תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > כעס - מערך שיעורים

כעס - מערך שיעורים

עינת סרי לוי
הדפסה
מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

שיעור 1 - פתיחה, ומה גורם לי לכעוס?

 

מטרות השיעור:

א. פתיחה למערך בנושא הכעס: מפגש ראשוני עם מושג ורגש הכעס. 

ב. התלמידה תבין כי הגורם לכעס הוא המחשבה-אמונה כי אני יודע מה נכון, מה אמור להיות וכיצד הדברים צריכים ואמורים לפעול, וכי אני בטוח שאני צודק ושאין אפשרות אחרת לראות את הדברים.  במילים אחרות: התלמידה תבין כי אחת מהמידות המרכזיות באדם המולידות את הכעס היא הגאווה.

ג. התלמידה תפנים את ההבנה הנ"ל בכך שתגלה כי אף בחיים שלה כעסה נובע מהמחשבות-אמונות מהסוג הנ"ל: התלמידה תראה היכן הכעס מופיע אצלה בחיים, אילו דברים מכעיסים אותה ומדוע.

(מטרות ב' ו-ג' יושגו על-ידי לימוד מקור תנ"כי: מפגש עם סיפור קין והבל שבתורה, ועל-ידי הניסיון "להיכנס" לדמותו של קין).

 

מקורות:

 

בראשית ד'

 ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.  ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ 

 

מערך השיעור:

 

א.ישיבה במעגל, הפעלה המכניסה אותנו ל-'עולם הכעס' הכללי והאישי:

סבב ובו כל תלמידה מתבקשת לומר במילה אחת אסוסיאציה שעולה לה ל-"כעס" וכן דימוי שעולה לה  ל-"כעס". לכתוב את האסוסיאציות ואת הדימויים על הלוח. בסוף לקרוא יחד את הרשימה, לשקף לסכם ולהנכיח אותה (לראות אם יש אסוסיאציה/דימוי שחזרו כמה פעמים, שמתקשרים איכשהו זל"ז, רגשות שעולים ברשימה או כתגובה לרשימה, וכד').   

 

ב. קוראים יחדיו את סיפור קין והבל, ומסבירים-משקפים יחד עם התלמידות את העלילה (ללא פרשנות אלא השתלשלות העניינים נטו: "מה כתוב פה? מה מסופר לנו בפשטות?" ).

 

ג.  ה' שואל את קין "למה חרה לך?" – תשובתו של קין לשאלה זו אינה מופיעה בתורה (ייתכן וזו שאלה רטורית, ייתכן ולא ענה, או שענה  והתורה אינה מזכירה את תשובתו).

מה עונה קין להשית'? כל תלמידה מתבקשת לכתוב את תשובתו של קין לה'.

 

ד. סבב: כל אחת מהתלמידות מקריאה את התשובה שכתבה, וכל הקבוצה יחד מנסה לתת 'כותרת' במשפט אחד לתשובת התלמידה. המורה כותבת על הלוח את הכותרות.

 

ה. עוברים יחד על הכותרות, ומתוכן מנסים לדלות ולמנות את הגורמים המרכזיים לכעס על-מנת להבין מאין הוא נובע ומהם שורשיו. רושמים את הגורמים על הלוח.

 

ו. סיכום של המורה: לציין כי הגאווה היא מכנה משותף, לגורמים רבים לכעס שעלו מהתלמידות*, וכי כאשר אנו מדברים על גאווה אנו מתכוונים למחשבה של האדם כי המציאות /בני-אדם אחרים/הוא עצמו, צריכים להיות כמו שהוא רוצה שיהיו או כמו שהוא חושב ומאמין שהם צריכים להיות. לכן, כאשר המציאות/אנשים אחרים/הוא עצמו אינם פועלים על-פי התסריט "הנכון" לדעתו – האדם כועס. חוסר המוכנות של האדם לקבל ולהיפתח לאפשרות אחרת מזו שהוא מחזיק בה היא זו שאינה מאפשרת לו לא לכעוס. ובכך נגע בהמשך היחידה...  

 

 

מחוון:

 

א. אסוסיאציה: מילה ודימוי - פשוט מה שיעלה מהבנות...

ב. שיקוף מעשה קין והבל: קין והבל מביאים שניהם מנחה לה'. כל אחד מרכושו שלו. ה' מקבל את מנחתו של הבל, ואילו את מנחתו של קין אינו מקבל. קין כועס ונופלות פניו. ה' שואל את קין מדוע הוא כועס ומדוע נפלו פניו, ומסביר לו כי "אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (לפס' זה פרשנויות רבות, לא נפתח אותן כעת אלא פשוט נשקפו במילותיו שלו).  קין אומר להבל משהו (דבריו אינם מפורטים בתורה), כאשר הם נמצאים יחדיו בשדה – קין קם והורג את הבל.

ג. + ד. תשובתו של קין לשאלתו של ה' "למה חרה לך?",   הבנות כותבות באופן חופשי ואז נתינת כותרות יחד. דוגמאות לכותרות שיכולות לעלות: "למה שלו -כן, ושלי –לא?!" "זה לא פייר!" "השקעתי והבאתי –וזה שכרי?!", "זה לא מגיע לי!", "השית' פשוט לא בסדר", "אבל כל-כך רציתי...", וכו'.

ה. אפשרויות ל-'גורמים לכעס' שיעלו: המחשבה כי המציאות צריכה להיות אחרת ממה שהיא(ואני הוא היודע איך באמת היא אמורה להיות...), חוסר התאמה בין מה שקורה לבין מה שאני ציפיתי/תכננתי, האמונה כי אני צודק והאחר טועה, האמונה כי נגרם לי עוול לא מוצדק, המחשבה כי 'מגיע לי', כאשר מתרחשים דברים שהינם בניגוד לרצוני/ לדעותיי, וכד'

ו. *חשוב לציין כי בסיכום של השיעור (וכמובן גם במהלך השיעור) המורה צריכה להזכיר את כל מה שיעלה מהתלמידות. קרוב לודאי כי הרבה ממה שיעלה אכן יהיה תואם לרעיון כי השורש המרכזי של הכעס הוא הגאווה, אך יש להיות פתוחים גם לנקודות נוספות שייתכן ותעלנה ולתת להם מקום גם בסיכום השיעור –מאחר ואחת המטרות היא לראות היכן הכעס פוגש אותן בחיים ובנפש שלהן.  כך תתאפשר הפנמה שלהן של הנלמד, ואף אנו בתור מורים נעבור חוויית למידה...:)   

 

 

שעור 2 – "מה גורם לי לכעוס?" + מעבר להמשך היחידה

 

מטרות השיעור:

לימוד מקור מחשבתי (עין אי"ה מסכת שבת) כסיכום ל-"מה גורם לנו לכעוס?" וכפתיחה ל-"מה קורה לי כשאני כועסת?" ו-"כיצד ניתן להתגבר על הכעס?"

מקורות:

 עין איה שבת פרק י"ג א' – הרב קוק

" כל זמן שקשר הקדושה הטהורה של קבלת עול מלכות שמיים לא נותק מנשמתו של האדם , הרי נפשו מקבלת יישוב וריצוי. כל הדברים שבעולם שהם נגד רצונו בין בעניינים שהם בגדר העבר, בין בעניינים שהם בגדר ההווה , בין בעניינים שהם בגדר העתיד, עד כמה שהם עומדים נגד מאווייו ונגד חפצו וטבעו לא יוכלו להרגיז אותו עד היסוד הנפשי, עד כדי אבידת שלטון הצדק והשכל לגמרי על פעולותיו. כי הידיעה שסוף כל סוף טוב ה' לכל וכי כל המעשים כולם הינם תפקידים שהקב"ה מנהיג על ידם את עולמו ושם בוודאי משמשים הכל לטובה באחרית, ההקשבה האמיתית הזאת מוכרחת להניח במידה ידועה את מידת החימה של האדם, בהיותו נפגש במה שהוא נגד רצונו, שלא תתפרץ בכל מילואה"

 

תמצות המקור:

הגורם לכעס: הרב קוק מזכיר כי מה שמכעיס ומרגיז את האדם הוא "כל הדברים בעולם שהם נגד רצונו . . . נגד מאווייו ונגד חפצו וטבעו". כאשר קורה משהו אשר אינו תואם את רצון האדם או את דעתו אזי הוא כועס.

מה קורה לאדם כאשר הוא כועס?: הכעס יכול להשפיע על נפש האדם באופן שההיגיון והצדק יאבדו לגמרי את השלטון על פעולותיו.

כיצד ניתן להתגבר על הכעס?: מה שמאפשר לאדם ליישב את דעתו ולהתרצות הוא
"קבלת עול מלכות שמיים", כלומר הידיעה כי כל מה שקורה הינו מהשית' המנהיג את עולמו, כי לכל דבר יש סיבה ותפקיד, וכי הכל לטובה באחרית – הקשבה אמיתית לידיעות הללו היא המאפשרת לאדם, לפחות להרגיע את כעסו שלא יתפרץ כאשר נפגש במה שהינו נגד רצונו ודעתו.  

 

 

מערך השיעור:

א. המורה קוראת את הפסקה ב-'עין אי"ה'.

ב. התלמידות מתחלקות לחברותות (זוגות), ומתבקשות ללמוד את המקור הנ"ל, אליו מצורפות שאלות הנחיה. על שאלות ההנחיה המורה תעבור עם התלמידות לפני שהן מתפזרות לחברותות, ותוודא שהשאלות מובנות.

 

ג. לימוד משותף במעגל, שעניינו לסכם ולאסוף את שעלה בחברותות. מתבצע על-ידי קריאת כל שאלה ביחד, ובקשה מהתלמידות לשתף בתשובות שעלו להן בלימוד בחברותות. שיקוף התשובות שלהן ושזירתן יחד תוך הוספה של המורה אם יש צורך (ע"פ המחוון)

 

שאלות הנחייה:

1. הרב קוק אינו מזכיר את השורש "כ.ע.ס" - באילו מילים נרדפות לכעס הוא משתמש?

    מה מעלות בכן המילים הללו?

2. מה מכעיס את האדם? בחרנה מתוך הפסקה, משפט אחד או שניים העונים לשאלה זו,    

    והסברנה אותו/ם במילים שלכן. 

3. מה קורה לאדם כאשר הוא כועס על-פי דברי הרב קוק?

   איזה פועל מזכיר הרב קוק כאשר הוא מתאר את מה שקורה לאדם שכועס?

   איזה פועל הקשור לאופן בו הכעס מתבטא מזכיר הרב קוק? מה מעלים בכן פעלים אלו?

4.  אילו פעלים מזכיר הרב קוק הקשורים להתגברות על הכעס? מה מעלים בכן פעלים אלו? 

5. " כל זמן שקשר הקדושה הטהורה של קבלת עול מלכות שמיים לא נותק מנשמתו של האדם ,

    הרי נפשו מקבלת יישוב וריצוי" – כיצד מסביר הרב קוק בהמשך הפסקה את המשמעות

   הפנימית והמעשית של  'קבלת עול מלכות שמיים'? ("כי הידיעה ש..."). האם אתן יכולות

   להסביר את טענתו?: כיצד קשורה קבלת עול מלכות שמיים להתגברות על הכעס? 

 

 

מחוון לשאלות ההנחייה:

1. מילים נרדפות לכעס, אותן מזכיר הרב קוק: שורש ר.ג.ז ("להרגיז"), מידת החימה.

יכולות להעלות בבנות: רוגז – משהו יומיומי, יותר מינורי וזמין, דברים קטנים שמעצבנים, ועוד...

חימה – כעס ממש גדול, מפחיד, יציאה משליטה, כעס של השית' ("חמת-ה'"), ועוד...

(מה שחשוב הוא שהתלמידות יעלו דברים אשר מתעוררים בתוכן, לראות היכן זה פוגש אותן)

2.  מכעיס את האדם (מתוך הפסקה): כל הדברים שבעולם שהם נגד רצונו... שהם עומדים נגד מאווייו ונגד חפצו וטבעו... בהיותו נפגש במה שהוא נגד רצונו... - כאשר קורה משהו אשר אינו תואם את רצון האדם או את דעתו או את נטיותיו אזי הוא כועס.

3. כאשר האדם כועס: מאבד לגמרי את שלטון הצדק והשכל על פעולותיו.

פועל המתאר אדם שכועס: מאבד (שליטה).  פועל הקשור לאופן שבו הכעס מתבטא: מתפרץ

הפעלים יכולים להעלות בבנות: מאבד (שליטה) –משהו שחסר: חסר הגיון, חסר  פרופורציה,   

                                                                                 חסר איזון, כוחני, אלים, שיגעון, ועוד...

                                                     מתפרץ – כוחני, אלים, חסר-שליטה, חסר- גבולות, ועוד...

(שוב: חשוב שהתלמידות יעלו דברים אשר מתעוררים בתוכן, לראות היכן זה פוגש אותן...)

4. פעלים הקשורים להתגברות על הכעס אותם מזכיר הרב קוק:  יישוב, ריצוי, הקשבה, להניח.

הפעלים יכולים להעלות בבנות: יישוב הדעת, נחת ,הרפיה, פיוס, קבלה, ענווה, הכלה, סבלנות,

                                                    רגישות, רוגע, מוכנות, פתיחות, ועוד... (ר' לעיל)

5. "קבלת עול מלכות שמים" –ע"פ המשך דבריו של הרב קוק:  "...הידיעה שסוף כל סוף טוב ה' לכל וכי כל המעשים כולם הינם תפקידים שהקב"ה מנהיג על ידם את עולמו ושם בוודאי משמשים הכל לטובה באחרית, ההקשבה האמיתית הזאת..." – כאשר אני מאמינה כי כל מה שקורה הוא מאת השית' אני מבינה כי אין לי שליטה על הכל וממילא אני במקום יותר עניו ביחס לעולם ולמתרחש. כאשר אני מאמינה כי השית' מנהיג את עולמו לטוב, אני פתוחה לכך שמה שקורה יכול להיות טוב על-אף שאינו תואם את רצונותיי, את דעותיי ואת תכניותיי, ועל-אף שכרגע אני לא יכולה לראות את הטוב שבו – וההקשבה לכך מאפשרת לי להגיב באופן יותר סבלן, יותר מיושב, ויותר מקבל.     

 

 

שעור מס' 3 – "מה קורה לי כשאני כועסת?"

מטרות השיעור:

א. התלמידות תבנה מה עובר על האדם כאשר הוא כועס. אלו כוחות פועלים בתוכו (יצר-הרע, אגו, וכו'), ואלו לא (שכל וכו'). 

ב. התלמידות תבנה מהן ההשלכות הפנימיות והחיצוניות של הכעס (מה הוא גורם לאדם בתוכו-בנפשו, מה הוא מאבד, כיצד הוא משפיע על סביבתו, על היחס של החברה אליו, וכו') 

ג. התלמידות תפנמנה כי אחד הנפגעים המרכזיים של הכעס הוא האדם הכועס עצמו.

 

מערך השיעור: 

(אם מדובר בכיתה גדולה השיעור יתפצל ל-2 שיעורים:  שיעור 1: א+ב+ה   שיעור 2: ג+ד+ה)

 

א. כל תלמידה מקבלת דף, מפזרים על הרצפה צבעים – כל תלמידה מתבקשת ליצור-לצייר באופן מופשט "מה מתרחש בתוכי כאשר אני כועסת?" או "מה עובר עלי/על אדם שכועס?" או "כיצד נראה (ה-'בפנים' של) אדם כועס?"

 

ב. סבב כל תלמידה מראה את יצירתה, ושאר התלמידות אומרות מה מעלה בהן היצירה, לאחר מכן התלמידה יכולה להגיב על דבריהן אם רוצה, וכן להסביר מה היא רצתה להביע ביצירה.

 

ג. התלמידות מתחלקות לקבוצות. כל קבוצה(מומלץ שלשות) מקבלת מקור/קטע מסוים (או שניים – תלוי בגודל הכיתה ובאורך המקורות) הקשור לכעס, ולמה שקורה לאדם כאשר הוא כועס. כל מקור יהיה מלווה בשאלות מלוות אשר מטרתן להכווין את הבנות ולעורר דיון מתוכן.

 

ד. חוזרים לפורום הכללי, כל קבוצה משתפת את שאר התלמידות במה שהיא קראה, כאשר המיקוד הוא על "מה קורה לאדם שכועס?", וכן נקודות משמעותיות שעלו להן בלימוד.

 

ה.  בסוף השיתוף של כולן -  "אסיף" וסיכום של המורה.

  

 

מקורות:

 

1. מדרש הגדה פר' תולדות, מדרש לקח טוב

" ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות" (בראשית כ"ז), מלמד שהכעס מסלק את המאור. דכתיב " ותהינה מורת רוח" וכתיב בתריה " ויהי כי זקן יצחק..."

תמצות המקור:  מכך שלאחר שנזכר בכתובים כי נשותיו של עשו היו למורת-רוח ליצחק, נזכר כי עיניו כהו מראות – למד המדרש כי הכעס מסלק את המאור.

שאלות מלוות:  *  מהו הלימוד שעושה המדרש?

*  המדרש אומר כי "הכעס מסלק המאור" – אם ננסה להבין אמירה זו באופן  

                              פנימי יותר: איזה מאור מסלק הכעס לדעתכן? איזו ראייה מאבד האדם  

                              שכועס? מה הוא אינו יכול לראות? איזה אור אינו מאיר לו?  מדוע?        

                           *  מה עוד יכול לאבד האדם בעת כעסו, לדעתכן?

 

2. פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ב עמוד ריז

יא. בגדר "זמן סביר" שעפ"י החוק רשאי המעביד לחזור בו מהודעת פיטורים לעובד שניתנה מתוך כעס, מסתבר מאד שהכוונה היא לזמן סביר של התפכחות מהכעס, ולכל היותר ימים ספורים, אך בנידון דידן שהחזרה נעשתה רק כעבור כחודש, מסתבר שלא לכך נתכוין החוק באומרו "זמן סביר", ולא מועילה חזרתו.

תמצות המקור: המקור עוסק במקרה בו מעביד חזר בו מהודעת פיטורים, שכנראה ניתנה מתוך כעס, כעבור חודש. המקור מזכיר כי החוק מתיר למעביר לחזור בו מהודעת פיטורים שניתנה מתוך כעס, אך מגדיר את הזמן הסביר של התפכחות מכעס כ-"ימים ספורים"(לכל היותר).

שאלות מלוות: *   מהו המקרה בו עוסק המקור?

                         *   מה היו ההשלכות של הכעס במקרה זה?

                         *  מה אתן יכולות להסיק לגבי מה שעובר על אדם בעת כעסו, מכך שאדם חוזר בו

                           ממעשה שעשה מתוך כעס?

                         *  "התפכחות מכעס" – מה מעורר בכן ביטוי זה? מה הוא מזכיר לכן? מה אתן       

                            יכולות ללמוד מכך?  

 

 

3. פסחים ס"ו ע"ב

" אמר ר' מני בר פטיש: כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמיים מורידין אותו. מנלן? מאליאב. שנאמר (שמואל א', יז) : ויחר אף אליאב בדוד, ויאמר למה זה ירדת, ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, אני ידעתי את זדונך ואת רע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת". וכי אזל שמואל לממשחינהו, בכולהו כתיב: (וכשהלך שמואל למושחו בכולם כתוב): " לא בזה בחר ה'", ובאליאב כתיב: " ויאמר ה' אל שמואל, אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו". מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא. (שהיה אהוב עד שכעס) . אין השכינה שורה באדם שדרכו לכעוס, וזהו מה שאמר הקב"ה לאליהו: "מה לך פה אליהו" כיון שאתה כועס לדבר קטגוריה עליהם, מה לך בזה העולם."

 

תמצות המקור: ר' מני בר פטיש אומר כי אדם שכועס – אפילו אם היה אמור לזכות בגדולה מהשמיים, הרי שמבטלים לו זכות זו משמיים. דבר זה נלמד מאליאב אשר כעס על דוד, מכך שכאשר בא שמואל למשוח את דוד למלך  - על כל האחים נאמר כי ה' לא בחר בהם, ורק על  אליאב נאמר כי ה' מאס בו. מכאן למדים כי אכן מלכתחילה נועד הוא לזכות בגדולה, וכי שעד שכעס היה אהוב. כמו-כן מפרשת הגמרא שכאשר אמר ה' לאליהו: "מה לך פה אליהו?" הכוונה היא מה לך בזה העולם כל עוד אתה כועס על ישראל ומלמד עליהם קטגוריה?!  הגמרא מזכירה עניין זה כדוגמא לכך שאין השכינה שורה באדם שדרכו לכעוס. 

 

שאלות מלוות:   *   הגמרא קובעת כי אדם שכועס יכול "לאבד" שני דברים (וייתכן כי אפילו 

                                שלושה או ארבעה) – מהם?

                           *   מדוע לדעתכן אדם שכועס יכול לאבד כל אחד מן הדברים הללו?

                           *  חלק מן הדברים (ואולי כולם) קשורים לקשר שבין השית' לאדם. כיצד משפיע

                               הכעס על קשר זה, ומדוע?             

                           *  מה עוד יכול לאבד אדם שכועס, לדעתכן?

 

4. מסילת ישרים י"א

"מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ איננו רחוק מן המשוגעים. וכבר הזהיר החכם מן הכעס באומרו: " אל תיבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח". וראוי למי שהוא כעסן שיקראוהו כסיל. אינם שמים על ליבם מה שהם עושים ברוב כעסם" (תיקון מידות הנפש לר"ש גבירול, ד',א') " והנה הכעסן כדאי להחריב עולם מלא, אם יהיה יכולת בידו . כי אין השכל שולט בו כלל. והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות . ועליו נאמר (איוב יח):" טורף נפשו באפו, הלמענך תעזב ארץ". והוא קל ודאי לעבור כל מיני עברות שבעולם, אם חמתו תשיאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו ואל אשר יביאהו ילך"

תמצות מקור:  הרמח"ל משווה וממשיל את הכעסן/ את הכועס כעס גדול - למשוגע, לכסיל, ולחיות טורפות. הוא טוען כי אין השכל שולט בכעסן, הוא סר טעם, ואינו מודע למעשיו בשעת כעסו. אילו היה מסוגל היה רוצה להחריב עולם מלא. הדבר היחיד שמניע אותו הוא הכעס, והוא לגמרי נשמע לו.  לפיכך, אם כעסו משיאהו לכך – בקלות הוא עלול לעבור עבירות שונות.

שאלות מלוות:  *   הרמח"ל משווה את האדם הכועס לכמה 'דמויות'(לא רק אנושיות) – 

                              אלו דמויות? חשובנה במה דומה לדעתכן האדם הכועס לכ"א מהדמויות?

                   *   מה מנהיג את האדם הכועס ושולט בו, ומה אינו שולט בו ואינו מנהיגהו?

                          *   אלו השלכות עלולות להיות לכעס?

 

5. ספר חסידים, קמה

" הכעסנים מתים קודם זמנם. וכן הוא אומר (איוב ה', ב'): כי לאוויל יהרוג כעס"

תמצות המקור: בספר חסידים מוזכר כי הכעסנים מתים קודם זמנם. בצמוד לכך מצוטט פסוק מאיוב אשר אומר שהכעס הורג את האוויל.

שאלות מלוות: *  מהי הקביעה המוזכרת ספר חסידים ביחס לכעסנים?  כיצד אתן יכולות    

                            להסביר קביעה זו?

*   אף בספר משלי מיוחס הכעס לאוויל.  אבן שושן מפרש "אוויל":  חסר דעת, 

    שאינו חכם, בוזה מוסר  – כיצד מתקשר הכעס לכל אחד מהפירושים הללו?  

                       *   בפסוק המצוטט מאיוב נאמר בעצם, כי  הכעס הורג את האדם הכועס – כיצד

                           אתן מבינות אמירה זו?

                       *   האם לדעתכן כעסנים מתים פיזית קודם זמנן או שמא מתים נפשית קודם זמנן? 

     (ואולי שניהם?)  מה מת באדם הכועס? את מה הכעס הורג בו לדעתכן?    

 

6. בבלי פסחים סו:

ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא – חוכמתו מסלקת ממנו, אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו.  אם חכם הוא – חוכמתו מסלקת ממנו – ממשה, דכתיב (במדבר לא.): " ויקצוף משה על פקודי החיל" וגו' . וכתיב: " ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה, זאת חוקת התורה אשר צווה ה' את משה". מכלל דמשה איעלם מינה (נתעלמה ממנו הלכה). אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו-מאלישע, דכתיב (מלכים ב' ג') :לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך" וגו'. וכתיב: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'"      רש"י: מנגן, להעביר כעסו שכעס על יהורם. ותהי עליו – מכלל דאיסתליק" 

 

תמצות המקור: ריש לקיש אומר כי אדם חכם שכועס – חוכמתו מסתלקת ממנו, ונביא שכועס – נבואתו מסתלקת ממנו. על החכמה שנסתלקת נלמד ממשה שמפרשים כי נתעלמה ממנו הלכה וזאת לאחר שכעס על פקודי החיל. על הנבואה שמסתלקת נלמד מאלישע שמפרשים כי שבה נבואתו כאשר הביאו לו מנגן להעביר את כעסו על יהורם.

 

שאלות מלוות:  *  ריש לקיש אומר כי אדם חכם שכועס – חוכמתו מסתלקת ממנו, ונביא שכועס

–        נבואתו מסתלקת ממנו. מדוע לדעתכן מסתלקת החוכמה בעת כעס? מדוע

                             לדעתכן מסתלקת הנבואה בעת כעס?  

                          *   על משה נאמר כי "נתעלמה ממנו הלכה" מפני שכעס– כיצד הייתן מסבירות

                              זאת? 

                          *  על אלישע נאמר כי בקש שיבוא מנגן לנגן לפניו בשביל להעביר את כעסו –                           כיצד                              

                              קשור הניגון לדעתכן להעברת הכעס? (מה השפעתו על האדם ומה היחס בין    

                              השפעה זו לבין מה שעובר על אדם בשעת כעסו?)

                         *    ריש לקיש פותח ואומר "כל אדם שכועס" – ומהמשך הגמרא אנו למדים כי   

                              אפילו משה ואלישע, כאשר כעסו -נסתלק מהם מה שהיו מחוננים בו. מה אתן

                              יכולות ללמוד מכך?    

*    נסו להשלים את המשפט ב-3 אופנים נוספים: "כל אדם שכועס – אם               

                                               הוא  -                           מסתלקת ממנו". מדוע בחרתן כל אחד

                             מהאופנים?  

 

7. שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקעא

אשכנז, אל הרב רבי חיים בן הרב רבי יצחק ז"ל אור זרוע מעיר ויאינא. אמרת כי מרת ארלוגה מתקוטטת על בעלה רבי יונה. ומתוך הקטטה פרצה ויצאה בשוק ואמרה בקול רם לבעלה שהיה מין. ושראתה אותו מקלקל עם עבדו ופעם אחת עם בנו ועוד קלקל עם עדים שהיו לה. ויצאה בשוק וצעקה על זה בפני גוים וישראלים רבים. ומתוך כך פרעה ראשה ונתגלו זרועותיה וקצת תחת זרועותיה. וגם שכרה גוי אחד לילך לפני השלטון כדי לשרוף בעלה מפני זה. ואני עמדתי על דברי הרבנים ואת אשר נגזר עליה. ומדברי כלם ראיתי שדנו אותה במסורת וכן דנו אותה במקצת כמורדת. ושכן דנו אותה כעוברת על דת משה ויהודית מפני שגלתה ראשה וזרועותיה. וזה ששנו במשנתי' (כתובות פ"ז דף ע"ב) יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק. ועוד שבשעת הכעס היה ובשעת הכעס הרי היא כשוטה ואין השם ומצותיו כנגדו באותה שעה. כמו שאמרו בנדרים (דף כ"ב ע"ב) שהכועס אפילו שכינה אין חשובה כנגדו.

תמצות המקור: מתוך  תשובה של הרשב"א בנוגע לאישה, אשר מתוך קטטה עם בעלה יצאה אל השוק, שם הכריזה בפני רבים כל מיני דברים חמורים (ושקריים) על בעלה, והתנהגה בחוסר-צניעות(הגובל בשיגעון?). כמו-כן, שכרה גוי שילשין על בעלה לשלטון כך  שדינו יהיה שריפה. בתשובה מזכיר את דינה של אותה אישה ( מורדת/ עוברת על דת משה ויהודית/ ועוד ). בסוף הדברים המצוטטים מוזכר כי עשתה המעשים הנ"ל בשעת כעסה, ובהקשר זה נאמר כי: הכועס - בעת כעסו הינו כשוטה, וכי ה' ומצוותיו אינם כנגדו באותה שעה, ואפילו שכינה אינה חשובה כנגדו באותה שעה.

שאלות מלוות:  *  מהם פרטי המקרה בו מדובר בשו"ת?

                          *  מה גרם הכעס לאותה אישה לעשות?         

                          *  מה מפתיע אתכן במה שעשתה?  איך אתן יכולות להסביר את העובדה שאותה

                             אישה אכן עשתה זאת?  מה עובר על אדם בעת כעסו, שיכול לגרום לו לעשות    

                             מעשים כאלו?

                         *   אלו כוחות פנימיים פעלו אצל אותה אישה בעת כעסה לדעתכן?  אלו לא?

                         *   למה משווה הרשב"א את האדם הכועס?  מה שווה ביניהם לדעתכן?

                         *   הרשב"א אומר בסוף הדברים המצוטטים ביחס לאדם הכועס כי "ה' ומצוותיו  

                             אינם כנגדו   באותה שעה, ואפילו שכינה אינה חשובה כנגדו באותה שעה" - 

                             כיצד אתן יכולות להסביר זאת?

 

8. מתוק מדבש ב'

"ידוע שכל אדם שגברה עליו מידת הכעס, הוא צפוי לכל מיני חולאים ר"ל, וחייו אינם חיים. וזה עצמו עוון גדול שצריך האדם לשמור בריאותו שלא יקראנו אסון, כדי שיוכל לעבוד את ה'. שכתוב: " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"

תמצות המקור: מתוק מדבש מזכיר כי אדם אשר מידת הכעס גברה עליו צפוי לכל מיני חולאים, וכי "חייו אינם חיים". כך שמלבד העוון ה-'מידותי'  שיש בכעס, הוא טוען כי יש בכעס עוון בשל התוצאות הבריאותיות שלו, מכיוון שאדם צריך לשמור על בריאותו כדי שיוכל לעבוד את ה'. בהקשר זה הוא מציין את הפס': "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

שאלות מלוות: *  מה לדעתכן הכוונה בתיאור "אדם שגברה עליו מידת הכעס"? מה הדימוי אשר 

                             עולה לכן מתיאור זה?

                        *   למה צפוי אדם אשר גברה עליו מידת הכעס לפי ה-'מתוק מדבש'? כיצד אתן 

                            יכולות להסביר זאת?

                        *   כיצד אתן מבינות את הביטוי "חייו אינם חיים"? נסינה לחשוב על כמה הבנות. 

                        *    מהו העוון של אדם שגברה עליו מידת הכעס לדעת ה-'מתוק מדבש'?

                        *   ה-'מתוק מדבש' מזכיר את הפס' "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" – מלבד ההבנה 

                            הפשוטה, כיצד אתן יכולות להבין את האזהרה הזו בהקשר של אדם שגברה עליו 

                            מידת הכעס? ("לנפשותיכם"...)

                        *  ע"פ ה-'מתוק מדבש' אדם שכועס אינו יכול לעבוד את ה' משום החולאים  

                            הצפויים לו. על אילו קשרים נוספים אתן יכולות לחשוב, בין הכעס לבין חוסר

                            היכולת לעבוד את ה'? 

 

מחוון:

א+ב.  יצירות של בנות ומה שעולה מהן

ג+ד.   כל מקור בהתאם לשאלות המלוות אותו, כאשר הכיוון הכללי הוא מה שהזכרנו כמטרות  

          השיעור

ה.      חשוב 'לאסוף' את הדברים שעלו מהבנות – דרך היצירות וכן בקבוצות הלימוד ובדיונים, 

          תוך שזירתם עם הנזכר לעיל כמטרות השיעור.

 

 

שעור 4 – סיכום "מה קורה לי כשאני כועסת?"

 

מטרות השיעור:

    הפנמת  מטרות השיעור הקודם, על-ידי מפגש של כל תלמידה עם חווית הכעס שלה, דרך השער  

   השנים-עשר בספר אורחות צדיקים.

 

מקורות:

ספר ארחות צדיקים - השער השנים עשר

וְאַתָּה רוֹאֶה בְּנֵי - אָדָם כְּשֶׁהֵם כּוֹעֲסִים וּמַחֲזִיקִין בְּכַעֲסָם, אֵינָן מְשִׂימִין לִבָּם עַל מַה שֶּׁעוֹשִׂים, וְעוֹשִׂים הַרְבֵּה עִנְיָנִים בְּכַעֲסָם מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ עוֹשִׂים בְּלֹא הַכַּעַס, כִּי הַכַּעַס מוֹצִיא שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם מִקִּרְבּוֹ, עַד שֶׁמַּרְבֶּה דִּבְרֵי הַכַּעַס וְנִכְנָס בְּמַחֲלֹקֶת וְקִנְטוּרִים. לָכֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מֵחֲטָאִים גְּדוֹלִים. ..

הכַּעֲסָן אֵין לוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת וְהוּא שָׂנוּא בְּעֵינֵיהֶם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵין מַעֲשָׂיו מְקֻבָּלִים בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת; וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין הָעוֹלָם לְמֵדִין מִמֶּנּוּ. דָּרַשׁ רַב סַפְרָא, רַגְזָן לֹא עָלָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ וּלְאָדָם טוֹב מַטְעִימִים לוֹ פְּרִי מַעֲשָׂיו בָּעוֹלָם הַזֶּה (קידושין מא, א). הַכַּעֲסָן הוּא כֹּבֶד עַל בְּנֵי - בֵיתוֹ, הַשּׁוֹמְעִין תָּמִיד כַּעְסוֹ וּתְלֻנָּתוֹ, וְקָרוֹב הַדָּבָר לוֹ לָבוֹא לִידֵי תַּקָּלָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כְּמוֹ הַהוּא מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי - בֵיתוֹ לְהַאֲכִילוֹ אֵיבָר מִן הַחַי (גיטין ז, א). הַכַּעֲסָן אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְאֵינוֹ מוֹחֵל, אַךְ הוּא נוֹקֵם וְנוֹטֵר תָּמִיד:

הַכַּעַס מֵבִיא אָדָם לִידֵי מַחֲלֹקֶת. כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עִם חֲבֵרָיו, יָרִיבוּ עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהֶם. וּכְשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ קִנְאָה וְשִׂנְאָה... הַכַּעַס מוֹנֵעַ לֵב הָאָדָם מִכָּל הַטּוֹבוֹת, כִּי כְּשֶׁאָדָם כּוֹעֵס אֵין לוֹ לֵב לְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים... הַכַּעַס מְבַטֵּל כַּוָּנַת לֵב הָאָדָם בַּתְּפִלָּה, וְאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה מִתּוֹךְ הַכַּעַס (פסחים סו, ב): כָּל כַּעֲסָן לֹא יִהְיֶה חָכָם גָּדוֹל, כִּי הַכַּעַס מַבְרִיחַ מִלִּבּוֹ חָכְמָתוֹ, שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲנוֹת כַּהֹגֶן וְלֹא יוֹכִיחַ כַּהֹגֶן, וְכָל דְבָרָיו לֹא בְּהַשְׂכֵּל. הַכַּעֲסָן מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מוּסָרִים וְתוֹכָחוֹת, כִּי אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְגַלּוֹת לוֹ טָעֻיּוֹתָיו וּדְרָכָיו הַמְכֹעָרִים, כִּי כָל אָדָם יִפְחַד מִמֶּנּוּ לְהַגִּיד לוֹ עִנְיָנָיו, כִּי הוּא יִרְגֹּז עֲלֵיהֶם; וַאֲפִלּוּ אִם יוֹכִיחַ אוֹתוֹ שׁוּם אָדָם, לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מִתּוֹךְ הַכַּעַס. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין הַכַּעֲסָן מְקַבֵּל שׁוּם מִדָּה טוֹב אִם לֹא יָסִיר מִלִּבּוֹ הַכַּעַס:

 

 

מערך השיעור:

א.      קוראים ביחד (ישיבה במעגל, המורה קוראת) את השער השנים-עשר מהספר "אורחות צדיקים".

 

ב.      מבקשים מכל תלמידה לחשוב מה קורה לה כשהיא כועסת (להנחות את התלמידות לחשוב על דוגמא ספציפית ואם אפשר אקטואלית, על-מנת שזה יהיה כמה שיותר אותנטי), ולבחור משפט אחד מתוך מה שקראנו המתאר בצורה הכי קרובה את מה שקורה לה כשהיא כועסת. 

 

ג.       סבב בו כל תלמידה משתפת במשפט שבחרה, ומסבירה מדוע בחרה בו. בסוף דברי כל תלמידה המורה משקפת את דבריה.

ד.       "אסיף" של המורה.   

 

מחוון:

א.      קריאת הקטע. בלי להסביר או לפרש. ניתן לומר משפט או שניים על כך שמדובר במה  שקורה לאדם שכועס, ואנו קוראים את הדברים כמעין סיכום למה שלמדנו בשיעור הקודם, וכדי שכל אחת תוכל לראות היכן הדברים פוגשים אותה.

ב.+ג.    מה שעולה מהתלמידות.

ד.   חשוב להזכיר באסיף את הדברים שעלו מהתלמידות, באופן מסכם: אולי בנקודות

      מרכזיות וכד', ולשזור את הדברים עם התובנות הנזכרות לעיל במטרות השיעורים

     האחרונים. לציין, כי עד עתה עסקנו בגורמים לכעס ובהשלכותיו, וראינו כי הכעס פוגע

     באדם באופנים וברבדים שונים.,  וכי בשיעורים הבאים נעסוק  בהתמודדות עם הכעס

     ובדרכים להתגבר עליו.    

 

 

 

סיכום: מטלת ביצוע – מידת הכעס

 

א.  על מה את כועסת? " בין בעניינים שהם בגדר העבר, בין בעניינים שהם בגדר ההווה , בין

                                       בעניינים שהם בגדר העתיד..." (עין איה שבת פרק י"ג א' – הרב קוק)

חשבי וכתבי עניין אחד שהינו בגדר העבר(שקרה פעם) שאת כועסת עליו, עניין אחד בגדר ההווה(שקורה עתה, בימים אלו) שאת כועסת עליו,  ועניין אחד בגדר העתיד(שעתיד לקרות) שאת כועסת עליו.

 

ב.  בחרי אחד מהעניינים הללו וספרי עליו לחברתך. לאחר שאת מסיימת לספר את סיפור המקרה על חברתך לשאלך: "ומה מכעיס בזה?" ועליך לענות לה, לאחר שתעני -חברתך שוב תשאל אותך: "ומה מכעיס בזה?" ושוב תעני לה, ושוב תשאל ותעני - עד שכבר לא תוכלי למקד יותר את תשובתך ויהיה ברור מה הנקודה השורשית שמכעיסה אותך. רשמי את תשובתך כל פעם.

 (תרגיל "אימוני" זה יודגם בכיתה ע"י המורה ותלמיד מתנדב, על-מנת שיהיה ברור לתלמידות כיצד הוא מתנהל)

 

ג.  כעת התחלפנה: חברתך תספר על עניין אחד שהיא כועסת עליו ואת תשאלי אותה וכו'.

 

ד. מה למדת מתרגיל זה? מה התחדש לך?  

 

ה.  חשבי וכתבי על חוויית הכעס שלך (הספציפית הזו). מה מתרחש בתוכך? מה עובר עלייך? מה ההשלכות של כעסך במציאות(על עצמך, על אנשים אחרים, על יחסם של אחרים אלייך, על מהלך ההתרחשויות, וכד')?

 

ו.  קראי את המקורות שלמדנו בהקשר של "מה קורה לי כשאני כועסת?". איזה מקור מתאר באופן הכי קרוב את מה שקורה לך בחוויית הכעס הספציפית הזו? כתבי מה דומה  בין המתואר במקור לבין החוויה שלך, ומה שונה ביניהם.

 

ז.  לפנייך 2 סיפורים וחלק מפסקה של הרב קוק שלמדנו. בכל אחד מן הסיפורים  מסופר על אדם שהתגבר על כעסו, ושבסיטואציה בה לכאורה היה מתבקש לכעוס – אותו אדם לא כעס. כל אחד מאותם אנשים התגבר על כעסו באופן שונה ובדרך אחרת, מתוך אמונה או מחשבה מסוימת. בפסקה של הרב קוק מוזכרת אמונה/מחשבה  אשר הרב קוק אומר שהיא מאפשרת התמודדות עם הכעס.    

* כתבי מהי האמונה/מחשבה שעזרה לכל אחד מהאנשים בסיפור להתמודד עם הסיטואציה בה היו, מבלי לכעוס, וכן מהי האמונה/מחשבה המוזכרת בפסקה של הרב קוק.

* האם לדעתך, אחת מן האמונות/המחשבות הללו יכולה לעזור לך להתגבר על כעסך (הספציפי הזה) ?

*  אם כן –איזו? הסבירי מדוע דווקא זו, ובאיזה אופן היא תוכל לסייע לך.

*  אם לא –הסבירי מדוע לא.

*  האם רעיון אחר שלמדנו או שעולה לך, יכול לסייע לך להתמודד עם כעסך? הסבירי באיזה אופן.     

*  אם לא עולה לך אף דרך להתמודד עם כעסך הספציפי הזה, נסי להסביר מדוע.

 

ר' פנחס מקוריץ

מעשה נפלא בהרבי הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זכותו יגן עלינו אמן, שהיה חי בעוני, וכשהגיעו בנותיו לפורקן לא היתה הפרוטה מצויה בכיסו, ואשתו פנתה אליו למכור את התפילין כדי להשיא את בנותיו, והוא לא הסכים. והנה בהגיע חג הסוכות, לא היה בידו מעות  לקניית אתרוג, וחשב בליבו שהרי ממילא לא מניחים תפילין עד סוף שמיני עצרת, ולכן מיצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, והלך ומכר את התפילין שלו, וקנה אתרוג. כשהגיע לביתו וסיפר לאשתו את מעשהו, הלכה בחמת זעם וזרקה את האתרוג. הצדיק עמד אובד עצות וחשב לעצמו: הרי את התפילין מכרתי, אתרוג הפסדתי, האם גם אכעס? שתק, והעביר על מידותיו. בלילה באו לו מן השמים בחלום ואמרו לו, שגדול המעשה האחרון מן הראשון, שכן העמידוהו בניסיון אם יכעס.

 

 

איש צדיק היה , עמ' 65

" באחד מימי החורף, כשהילך ר' אריה לוין בסימטאותיה של ירושלים המרוצפות באבנים חלקלקות מעד ונפל לתוך הבוץ. חלף לידו אדם אחד – כנראה מן הקנאים – נגש אליו ואמר לו : " כך נאה ויאה לך. כזהו סופם של המהלכים אחר הרב קוק! ונפול תיפול..." קם ר' אריה , ניער עצמו מן הבוץ שדבק בו, ניגש לאותו אדם ואמר לו: " ר' יהודי, רואה אנוכי שנרגז אתה. שמא יש לך תרעומת עלי, אולי נפגעת אי פעם על ידי? אם כן, אנא סלח לי..." נדהם אותו איש והלך לדרכו נכלם."     

                                                                                         

עין איה שבת פרק י"ג א

"כי הידיעה שסוף כל סוף טוב ה' לכל וכי כל המעשים כולם הינם תפקידים שהקב"ה מנהיג על ידם את עולמו ושם בוודאי משמשים הכל לטובה באחרית, ההקשבה האמיתית הזאת מוכרחת להניח במידה ידועה את מידת החימה של האדם, בהיותו נפגש במה שהוא נגד רצונו, שלא תתפרץ בכל מילואה. "

 

ח.  לפנייך סיפור המתאר סיטואציה בה מסופר על ר' שלמה זלמן אויירבעך, ועל הדרך שעזרה לו לא לפעול מתוך כעסו.

*  קראי את הסיפור, וכתבי מה הייתה דרכו של ר' שלמה זלמן אויירבעך להתמודד עם כעסו, ולא לפעול מתוך עמדה של כעס?   

*  בפעם הבאה שאת נמצאת בסיטואציה שמכעיסה אותך – נסי לפעול בדרך זו.

    האם הצלחת לפעול כך? אם כן – כתבי מה היו ההשלכות של דרך זו? 

                                           אם לא – כתבי מה את מרגישה שמנע ממך לפעול כך? מה היה יכול 

                                                          לעזור לך לפעול כך?

  

המאור הגדול, ר' שלמה זלמן אויירבעך

סיפר ר' אליהו לאפיאן כי מעולם לא ייסר את בניו או אחרים, תיכף כשראה אותם בקלקלתם. כי שמא יוכיחם מתוך כעס.רק היה מחכה עד שיהיה בטוח כי אין בליבו על החוטא שום כעס ורוגז, ורק אז היה מוכיח ומייסר. ופעם קרה שאחד מילדיו עשה עולה גדולה, וחיכה עד שבועיים ימים כי הם בפתאומיות, והתיישב על כיסאו שהוא חיוור כסיד. הס הושלך בכיתה. הילדים השתתקו באחת, ועקבו בחרדה ובסקרנות אחר מעשיו של המלמד ותגובתו. המלמד נותר לשבת על כיסאו דקות ספורות. לאחר מכן יצא מהכיתה למשך חמש דקות , וכשנכנס חזרה המשיך את השיעור ממקום שהפסיק בו, כאילו לא ארע דבר. התנהגות זו של המלמד הפתיעה את כולם. היא עוררה סקרנות יתירה בקרב תלמידי הכיתה, וגרמה פחד רב בלב שני התלמידים הסוררים, שלא ידעו למה עליהם לצפות. בגמר השיעור ביקש המלמד מכל הילדים לצאת מהכיתה, ולשני הילדים הללו הורה להישאר עימו. כשנותרו לבדם יראים ומפוחדים, רמז להם המלמד להתקרב אליו. הוא הביט בעיניהם ואמר להם: ' לכתחילה שקלתי להענישכם בעונש חמור מאוד, למען ישמעו ויראו. אולם חששתי שמא מחמת כעסי אחמיר עמכם יתר על המידה, לכן המתנתי עד כה. עתה אמרו נא לי אתם בעצמכם מהו העונש המגיע לכם על מעשיכם?" הילדים החלו להתייפח בבכי. 'תן לנו סטירה' בקשו. המלמד עשה עצמו כמי שמתכונן למעשה חשוב. הוא החל להגיד בדביקות: " הנני מוכן ומזומן לקיים" וכו'  לאחר מכן סטר קלות על הלחיים, סטירה שהייתה דומה יותר ללטיפה... אך סטירה-לטיפה זו נשארה חקוקה בלחייהם של הילדים לאורך זמן רב."                                                                                                                                   

  בהצלחה! 

 

מחוון –מטלת ביצוע:

א. מה שעולה מהבנות*.

 

ב. רצוי להגיע לנקודה שורשית הקשורה לרעיון אותו למדנו יחד, כי השורש של הכעס קשור לגאווה, כי הגורם לכעס הוא המחשבה-אמונה כי אני יודע מה נכון, מה אמור להיות וכיצד הדברים צריכים ואמורים לפעול, וכי אני בטוח שאני צודק ושאין אפשרות אחרת לראות את הדברים.

 

ג. ר'  א. + ב .

 

ד. +ה. + ו. מה שעולה מן הבנות*. 

 

ז.  ר' פנחס מקוריץ – ההבנה כי הכעס פוגע בראש ובראשונה באדם הכועס בעצמו.

    איש צדיק היה   - המוכנות להאמין כי ייתכן ויש עוד דרך לראות ולהבין את הדברים, מלבד  

                                האופן בו אני רואה ומבין אותם כרגע.  וזה כמובן קשור מאד לענווה...

  עין איה שבת פרק י"ג א  - "קבלת עול מלכות שמיים", כלומר הידיעה כי כל מה שקורה הינו

                                            מהשית' המנהיג את עולמו, כי לכל דבר יש סיבה ותפקיד, וכי הכל

                                            לטובה באחרית – הקשבה אמיתית לידיעה/אמונה הזו.

וכן מה שעולה מן הבנות*.

 

ח.  דרכו של ר' שלמה זלמן אויירבעך להתמודד עם כעסו, הייתה שמעולם לא הגיב ישר כשראה את בניו או תלמידיו בקלקלתם, אלא היה מחכה עד שיהיה בטוח כי אין בליבו על החוטא שום כעס ורוגז, ורק אז היה מוכיח ומייסר אותם.  כלומר הוא מעולם לא פעל מתוך הכעס, ולא הגיב בעת כעסו.                                                                                                וכן מה שעולה מן הבנות*.

 

* ביחס לכל המשימות אשר עניינן מה שעולה מן הבנות, כלומר המפגש של החומר הנלמד עם עולמן הפנימי של הבנות ועם חייהן – ההערכה תהיה על-פי מידת השקעה וההשתדלות, על-פי מידת השיתוף והעומק, ועל-פי מידת הפעלת דרגות החשיבה ברמות גבוהות (ההפנמה הבאה לידי ביטוי, וכד').   

חדש באתר

השתלמויות מקוונות ובית ספריות
השתלמויות מבית לב לדעת לשנת תש"פ.

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים