תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מעגל השנה > נר איש וביתו

נר איש וביתו

צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: מעגל השנה
נושא: נר איש וביתו

הקדמה:

מצוות הדלקת נרות חנוכה מוגדרת בגמרא כ"מצוות נר איש וביתו". המילה "בית" בתוך הגדרה זו מכילה בתוכה משמעות כפולה: הן הבית במשמעות הסימלית של מבנה משפחתי המורכב מהורים וילדים שמעיקר הדין אב המשפחה יכול להוציא את כולם ידי חובה במעשה ההדלקה שלו, והן הבית במשמעות הפיזית של ארבעה קירות וקורת גג שבתוכם המשפחה חיה. יחסה של מצוות הדלקת הנרות אל הבית היא מעניינת: ההלכה מגדירה את מקום ההדלקה כ"פתח הבית הפונה לרשות הרבים", כלומר מצד אחד הנרות חייבים להיות דולקים באופן שיהיה ברור שהם שייכים ונובעים מתוך הבית שלנו ולא שייכים לשכנים, אך מצד שני החנוכיה חייבת מעיקר הדין לפנות אל רשות הרבים ובכך לקיים את פרסום הנס לעולם. בשיעור זה נבקש לעסוק במיקום מרתק זה: פתח הבית שלנו – מה הם קירות הבית שלנו? מה היחס בין המתרחש בבית שלנו למתרחש ברשות הרבים? אלו נרות אנחנו רוצים להדליק בפתח הבית שלנו? ואלו נרות היינו שמחים להשאיר בתוך המבנה האינטימי והמשפחתי שלנו בתוך הבית?

 

הצעה למהלך שיעור:

א. חנוכה מתקשר אצל רבים מאיתנו לעולם של בית: גם במובנים ההלכתיים כפי שהורחב בהקדמה, אבל גם במובנים הפשוטים יותר של ערב חורפי בו המשפחה מתכנסת ויושבת יחד אל מול הנרות לשחק סביבון..  נבקש מהתלמידים לומר בסבב מילה שעולה בהם באופן אסוציאטיבי למילה: בית. איזו הרגשה או איזו מחשבה מתעוררת בתוכם למשמע המילה הזו. מעניין לשים לב האם התלמידים מקשרים את המילה "בית" למושג המשפחתי שבו או למושג המבני שבו.. (כדאי לתת את הדעת להבחנה הקיימת באנגלית בין המילה house   למילה home) כמו כן כדאי לתת תשומת לב לשאלת האינטימיות שמייחסים התלמידים למרחב הביתי. בתוך העולם המודרני ובטח בתוך העולם המודרני של בני נוער פעמים רבות האינטימיות והייחוד של הבית ועולם הפנים הולכת לאיבוד בתוך הפוזה והרעש של הרחוב והחוץ.

 

ב. הקשר בין חנוכה למושג "בית" מתחיל עוד לפני הגדרת מיקום החנוכיה בגזרות היוונים שביקשו באופן חד לקעקע את הביתיות האינטימית הישראלית. בקשה זו באה לידי ביטוי בגזרות שגזרו על טהרת המשפחה ובאופן בוטה בציור המופיע אצל חז"ל בו שברו היוונים את דלתות בתי ישראל ובכך הפכו כל בית פרטי לרשות הרבים.

נקרא עם התלמידים את לשון השולחן ערוך המגדיר את המקום בו יש להדליק את נר חנוכה (מצורף לקמן), נשאל אותם מה הם שני העקרונות שעולים מתוך ההלכה ביחס של הנר אל הבית? העקרונות הם שהנר צריך להיות מודלק במקום השייך לבית (חוץ משעת הסכנה) אבל במקום שפונה לרשות הרבים.

ננסה לחשוב ולהעמיק במיקום מיוחד זה: שייך לבית אבל פונה החוצה.

  • מה מייצג המקום המיוחד הזה?

  • מה מהמקומות שאנו חווים כ"בית" שלנו מתאים להגדרת המקום הזה?

  • מה עבורנו הוא פתח הסמוך לעולם הפנימי שלנו, אבל פונה ומאיר החוצה?

 

צריך לזכור כי ישנם מנהגים רבים אחרים ביחס למיקומה של החנוכיה – חלון, אקווריום ברחוב, פתח הדלת מבפנים, על השולחן. בכיתות מסוימות כדאי פשוט להזכיר זאת כהערה על מנת שהתלמידים לא התבלבלו ביחסם למנהג של ביתם, וכיתות מסוימות אפשר להרחיב את פשרם של המנהגים השונים ולהעמיק עוד קצת ולדון בחוויה של ה'פנים' ו'חוץ' כפי שהיא עולה מכל מנהג ומנהג בכיתה.

 

שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ה

נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר. ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות מניחו על שלחנו ודיו..:

 

ג. ניתן לכל תלמיד דף ובו כותרות של כל מיני קירות מהם יכולים בתים להיבנות, כאשר כל סוג של קיר מסמל סוג של יחס אחר בין פנים לבין חוץ. לדוגמא:

  •  קיר של זכוכית: כל מה שיש בפנים מוצג לראווה כלפי חוץ.

  •  קיר של מראה: מבחוץ לא ניתן לראות את הפנים, אבל הפנים משקיף על עצמו.

  •  קיר של בטון: אטימה מוחלטת בין הפנים לחוץ.

  •  מסגרת בלבד עם חלל פתוח: מעבר משוחרר בין פנים לחוץ עם מסגרת בלבד שמבדילה

  •  קיר של אבן מבחוץ וזהב מבפנים:  עולם פנימי עשיר שלא מקבל ביטוי כלפי חוץ

  •  קיר של זהב מבחוץ ואבן מבפנים: עולם חלול בפנים שמתדמה להיות עשיר כלפי חוץ

 

נבקש מהתלמידים לחשוב על הקירות השונים ולנסות להרגיש איזה קיר הכי מתאים לתאר את היחסים שלו בין הפנים לבין החוץ? או אולי: איזה מקומות וסיטואציות בחייו מוציאים ממנו יחס בין הפנים לחוץ שתואם את כל אחד מהקירות.

המשימה הינה אישית ולא נכון לבקש מהתלמידים לשתף מתוכה את המרחב הכיתתי, ובכ"ז כדאי להעלות לדיון שאלות עקרוניות כמו:

  • איזה סוג של יחסים נכון לבנות בין העולם הפנימי לעולם החיצוני?

  • מה גורם לנו לפעמים להתבייש בבית שלנו ולהתבייש בעולם הפנימי שלנו?

  • מה גורם לנו לפעמים להיות מונעים ומוסטים מתוך רצון להרשים את החוץ?

  • איזה מהקירות מייצגים יחסים מעוותים שראוי להתרחק מהם?

 

ד. ניתן להרחיב נקודה נוספת שעולה בהלכה: שעת הסכנה.

נשאל את התלמידים מה עבורם היא שעה של סכנה, בה נכון להם להסתגר בתוך עצמם, להדליק את האור בתוכו, אך להתעלם ולא לפנות אל העולם החיצוני שלנו?

דיון זה יכול להוות שער טוב לשאלה כללית יותר של היחסים בין העולם הפנימי לעולם החיצוני: מה גורם לנו לפעמים לחיות באופן שבעיקר מבקש לרצות את החברה שסביבנו? כיצד נכון להישמר מרגעים אלו ולהצליח להיות "על שולחנו ודיו", כלומר להצליח להיות מכוונים ומדויקים לעצמנו?

 

ה. נלמד את הקטע הבא מתוך דברי השפת אמת.

הקטע מתחיל מדרשה של חז"ל על צורת החלונות שהיתה בבית המקדש שהיתה כמו קונוס הפוך: רחב בפנים וצר בחוץ. דרשת חז"ל נלמדה על הפסוק מספר מלכים פרק ו' פסוק ד' בו מתוארים החלונות באופן הבא: "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים". הפרדוקס של חלון שהוא שקוף אבל אטום, הוביל את חז"ל לדרוש כך: "אמר ר' חנינא: חלונות היו בבית המקדש ומהן הייתה אורה יוצאת לעולם. ומה טעם?  "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" – שקופות היו ואטומות היו. מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם. אמר ר' לוי: בנוהג שבעולם אדם בונה לו טרקלין ועושה לו חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים, כדי להכניס אורה לתוכו, אבל חלונות בית המקדש לא היו כן, אלא מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם.  ניתן ללמוד בכיתה את ההקדמה לדברי השפת אמת ולחשוב על הרעיונות העולים מתוכו: מה זו המציאות של שקוף אבל אטום? מה מיוחד בבית המקדש שבו החלונות שונים מהנוהג שבעולם? מה בתוכנו בנוי כחלונות של העולם ומה בתוכנו בנוי כחלונות של בית המקדש?

על צורה זו דרש סבו של השפת אמת (האדמו"ר המייסד של חסידות גור) כי מה שנאמר שהיוונים פרצו פרצות בבית המקדש הוא שהם ניסו להפוך את צורת הקונוס של החלונות ולטעון שמקור האור נמצא לא רק במקדש שממנו מואר העולם אלא גם בעולם בחוץ. התוצאה של מעשה זה היתה החשכת העולם שכן מקור האור באמת מצוי רק בעולם הקודש. כתיקון למעשה זה שביקש למצוא בעולם הרחוב הפרץ מקור נובע של אורה , מצווים אותנו חז"ל להדליק חנוכיה בפתח הבית כלפי חוץ ובכך להזכיר שהנביעה של האור תמיד מתחילה מתוך הבית פנימה כלפי חוץ ולא בתנועה הפוכה. 

כפי שכבר עלה בשלבים הקודמים של השיעור, אחת מהמחלות של העולם המודרני היא אותה מחלה המתוארת בדברי השפת אמת כמחלה היוונית: המחשבה כאילו המקור והנביעה של החיים והאורה נמצאים מחוץ לנו: בחברים שלנו, ביחס ובהערכה של העולם כלפינו וכו'. הדלקת נר חנוכה מבקשת להחזיר את היחסים לצורה הבריאה שלהם: האור מתחיל ונובע מבפנים, מתוך הבית פנימה ורק משם הוא שולח קרניים מאירות כלפי חוץ.

 

שפת אמת על חנוכה (בתוך פרשת מקץ) שנת תרמ"ג

וכעניין זה שמעתי מפי מורי וזקני ז"ל על מה שכתבו חז"ל בחלוני בית המקדש רחבים מבפנים כו'. להודיע שמשם אורה יוצאת לכל העולם. ולכן איתא [= נאמר] כי היונים שעשו פרצות בבית המקדש ואמרו שהם גם כן יכולין לכנוס ועל ידי זה בא החושך. וביטלו גם מבני ישראל ההארה. ולכן נקם הקב"ה את נקמתנו כאשר שמעתי מפי מורי וזקני ז"ל שעל ידי שהם רצו לעשות מרשות היחיד רשות הרבים לכן אדרבא נהפך.

 

ו. כסיכום לשיעור אפשר להביא לכיתה חומרי יצירה שונים ומגוונים ולבקש מכל תלמיד ליצור דגם שיבטא מבחינתו את העולם שנפתח בו למשמע המילה "בית" ואת המקום בו הבית מאיר בתוכם.

 

חדש באתר

מקום
מה הוא מקום וכיצד מאפשרים אותו בלמידה

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים