תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תושב"ע > מצוות האישה- פרק ח'

מצוות האישה- פרק ח'

צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: תושב"ע
נושא: מצוות האישה- פרק ח'

בשיעור זה נעסוק בשלוש המצוות שייכות לנשים באופן מיוחד: טהרת הנידה, הפרשת חלה והדלקת נר שבת (משנה שבת ב, ו). כמובן שגם גברים חייבים בהן, אולם לאישה יש קדימות ועניין מיוחד בקיומן. שלוש מצוות אלו קשורות באופן עמוק לבית היהודי, ולקשר בין האיש לאישה.

 

הצעה לפעילות

א. נפתח בקריאת דברי הרב יוסף חיים, הבן איש חי שהמתאר את המצוות המיוחדות לנשים ומדגיש את השכר הגדול בקיומן.                               

הרב יוסף חיים, בן איש חי, הלכות שנה שניה - פרשת צו

נתן הקדוש ברוך הוא שלש מצות לנשים, שיהיו הם עיקר בהם אף על פי דשייכה גם באנשים. והם: מצות חלה, נר שבת ונדה. כי אף על גב דגם (=שגם) האיש אינו יכול לאכול בלא חלה, וחייב בהדלקת הנר, ומוזהר באיסורים של נדה, עם כל זה הנשים הם עיקר, דאינו יכול הבעל להפריש חלה אם יש לו אשה, כי היא מוקדמת עליו במצוה זו, וגם בנר שבת יש לה קדימה, שהיא תדליק ותברך, וכן מצות הנדה שייכה בה דוקא, שהיא הרואה וסופרת שבעה נקיים וטובלת, ובזכר לא יש כזאת. .... יש בשלש אלה אשר מיוחדים לנשים מצוה אחת גדולה מן שתים שעמה ושייכה בנשים יותר, והיא מצות שמירת הנדה. על כן כמה וכמה צריכין הנשים לחבב מצוה זו של שמירת הנדה ולהיזהר בה מאד מאד, יען כי במצווה זו יש להם יתרון על האנשים דלא שייכה בהו (=לא שייכת להם, לגברים) זאת, ועוד, כי באמת מצוה זו רבו אזהרות והלכות שיש בה מאה ידות על הלכות חלה והלכות נר, והעוברת על אזהרות של הלכות נדה עונשה חמור, כי איסור שלה הוא כרת, ממילא תבין כי הזהירה בה שכרה גדול ועצום, כי לפום צערא אגרא: (=לפי הצער השכר).

 

ï      מה הן המצוות המיוחדות לנשים? מדוע, לדעתך, ניתנו מצוות אלו דווקא לנשים?

ï      מדוע המקפידה על הלכות נידה זוכה לשכר גדול?

     

ב. כעת ננסה לעמוד על מהותן של שלוש מצוות אלו- מה הן מסמלות ומדוע נקשרו באופן מיוחד לנשים? נלמד את המדרש הבא, תוך מתן תשומת לב מיוחד לדימויים שבתוכו- מה הם מסמלים? ניתן להיעזר בתמונות המצורפות לאחר המדרש.

 

מדרש בראשית רבה ס, טו

"ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" (בראשית כד, סז). 

כל ימים שהייתה שרה קיימת, היה ענן קשור על פתח אוהלה, וכיוון שמתה, פסק אותו ענן וכיוון שבאת רבקה חזר אותו ענן.

כל ימים שהייתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרווחה, וכיוון שמתה שרה, פסקה אותה הרווחה, וכיוון שבאת רבקה חזרה אותו הרווחה. 

כל ימים שהייתה שרה קיימת הייתה ברכה משולחת בעיסה, וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיוון שבאת רבקה חזרה.

כל ימים שהייתה שרה קיימת, היה נר דלוק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיוון שמתה פסק אותו הנר, וכיוון שבאת רבקה חזר.

וכיוון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו – קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה – מייד "ויביאה יצחק האהלה שרה אימו".

 

ארבעה דימויים מוזכרים במדרש. כיוונים אפשריים להבנתם (וראו עוד במאמר בהרחבה)

הענן- יכול להיות סמל לרוחניות, לטהרה, לקדושה, להשגחה ואולי לאינטימיות והתרחשות פנים- משפחתית וזוגית.

הדלת הפתוחה- כסמל להכנסת אורחים וגמילות חסדים

העיסה- ביטוי לכוח הנתינה והענקת החים

הנר הדלוק- ביטוי לשלום הבית, לאור התורה, לשכינה השורה בבית..

 

 

ג. נקרא את הסיפור החסידי הבא המספר על פרל, אשת ר' לוי יצחק מברדיטשוב:

"קבלה בידנו תחינתה של פרל אשת רבי לוי יצחק. כשהיתה לשה ואופה את החלות לשבת נוהגת היתה לומר תחינה זו: 'ריבונו של עולם, מבקשת אני מלפניך, אנא עזור לי, שכשיהא לוי יצחק שלי מברך בשבת על החלות האלה יכוון בלבו אותן הכוונות שאני מכוונת בשעה זו שאני לשה ואופה'"

 (מ' בובר, אור הגנוז, סיפורי חסידים, ירושלים תשכ"ט, עמ' 204).

 

וכדאי גם להשמיע את התפילה בלחן המקסים של אודהליה ברלין ובבצוע הרכב 'תפילת הדרך':

 

ננסה להבין יחד עם הבנות מהי משמעותה של תפילה זו?

נראה כי יש כאן בקשה ל שותפות זוגית אמיתית, שההכנה למצווה והמצווה יתלכדו לאחד, שהמעשים שעושה האישה והמעשים שעושה האיש יהיו מכוונים יחד אל ריבונו של עולם,שהן יזכו להתאחד בכוונותיהם וברצונותיהם העמוקים ביותר.

באופן דומה ניתן להסביר גם את המנהג לפיו הבעל מכין את נרות השבת לאישתו וכך הוא לוקח חלק במצווה הגדולה של הארת הבית לכבוד שבת והוא שותף עם אישתו בתפילותיה ברגעים המיוחדים של כניסת השבת.

 

הרב אריה הנדלר:

זו היא תחינתה של פרל: יהי רצון שכשיהא ר' לוי יצחק מברך על החלות יתכוון לאותן כוונות שאני מתכוונת בשעת הלישה. האישה מביאה אל הלישה את כל רגש ההכנה לקראת שבת קודש. את הרגשות החמים הללו משקעת היא בתוך הבצק. הבעל זקוק לברכה של אשתו, שיזכה להתכוון לכוונות הרמות המשוקעות בהכנות למצווה. שיזכה לאותו הלב החם, שיזכה לאותו הרצון הכן והפשוט לקדש את השבת, שיזכה לאהבה שאין לה גבול המתבטאת במעשה ההכנה לקראת שבת קודש.

 

ד. סיכום הנקודות השונות שעלו בשיעור והדגשת שלוש המצוות המיוחדות לנשים כזכות שניתנה להן לבנות את ביתן מתוך קיום מצוות ומתוך אמונה ותפילה.

 

להרחבה

המדרש קושר את מצוות האישה לחטאה של חווה בגן עדן, מכאן שכל מצוות האישה קשורות לתיקון העולם ולשותפותן של הנשים בעילויו של העולם.

 

בראשית רבה (וילנא) פרשה יז ד"ה ח שאלו את

מפני מה ניתן לה מצות נדה, על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נדה, ומפני מה ניתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה, ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת, אמר להן על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נר שבת.

 

הרבי מליובאוויטש, אגרות מלך חלק ב' עמ' שצ"ו

שלוש המצוות האמורות- הדלקת הנר, כשרות וטהרת המשפחה- הן שלושה עמודים עליהם מבוססים הבית וחיי המשפחה היהודיים. העובדה שהם נמסרו במיוחד לאישה מוכיחה כי הוענקה לה אחריות בלתי רגילה וזכות בלתי רגילה בחיים, לא רק ביחס למשפחה שלה, כי אם גם ביחס לכל העם היהודי, המורכב, כמובן, מסך- הכל של כל המשפחות היהודיות היחידות.

 

נחמה שולמן / ההבט הרוחני של מצוות האישה:

מהמדרש  אנו לומדים על שלושה עניינים הקשורים לאמהות ומאפיינים את מהותן:
ענן, עיסה, נר דולק.
• הענן מרמז על  שלום הבית - האווירה  בין בני הזוג מתוך הקדושה והטהרה.
הענן מרמז על התגלות השכינה כמו התגלות הקב"ה במעמד הר סיני בענן.
הענן מציין את השכינה השורה בבית מתוך ש" איש ואשה, זכו- שכינה בינהם".
הענן מרמז על מצוות טהרת המשפחה הגלומה במצוות " נדה".
• 
הברכה בעיסה מרמזת על החיים הגשמיים, הכלכליים. על עבודות משק הבית והקיום הפיזי.
הברכה בעיסה מרמזת על מצוות 'הפרשת חלה'.
• 
נר דולק מרמז על החיים הרוחניים בבית, על חיי התורה והמצוות, שכן משולה התורה לאור והמצוות לנרות – "כי נר מצווה ותורה – אור " (מש' ו, כג)
אך גם נשמת האדם משולה לנר ה' (" נר ה' נשמת אדם " (משלי כ, כז))אשר בכוחה להאיר .
לאורך כל ההיסטוריה אנו הנשים מרבות להדליק נרות. למן חטאה של חוה אשר כבתה נרו של עולם.
נרות של שבת, נרות של קדושה , נרות של אהבה, נרות של חכמה, נרות של אמונה, נרות של ענוה, נרות של גבורה..
נרות שבת אנו מדליקים משום "שלום בית", הם נועדו להאיר את ביתו של האדם.
האור הוא סוד האהבה , סוד החיבור והאחדות -זהו היכולת לחלוק, היכולת לתת לאחר מבלי להגרע, זהו שפע אינסופי, שנתן הקב"ה לעולם וכל אחד יכול ליטול כפי צרכו ולהאיר עד אין סוף. לפיכך אין אדם שאינו אוהב אור.
דוגמא נוספת נלמד מכך ש נשים חייבות בנרות חנוכה אשר מטרתן שונה מנרות השבת.
מהות  נרות החנוכה, הוא  - "פרסומי ניסא". נרות המונחים על פתח הבית אשר פונה לרשות הרבים, נרות שנועדו להפיץ את אור ה' בעולם כולו.
ימי החנוכה הם סמל ומופת. כשם שבחנוכה אנו מעמידים חנוכיות "על פתח ביתו מבחוץ" ומאירים את העולם שמסביבנו באור התורה, כך צריך כל יהודי, בחיי היום-יום, להפיץ בסביבתו יותר אור, יותר שמחה, יותר דרך ארץ , אמונה ותורה.
בראשית דרכו, האדם הוא בחינת נרות שבת, צובר הוא כח ועוצמה רוחנית, מאיר הוא את נשמתו האישית, מתעלם מהחוץ ובונה את עצמו.
אולם בשלב מסויים בחייו, על כל אדם להוסיף לאישיותו פן נוסף ומימד חדש, בבחינת נרות חנוכה. צריך הוא להצטייד בעוצמתו הרוחנית ולצאת אל רשות הרבים, אל החיים הקשים, אל האנשים שלא זכו לאור, ולהם להדליק  את האור  .
לאור רעיון זה ניתן לראות כי מצוות הנשים הן בחזקת 'מעט המחזיק את המרובה'.
ע"י שלוש מצוות אלה  חולשות הנשים על כל מיגזרי הבית והחברה.

ניתן גם לסיים את השיעור עם שירה הנפלא של חוה פנחס כהן, "תפילה לאם בטרם שחרית" ולדבר דרכו על מצוות האישה כמצוות של יצירת ביתיות וכמצוות המתקשרות לחוויית האימהות וכדרך נשית אפשרית להענקה וביטוי.

 

תפילה לאם בטרם שחרית / חוה פנחס כהן

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לְבַשֵּׁל דַּיְסַת סֹלֶת
הָסֵר מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת
וּכְשֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בְּגֵו הַתִּינוֹק וּמַדָּה חֻמּוֹ
שֶׁיֵּלְכוּ מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי טְרָדוֹת
שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ מַחְשְׁבוֹתַי.
וְתֵן לִי אֹמֶץ לְזַכֵּךְ פָּנַי
שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד מִילָדַי
לִרְאוֹת פָּנָיו בְּתוֹךְ פָּנַי
כְּמוֹ בְּמַרְאָה רְחוּצָה לִקְרַאת חַג

וְאֶת הַחֹשֶׁךְ הַמְשֻׁקָּע מִפְּנִים
פָּנַי - כַּסֵּה בְּאוֹר.
שֶׁלֹּא תִּפְקַע סַבְלָנוּתִי וְלֹא יֵחַר גְּרוֹנִי
מִצְּעָקָה מִתְחַבֶּטֶת וּמִתְעַבָּה
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי רִפְיוֹן יָדַיִם
מוּל הַבִּלְתִּי נוֹדָע
וְשֶׁלֹּא יִפָּסֵק אַף לֹא לְרֶגַע
מַגָּע בָּשָׂר בְּבָשָׂר בֵּינִי לְבֵין יְלָדַי

תֵּן בִּי אַהֲבָתְךָ שֶׁיְּהֵא בִּי דַּי לַעֲמֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת וּלְחַלְּקָהּ
בְּפַשְׁטוּת בָּהּ פּוֹרְסִים לֶחֶם וּמוֹרְחִים חֶמְאָה כָּל בֹּקֶר
מֵחָדָשׁ נִיחוֹחַ חָלָב רוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ וְרֵיחַ הַקָּפֶה מְכַסִּים
עַל קָרְבַּן תּוֹדָה וְקָרְבַּן תָּמִיד
שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ נוֹתְנִים.

 

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים