

השעור יתמקד בפרטים הבסיסיים של מצוות עונה כפי שעולה מתוך המקורות של החוברת, אך הנושא החינוכי שחשוב בעיקר שהבנות יצאו איתו משיעור זה הינו עצם ההכרה שיש יחס חיובי כשל מצווה ביחסי אישות בין איש לאשה.

 

רקע

קיומה של מצוות עונה, כלומר של זמנים בהם יש ערך חיובי ומצוותי על איש ואשה נושאים לקיים יחסי אישות היא עניין שיכול להפתיע ולהיות חידוש בתודעה של התלמידות. אצל התלמידות שלנו שרובן אמונות על כך שמה שיש להלכה לומר על יחסי אישות הינו בעיקר מתי אסור לקיים אותם ובמקרה הטוב: מתי גם מותר , עצם הידיעה והלימוד שהמילה "מצווה" והמילה "חובה" נמצאות גם הם בלקסיקון ההלכתי של נושא זה ובעצם הן הלב שגוזר את שאר האיסורים – הינה ידעה בעלת משמעות. 

 

מקורות

 

1. הרב יוסף דב סולובייצ'יק, "ובקשתם משם", איש ההלכה, עמ' 209

הן הפילוסופיה היוונית והן הנצרות לא תפסו את הבחינה המטפיזית-מוסרית בהזדווגות המינית. רק בהלכה יש לפעולה זו יסוד מוצק בחיים הדתיים – מצוות פרו ורבו היא מצווה ראשונה בתורה. חיי נישואין הם חיים טהורים ומבורכים. חייו של הרווק, אף על פי שלא חטא מעולם, נוגדים את תפיסת ההלכה. כל מי שאינו נושא אשה שרוי בלי שמחה, בלי ברכה ובלי תורה. הקב"ה בעצמו מזווג זיווגים. שמחת חתן וכלה חשובה מאד, וכל המשתתף בה – שכרו רב. האיש מחויב להזדקק לאשתו לפרקים קבועים, הכל לפי כוח גופו ותנאי עבודתו. הלכות תשמיש המיטה מיוסדות על עקרון פסיכולוגי ועל היגיינה מינית והן מפליאות בפיקחותן וב"חדישותן". כמה תשומת לב והבנה עדינה ואינטימית טמונות בדינים אלה. ואותה ההלכה, הקשה כברזל, שאסרה הזדווגות לאשה בימי נידתה ועשתה כמה סייגים לאיסור זה, הטילה חובה מוחלטת על האדם להזדקק לאשתו מפרק לפרק מתוך אהבה וחיבה. ההלכה קבעה את המושג "בעילת מצווה". האדם עובד את בוראו בגופו, באכילתו ובפעולה המינית, ויפה עבודה זו מעבודת התפילה.

 

2. משנה מסכת כתובות פרק ה משנה ו

המדיר את אשתו מתשמיש המטה. בית שמאי אומרים: שתי שבתות. בית הלל אומרים: שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום, הפועלים שבת אחת. העונה האמורה בתורה: הטיילין בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנים אחת לששה חדשים דברי רבי אליעזר.

                     

3. שולחן ערוך אבן העזר סימן עו סעיפים א-ב

יש לאשה לעכב על בעלה שלא יצא לסחורה אלא למקום קרוב, שלא ימנע מעונתה, ולא יצא אלא ברשותה. (ואפילו אם נותנת לו רשות, אין לו להתאחר, אלא חודש בחוץ וחודש בביתו). וכן יש לה למונעו לצאת ממלאכה שעונתה קרובה למלאכה שעונתה רחוקה, כגון חמר שבקש להיעשות גמל, או גמל להיעשות מלח; ותלמידי חכמים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהם ב' וג' שנים; וכן טייל שנעשה תלמיד חכם, אין אשתו יכולה לעכב. ואם נותנת לו רשות, תלמיד חכם יכול לילך בכל מה שתתן לו רשות.

 

4. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר: "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא" (איוב ה, כד). הא מהכא נפקא? [=האם מכאן נלמד?] מהתם נפקא: [והרי מכאן נלמד:] "ואל אישך תשוקתך" (בראשית ג, טז) מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך! אמר רב יוסף: לא נצרכה אלא סמוך לווסתה. (=אדם צריך לפרוש מאשתו לפני תחילת מחזור חדש, אך כשהוא יוצא לדרך מוטל עליו לקיים מצות עונה בכל זאת).

 

       שאלות להעמקה

  • מה מייחד את ההלכה היהודית לפי דברי הרב סולובייצ'יק? האם יש לייחוד זה ביטויים נוספים?
  • מה מלמדת העובדה שיש בהלכה מצווה לקיים יחסי אישות?
  • מה כוונתו של הרב סולובי'ציק שיש בפעולות פיזיות עבודה גבוהה יותר מתפילה?
  • מדוע מצוות עונה תלויה בעבודת הבעל?
  • מה התרגום המודרני ל"בקשת רשות" מהאשה שמוזכרת במקורות?
  • מה מלמדת ההלכה שגם נתינת רשות לא מאפשרת היעדרות של מעל חודש מהבית?

 

הצעה למהלך השיעור

 

א. פתיחה: נבקש מהבנות לנסח בכמה שורות מה הן חושבות שיש להלכה לומר ולהתייחס אל שאלת הזמנים בהם איש ואשה נשואים מקיימים יחסי אישות. כדאי להציע לבנות לנסח את הכתובים כמו "פסק הלכה" בספר הלכתי, על מנת לשחרר את המבוכה ועל מנת לא לגלוש לניסוחים שיביכו את הכיתה. סביר להניח שרוב רובן של הבנות יתייחסו רק לצד האיסור שיש להלכה לומר על עניין יחסי האישות: בזמן בו האשה נידה ועד שהיא נטהרת חל איסור על איש ואשה לקיים ביניהם מגע. נבקש מהבנות שמוכנות להקריא את פסק ההלכה שכתבו לקרוא אותו בקול רם ונראה מה התודעה הכללית שיושבת אצל התלמידות שלנו באשר ליחסה של ההלכה לקיום יחסי אישות.

ב. לימוד: נלמד עם הבנות את דבריו של הרב סולובייצ'יק שמעמת בין העולם היהודי לזה היווני או הנוצרי בדיוק בנקודה זו: התורה מגדירה את החיבור של איש ואשה לא רק כמעשה מותר, או כהכרח שלפעמים אין ברירה אלא לאפשר אותו – אלא מגדירה אותו כמעשה חיובי של מצווה ממש. כשם שלהלכה יש מה לומר על זמנים בהם אסור לקיים יחסי אישות בין איש לאשה יש להלכה גם מה לומר על זמנים בהם יש מצווה וחובה לקיים יחסים. סביר להניח שלחלק מהבנות העובדה הזו תהיה חדשה לחלוטין ותהיה בה הפתעה של ממש: יש מצווה של ממש לקיים יחסי אישות בין איש לאשה במועדים מסוימים.

ג. דיון: נשאל את הבנות למה ההלכה רואה לנכון להגדיר את קיום יחסי האישות בין איש לאשה כמצווה? באופן פשוט וטבעי בעולם זוגות אוהבים וזוגות החיים זה עם זה מקיימים יחסי אישות ביניהם גם ללא מצווה? העובדה שההלכה מגדירה זמנים בהם קיים איסור לקיים יחסים היא ברורה ונצרכת, אך העובדה שההלכה מגדירה גם זמנים לחיוב ומגדירה זאת כמצווה – היא מעניינת ואולי מובנת פחות.. ניתן לבנות לעורר בתוכן את השאלה ונפתח כיוונים למחשבה: האם מצווה היא דווקא מה שלא היינו עושים אילולי היינו מצווים על כך (מה עם מצוות "לא תרצח"? או "לא תגנוב" לדוגמא?) איזה מסר עמוק מספרת ההלכה בכך שהיא מגדירה זאת כמצווה? האם יכולים להיות תקופות וזוגות שעבורם דווקא ההגדרה של זמנים בהם יש מצווה לקיים יחסים יכולה לפתור מתחים וקשיים? וכדומה.. כדאי לחשוב אלו מהפתחים מתאימים לסגנון הכיתה שלך.

ד. תרגיל כתיבה: נכתוב על הלוח את המשפט האחרון מתוך דבריו של הרב סולובייצ'יק שלמדנו לעיל: "האדם עובד את בוראו בגופו, באכילתו ובפעולה המינית, ויפה עבודה זו מעבודת התפילה". נבקש מהבנות לנסות לבחור רגע של פעילות גופנית שלהן ולהגדיר אותו כמצווה וכעבודת ה'. נבקש מהן להיכנס אל הרגע הזה לתאר אותו ולכתוב לעצמן מה יכול לעזור להן להרגיש את הרגע הזה כמצווה? מה יכול להקשות על כך? תרגיל זה יעזור לבנות לקרב ולהפוך לרוולנטי את הדיון שלנו שעוסק אמנם במצוות עונה, אך מכיל שאלה גדולה יותר ביחס של המצווה אל עולם הגוף הפיזי. 

ה. לימוד: נלמד עם הבנות את שלושת המקורות מהחוברת העוסקים בשאלה מה הן הזמנים בהם קיימת  מצווה לקיים יחסים בין איש לאשה: המקורות מעט מורכבים ללמידה בחברותות, ולכן כדאי ללמוד אותן יחד עם הבנות בהרכב כיתתי, אך בסוף הלימוד כדאי לבקש מכל חברותא לנסח מה היא מצוות עונה? מה היא העונה בה יש מצווה לקיים יחסי אישות? נקודות שכדאי לעמוד עליהן בעת הלימוד: מה מלמדת העובדה שזמני החיוב של מצוות עונה מוגדרים באופן אישי לכל אדם ואדם? מה מלמדת ההלכה שבעל צריך "לבקש רשות" מאשתו אם הוא משנה את תנאי החיים באופן שמשפיע על מצוות עונה? מה מלמדת ההלכה שגם כאשר האשה מאפשרת לבעלה את השינוי אסור לו להתעכב מעל חודש מחוץ לבית? מה מלמדת ההלכה שתלמידי חכמים יכולים ללכת חוץ לביתם לתקופה ארוכה יותר ללא בקשת רשות?

 

תשומת לב

שיעור זה עוסק בחומר מתוך חוברת הלימודים הנוגע בסוגיות עדינות ורגישות המוגדרות כנושאים הלכתיים עם פרטים מדויקים. הנקודה המרכזית שאנחנו מבקשים לגעת בה היא עצם הפתיחה להכרה שזו מצווה ושההלכה מעודדת את היחסים בין איש לאשה ואולי השאלה למה יש להגדיר כמצווה את המובן מאליו.

 

הרחבה

נושא שניתן לפתוח דרך מקורות אלו, אך הוא עדין מאד לדיון הוא הצרכים המיניים של האשה. בעולם התרבותי והגיל בו הבנות נמצאות מורגל לחשוב כאילו הצורך והרצון ביחסי אישות שייכים לעולם הגברי בלבד. עיוות זה יכול לעורר קשיים בהמשך החיים של הבנות ויש כיתות בהן נכון בעדינות ובזהירות לתת תשומת לב קטנה גם לעניין זה העולה מתוך המקורות שכן ממקורות אלו עולה באופן חד קול אחר: האשה צריכה לתת רשות ויש בידה לעכב את בעלה מלשנות עבודה אם זה פוגע בתדירות מצוות עונה, לפני שהבעל יוצא לדרך האשה משתוקקת אליו וכדומה..

 

 

 

חדש באתר

השתלמויות מקוונות
מחזור א' של ההשתלמויות המקוונות החל. לקראת המחזור השני, ניתן להירשם לרשימת ההמתנה (בלשונית "השתלמויות").

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים