תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > תורת חיים > הולדה

הולדה

אתי שילה בן ישר

מטרות היחידה:

פיתוח התפישה שההולדה היא חלק בלתי נפרד מתהליך התפתחות המשפחה

הבנת הברכה הטמונה בהבאת ילדים לעולם

הכרה בהבאת ילדים לעולם כעונה על צרכים בסיסיים של האדם

בירור תפקידי כל אחד מהשותפים ביצירת הוולד: ההורים והקב"ה

הבנת ערך קיום מצות פריה ורביה בכל גיל

מקורות החובה בפרק זה הם: תהילים, בראשית רבה, הרב סולובייצ'יק והסוגיות ממסכת נידה

מקורות בחירת החובה בפרק זה הם מקור נוסף מאוסף המקורות המוצע.

 

 

מהלך היחידה: (בסוגריים-תשובות התלמידים)

 

מיד לאחר בריאת אדם וחווה ציווה עליהם הקב"ה- פרו ורבו ומלאו את הארץ". ההולדה, יצירת דור חדש היא מעשה היצירה המופלא ביותר שישנו בעולם. הזכות להביא חיים חדשים לעולם, להיות שותף לקב"ה במעשה הבריאה- אין גדולה ממנה והאושר המתלווה להריון, ללידה ולגידול ילדים הוא עצום ורב. הקב"ה בעצמו הוא השותף השלישי- המלווה את מעשה ההולדה מראשיתו בפריון הבטן ועד להמשכו בגידול הילדים.

בפרק זה נעמוד על הברכה הגדולה הטמונה בהולדה, על מהותה של מצוות פרו ורבו ומעט נביט בסוד יצירת האדם.

הכנה: תמונות גדולות של עץ זית ושל עץ גפן

 

·         פתיחה- ברכת הילדים

תהילים קכ"ח:

א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא ה'--    הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.
ב  יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל;    אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.
ג  אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה--    בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ: בָּנֶיךָ, כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים--    סָבִיב, לְשֻׁלְחָנֶךָ.
ד  הִנֵּה כִי-כֵן, יְבֹרַךְ גָּבֶר--    יְרֵא ה'.
ה  יְבָרֶכְךָ ה', מִצִּיּוֹן:    וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם--כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ.
ו  וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ:    שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל.

 

1. הסבירי את הדימויים שבמזמור. (גפן: גם כשהיא בפינה היא מטפסת, מתפשטת ומשפיעה, כך האם משפיעה על כל בני הבית; יש לה הרבה זנים-לאם יש דורות של צאצאים/ילדים בעלי תכונות שונות/יש נשים בעלות אופי שונה; אם היא כמו יין משתבח, צוברת ניסיון בניהול הבית ובגידול הילדים; עדינה; אשכול עם הרבה ענבים הוא סמל לפיריון האשה.

זית: כל פרי עומד בפני עצמו; הזית הוא פרי קטן כמו שהילדים הם קטנים; כמשרטטים עץ משפחתי משתמשים בדגם שמזכיר עץ זית-רחב ובעל הרבה ענפים; הזית-עץ חזק, בעל גזע עבה ושורשים חזקים כמו הילדים שיונקים משורשי המשפחה, פרחי הזית הם הנכדים; בתחילה הזית רך וכשהוא מגיע להבשלה מליאה הוא קשה, כמו הילדים שגדלים ואז כבר מעוצבים וקשה להשפיע עליהם.)

2. עמדי על ההבדלים ביניהם. (גפן עדינה וגמישה, זית קשה ועבה; משניהם ניתן להפיק תוצרים; משניהם ניתן להפיק תועלת.(

בתשובתך היעזרי במקורות ובתמונות הגפן ועץ הזית שלפנייך.

 

מתוך הערך :"גפן" בויקיפדיה:

הגפן היא סוג של שיח מטפס ממשפחת הגפניים. לגפן כמה מאות זנים, הנחלקים לאלפי קלונים - וריאציות שונות לאותו המין. פרי הגפן הוא הענב, המשמש הן כפרי מאכל, צימוקים והן להכנת יין. הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת האביב, עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד. ענפיה הצעירים נקראים שריגים, ורק לקראת סוף העונה הם מתעצים והופכים לזמורות, השריגים צומחים במהירות רבה... צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ. הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם ניצנים (המכונים בעגה החקלאית "עיניים/פקעים") מהם יצאו שריגים, ובני שריגים. הגפן מפתחת גם קנוקנת - ענף מנוון (הומלוגי לשיזרת האשכול- הציר המשמש לנשיאת הענבים) הקנוקנת משמש את הגפן לטיפוס ולאחיזה. ניתן לראות גפני בר מטפסות על גבי עצים אחרים לגבהים של עשרות מטרים. פרחיה זעירים, ערוכים באשכולות. הם מאובקים על ידי הרוח.

הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. קטיף ענבים נקרא בציר והוא נמשך כמעט כל הקיץ, בהתאם לזן ולאזור. חלקת הגפנים נקראת כרם בדומה לזיתים ושקדים.

מולדת הגפן במערב אסיה עד הודו, ומשם עברה למזרח התיכון ולאירופה. מינים מבויתים של גפן קיימים עוד משחר ימי האנושות...

ריבוי הגפן נעשה על ידי ייחורים, וכיום מקובל להרכיב אותה על כנות, בחירת כנה מתאימה מאפשרת עמידות בפני תנאי קרקע וגידול שונים (מליחות , תכולת גיר) וקובעת במידה מסויימת את תכונות הגפן, גובה יבולים ועוצמת צימוח. קיימות כשלושים כנות שונות, והן מותאמות לפי זן הרוכב, האקלים והקרקע ולפי תכונותיהן.

 

מתוך אתר המרכז החינוכי מדעי בגליל:

המין זית אירופי מכיל בתוכו גם את זיתי הבר וגם את הזית התרבותי. הזית התרבותי הוא עץ ירוק-עד, רחב נוף וגזע ובעל עלים גילדניים שצדם העליון חלק והתחתון מחוספס, בעל גוון כספי של השערות הכוכביות המכסות את צידו התחתון של העלה. עץ הזית מאריך ימים עד 1000 שנה ויותר. ההאבקה נעשית ע"י חרקים או ע"י הרוח.
הפריחה - בחודשים אפריל-מאי. הזית מצמיח מספר גדול מאוד של פרחים, אך אחוז החנטה קטן (1%). בשנה של פריחה עשירה זהו יבול מסחרי טוב. הצורך בהפריה זרה בזית - עדיין אינו ברור. בתנאי הארץ נמצאו, בדרך-כלל, הפרשים קטנים בלבד בשיעור החנטה בין הפריה עצמית וזרה. מקובל על רוב בעלי המקצוע, שבתנאי חנטה גרועים - הפריה זרה עשויה לשפר את המצב.
פרי הזית הוא בית-גלעין טיפוסי. השמן נאצר בטיפות זעירות בתוך תאי ציפת-הפרי. לגלעין קליפה קשה ביותר. עד להתקשותו - הוא תופס את רוב נפח הפרי, ורק אחרי התקשותו מתפתחת הציפה. בהבשלה מלאה - כל הציפה שחורה, והפרי כבר אינו מכיל כלורופיל. הצבע הכהה בזית הוא אנטוציאנין. הפרי נאכל גם על ידי צפרים ובעלי חיים (בנוסף לאדם).

 

בראשית רבה פרשה כו

רבן גמליאל אסיב ברתיה. (נישאה ביתו)

אמרה ליה (לו ): אבא, צלי עלי! (התפלל עלי)

מה מאחל אב לבתו שנישאת? (שתהיה מאושרת, שהיא ובעלה יהיו מאושרים, שיהיו להם הרבה ילדים, שתזכה להיות כמו ארבע האמהות, שילכו בדרך הישר, שיצליחו, שתשרה שכינה ביניהם, שישרה תמיד שלום בביתם.)

אמר לה: לא יהי ליך מחזורי להכא. (לא יהיה עליך לחזור לכאן)

ילדה בן זכר

אמרה ליה! אבא, צלי עלי! (התפלל עלי)

אמר לה: לא ישלה 'ווי' מפומך. (לא ייפסק 'ווי' מפיך)

כיצד הייתי מגיבה לו את בתו של רבן גמליאל? (כועסת, אומרת: זה מה שאתה מאחל לי? שואלת: למה אתה מתכוון? הייתי בשוק)

אמרה לו: אבא, שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני?!

אמר לה: תרתיהן צלוונן! (שתיהן תפילות)

מן גו דאת הוויא שלם בביתך, לא יהי ליך מחזורי להכא. (מתוך שיהיה לך שלום בביתך- לא תצטרכי לחזור לכאן)

ומן גו דהוי בריך קיים, לא ישלה 'ווי' מפומך.

ווי דלא שתי ברי, ווי דלא אכל ברי, ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא. (ומתוך שיהיה בנך חי- לא יפסק 'ווי' מפיך- ווי שלא שתה בני, ווי שלא אכל בני, ווי שלא הלך בני לבית הכנסת)

 

מאמרו של ד"ר דני לוסקי: "פירמידת הצרכים האנושית והתנועה בסולם":

פירמידת הצרכים האנושית מתארת את גורמי ההנעה של בני אדם, מסודרים בצורה היררכית, כאשר מילוי הצרכים החיוניים, קודם למילוי צרכים חיוניים פחות (מסלו 1960) . אי מילוי של חלק מהצרכים האנושיים יוצר חוסר איזון ברובד החסר. חוסר איזון זמן ממושך, יגרום לתקלות ולמחלות.
נהוג לתאר את מדרג הצרכים כמבנה של פירמידה, כאשר בבסיסה נמצאים הצרכים היסודיים הדרושים לקיומו הפיזי של אדם. ככל שעולים בפירמידה לכיוון הקודקוד, הופכים הצרכים לרוחניים. כאשר מתמלאים צרכים משכבה נמוכה יותר, מתעוררים הצרכים של השכבה שמעליה...

 

  • מקמי את המילים המופיעות בתרמילון בשלב המתאים בסולם הצרכים של מסלו. (הערה: התלמידות מקבלות את הקטע עם קטעים ריקים להשלמה. ראה בקטעי המקורות המצורפים לאחר מהלך העברת היחידה.)

תרמילון: ביטחון, הכרה, נשימה, ביטחון עצמי, מים, עצמאות וחירות, אבות המזון, מעמד חברתי, שינה, יציבות, שקט, הגנה בחברים, אהבה, כוח פוליטי, ילדים, תחושת שייכות קהילתית, פרסום, הישגיות, הצורך במימוש עצמי, שמירה על טמפרטורה, תארים.

 

1. הצרכים הפיסיולוגיים נמצאים בתחתית הפירמידה: נשימה, מים, אבות המזון, שמירה על טמפרטורה, ושינה.
2. הצורך בביטחון: צורך זה נמצא מעל הצרכים הפיסיולוגיים. כאשר אלה מסופקים, מוטרד האדם מהצורך לשקט, בטחון, יציבות והגנה...

3. הצורך באהבה ובשייכות: הצורך ביחסים עם אנשים אחרים. בחברים, אהבה, ילדים, תחושת שייכות קהילתית...
4. הצורך בהערכה: יש להבחין בין הצורך בהערכה של אחרים - מעמד חברתי, תארים, הכרה, פרסום וכוח פוליטי; לבין הצורך בהערכה עצמית - בטחון עצמי, הישגיות, עצמאות וחירות...

5. הצורך החמישי והעליון, הוא הצורך במימוש עצמי. צורך זה אינו מגיע לידי סיפוק או איזון. זהו צורך מתמשך לביטוי עצמי, לעושר פנימי, ליצירתיות, למימוש מלא של היכולות. מילוי צורך זה, שאינו קיומי כמו ארבעת הקודמים, נדיר במיוחד. המניעים שעומדים מאחורי הגשמה זו הם: חיפוש אחר האמת, מוסריות, חיפוש אחר יופי, שלמות, חיוניות, ייחודיות, צדק, פשטות, עושר, משחקיות, עצמאות, משמעות...

מילוי הצרכים האנושיים בכל הרבדים של סולם הבריאות יוצרים את השלם, ההוליסטי. הם מבטאים רצונות מנוגדים ומשלימים המאפיינים צרכים ואתגרים משתנים לחיים מלאים. מילוי הצרכים האנושיים בכל הרבדים, על פי הרפואה המשולבת, הם המפתח לבריאות הוליסטית.

 

הרב סולובייציק, "אדם וביתו", עמ' 51-52:

האדם עורג לא רק לאהבה שיאהבוהו אחרים אלא גם לאהבה שיוכל הוא להרעיף עליהם. "לאהוב" היא כנראה חויה נעלה יותר מאשר להיות נאהב. הדחף לאהוב מופנה לא רק כלפי אנשים החיים עמנו, אלא גם כלפי מי שטרם באו לעולם.

...שתי דמויות בודדות, המונעות על הדחף לאהוב, מתחייבות לחיים של בריאה כדי לאהוב מישהו אשר יופיע  במהלך הזמן כחבר חדש בקהילה הקטנה שהן יסדו יחדיו. מישהו זה, המסתתר בינתיים בנקיק האנונימיות שבחוסר הקיום, מעניק תכלית ומשמעות לקהילה ומסייע לאב ולאם למצוא את עצמם ולהגדיר את מעמדם המדוייק בבריאה. נחזור ונאמר: הצורך באהבה בא על סיפוקו במעשה של בריאה. ה"אני" מזמין את ה"אתה" אל הקיומיות כדי להמטיר עליו אהבה וחיבה. האהבה משמעה התבוננות נלהבת ב"אתה" השייך אל ה"אני" והנובע ממנו.

בהקשר זה נוכל לומר כי אהבה שבין המינים היא ביטוי של רצון אדיר ליצור כדי לאהוב, כדי לתת מעצמך לא רק לאלה הקיימים סביבך אלא גם לאלה שטרם באו לעולם ואשר בזמן כלשהו בעתיד יתבעו מבוראם אהבה, דאגה ומסירות. שני בני אדם בודדים נפגשים ונשבעים אמונים זה לזה: הם יוצרים קהילה. הם מונעים על ידי יצר טבעי, אשר הוטבע בהם בידי בורא עולם כדי לממש את הכלל האתי – מטפיזי של "עולם חסד יבנה" – יצירה שמטרתה גמילות חסד עם מעשי ידיו של היוצר. בנישואין נתבעים בני הזוג לשלוח את מבטם לא רק אל מחוצה להם, היינו אל בן זוגם, אלה גם אל צדה האחר של הבריאה, אל היחד ששמו עדיין לא נרשם בספרי החיים.

 

  • בדברי הרב סולובייצ'יק נזכרים שלושה מושגים, שעשויים להשתלב בסולם הצרכים של מסלו. זהי אותם ושבצי אותם בשלב המתאים בסולם. (צורך באהבה, מעשה של בריאה מקביל לצורך במימוש עצמי, מימוש הכלל "עולם חסד ייבנה" מקביל לצורך בתחושת שייכות לקהילה ולצורך במימוש עצמי)

 

תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו

וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר +איוב כ"ט+ 'בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך' ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר +איוב כ"ט+ מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה

ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר +משלי י"ד /ד'/+ ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה ואומר +איוב כ"ט+ בסוד אלוה עלי אהלי מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר ת"ש בסוד אלוה עלי אהלי

וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר +בראשית ד'+ לפתח חטאת רובץ

ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר +ישעיהו מ"ה+ כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר +תהלים כ"ב+ לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר +תהלים כ"ד+ נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך

 

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד א

תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם- הקב"ה ואביו ואמו.

אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין.

אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין

והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ודעת ובינה והשכל

וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם .

 

1. אפייני את חלקו של כל אחד מהשותפים ביצירת הולד. (אב: איברים פנימיים, אם: חיצוניות, הקב"ה: יכולת התפקוד)

2. מדוע נזכרו השותפים בסדר זה דווקא? (לפי סדר יצירת הוולד: כמו שלאחר שבני הזוג מבססים את הזוגיות אז נכנס הקב"ה ביניהם, כך לאחר שנוצר הבסיס לילד מתערב הקב"ה ועושה את חלקו.)

3. קראי את דברי הנצי"ב בפירושו לדברים כ"א י"ח: "האב צריך ללמד לבנו תורת ה' שנקראת מוסר, והאם מלמדת דרך ארץ ומנהג טוב, ונקרא תורת אם. מעתה הבן אשר איננו שומע למוסר האב נקרא 'סורר', ואשר איננו שומע לתורת האם נקרא 'מורה'. והכוונה שאינו הולך לא בדרך התורה ולא בדרך ארץ".
היעזרי בדברי הנצי"ב כדי לקבוע את סדר אזכור השותפים. נמקי את בחירתך. (אם, אב, הקב"ה. כי דרך ארץ קדמה לתורה)

 

מצות 'פרו ורבו'

 

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד ב

תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו

רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר (בראשית ט, ו) כי בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב בתריה (בראשית ט, ז) ואתם פרו וגו'

בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו

אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים

אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים

קראי את הפסוקים הבאים וחשבי את גילו המשוער של אברהם, כשנישא לקטורה. (לפחות בן 140)

בראשית כא, ה:

"וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ."

בראשית כד, סז:

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ."

בראשית כה, א:

"וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה."

בראשית כה, כ:

"וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה."

מדוע לדעתך לקח אברהם אשה שניה, בגיל כה מבוגר? בתשובתך היעזרי במקורות הבאים. (בגלל הצורך בחברה ובגלל רצונו להרבות בפריה ורביה)

 

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו  בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא' (קהלת י"א): "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים."

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב, עמוד א:

"...תנא עמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמר [שגזר] פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו את נשותיהן אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך

עמד והחזיר את אשתו

עמדו כולן והחזירו את נשותיהן

ויקח- ויחזור מיבעי ליה א"ר יהודה בר זבינא שעשה לו מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אמרו: (תהילים קיג) אם הבנים שמחה".

 

הקראת השיר:

נספח- מה יגיד בן לאביו/ דוד אדלר

מתוך 'ממעמקים'- כתב עת לספרות, גיליון 22

 

 

מקורות עזר למורה להובלת הדיון:

 

* שיעורו של הרב אלחנן סמט: "בין "אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה'" לבין " יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'" – מזמור קכ"ח (המשך)" 

* תשובתו של גד מאיר שמחוני לשאלה תחת הכותרת: "הרב מה לעשות? (כיסוי ראש) שנשאלה באתר מורשת. 

* ניתוח פרק א בתהילים

* מדרש תנחומא פרק לב סימן ו

* "גידול זיתים בגליל, גידול ילדים בארץ ישראל". מתוך פעילות בנושא הזית והשמן. 

* מאמרו של רועי זמיר: "צרות טובות". 

* מאמרו של ד"ר דני לוסקי: "פירמידת הצרכים האנושית והתנועה בסולם"

* מאמרו של הרב מרדכי גרינברג: "חלוקת תפקידים בין האב לאם בחינוך ילדים".

חדש באתר

השתלמויות - כנס פנים אל פנים
חדש! כנס פנים אל פנים המיועד למשתתפי השתלמויות הקיץ ולבוגרי ההשתלמויות המקוונות. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים