תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תלמוד > סוכה כח ע"א - ע"ב: חיוב קטנים במצוות סוכה וחינוך למצוות

סוכה כח ע"א - ע"ב: חיוב קטנים במצוות סוכה וחינוך למצוות

ערן המאירי
הדפסה
מקצוע: תלמוד
נושא: סוכה

הצעה להוראת הסוגיה העוסקת בחיוב קטנים במצוות סוכה, והשלכותיה לעניין חיוב קטנים בכלל המצוות.

רקע לסוגיה:

ישנן מצוות רבות שאנו רואים שקטנים פטורים מהן, אחת מהן היא מצוות סוכה, כמו שאומרת המשנה: "...קטנים פטורים מן הסוכה" למרות זאת אנו מוצאים לימוד שמרבה קטנים לחיוב בסוכה. ויותר מכך, אפילו באותה משנה שיש קטן שכן חייב בסוכה (קטן שאינו צריך לאמו)  בסוגיה הזו נעסוק ב'דרגות' של קטנים בקיום מצוות, ובחיוב החינוך המוטל על האב במצוות בנו. אך בעיקר נתעסק בשאלת החינוך למצוות.

 

מקורות:

משנה:

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן.

גמרא:  

  1. אמר מר כל לרבות את הקטנים והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ל''ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך. קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא: 

  2. קטן שאינו צריך לאמו כו': היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רבי (שמעון) אומר כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא [אמא] גדולים נמי קרו אלא (אימא) כל שנעור ואינו קורא אמא אמא:

  3. מעשה וילדה כלתו כו': מעשה לסתור חסורי מחסר' והכי קתני ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן:

רש"י:

קטן שהגיע לחינוך. משאינו צריך לאמו:

 ופרכינן [אמא] גדולים נמי קרו. כלומר שאינו קורא לאמו הוא דקרית ליה אין צריך לאמו הא אם קורא אמא צריך לאמו קרית ליה אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור: 

אלא כל שניעור ואינו קורא אמא אמא. שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא:

מעשה לסתור. דהא קטן הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך:

פני יהושע:

ולכאורה אין טעם לחומרא זו, דמה חינוך שייך בקטן בן יומו שאין בו דעת כלל לחייבו במצות עשה"

ריטב"א:

  1. דקסבר שאביו חייב בה מן התורה, דתשבו כעין תדורו - איש ובניו

  2. אי נמי והוא הנכון, שמאי מחמיר בחנוך קטן בסוכה מדרבנן לחייבו שיאכל עמו בסוכה כיון דאפשר וחזי להכי, שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך, ורבנן סברי דכיון דאמו פטורה מן הסוכה אין ראוי לחינוך סוכה בעוד שצריך לאמו, דליכא לאפרושיה מינה.

הרב שמואל שמעוני:

האין זה ברור שישיבה של הרך הנולד בסוכה לא תרגיל אותו במצוות?

ייתכן שאכן בנקודה זו חולק שמאי, והוא מבין אחרת לא את מצוות סוכה אלא את דין חינוך: לפי שמאי, חינוך אין פירושו רק education, כפי המובן המודרני של המילה, אלא מובנו גם כשל חינוך כלי שרת - שימוש ראשוני באופן מסוים. להבנה זו, חינוך קטנים משמעו שרבנן הרחיבו את עולם המצוות גם לקטנים וקבעו שכשם שגדולים מקיימים מצוות, יהיו גם הקטנים שייכים באותן מצוות שבהן הדבר אפשרי, מתוך תפיסה שיש משמעות למעשיהם כבר כעת. לפיכך גם אם אין בישיבתו של התינוק בסוכה השפעה על עתידו, יש בה משום צירופו בהווה לעולם שומרי המצוות.

 

הצעה להוראת הסוגיה:

ההצעה המובאת כאן כוללת שאלות ברמות שונות בעקבות לימוד כל חלק מהמקורות. ניתן להציג שאלות אלו בדף לימוד לחברותות ב'סדר'.

לחילופין, ניתן ללמוד את המקורות בלימוד משותף בכיתה, ואת השאלות להפנות לתלמידים ולפתוח לדיון משותף.

משנה: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן.

  • מה ההבדל בין קטן שצריך לאמו לקטן רגיל?
  • נשאל: האם שמאי חולק על ת"ק או לא?
  • במידה וכן, במה הוא חולק לפי דעתכם?
  • עם מי מהדעות אתם יותר מזדהים? מדוע?

 

לימוד הגמרא במקור הראשון:

אמר מר: "כל" לרבות את הקטנים. והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. ל''ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך. קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא! מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא:

הפסוק אומר "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" התנא שלנו דורש את המילה "כל" לרבות קטנים שחייבים בסוכה.

  • מי חייב בכך שהילד יהיה בסוכה, האבא או הילד בעצמו?
  • למה לחכמים חשוב שגם ילד ישב בסוכה למרות שהוא פטור? מה הרווח בזה?
  • נסו להיזכר בתקופת הילדות שלכם- האם קיום המצוות יצר אצלכם קשר למצוות?  האם קיום המצוות תמיד היה נראה לכם טבעי ונכון או שלפעמים לא רציתם בקיומן? (מה היתה תגובת ההורים שלכם כשזה קרה?)

 

המקור השני בגמרא:

קטן שאינו צריך לאמו כו': היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רבי (שמעון) אומר כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא [אמא]. גדולים נמי קרו! אלא (אימא) כל שנעור ואינו קורא אמא אמא:

  • האם הלכה זאת חולקת על תנא קמא? מדוע?

מה היא תשובת הגמרא לשאלת: "גדולים נמי קרו"?

ניעזר ברש"י:

"ופרכינן [אמא] גדולים נמי קרו. כלומר שאינו קורא לאמו הוא דקרית ליה אין צריך לאמו, הא אם קורא אמא צריך לאמו קרית ליה אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור: אלא כל שניעור ואינו קורא אמא אמא. שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא: "

  • מה המכנה המשותף של דברי ר' ינאי  ור' שמעון?
  • למה דוקא קטן כזה חייב בסוכה?
  • רש"י כותב כי "קטן שהגיע לחינוך. משאינו צריך לאמו:"  מה הוא אם כן חינוך? כלומר, תמיד חשבנו שחינוך זה אולי דוקא קטן שצריך את אמא שלו והיא מחנכת אותו כשהוא קרוב אליה, פתאום מכאן נראה שגיל חינוך מתחיל דוקא מהרגע שבו הקטן עוזב את אימו.

 

המקור השלישי בגמרא:

מעשה וילדה כלתו כו': מעשה לסתור חסורי מחסר' והכי קתני ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן:

  • האם הקטן בסיפור כרוך אחרי אמו או לא?
  • מדוע לדעתך שמאי החמיר לעשות כך? האם מדין חינוך?
  • אם מדין חינוך- איך שמאי תפס את מושג החינוך?
  • אם לא מדין חינוך- אז מה הוא מרוויח בכך שהתינוק בסוכה?

 

הריטב"א:

  1.  דקסבר שאביו חייב בה מן התורה, דתשבו כעין תדורו - איש ובניו

  2. אי נמי והוא הנכון, שמאי מחמיר בחנוך קטן בסוכה מדרבנן לחייבו שיאכל עמו בסוכה כיון דאפשר וחזי להכי, שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך, ורבנן סברי דכיון דאמו פטורה מן הסוכה אין ראוי לחינוך סוכה בעוד שצריך לאמו, דליכא לאפרושיה מינה.

הריטבא בפירושו הראשון טוען כי סברתו של שמאי היא שיש חיוב על האבא לשבת בסוכה כמו בבית, וכיוון שבבית הוא יושב עם כל השפחה, יש עליו חיוב להביא את כל המשפחה כולל התינוקות לתוך הסוכה.

בפירושו השני הוא מביא שדעת חכמים היא שקטן שכרוך אחרי אימו פטור כיוון שאמו פטורה ואילו שמאי סובר שכל זמן שאפשר לחנך את הילד למצוות- צריך לעשות את זה ולא לחכות לזמן שלא יהיה כרוך אחרי אמו.

לכאורה יש כאן משהו מעט מוזר- חינוך נראה לנו שייך לילד שמבין מה שהוא עושה (אפילו ברמה מינימלית). בסיפור מדובר בתינוק בן יומו ובכל זאת הריטב"א סובר שמדובר כאן על דין חינוך.

  • מה הוא אם כן חינוך לפי שמאי לשיטת הריטב"א? ממתי ראוי לחנך?
  • האם ומדוע חכמים חולקים על שמאי בעניין הזה?
  • האם לדעתך נכון לחנך בצורה של "אילוף" כזה המכריח את הילד לקיים מצוות גם כשהוא לא מבין כלום או שצריך לחכות עד שיבין? כיצד ראוי לחנך למצוות לדעתך?

 

הרב שמעוני:

האין זה ברור שישיבה של הרך הנולד בסוכה לא תרגיל אותו במצוות?

ייתכן שאכן בנקודה זו חולק שמאי, והוא מבין אחרת לא את מצוות סוכה אלא את דין חינוך: לפי שמאי, חינוך אין פירושו רק education, כפי המובן המודרני של המילה, אלא מובנו גם כשל חינוך כלי שרת - שימוש ראשוני באופן מסוים. להבנה זו, חינוך קטנים משמעו שרבנן הרחיבו את עולם המצוות גם לקטנים וקבעו שכשם שגדולים מקיימים מצוות, יהיו גם הקטנים שייכים באותן מצוות שבהן הדבר אפשרי, מתוך תפיסה שיש משמעות למעשיהם כבר כעת. לפיכך גם אם אין בישיבתו של התינוק בסוכה השפעה על עתידו, יש בה משום צירופו בהווה לעולם שומרי המצוות.

 

כתוב מספר כללים מנחים להורים שרוצים לחנך את ילדיהם לקיום מצוות על פי מה שראינו בשיעור.

או לחלופין חבר תפילה על חינוך ילדים למצוות על פי מה שלמדנו.

 

לתשומת לב המורה:

המהלך ההפנמתי בסוגיה הזאת הוא תהליך שבו התלמיד ייפגש (אולי לראשונה) עם גישתו החינוכית, ויבחן האם היא תוצר של חינוך שהוא קיבל.

התלמיד גם יפגוש גישות חינוכיות שונות ביחס לחינוך למצוות ויזדהה עמן או ידחה אותן. ויבין כי מאוחרי הוראות חז"ל בחיוב או פטור קטנים יש הגיון חינוכי רב ומחשבה עמוקה (ולא סתם כללים הלכתיים יבשים)

כדי שיקרה דבר כזה יש ליצור בכיתה אווירה מאפשרת שיח פתוח, ליצור עניין אצל התלמידים ולתת מקום לכל דעה באשר היא. בשלב שבו התלמיד יישאל מה הוא זוכר מהעבר שלו ומה היה היחס של הוריו לחינוך דרושה זהירות רבה, יכול להיות שיהיו תלמידים שפתאום יווכחו שהם לא מסכימים עם הגישה של הורים שלהם או יכפו את עצמם להסכים לגישתם, יכול להיות שיהיו תלמידים שחוו אפילו טראומות כלשהן בחינוך למצוות, לכן יש לעשות את השלב הזה בעדינות ורגישות יתירה, להזהר לא לגרום מבוכה לאף תלמיד ו'לחוש' את הרוחות הנושבות בכיתה.

המשימה האחרונה היא אסיף של כל המחשבות ממהלך השיעור לכדי גישה חינוכית מאוחדת שתנבע גם מתוך עולמו הפנימי של התלמיד וגם מהתובנות החינוכיות שעלו מהגישות השונות בשיעור.

חשוב להדגיש שאין גישה לא נכונה כאן, יכול להיות שיש מקום גם לכפיה של קטנים במצוות או לחינוך נוקשה יותר ביחס למצוות, השאלה היא מה המינון ובאיזה צורה. לכן התשובה על המשימה לא ברורה מראש, יש כאן גישה מורכבת שעלתה ממהלך השיעור (ובעיקר מההזדהות עם מעשי שמאי).

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים