תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תורת חיים > קידושין - בחירה, מחוייבות ונאמנות

קידושין - בחירה, מחוייבות ונאמנות

אתי שילה בן ישר
הדפסה
מקצוע: תורת חיים
נושא: קידושין - בחירה, מחוייבות ונאמנות

מטרות היחידה:

הבהרת המושג קדושה ועמידה על מקומו בתהליך הקידושין והנישואין

הבנת משמעות שבע הברכות

הכרה בהקמת בית כחלק מתהליך לאומי בנוסף לתהליך האישי

התוודעות להתפתחות מוסד הנישואין ודרכי הקידושין ביהדות

פיתוח תפיסה הרואה בנישואין מוסד המבוסס על הטבע האנושי

בירור הצורך בכתובה תוך היכרות עם מבנה הכתובה והתוכן שלה

הבהרת המושגים: קידושין, נישואין, כתובה, תוספת כתובה, מזונות האשה, נדוניה, תוספת נדוניה, קידושי שטר, קידושי כסף, קידושי ביאה, אין שמחה אלא ביין.

חופה-חתן מכניס כלה לביתו

טבעת-עיגול שלם: החתן והכלה שני חצאים משלימים.

 

מקורות החובה בפרק זה הם:

ברכות הקידושין והנישואין, רמב"ם הל' אישות פרק א', הכתובה,

בבלי קידושין ב', הרב נעם פרל.

מקורות בחירת החובה בפרק זה הם שניים מארבעת המקורות הבאים:

הרב סולובייצ'יק, הרב שג"ר, הרב נגן, הרב שפירא.

 

מהלך היחידה: (בסוגריים-תשובות התלמידים)

הזוג העומד תחת החופה, בשעת הקידושין- בא בברית הנישואין. הנישואין הם כריתת ברית, של התחייבות, של נאמנות, של הליכה יחד בשבילי החיים.

בכתובה מביע הבעל את מחויבותו העמוקה לאשתו ומתחייב לדאוג לכל צרכיה הכלכליים, הפיזיים והנפשיים.

בפרק זה נעמוד על משמעותה של ברית זו,

על מהותם של הקידושין- שמבטאים פרישות והבדלה לשם ייחוד וקירבה.

נתבונן בכתובה, בברכות ובדיני הקידושין  וננסה לחשוף את המשמעות העמוקה המצויה בתשתיתם.

מנו רשימת דברים הנחשבים לקדושים. מה מאפיין את הדברים שמניתם?

מהי קדושה? מה נדרש כדי להיות קדוש? (טהרה, "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" (ויקרא י"ט, ב') – רש"י: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה". רמב"ן: "כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים". יש להיות מובדל מאנשים אחרים, יש לשלוט במחשבות). 

האם קיים קשר בין "קדושה" ל"קידושין"? ("קדושה" ו"קידושין" הן בעלות אותו שורש: ק.ד.ש. הקידושין הופכים את המערכת הזוגית לקדושה. כל אחד מבני הזוג מופרש משאר האנשים ומיוחד לצורך הזוגיות.)

מדוע לדעתך יש מקום לברך לפני הקידושין? (כמו שמברכים על כל דבר לפני שנהנים ממנו, שתשרור קדושה בתהליך הקידושין)

 

ברכות הקידושין

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

  • מדוע מברכים על כוס יין במהלך טקס החתונה?

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד א

תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר +דברים טז+ ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר +דברים כז+ וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר +תהלים קד+ ויין ישמח לבב אנוש.

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קְדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין, בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין.

 

1. מה הם שלושת הנושאים הנזכרים בברכת הקידושין?

(בברכת הקידושין מוזכרים שלושה נושאים: איסור עריות, איסור הארוסות עד לאחר החופה והקידושין, וקדושת ישראל נובעת מהעובדה שמסגרת חיי הנישואין מאורגנת על ידי חופה וקידושין.)

2. מה המשותף לכל שלושת הנושאים? (מבדילים את עם ישראל מן האומות)

3. מהו הנושא יוצא הדופן ומדוע? (הנושא השלישי הוא המותר ואילו השניים האחרים הם האיסור)

4. מדוע מברכים על האיסור? (הרא"ש, כתובות, דף ז' ע"ב: "והברכה הזאת נתקנה לתת שבח להב"ה שקדשנו במצותיו להבדילנו מן העמים וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אחת מן העריות והזכירו בו איסור ארוסות והיתר נשואות בחופה וקידושין שלא יטעה אדם לומר שהברכה נתקנה להתירה לו לכך הזכירו חופה לומר דדוקא ברכת חופה היא המתרת הכלה, ולהכי הקדימו חופה לקידושין לומר והתיר לנו את הנשואות על ידי ברכת חופה שאחר ברכת קידושין.)   

 

ברכת שהחיינו:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.

 

ברכות הנישואין (7 ברכות)

1.      בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

הברכה הראשונה היא על היין, כי אין שמחה אלא ביין.

2.      בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.

הברכה השניה היא על בריאת העולם, שהרי בני הזוג הזה כל העולם כולו מתחדש עליהם עתה עם נישואיהם.

3.      בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.

הברכה השלישית היא על יצירת האדם, כאילו הוא נוצר עכשיו. (רק עכשיו הופך למושלם ולא פלגא גופא. נמחקות לאדם כל העבירות.)

4.      בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד, (את האישה) בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי יוֹצֵר הָאָדָם.

הברכה הרביעית היא על הזיווג שהקב"ה זיווגם יחד.

5.      שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.

הברכה החמישית היא על ציון וירושלים שעתיד הקב"ה לנחמן ולשמחן, שכן חייב כל אדם להעלות את ירושלים על ראש שמחתו.

6.      שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם,
בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן וְכַלָּה.

הברכה השישית היא שמחת חתן וכלה, הודיה ותפילה שתהא שמחתם שלמה.

7.      בָּרוּךְ אַתָּה ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה,
גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה, וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה ה' אלוקינו יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם,  בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה.

הברכה השביעית היא הודיה לה' על אשר המתיק את החיים על פני תבל בשמחתם של חתן וכלה (ירמיהו) ועל שנתן בהם אהבה, אחוה, שלום ורעות.

מדוע מזכירים בעת החופה את בריאת האדם, עם ישראל וירושלים? (הברכות הן רחבות וכוללות הרבה. האדם מישראל אינו אדם בודד בשעת נישואיו, אלא  כשנישא אדם כדת משה וישראל הוא מוכיח שהוא חוליה בשרשרת הדורות, והוא מודה לה' שבראו, וזוכר בזמן שמחתו את ציון וירושלים,  את העם הנמצא בגלותו ואת ירושלים והמקדש.)

 

רמב"ם, הלכות אישות פרק א' הלכה א' – ב'

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה: 

1. מה היו סדרי הנישואין לפני מתן תורה? (כל אדם ואשה שהסכימו בינהם להינשא זה לזו היו מקיימים יחסי אישות בצנעא.)

2. מה ניתן להסיק לגבי מושג הנישואין קודם מתן תורה מדברי הרמב"ם? (מוסד הנישואין היה מבוסס על הטבע האנושי.)

3. מדוע חשוב לרמב"ם לתאר מה היה קודם מתן תורה? (כדי להראות שהנישואין כדת משה וישראל מבוססים על הטבע האנושי.)

4. מה השינוי שחל לאחר מתן תורה? (לאחר מתן תורה הנישואים הם עניין של כלל ישראל ולא רק עניין פרטי.)

 

רקע:

שבת דף יד עמוד ב: שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה.

רש"י: שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובה, לפי שהיה מייחד לה כתובתה, וכשהיה כועס עליה אומר לה: טלי כתובתך וצאי".

כתובות לט, עמוד ב: "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".

1. מדוע ראה שמעון בן שטח צורך בתיקון כתובה לאשה?

(שמעון בן שטח תיקן תקנה זו כדי להקשות על הבעל לגרש את אשתו. מטרת חכמינו היתה לחזק את חיי המשפחה, ומתוך דאגה מיוחדת לאשה, לעקרת הבית. משום כך אין הבעל יכול להשתחרר מחובת הכתובה, שהטילו עליו החכמים.
יתר על כן! אפילו האשה עצמה, שלטובתה תקנו את הכתובה, אינה רשאית למחול עליה, ואפילו על חלק ממנה. וכה אומר רבי מאיר (כתובות נד, ב): "כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה, הרי זו בעילת זנות", וכאילו לא נתקיימו קידושין כלל. עלינו לראות את הכתובה מתוך אספקט ציבורי-מוסרי, ואין רשות לשום אדם, לא לאיש ולא לאשה, לשנותה.)

2. מה לדעתך צריך להיות כתוב בכתובה כדי להבטיח שמטרתו של שמעון בן שטח תושג? (ענישה במקרה שהבעל לא מקיים את חובותיו, שמות עדים להסכם הכתובה, חתימת הבעל והעדים על ההסכם)

 

 

 

 

רמב"ם הלכות אישות פרק יב

התחייבויות עקב נישואין

הלכה א

כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים.

חובות הבעל

הלכה ב

והעשרה שלשה מהן מן התורה ואלו הן שארה כסותה ועונתה, שארה אלו מזונותיה (רמת המזונות שהבעל מרשה לעצמו ורמת המזונות שהאישה היתה רגילה לה לפני נישואיה. זכות האישה לדרוש שהבעל יאכל עימה), כסותה כמשמעה (בגדים, כלי בית ומגורים כמנהג המדינה ולפי עושרו של הבעל), עונתה לבא עליה כדרך כל הארץ: והשבעה מדברי סופרים וכולן תנאי בית דין הם, האחד מהם עיקר כתובה (הסכום הקצוב הכתוב בכתובה), והשאר הם הנקראין תנאי כתובה ואלו הן, לרפאותה אם חלתה, ולפדותה אם נשבית, ולקברה כשתמות, ולהיות נזונת מנכסיו ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה (למרות שאין האישה יורשת, היא זכאית לדור כל ימי חייה, עד שתתחתן, בבית שבו חיתה עם בעלה ולקבל תשלום מזונות מכספי הירושה חוב זה קודם לתשלום הירושה) ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שיתארסו (והן קודמות לירושת הבנים אם יש מעט כסף), ולהיות בניה הזכרים ממנו יורשין כתובתה יתר על (חוץ מ)חלקם בירושה שעם אחיהם.

זכויות הבעל

הלכה ג

והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים, ואלו הן, להיות מעשה ידיה שלו (ניהול משק הבית וגידול הילדים בהתאם למנהג המקום והחברה שהם גרים בה), ולהיות מציאתה שלו, ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה, ואם מתה בחייו יירשנה, והוא קודם לכל אדם בירושה. +/השגת הראב"ד/ ואם מתה בחייו ירשנה והוא קודם לכל אדם בירושה. א"א אומר אני ירושת הבעל דבר תורה.+

זכויות האשה מול חובותיה

הלכה ד

ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה (לכן היא יכולה לותר על המזונות ולהשאיר את שכר עבודתה לעצמה. אבל הבעל לא יכול לומר כי הוא מוותר על מעשה ידי האישה ומבקש להשתחרר מחובת המזונות כי חובתו לפרנס אותה ומעשי ידיה הם בתמורה לחובה זו), ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה (הרכוש שהיה לה לפני הנישואין והרכוש שהיא רוכשת בימי הנישואין), וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה (תמורת זה שהוא יורש את הנדוניה שהכניסה לו והיא כתובה בשטר הכתובה.), לפיכך אם אמרה האשה איני ניזונת ואיני עושה שומעין לה ואין כופין אותה, אבל אם אמר הבעל איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידיך אין שומעין לו שמא לא יספיק לה מעשה ידיה במזונותיה, ומפני תקנה זו יחשבו המזונות מתנאי הכתובה.

חובות הכתובה חלים גם ללא כתיבה

הלכה ה

כל הדברים האלו אע"פ שלא נכתבו בשטר הכתובה ואפילו לא כתבו כתובה אלא נשא סתם כיון שנשאה זכה בארבעה דברים שלו וזכת האשה בעשרה דברים שלה ואינן צריכין לפרש.

איזה מצב באה הלכה זו לפתור? (לכאורה אין הכתובה אלא שטר חוב, המסדיר ענייני ממון פרטיים בין איש לאשתו. מכאן יוצא, שאם נשא אשה ולא כתב לה שטר כתובה ולאחר זמן גרשה, יכול הוא לטעון: לא קבלתי עלי שום התחייבות, ואין אני חייב כלום. אבל לא כן דעת החכמים. משנה מפורשת פוסקת (שם נ"א, א): "לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים ואלמנה - מנה, מפני שהוא תנאי בית דין". חובות אלה אינן תלויות בהסכם בינו לבינה, אלא נובעות בתוקף מעצם אקט הנישואין, היוצר את החיובים והזכויות.)

 

 

הכתובה היא מסמך המפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו בימי נישואיהם או לאחר הפסקתם עקב גירושין או מות הבעל.

הכתובה מורכבת מששה חלקים עיקריים. חלקי את נוסח הכתובה שלפנייך על פי שמות החלקים הבאים: ערבויות, תאריך ומקום עריכת הכתובה, נדוניה ותוספת נדוניה, דמי כתובה ותוספת כתובה, חתימות לאימות ההתחייבויות, מזונות האשה.

 

נוסח הכתובה מתורגם לעברית

תאריך ומקום עריכת הכתובה

בששי בשבת, בשבעה ימים לחודש תשרי, שנת חמשת אלפים ושבע מאות וששים וארבע לבריאת העולם, למניין שאנו מונים פה ב..., במדינת ישראל. אנו מעידים,

מזונות האשה

מזונות האשה הינם דאגה לקיומה החומרי. מה כוללת דאגה זו על פי הכתובה? (החובה כוללת נוסף למזונות, גם מתן כסות ומדור, דהיינו בגדים, מקום מגורים וכן ריפוי.)

איך החתן... אמר לכלה היקרה... למשפחת ... היי לי לאישה כדת משה וישראל. ואני על דברתי, בעזרת ד', אעבוד, ואכבד, ואָזוּן, ואפרנס אותך, כדרך בני ישראל העובדים, ומכבדים, וזנים, ומפרנסים, את נשותיהם באמונה.

דמי כתובה ותוספת כתובה

 דמי הכתובה- "מוהר הבתולות", הוא סכום שנקבע ע"י חז"ל. במקרה שהנישואין מתפרקים בגלל הבעל (ע"י גט), או במותו האשה מקבלת את הסכום.

  • מהי מטרת קביעת סכום דמי הכתובה ועל פי מה לדעתך יש לחשב אותו?

(תשלום זה נקבע כדי להגן על האשה, שלא  יהא קל בעיני הבעל לגרשה, והוא הורחב גם למקרה מותו. הסכום הוא 200 זוז, סכום כסף שאפשר היה לחיות ממנו שנה אחת. שוויו של הסכום המינימאלי, נקבע לפי מנהג המקום ולפי ערך המטבע. הבעל אינו רשאי להפחית מסכום הכתובה המינימאלי. לכתובה אפשר להוסיף סכום כסף נוסף. מצד הדין אין אפשרות לחייב את הבעל להוסיף , אבל גם בזה הולכים לפי מנהג המקום. על סמך הלכה זו קובעת הרבנות הראשית מזמן לזמן את הסכום המינימאלי, הכולל את הכתובה ואת תוספת הכתובה כאחד. ) 

ואתן לך מוהר הבתולות כסף מאתיים זוז הראוי לך, וגם אני מתחייב לך, על המזונות הכסות וכל הוצאותייך הראויות לך, כתקנת חכמים, וחיי אישות כדרך כל הארץ.

(תוספת הכתובה מחייבת את הבעל כמו הכתובה עצמה)

נדוניה ותוספת נדוניה

הנדוניה הם הנכסים שהאשה מביאה איתה בשעת נישואיה. נכסים אלה נרשמים בכתובה, והבעל מקבל על עצמו אחריות להחזירם עם פירוק הנישואין לפי ערכם בזמן החתונה. הנכסים שהביאה האשה ונכתבו בכתובה הם באחריות הבעל. נכסים אחרים נשארים ברשות האשה, והבעל רשאי לסחור בהם. נכסים אלה קרויים נכסי מלוג. כיוון שהבעל רשאי לסחור בנכסי אשתו הוא מקבל אחריות על סכום נוסף  הנקרא: "תוספת נדוניה".

מהי לדעתך מטרת סעיף זה? (אם ידע הבעל שהוא חייב להחזיר לאשתו את נכסיה לא יגרשה בנקל. כמו-כן יעמדו לרשותה אמצעים כלכליים למחייתה אם תגורש.)

ונתרצתה הכלה ותהי לו לאישה. והסכימו ביניהם לחיות באהבה ואחווה, שלום ורעות.

הכתובה הנדוניה והתוספת, הכל קיבל עליו החתן בסך מאה שמונים אלף שקלים חדשים, לבד מכסף כתובתה. התנאים שהותנו ביניהם שרירין וקיימין, כתנאי בני גד ובני ראובן. ואלו הן, מעשי ידיה לו, מזונה וכסותה וכל צרכיה עליו. הדירה בישראל, הירושה וכל משפטי הכתובה כמנהג. ולא ישא ולא יקדש שום אישה אחרת עליה בחייה, כי אם ברשות בית דין. ולא ימכור ולא ימשכן שום חפץ מחפציה, כי אם ברשותה ורצונה הגמור. ולא יפתנה ולא יסיתנה שתמחול לו כתובתה, לא כולה ולא מקצתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה. ואם תמחול, הרי המחילה ההיא בטלה מעכשיו, כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. לא יצא מארץ ישראל, כי אם ברשותה והסכמתה.

ערבויות

אילו ערביות ניתנות לאישה בעת חתימה על הסכם הכתובה?

(הבעל נותן ערבויות לקיום התחייבויותיו. הוא משעבד את כל נכסיו, אלה שברשותו בעת חתימת הכתובה ואלה שהוא עתיד לקנות.)

וכך אמר החתן, אחריות שטר כתובה זה על כל הכלול בו, קבלתי עלי ועל יורשי אחרי, להיפרע מכל מיטב נכסיי וקנייני שיש לי תחת השמש, מקרקעין ומיטלטלין, שקניתי ושאקנה, כולם אחראיים וערבים לפרוע מהם שטר זה על כל הכלול בו, ממני ואפילו מגלימה שעל כתפיי. אחריות זו אינה כאסמכתא ולא כטופסי שטרות אלא ככל שטרי כתובות הנוהגים בישראל, כהוגן וכתיקון רבותינו ז"ל, בביטול ובפיסול עדיהן, לדעת הרשב"א ז"ל, וחומר וחוזק שטר כתובה זו, כחומר וחוזק כל השטרות הכשרים.

חתימות לאימות ההתחייבויות

וקנינו מידי החתן הנזכר קניין גמור ושלם, בכלי הכשר לקנות בו כראוי, וכתקנת חכמים ז"ל, על כל הנזכר למעלה. וגם נשבע שבועת חמורה על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנשבעים באמת, לאשר ולקיים את כל הכתוב עליו בשטר כתובה זה בלי שום שינוי ותמורה ותחבולה כלל ועיקר. והכל שריר וברור ואמת ויציב ונכון וקיים.        

1. מזונות האשה הינם דאגה לקיומה החומרי. מה כוללת דאגה זו על פי הכתובה?

2. דמי הכתובה- "מוהר הבתולות", הוא סכום שנקבע ע"י חז"ל. במקרה שהנישואין מתפרקים בגלל הבעל (ע"י גט), או במותו האשה מקבלת את הסכום. מהי מטרת קביעת סכום דמי הכתובה ועל פי מה לדעתך יש לחשב אותו?

הנדוניה הם הנכסים שהאשה מביאה איתה בשעת נישואיה. נכסים אלה נרשמים בכתובה, והבעל מקבל על עצמו אחריות להחזירם עם פירוק הנישואין לפי ערכם בזמן החתונה. הנכסים שהביאה האשה ונכתבו בכתובה הם באחריות הבעל. נכסים אחרים נשארים ברשות האשה, והבעל רשאי לסחור בהם. כיוון שהבעל רשאי לסחור בנכסי אשתו הוא מקבל אחריות על סכום נוסף  הנקרא: "תוספת נדוניה".

3. מהי לדעתך מטרת הסעיף העוסק בנדוניה ובתוספת הנדוניה?

4. אילו ערבויות ניתנות לאישה בעת חתימה על הסכם הכתובה?על פי ההלכה טקס החתונה מורכב משני שלבים. מהם? מה תפקידו של כל אחד מהם?

על פי ההלכה טקס החתונה מורכב משני שלבים. מהם? מה תפקידו של כל אחד מהם? (הקידושין = נתינת הטבעת מיד החתן ליד הכלה לשם קידושין), והנישואין (=סיום תהליך ההתקשרות בין החתן והכלה, התחלת החיים המשותפים). בלשון התורה נקראים הקידושין בשם אירוסין (שלא כבלשון ימינו). בקידושין מייחדים את בני הזוג זה לזה ומבדילים בינם לבין יתר האנשים. האשה נאסרת על כל העולם אבל עדיין שאורה על בעלה.

קידושין משמעותם קדושה. בנישואין כדת משה וישראל, אלוקים עצמו מקדש את הטקס ומעניק ליחסי הזוג מימד קדוש ומיוחד.

את מצוות הנישואין מקיימים על גביע יין אשר "משמח אלוקים ואדם". הרב אוחז גביע יין בידו ואומר את ברכת האירוסין, המודה לבורא העולם על כך שהעניק לנו מצוה מיוחדת זו. לאחר הברכה החתן והכלה טועמים מן היין.

בנוכחות עדים המעניקים לטקס הקידושין את התוקף ההלכתי, עונד החתן את הטבעת לאצבע הכלה, ותוך כדי ענידת הטבעת אומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".)

 

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד א

האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה.

אילו שאלות מעוררת פתיחת הסוגייה בגמרא? (כיצד ניתן לקנות אשה? האם האשה היא חפץ?)

 

קידושי שטר הם כאשר האיש מוסר לאשה בפני שני עדים מסמך ובו כתוב : "הרי  את מקודשת לי בשטר זה", או ניסוח אחר שמשמעותו קידושין, ונזכרים בו שמות האיש והאשה ויתר הפרטים הדרושים. והאשה מקבלת אותו ביודעה כי על ידי זה היא מקודשת לאיש. לשטר זה אין קשר עם הכתובה.

1. מה המשותף לשלוש דרכי הקניין של אשה? הן צריכות להיעשות לשם קידושין.

2. מדוע משתמשת הגמרא בשורש ק.נ.ה לביטוי ההתקשרות לשם נישואין בין איש ואישה? (ק.נ.ה. הסכמה של שני הצדדים לביצוע החוזה (ולא שהאישה היא החפץ הנמכר) וכן משום שמדובר בקידושי כסף. כשם שהקניין אסור על מי שאינו בעליו כך גם האישה. אך בעוד קניין יכול להיות מושאל לאחרים, האישה-לא)

מה ההבדל בין שטר המשמש לקידושין לכתובה? (קידושי שטר-הצהרת כוונות ללא פירוט חובות הבעל. הם, כשנחתמו בפני עדים, יוצרים את הקידושין בעוד שטר הכתובה- הוא מסמך המפרט את חובות הבעל ויש לו מקום רק לאחר הקידושין. קידושי שטר אינם נוהגים היום.)

קידושי ביאה הם אם אמר האיש בפני שני עדים "הרי את מקודשת לי בביאה זו", והתייחד עימה בפניהם לשם קידושין ובא עליה, הרי היא מקודשת. צורה זו של קידושין נדחתה כבר בזמן קדום, ובתלמוד אנו מוצאים שגזרו עליה, מפני שראו בה סימן של פריצות וחוצפה., ומי שקידש בדרך זו היה צפוי למכות מרדות, על אף שקידושיו תופסים.

קידושי כסף. מזה דורות רבים מקדשים בקידושי כסף בלבד. "כסף" פירושו כל דבר שיש לו ערך כספי. בכל תפוצות ישראל מקדשים כיום בטבעת. כדי למנוע מצב בו האישה תטעה לחשוב שהטבעת שווה יותר מערכה האמיתי, מקדשים בטבעת זהב, פשוטה בצורתה וללא אבני חן. הטבעת חייבת להיות רכושו של האיש המקדש.

דרגי את שלוש הדרכים בהם נקנית האישה על פי קריטריון שאת קבעת. (שטר, כסף וביאה-הקריטריון: סדר טבעי, הגיוני. קריטריון נוסף: ממעשה מרוחק למעשה קרוב: הצהרה, תשלום אינטימיות)

 

הרב נעם פרל, חדוות הדעת, מסכת קידושין

א. שלושה מרכיבים יש לה לזוגיות. הראשון והנמוך שבהם הוא השותפות הממונית, זוגיות של כאן ועכשיו, זוגיות אינטרסנטית שאינה אלא כחוזה עיסקי – את תבשלי ואני אפרנס, את תגדלי ואני אגונן – זוגיות קידושי הכסף.

מעליה ניצבת זוגיות השטר – זוגיות מתוך כריתת ברית, זוגיות מילולית, זוגיות של שותפות לדרך ולרעיון, שותפות מתוך זהות יעדים ומטרות, זוגיות רישמית שכלית ושקולה.

אך גבוה מעל גבוה ניצבת זוגיות הביאה – זוגיות חסרת חציצה, זוגיות העומדת מעל האינטרס הממוני, זוגיות שאינה צריכה התפלמסות מילולית שקולה, מחוייטת, משפטית וקרה, זוגיות חסרת פשרות, זוגיות ההרמוניה המושלמת וההשלמה ההדדית, זוגיות שכל כולה שירה, אחדות ומציאת ההשלמה, זוגיות חובקת כל.

 

ב. מעשה הקידושין מעשה גברי הוא. מעשה המטיל על הבעל את חובת היוזמה והפעולה בתא המשפחתי ההולך ונרקם לנגד עינינו. אלא שיוזמה ועשיה מתפרשות בדרכים שונות בשפת הגבריות ובשפת הנשיות, בשפת הגבריות יוזמה ועשיה משמעותן מעשים ופעולות גופניות בעוד בשפת הנשיות יוזמה ועשיה הנן שיחות ומילים לפיכך חייב הבעל בנטילת אחריות חד משמעית ודו לשונית למען הסר ספק מלב אשתו בדבר מוכנותו לשאת בעול תפקידו ולמלאו ללא שיור. ללא נטילת אחריות ברורה זו לא מוכנה האישה להתקדש באמת ואינה פנויה למימוש אישיותה ונטילת תפקידה בעולם הזוגי - נתן הוא ואמר הוא - פשיטא דהוו קידושין, נתן הוא ואמרה היא - נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא, ולא הוו קידושין.

כיצד ניתן להבין את דברי הגמרא: "האישה נקנית" על פי דברי הרב פרל?

 

 

אהבה ושמחה מתחת לחופה,  הרב יעקב נגן בתוך אתר ישיבת עתניאל


חתן וכלה מכוננים את נישואיהם בעמידתם יחד מתחת לחופה. הרב שלמה קרליבך הסביר את משמעותה של החופה כתיקון של חטא האדם בגן עדן, לא חטאו של האדם כלפי הקב"ה, באכילה מעץ הדעת, אלא החטא כלפי האישה. אם כאשר חקר הקב"ה את אדם על אכילת עץ הדעת, היה האדם מגונן על חווה - "תעשה מה שאתה רוצה נגדי, אבל תחוס על אשתי", אולי היה הקב"ה מוותר להם. אבל האדם בחר להאשים את אשתו ושניהם גורשו מגן עדן.

חטאו של האדם היה בכך שלא "חיפה" על אשתו, ולכן בכל חתונה הוא מתקן בכך שהוא מכניס את אשתו ל"חופתו" - מגונן עליה ומציע לה קורת גג. כשהחתן מקדש את כלתו, הוא, החתן, אומר לה "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". מה פירוש הביטוי "כדת משה וישראל"? כשחטאו ישראל במדבר ועוררו את זעמו של הקב"ה, ניסה משה לחפות עליהם בכל דרך, גם במחיר אישי כבד: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין - מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב, לב). 

מוכנותו של החתן לחפות ולגונן על אשתו הינה הדדית: מתחת לחופה נותנת הכלה לחתן טלית - מקום 'להתחבא' בו. מנהג מקובל בקרב כמה מעדות ישראל הוא שלאחר מתן הטלית היא נפרשת על שני בני הזוג כחופה, או שהחתן עוטף את עצמו ואת אשתו באותה הטלית. החתן מגונן על הכלה ומכונן את היותם זוג אחד דווקא באמצעות הבגד שהיא נתנה לו.

המוכנות לחפות זה על זה היא סימן לכך שהאהבה ביניהם אמיתית - כל אחד מוכן למסור עצמו עבור הזולת.

 

"אהבה ואחווה ושלום ורעות" שיחה מאת הרב יהושע שפירא בתוך- 'איש אישה'- מאת הרב קנוהל

איש ואשה - זכו, שכינה ביניהם. על השראת שכינה זו, על אותה שמחה בקשר שבין האיש לאשה, קבעו חז''ל שבע ברכות הבאות לבטא את גודל השעה והעניין.

אנחנו פותחים בברכה ''שהכל ברא לכבודו'' כאילו כל המציאות כולה שותפה עם הזוג במעמד הזה; ''כשמחך יצירך בגן עדן מקדם'' כמו אותו קשר ראשוני בין אדם לחווה, שכל ששת ימי הבריאה וכל מעשה שמים וארץ הם רק הכנה והקדמה לאותה שמחה, שמחת חתן וכלה; אנחנו משתפים בשמחה הזאת את שמחת הגאולה – ''משמח ציון בבניה'', את האדם כולו – ''יוצר האדם'', ובברכה האחרונה אנחנו מגיעים למעשה עצמו: ''אשר ברא ששון ושמחה'' – שזה הטעם הפנימי של כל המציאות. עיקר הבריאה – ''אשר ברא ששון ושמחה'', ועיקר השמחה הוא – ''אשר ברא חתן וכלה'' - הם נושאים בקרבם, בקשר שביניהם, את הששון והשמחה. והשמחה פורצת ''גילה, רינה, דיצה וחדווה''. כולם שמחים איתם, הקהל שנמצא, ובעצם, כל המציאות.

בהמשך נאמרות ארבע מילים על הקשר שבין האיש לאשה - 'אהבה ואחווה ושלום ורעות'. לא רק תוספת מליצה יש כאן, לא רק הדר ויופי כדי לפאר את השעה המיוחדת הזאת, אלא אמת עמוקה הבאה ללמדנו שכל אופי הברית שבין איש לאשה גנוז בארבע מילים אלו: 'אהבה ואחווה ושלום ורעות'.

הבה ונתבונן במילים הללו ומתוכן נלמד על כל המחוזות שבהם בא לידי ביטוי הקשר שבין האיש לאשה. חלקם נודעים ופשוטים, חלקם סמויים מן העין ומפתיעים. כל זוג נע בין המחוזות הללו לפי דרכו, אבל ההיכרות עם כולם יכולה להעשיר אותנו, להחזיר לנו את הטעם מאותו המעמד של הנישואין, טעם של ברית שנוגעת בעומק החיים בין האיש לאשה.

'אהבה' היא התוכן של הקשר שביניהם, כפי שציינה התורה: 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'. אהבה היא הפן של הזוגיות שבו שני בני הזוג הופכים להיות אחד, (על פי דרשת חז''ל - אהבה, בגימטריה 'אחד') ועוד נחזור אליו.

'אחווה' היא עניין אחר. אין היא באה לבטא את הקשר שבין בני הזוג, אלא את הקשר של שניהם למקור אחד. באחווה הביולוגית אומרים אחי יוסף: ''כולנו בני איש אחד נחנו'', ובאחוות איש ואשה - יש לנו בית אחד, אותם ד' קירות. החיים המשותפים הופכים אותנו לפועלים יחד. אחווה זו שותפות, לא חיצונית שהיא אינטרסנטית, אלא שותפות הבנויה על טבע החיים.

בבית, במרחב המשותף, יכולים אחים לריב בלי סוף, ודווקא כשהם יוצאים החוצה, מתגלה האחווה. בחוץ אנחנו מבית אחד -מאבא אחד ומאמא אחת. כך גם בחיי הזוגיות יש צד של שותפות, הנובעת ממציאות חיצונית שמאחדת אותנו לפעול בשיתוף. במישור רחב יותר – אנחנו נמצאים בחלל אחד, אנחנו שותפים לחיים.

האחווה עוסקת באנשים שונים שנעשים שותפים.

'השלום' עוסק בסידור העניינים כשמתגלה ומופיע השוני. מתי צריך שלום בית? כשיש חילוקי דעות. השלום הוא הכלי שנועד להחזיק את החיבור שבין בני האדם. על כן הוא נקרא: 'כלי מחזיק ברכה', כי בעזרתו אני יכול להסתדר עם השונה - הוא נשאר כמו שהוא, אני נשאר כמו שאני, ואעפ''כ אנו חיים בשלום. 'אהבה' היא אחדות, 'אחווה' היא שיתוף פעולה, 'שלום' הוא עיסוק של כל אחד בדרכו, ובכל זאת, מציאת דרך לחיות אחד ליד השני בנחת, בלי חיכוכים, בשלום, כל אחד עם דעותיו, כל אחד עם רגשותיו.

'רעות' היא היוצאת דופן. אהבה, אחווה ושלום, הן מילים שרק נועם וטוב בוקע מהן. רעות בניקוד אחר, באה במשמעות של רוֹע. זה המקום שבו אנחנו לא רק שונים ומשתפים פעולה, אנחנו נמצאים בעולם הניגוד וההתנגשות. הפסוק אומר 'אעשה לו עזר כנגדו'. חז''ל דרשו: ''זכה – עזר, לא זכה – כנגדו". אבל יש גם מקום לפשט את הפסוק ולומר שמה שעוזר לאדם ביותר, זה שיש לו מישהו כנגדו. הרעות מבטאת את מציאות השונות שבין בני הזוג, היוצרת ביניהם ניגודים, ואעפ''כ הם יוצרים חיים משותפים.

 

על הציר של יחסי בני הזוג מצויות ארבע דרגות 'אהבה ואחווה ושלום ורעות'. בין קירבה לריחוק, בין שווי לשוני. ממה אני מרוויח יותר, מזה שבן הזוג דומה לי או מזה שבן הזוג שונה ממני? אין ספק שהצד שבן הזוג דומה לי הוא הצד הנוח, אבל הוא גם יוצר מציאות שבה אינני מתפתח, הוא משאיר אותי במקום שהייתי. 'כנגדו' זה הפן בזוגיות שממנו אני מקבל את הסיוע הגדול ביותר לבניין האישיות שלי. להתחתן זה להיפגש עם מישהו שונה ממני. הדמיון הוא רק כלי, כדי שאוכל לקבל איתו גם את השוני. כי השוני הוא המקום שבו האישיות שלי מתרחבת, מתגדלת, מתפתחת, וזה הרווח העיקרי שבעבורו התחתנתי. כשאנחנו מגיעים למקום שהזולת אינו מתאים לנו, זה המקום שבו אנו מתחילים להרוויח באמת. דווקא מתוך הקושי.

הרעות היא מימד העומק של ה'אהבה ואחווה ושלום'.

אם כן, נאמר שוב: 'אהבה' זה אחד, 'אחווה' זה שיתוף חיים, 'שלום' זו היכולת לקבל את השונה בלי צורך להשתנות, ו'רעות' זו ההתנגשות שמאלצת אותי להרחיב את גבולותיי. בכך ציירו לנו אנשי כנסת הגדולה, את מרקם החיים השלם שקיים בין בני הזוג.

 

1. הסבירי את משמעות שבע הברכות לאור דברי הרב נגן ודברי הרב שפירא.

2. מהו ההבדל העקרוני בתפישת שני המקורות? (שני המקורות מתייחסים לקשר בין מעמד הנישואין לאדם הראשון. על פי הרב נגן, מטרת החופה היא תיקון של חטא אדם הראשון, ואילו על פי הרב שפירא, מטרת מעמד החופה היא לבטא את המעמד המיוחד של בריאת האדם: בריאת העולם לכבודו והשמחה שבאה לידי ביטוי עם בריאת האדם והאשה באה לידי ביטוי גם במעמד החתונה.)

 

 

 

מקורות עזר למורה להובלת הדיון:

מתוך תכנית הלימודים אישות ומשפחה, שחוברה ע"י יהודה איזנברג הפרקים: "קידושין ונישואין"  ו"נישואין". 

מאמרו של הרב ישראל סמט: "מנהגי חופה"

מאמרו של הרב אליעזר מלמד: "הלכות קניין הנישואין ב'"

מאמרו של הרב יאיר דרייפוס: "זוגיות אפשרית"

מאמרו של צבי ויינברגר: "החודש הזה לכם"

מאמרו של בועז לוי: "תורה וטבע" לפרשת ויקהל.

שיעורו של הרב משה טרגין: "קידושי ביאה"

שיעורו של הרב יהושע וייצמן: "קשה זיווגם כקריעת ים סוף".

 

 

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים