תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תלמוד > ב"ב ז' ע"א: רבנן לא בעי נטירותא

ב"ב ז' ע"א: רבנן לא בעי נטירותא

צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: תלמוד
נושא: רבנן לא בעי נטירותא ב"ב ז-ח

האם יש לחייב תלמידי חכמים להשתתף בנטל שמירה וביטחון?

רקע  

בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בעניין זה:
רבי יהודה נשיאה הטיל את הוצאות בניית חומת העיר על החכמים כמו על יתר בני העיר, ולעומתו -  ריש לקיש ורבי יוחנן סברו שתלמידי חכמים פטורים מהוצאה זו כי הם אינם זקוקים לשמירה .

נעיין בסברות החולקים, ונעמוד על ההבדל בין דרשתו של ריש לקיש לדרשתו של רבי יוחנן.

כן ננסה לברר מיהם הכלולים בהגדרת "רבנן", מהי הסבה לפטור ומהו היקף הפטור.
מתוך כך, נדון בשאלה האקטואלית המתבקשת בעקבות לימוד הסוגיה - גיוס בני ישיבות לצה"ל והשתתפות תלמידי חכמים בנטל השמירה.

 

נקדים ונאמר, כי הסוגיה מעניינת ואקטואלית, והמקורות להרחבה - עשירים ומוסיפים.
לפיכך הקצנו להם מקום נרחב, והצבנו אותם בסוף מערך זה.

 

שאלות לעיון

 

  • מדוע הטיל רבי יהודה נשיאה את הוצאות בניית חומת העיר גם על תלמידי החכמים?
    [כיוונים אפשריים: אל תעשה את התורה קרדום לחפור בו, חילול ה']
     
  • מה בין דרשתו של ריש לקיש [אספרם כחול ירבון] לדרשתו של רבי יוחנן [אני חומה]?
    [כיוון אפשרי: מה בדיוק מעניק הגנה: מעשים טובים או תורה]

 

  • מי נכלל בהגדרת "רבנן לא בעי נטירותא"?
    [תורתו אומנותו? תורתו אומנותו אך גם עובד לפרנסתו? רק מורי הוראה? כל בחור ישיבה?
    האם בימינו ישנם בכלל כאלו הכלולים בהגדרה זו?]
     
  • מהו היקף הפטור?
    [פטור גורף מכל מה שקשור לבטחון – תשלומים ושרות בפועל? פטור זמני מצה"ל?
    פטור מצומצם - רק מתשלום עבור החומה בימי קדם, אך לא כולל פטור מהשתתפות בצה"ל או במלחמת מצווה? ]
     
  • מהי הסבה לפטור?
    [אין לחייב בתשלום מי שלא נהנה מכך? מעין שכר ומתן מעמד מיוחד ללומדי תורה, מעין מעמד הכהונה? לימוד התורה בעצמו מגן על עם ישראל?]



הצעה למהלך השיעור

 

א.      כהקדמה ללימוד, נקיים בכיתה את הסדנא: "ועדת פטורים" [להלן], ונדון בהחלטות השונות של התלמידים ושיקוליהם.

ב.      ניגש ללימוד ראשוני של הסוגיה,

ג.       נעלה את השאלות לעיון, והתלמידים ינסו להשיב עליהן מסברה.

ד.      נלמד את המקורות השונים שהובאו, נמיין אותם לפי ההתייחסות לשאלות העיון שנידונו, וננסה להשיב/לתמוך בעמדות השונות ביחס לשאלות הנ"ל.

ה.      בעקבות לימוד הסוגיא והמקורות, נחזור לברר את התשובות שניתנו על ידי התלמידים בסדנה, בעיקר בנוגע לפטורים מענייני ביטחון של תלמיד חכם, רב יישוב ובעל קרן גמ"ח.

ו.        נקיים בירור בשאלת לימוד תורה וגיוס לצה"ל, ברמה העקרונית ולאור המצב הנוהג כיום.
הבירור ייערך בהשתתפות התלמידים ורב/אברך/תלמיד ישיבה המחזיק בעמדה שאין לגייס לומדי תורה לצבא [אם על ידי שליחת התלמידים לישיבות, ואם באירוח הנ"ל בכיתה].

אפשרויות נוספות להרחבה:

א.      כל תלמיד יעלה על הכתב את תכניותיו לעתיד, לאחר שיסיים את לימודיו בישיבה התיכונית – [ישיבה גבוהה, הסדר, מכינה, שרות צבאי מלא].
מהם שיקוליו? האם וכיצד אלו השתנו בעקבות לימוד הסוגיה?

ב.      נקיים דיון בשאלה – האם יש לחייב רב יישוב להשתתף בסבב השמירה על היישוב?

ג.       כתיבה יוצרת: התלמידים יתבקשו לכתוב על הנושא:
"תחושותיו של בחור ישיבה בעת מלחמה".

 

מתוך חוברת המקורות:  

 

הרב מאיר הלוי אבולעפייה, יד רמ"ה, בבא בתרא דף ח עמוד א (אות פב)

"אלו תלמידי חכמים" - שבני דורן נהנין מתלמודן כיונק שנהנה משדי אמו ותורתן מגינה עליהן כמגדלות. וקיימא לן כריש לקיש ורבי יוחנן.

... ואפילו היו עשירים שבישראל - הציבור חייבין לפרוע בעבורן, שלא מפני עניותן נפטרו אלא מפני תורתן נפטרו. וכן כל מיני מסין שהצבור מטילין לבנין החומות ולהגפת הדלתות ושאר שמירת העיר אין תלמידי חכמים חייבין בהן כל עיקר.

אלא מיהו הני מילי בתלמידי חכמים העוסקים בתורה תדיר כפי יכולת כל אחד ואחד ומקימין מצות והגית בו יומם ולילה כפי כחן, כדאמרינן בשמעתין בהדיא: "אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר לישא וליתן בדבורו של מקום", כדילפינן נמי מקראי ד"גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח, י). אבל תלמידי חכמים שאין עוסקין בתורה תדיר כפי כחן ולא דיין לעסוק במלאכתן כדי למצוא פרנסתן ופרנסת אנשי ביתן, אלא שהם יגיעים להעשיר ומבטלין את התורה כדי לקבץ ממון הרבה, הרי אלו חייבין בכל חיובי הצבור.

וכן תלמידי חכמים המזלזלים במצות ואין יראת שמים על פניהם הרי אלו כקלים שבצבור,

 

הרב משה סופר, חידושי חתם סופר, בבא בתרא דף ח עמוד א

...דעד כאן לא קפטרו רבנן אלא ממס וחומה, שהם מצד גלות ישראל, וכדמשמע מקרא "כל קדושיו בידיך",  אבל שמירה כדרך שמלכות נשמרים ממלכויות אחרים - גם ת"ח חייב.

 

הרב שלמה יוסף זוין, "לשאלת הגיוס של בני הישיבות", (פורסם בחוברת בשנת תש"ח, תחת השם: אחד הרבנים)

 (רקע: מאמרו של הרב זוין פורסם כתגובה לפסיקת רבני העדה החרדית, בשנת תש"ח, שאסור לבחורי הישיבות  להתגייס לצבא).

כל הכבוד וכל ההערצה למרנן ורבנן, גאוני עיר הקודש, אבל הרשות ניתנת לשאול: ילמדונו רבותינו, זו מנין לכם,  שבני תורה ותלמידי-חכמים פטורים מלהשתתף במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד הצר הצורר העומד עליו לכלותו ולהשמידו, חלילה? זו מנין לכם, לפרסם בצורה של הלכה פסוקה ו"דעת תורה" שבני הישיבות אין להם לא להירשם ולא להיפקד ולא להתייצב ולא כלום? וכי לא כך שנינו שבהצלת נפש - לא נפשות, אלא אפילו נפש אחת מישראל - "אין עושין דברים הללו אלא על ידי גדולי ישראל" (יומא, כד ע"ב; רמב"ם, שבת פ"ב ה"ל) וחכמיהם (רמב"ם שם) "כדי להורות הלכה למעשה לרבים" (ט"ז, או"ח, שכ"ח, ושו"ע הרב שם) וכי הבדל יש בין שבאותה שעה הוא מתבטל מתלמוד-תורה או שאינו מתבטל? ואם בהצלת נפש אחת כך, בהצלת רבבות אלפי ישראל על אחת כמה וכמה!

... ואף זו: כלום הצלת אחרים בלבד הוא המדובר שלפנינו? כלום אין כל אחד ואחד מאתנו, באין יוצא ובאין הבדל, עומד בפני סכנת נפשות, הוא וביתו וכל אשר לו? וכי כך היא המידה, שהעוסקים בתורה לא יהיו מחויבים להציל את עצמם, אלא יעמדו מנגד ויטילו חובת ההצלה, הצלתם הם, על אחרים? וכי כך היא המידה, או וכי זו היא דעת תורה? היכן מצינו כזאת?

התורה מגינה על העוסקים בה? אדרבה, היא הנותנת: ישתתפו בני התורה במערכה, וזכות התורה תגן עליהם ועל חברים! "אם בחקותי תלכו, יכול זה קיום המצות...הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה" (תורת כהנים שם; רש"י שם). ומה הובטח בשכר זה?                                                                                                         

"רבנן לא צריכי נטירותא" (ב"ב, ז ע"ב)? רבש"ע, כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולומד שאין רבנן צריכים שמירה? וחברון של תרפ"ט (לא תקום פעמים צרה) תוכיח, כלום לא נפלו לפני בני עולה צעירים קדושים וטהורים, כזוהר הרקיע מזהירים, מבחירי הישיבה וחכמיה? במטותא מינייכו רבנן, הקדושים ההם היו "צריכי נטירותא", או לא היו "צריכי נטירותא"? והרי הם הם אותם האויבים-הערבים שפרעו ורצחו אז והם הם אותם הפורעים ורוצחים עכשיו! ואם אמרו על "נטירותא" של בנין חומה וכיוצא, ובזמנים רגילים, במטרת שמירה מפני שונאים העלולים לבוא (ראה רש"י, ב"מ קח ע"א) מה זה עניין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצוה? הגיעו בעצמכם: הנה יצאה הוראה מ"משמר העם" להדביק את השמשות של כל החלונות בבד או נייר משום סכנת הפצצה. כלום יעלה על הדעת שתלמידי חכמים לא יעשו כזאת בטענה ש"רבנן לא צריכי נטירותא"? כלום היה אף מי שהוא מהעוסקים בתורה שהשתמטו ממילוי הוראה זו? ולמה עזבו תלמידי-החכמים, יחד עם שאר אחינו בני ישראל, את שכונות-הספר הנפגעות מיריות הצלפים ולא השתמשו בסגולה זו של "רבנן לא צריכי נטירותא"? וכי רק בשביל זה בלבד שבמקרים אלה אי אפשר לסמוך על אחרים? וכי זוהי דעת התורה? ולמה אפוא להשתמש שלא בזמנה ושלא במקומה באמרה זו של "נטירותא", שכשהיא לעצמה, בזמנה הנכון ובמקומה המתאים, היא פנינה נחמדה.

מבין אני לרוחם של "נטורי קרתא" המתנגדים בכלל למדינה היהודית והסבורים שכל המלחמה היא מיותרת: עלינו להיכנע, וחסל. אבל אז שוב אין הבדל בין בני ישיבות ליושבי קרנות. מי שסובר כך עליו למנוע מהשתתפות בגיוס כל גבר מישראל, יהיה מי שיהיה. אבל לאשרנו, החושבים כך מתי מספר הם ונער יכתבם. כל העם בארץ ובתפוצות, באין הבדל חוגים וסוגים, מפלגות וכתות, מאשר ומקיים בהתלהבות ובמסירות נפש את ההשתתפות במלחמת התגוננות זו שכפו עלינו. כולם מבינים היטב כי אין תקומה ח"ו לישוב בארץ ולשארית הפליטה בגולה מבלעדי מדינה עצמאית בארצנו, שתקלוט בזרועות פתוחות את אחינו השותתים דם, הנעים ונדים באדמת הגולה, הבוערת מתחת לרגלם. וה' הוא יודע וישראל הוא ידע ואף כל העולם יודעים, שלא אנחנו מתקיפים ולא אנחנו רוצים במלחמה, לא אנחנו ששים לקראת קרב ולא אנחנו פנינו מועדות לשפך דם. אבל אם מתנפלים עלינו בחמת רצח, חובתנו, חובת כל העם, להציל את עצמנו ואת ימנו - גנון והציל. והרי אתם, גאונינו וגדולינו, רובכם מודים בנחיצותה ההכרחית של מלחמת מצוה זו בכלל, ולפיכך הקדימו רבים מכם בהכרזותיהם דברי ברכה ועידוד לבחורינו היקרים העומדים במערכה. ובכך אפוא עליכם לזרז אף את חכמי התורה, המוכשרים מבחינת הגיל והגוף להשתתף במערכה, לעשות כן. האחיכם יצאו למלחמה, ואתם תשבו פה?

מבחינה מעשית יש אולי חשש שהישיבות יתרוקנו בעזוב רוב התלמידים את מוסדות האולפנא, ותורה מה תהא עליה. אבל לשם כך יש להיכנס במשא ומתן עם מוסדות הגיוס על הסדרים מעשיים ידועים, ותמיד אפשר למצא את הדרך להקלות ולהגבלות. עד כמה שידוע לי, הייתה נכונות כזאת מצד אותם המוסדות. אבל להחליט באופן פסקני לבלי להשתתף כלל ועיקר, לא להירשם ולא להיפקד, ולא ולא ולא - זו מנין לכם?

 

רבים מבני הישיבות מקדשים את השם, עודרים במערכת המלחמה, בגיוס ובמשמר ובכל אשר יידרש. באחת ידם מדפדפים בגווילים ובאותיות של התורה והתלמוד ואחת מחזקת השלח והרמחים והמגנים והקשתות והשריונים. רוחם איתנה ומרוחם משפיעים הם על שורות הצבא על בחורי חיל המגן, רוח האמונה, רוח התורה והמצווה. כלום לא מחובתכם, מרנן ורבנן, לעודדם ולאמצם ולהשפיע על אחרים שילכו בדרכם?

דעת התורה? הנה היא, פשוטה וברורה: והזריז (בהצלת נפשות) הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית-דין" (יומא, פ"ד ב', וראה רמב"ם מלכים, פ"ה וד'ב)! "כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"!

 

מקורות להרחבה נוספת:

 

שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשנב

שאלת ממני אודיעך דעתי על מחלוקת אשר נפל בירושלם בין הבעלי בתים ובין החכמים על ענין פריעת שומרי השכונה...

מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור...

    

שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן לג

אם ללמוד תורה בישיבה או להתגייס לצבא

בע"ה עש"ק י"ז סיון תשמ"א.

מע"כ התלמידים החשובים מישיבת נתיב מאיר בירושלים מר .. נ"י ומר .. נ"י.

 

הנה אף שעניין צבא ההגנה הוא ענין גדול, אבל עניין לימוד התורה ללומדי תורה עוד יותר גדול גם מלהגין על המדינה כמפורש פ"א דבבא בתרא ח' ע"א הכל לאגלי גפא (לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות - רש"י) אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא. וכנראה שהממשלה הכירה ג"כ את זה, ומי שלומד בישיבה גדולה ועוסק בתורה פטור מענייני חיובי הצבא. ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים, יש לו לילך לישיבות הגדולות, ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל.

והנני המברך אתכם להתגדל בתורה וביראה לתפארת בישראל

 

משה פיינשטיין.

 

הרב אהרן ליכטנשטיין "זאת תורת ההסדר", תחומין ז'

[מהגמרא] בוקע ועולה הטיעון, הוא הדין בשירות צבאי; היות ורבנן לא צריכי נטירותא הם פטורים מלשרת ועליהם להתמסר אך ורק לתורה.
ניתן היה אולי להגיב, שטיעון כזה מעורר בעייה מוסרית חמורה למדי. האם יכול מי שכל חייו אינם מונחים על ידי רמה כזו של אמונה וביטחון לדרוש פטור על רקע זה? היתכן שאדם ידאג לעתידו הכלכלי - בניגוד מוחלט לדברי רבי אליעזר הגדול (סוטה מח,ב) כי "כל מי שיש לו פת בסלו, ואומר מה אוכל למחר - אינו אלא מקטני אמנה" - ועם זאת לא יתגייס מפני ששלומו בטוח בלאו הכי? היעלה על הדעת שציבור, אשר רבים מבניו התאמצו לעזוב את הארץ בעבר כשמלחמה נראתה באופק, יטען שהנותרים בציון פטורים מלהילחם על סמך לא צריכי נטירותא?
זכורני שהתפעלתי פעם מכנותו של ר"מ באחת הישיבות אשר סח לי לפי תומו שהוא העתיק דירתו משכונה בה רוב הבנים שירתו בצה"ל לאחרת בה רובם נמנעו, בגין הכרתו כי אף שהיה משוכנע מבחינה אידיאולוגית שהוא פטור גיוס, הוא ידע שחסר לו עומק האמונה היכול להצדיק פטורו. אי לכך, הוא התבייש מכדי להישאר בסביבתו הקודמת - מה עוד שבניו התקרבו לגיל הצבא. יתכן שמעטים היו מגיבים כמותו, אך המצב כשלעצמו אינו חריג; ועבור רבים, בכל אופן, פטור המבוסס על הגמרא בבבא בתרא הוא בעייתי למדי.
ברם, אין צורך לפתח כיוון מחשבה זה, שכן ההקבלה לשירות צבאי היא מפוקפקת ביותר. מבחינה הלכתית צרופה התשלום עבור החומה המוזכר בסוגיא אינו קשור עם מצוה כל שהיא. הוא כרוך בחובה להשתתף בהוצאות צבוריות מהן אדם מפיק תועלת. נקודה זו מתחוורת כשמלה מתוך הקשר הדברים, שכן ההיטל מופיע במשנה הפותחת: "כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר" (רש"י - "להיות שומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר"), ושני התשלומים מוזכרים ברמב"ם בהלכות שכנים; והיא משתקפת בעובדה שהתשלומים מתחלקים לפי מידת התועלת, כמבואר בסוגיא ובראשונים על אתר. ממילא, ברור שמי שאינו נהנה במישרין כלל פטור לגמרי. דיירים ללא רכב אינם משתתפים דרך כלל בהוצאות אחזקת מגרש החניה, ומי שאין לו טלוויזיה אינו תורם לרכישת אנטנה מרכזית. אך המצב שונה לחלוטין כשמדובר על חובה שכל כולה מעורה דווקא באחריות כלפי אחרים כאחרים. האם יהא מי שמעלה על דעתו כי חיוב היחיד להשתתף במלחמת מצווה הגנתית - ל"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", כלשון הרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים הלכה א') - נעוצה אך ורק בעובדה שאף הוא, כרגע או פוטנציאלית, בסכנה? במסגרת מוסר אגואיסטי של אסכולות מנדביל או אדם סמיט, אולי. אך מנקודת מבט תורנית, אין לאפשרות זו שחר - מה עוד, כשאנו משכילים להבין כי חובת השירות הצבאי מושרשת בחיוב הכללי של גמילות חסדים ולא רק במצות מלחמה .
ובכן, הגמרא בבבא בתרא אינה מספקת נימוק כל שהוא לפטור מוחלט ומקיף משירות צבאי עבור תלמידי חכמים. הם אמנם אינם זקוקים לשמירה, אך אחרים פחות משוריינים; וחובתם להיחלץ להגנת נזקקים עומדת בעינה.

 

 

 

בעל התפקיד

רוצה להיפטר מ:

החלטתך

נימוקי ההחלטה

עובד במשטרה 

 

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

שחקן כדורגל ישראלי שמוזמן לברצלונה 

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

גאון פיזיקה  שבדרך להגיע לנובל

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

חקלאי שמעבד אדמה על הגבול 

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

בעל עסק שנותן פרנסה ל500 משפחות 

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

ישראלי יורד שמתלבט אם לחזור לארץ

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

שחקן קולנוע שמציג בסרטיו את ישראל בצורה טובה 

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

אזרח שחזר משבי חיזבאללה

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חייל שחזר משבי חמאס 

 

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

גאון בתורה 

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

רב יישוב/קהילה

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב 
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

בעל קרן גמ"ח גדולה

שרות צבאי
הפחתה בתשלום מס הכנסה
תורנות שמירה ביישוב  
שירות מילואים בגיל 30
תורנות חדר אוכל בקיבוץ

 

 

         
 

 

סדנא: ועדת פטורים

הינך חבר בוועדת פטורים – על אלו מבקשות הפטור בטבלה שלפניך תמליץ, ומדוע?

 

 

 


 

חדש באתר

מקום
מה הוא מקום וכיצד מאפשרים אותו בלמידה

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים