תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > ספרות > כינורו של רוטשילד - אנטון צ'כוב

כינורו של רוטשילד - אנטון צ'כוב

צוות לב לדעת, איילת בן זקן
הדפסה
מקצוע: ספרות, הסיפור הקצר
נושא: סיפור קצר מתורגם

השיעור שם דגש על המסרים העולים מסיפורו של צ'כוב: יחסו של האדם לקרובים אליו, מימושו העצמי והצמיחה מתוך משברים הפוקדים אותו.

הקדמה:

הסיפור "כינורו של רוטשילד" הפך כבר מזמן לקלאסיקה בבתי הספר התיכוניים בארץ. דמותו של הקשוחה והאטומה של יעקב, הופכת במהלך היצירה לדמות המעוררת בנו אמפטיה והזדהות. מי מאיתנו לא חש החמצה על דברים שלא מימשנו והם חלפו ללא שוב...במערך זה נעסוק בנושאים שונים מבחינה ז'אנרית ועיצובית וכמובן נתייחס גם למסר החשוב העולה ממנו.

מהלך השיעור:

 

הקדמה על סיפורים קצרים:

לבקש מהתלמידים הגדרה למושג: מהו סיפור קצר? במה יתבטא הצמצום שבו?

הגדרה לסיפור קצר: "סיפור שניתן לקוראו בישיבה אחת".

מוטיב הצמצום - סיפור קצר יתבטא בצמצום במרכיבים הבאים:

-צמצום באורך הסיפור

-צמצום במספר הדמויות

-צמצום בתיאורים ובפרטי הרקע

-צמצום במקום התרחשות

-צמצום בזמן התרחשות

-עלילה חד-קוית (ללא פניה לעלילות משנה)

(המלצה: לאחר שנסיים לקרוא את הסיפור נחפש בו את המאפיינים האלה. האם כולם מופיעים בו?!)

 

כתיבה על הלוח של המילה החמצה.

מהי החמצה? דיון בכיתה על משמעותה. אירועים בחיינו שבהם חשים החמצה. לבקש מהתלמידים לשתף באירוע אישי שבהם החמיצו משהו וכיצד חשו לאחר מכן (אכזבה, תסכול, כעס, חולשה, ייאוש, רצון לתקן)

בכיתות של תלמידים בנים בוודאי שאלה זו תעורר אסוציאציה להחמצה בכדורגל...לגיטימי ביותר.. אפשר לעסוק איתם בתחושותיהם לפני הבקעה צפויה ותחושת הפספוס שלוותה לכך.. אפשר אפילו להקרין סרטון של החמצת שערים...

(הגדרה למושג: החמצה זו תחושה של הפסד, לא לקלוע למטרה, להחטיא.)

אפשר להדגים לתלמידים קליעה למטרה ע"י חץ והחמצת המטרה.

הסיפור שנלמד יעסוק בהחמצה. החמצת החיים, מערכות יחסים והתחושות הנלוות לכך.

 

פתיחה לסיפור:

· אפשרות א':

 נקרא בפני התלמידים מספר ציטוטים של אנטון צ'כוב ועליו:

-"הִשכלתי לספר בקצרה על פרשות ארוכות".(מתוך מכתב).

-"אסור לאמן להיות שופט של דמויותיו ודבריהן, אלא רק להיות עד חסר פניות שלהן." (מתוך פנקס הערותיו).

-"כשאתה מתאר מסכנים ואומללים ורוצה לעורר רחמים בלב הקורא, התאמץ להישאר קר במידת האפשר"  (מתוך מכתב למקסים גורקי).

-"אין אלה השודדים והדליקות המחריבים את העולם אלא השנאה, האיבה והאינטריגות הקטנות" (מתוך: "הדוד וניה").

-"על אנשים להיות יפים בכל האופנים - בפניהם, בלבושם, במחשבותיהם ובתוך תוכם" (מתוך: "הדוד וניה").

-"עוד נמצא את השלום, עוד נשמע את המלאכים, עוד נראה את השמים זוהרים כיהלומים" (מתוך: "הדוד וניה").

-"רצוני לומר לבני-אדם, הביטו על עצמכם, מה רעים ומשעממים חייכם!".

-"בסיפור של צ'כוב פורץ הטראגי מתוך המגוחך" (לאה גולדברג על כתיבתו).

 

- הצגת המשפטים בפני התלמידים. מה אפשר להסיק ממשפטים אלה על צ'כוב ועל כתיבתו?

(הכתיבה תשתדל להיות אוביקטיבית. האדם יהיה במרכז היצירה. דמות הגיבור תהיה של אדם פשוט, הסיפור יסתיים עם הארה כלשהי. לסיפור יהיה מסר לחיי).

 

· אפשרות ב':

המורה תכתוב על גבי הלוח את השורות הבאות בלבד מהסיפור:

"...כאיכר פשוט הוא חי, בבקתה ישנה וקטנה, שאין בה אלא חדר אחד בלבד, ובחדר זה היו שרויים הוא, מארפה, תנור, מיטת-שניים, ארונות-מתים, כלי מלאכתו וכל משקו...".

המסקנות/ התהיות מתיאור זה:

-הגיבור הוא אדם פשוט, יש כאן רשימת מצאי של תכולת ביתו. בית דל מאד, הרומז לחיי עוני.

-יש כאן פרט ברשימה שאינו ברור – מהו/ מהי "מארפה"? מומלץ לעודד להעלות השערות. התלמידים יתקשו לזהות "חפץ" זה...המורה יבטיח שהתשובה תתגלה בהמשך.

-בכל מקרה התיאור נשמע קר מאד וקצת מעורר תמיהה - כשאדם ישן במחיצת ארונות מתים...

 

-קריאת הסיפור עד לסיום האקספוזיציה. (עד המילים: "...היה משמיע צליל בחשיכה ורווח לו")

בניית תעודת זהות לגיבור ע"פ האקספוזיציה:

"הסיפור "כינורו של רוטשילד" / אנטון צ'כוב

תעודת זהות לגיבור ע"פ האקספוזיציה:

שם:_________________

גיל:_________________

מראה חיצוני:________________________

כינוי:_______________________

מקום מגורים:___________________

עיסוק: א. _______________  ב.________________

מצב כלכלי:_______________________

יחס לאשתו:_________________________

יחס לתושבי העיירה:_____________________

יחס לרוטשילד:__________________________

מסקנות:

_____________________________________________________________

 

(כדאי לחלק לתלמידים כרטיסיות שימלאו לבדם)

המסקנות הן:

1.      ע"פ הפירוט ניתן להסיק שיעקב הוא הדמות הראשית והוא יהיה המוקד של הסיפור.

2.      קיימת ניגודיות באישיותו – מצד אחד, מכין ארונות מתים, עיסוק הרומז לאדם קר, קשוח וחסר רגש. ומצד שני, מנגן בכינור, הרומז לעולם רגש מפותח.

3.      יחסו על הסובבים אותו הוא קר – בני אדם הם כחפצים בעיניו.

הגדרה לדמות ראשית: דמות ראשית – דמות המופיעה פעמים רבות בסיפור. היא זוכה להבלטה ביצירה, והיא מעסיקה במעשיה, בגורלה ואף בעולמה הפנימי את תשומת לבו של הקורא, ולעתים אף מעוררת בו רגשי אהדה והזדהות.

סיכום ביניים:

-באקספוזיציה הכרנו את גיבור הסיפור יעקב איוונואוב ("ברונזה") ואת אופיו וקוי דמותו העיקריים כנהוג בסיפור קצר קלאסי.

הכותרת וההטעיה שבה:

על פי הכותרת ניתן לסכם 4 הטעיות:

רוטשילד אינו גביר.

רוטשילד אינו כנר

רוטשילד אינו גיבור הסיפור

הכינור אינו של רוטשילד.

(ע"פ עמוס עוז בספרו "מתחילים סיפור")

נמשיך לקרוא את הסיפור כדי שנוכל ליישב את תחושת חוסר ההבנה שמעוררת הכותרת המוטעית, לכאורה. בסיום הלימוד נגלה שכל ההטעיות באו על תיקונן.

הכותרת רומזת למעשה, לנקודת השיא של הסיפור.

-קריאת המשך הסיפור עד לסיום.

לוח הזמנים בסיפור:

כאמור בסיפור קצר בולט מוטיב הצמצום. בסיפור זה ניתן לראות כי הצמצום בזמן ההתרחשות הוא מאד בולט:

כדאי להשלים עם התלמידים:

יום בשבוע         תאריך      ההתרחשות

יום ראשון       שישי במאי    מארפה חלתה

יום שני         שביעי במאי    יעקב לוקח את מארפה לביה"ח. החובש מטפל בה. מארפה גוססת.

יום שלישי      שמיני במאי    מארפה מתה. נערכת למארפה לוויה. יעקב חולה – מנהל עם עצמו חשבון נפש.

יום רביעי       תשיעי במאי   יעקב הולך לביה"ח ומטופל ע"י החובש. יעקב גוסס – טרם מותו מוריש את כינורו לרוטשילד

 

מוטיב הצמצום מבליט את השינוי המהיר והדרסטי שחל באופיו של יעקב.

אפיון דמות:

בספרות קיימת דרך אפיון ישירה ודרך עקיפה. כדי להמחיש את המושגים לתלמידים נעלה משל: תלמיד חדש עומד להגיע לכיתתנו. ישנן שתי דרכים שבאמצעותן נוכל להכיר אותו – אפשרות אחת היא שהמורה תספר לנו על תכונותיו, אופיו וכו'. אפשרות שניה: נאפשר לתלמיד החדש להיכנס לכיתה וע"י דיבורו, מראהו, מעשיו נלמד מיהו ומהן תכונותיו.

האפשרות הראשונה נקראת "אפיון ישיר" והשניה "אפיון עקיף".

כידוע, עיקר אמנות עיצוב דמויות בסיפורת נעשה ע"י אפיון עקיף.

 

נבקש מהתלמידים להציע דרכים שהם אפשר ללמוד על דמות. נזכור שהסופר רוצה להפוך את הדמות בסיפורו לאנושית עד מה שניתן ולכן יעזר בתיאורים ובדרכים שונות כדי לעבות ולבנות את הדמות.

(ניתן לעשות שימוש ב"כרטיס ניווט" זה לניתוח כל דמות בסיפורת ובדרמה).

 

נקודת השיא בסיפור:

טרם מותו יעקב חדל לערוך חשבונות כלכליים של רווח והפסד והוא עורך חשבון נפש נוקב. יעקב מגלה על סף מותו כי הוא החמיץ את חייו לשווא. החמיץ  מערכות יחסים עם הזולת ובוודאי שעם אשתו שאך אתמול מתה. הוא מעוניין לתקן את מעשיו ולכן ברגעים האחרונים טרם מותו, כשהכומר שואל אם יש לו חטא מסוים שעליו להתוודות עליו – הוא רק מבקש: "את הכינור תנו לרוטשילד!". אמירה זו מבטאת את הרצון שלו לתקן ולחזור בתשובה ברגעיו האחרונים. רוטשילד שביטא את תמצית המיאוס עבור יעקב זוכה לכינור ובאמצעותו יעקב ממרק את חטאיו. זו הנקודה המרכזית של הסיפור שלמעשה כל הסיפור הוביל אליה ולכן, זו נקודת השיא.

 

רעיון העיקרי העולה מהסיפור היא תחושת ההחמצה של יעקב ברגעיו האחרונים.

טרם מותו הוא סוקר את חייו ומגלה שהחמיץ בתחומים רבים: ביחסיו עם אשתו מארפה שסבלה במחיצתו וציפתה למותה, ביחסיו עם סביבתו שראה בהם רק מקור פרנסה וציפה למותם, בחישוביו הכלכליים הקרים והנוקשים שמנעו ממנו להנות מהחיים וכו'.

הרעיון בחלק זה של ההפנמה הוא לעורר את התלמידים לכך שאסור לנו להגיע למצבו של יעקב, כי נרגיש החמצה מאד גדולה שלא תמיד תוכל לבוא לידי תיקון.

"שעון מעורר", מאת גיא מינץ (יש להפנות את תשומת לב התלמידים לנגינת הכינור ברקע).

אפשרות ראשונה:

בזמן השמעת השיר התלמידים יתבקשו לחפש ביצירה משפט אחד שהיה עבורם משמעותי והם לוקחים אותו כמסר לחיים –"מוטו".

כל תלמיד יכתוב את המשפט על דף A4  - המשפטים יתלו על הלוח. במליאת הכיתה יסביר כל תלמיד את בחירתו ואת התובנות שלו לחייו.

אפשרות שניה:

בזמן השמעת השיר התלמידים יכתבו באילו תחומים הם יכולים להתעורר בחייהם כדי שלא יחושו החמצה (מערכות יחסים עם ההורים או עם חברים, השקעה בלימודים, עבודת ה', מיצוי יכולות אישיות וכו')

- אפשרות שלישית:

הכיתה תפונה מכיסאות ושולחנות וכל התלמידים יתבקשו לעמוד בצד אחד של הכיתה לאורך הקיר.

בשלב הראשון המורה יקריא היגדים והתלמידים יתקדמו במס' צעדים ע"פ הדירוג האישי בעיניהם.

משפטים לדוגמא:

-חשוב לעבוד על מידת הכעס.

-אסור לזלזל באנשים ובדעות אחרות.

-צריך לאהוב כל אחד ואחד מישראל.

- על האדם לשמוח בכל בוקר כשהוא קם.

-כסף הוא רק אמצעי משני ביותר בחיים.

 

בסיום הצגת המשפטים (3-4 היגדים. התלמידים יסמנו את הנקודה אליה הגיעו על הרצפה בסימן מיוחד)

בשלב השני התלמידים יחזרו לנקודת ההתחלה. ושוב יציג המורה היגדים:

-איני כועס אף פעם.

-כל אחד מישראל אהוב עלי ביותר.

-אני שמח בכל יום כשהשמש זורחת.

-אני מכבדתכל אדם שנמצא בסביבתי.

-הכסף הוא דבר שאינו חשוב לי.

 

שוב התלמידים יתבקשו לסמן את הנקודה אליה הגיעו.

התלמידים ישבו מסביב ויתבקשו להביט בתוצאות בשני השלבים. מה ניתן לראות? מה המשמעות של הדבר?

קיים פער בין הרצוי למצוי וכאן אנו מחמיצים ולא מגיעים למיצוי היכולות, הקשרים והכישורים שלנו. לעיתים, אנו נזכרים בזה רק בגיל מאוחר...

מה עליו לעשות כדי לא להגיע למצב כזה שבו ירגיש תחושת החמצה (מלשון חמיצות...).

 

קטע לסיום:

לו חייתי מחדש / ה.ל. בורחס:

לו יכולתי לחיות את חיי מחדש...

בחיים האחרים הייתי משתדל לעשות יותר טעויות.

לא הייתי משתדל להיות כל כך מושלם, הייתי יותר רפוי.

הייתי יותר טיפש ממה שהייתי, מעט דברים הייתי לוקח ברצינות.

הייתי פחות מלוטש,

הייתי לוקח יותר סיכונים, הייתי נוסע יותר, מתבונן ביותר שקיעות, מטפס על יותר הרים, שוחה בנהרות רבים יותר.

הייתי הולך ליותר מקומות שלא הייתי בהם מעולם, הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית.

הייתי משתדל שיהיו לי יותר בעיות אמיתיות ופחות בעיות מדומות.

אני הייתי מאותם אנשים שחיו כל דקה בחייהם בצורה פורייה ושקולה,

ברור שגם היו לי רגעים של אושר.

לידיעתכם, רק מזה עשויים החיים, רק מרגעים.

אך אילו יכולתי לחזור לאחור, הייתי משתדל שיהיו לי רק רגעים טובים.

אני הייתי מאותם אנשים שלעולם לא הולכים לשום מקום ללא מד-חום,ללא שקית חימום לרגלים,ללא מטריה ומצנח.

אילו יכולתי לחיות את חיי מחדש, הייתי נוסע יותר קליל.

אילו יכולתי לחיות החיים מחדש, הייתי חולץ את נעלי בתחילת האביב והולך יחף עד סוף הסתיו.

הייתי מסתובב יותר בקרוסלה, מתבונן יותר בשקיעות, משחק יותר עם ילדים,

לו חיי היו שוב לפני...

 

להעשרה:

-מתוך הספר :"איך תרכוש ידידים והשפעה", מאת דייל קרנגי. עמ' 76.

"...הרי מכתב שכתב ויליאם ב. שטיינהארט, חבר הבורסה לניירות ערך של ניו יורק. אין זה מקרה מבודד, למעשה הא אופייני למאות אחרים.

"הייתי נשוי למעלה משמונה עשרה שנים", כותב מר שטיינהארדט, "ובכל אותה תקופה כמעט שלא חייכתי לאשתי, ולא אמרתי לה יותר מאשר שני תריסרי מילים  מן השעה שקמתי ממיטתי ועד לרגע שבו הייתי מוכן לצאת לעבודה. הייתי זעפן שלא היה כמותו.

"כיוון שביקשת ממני לנאום בפני הכיתה ולדווח על התנסותי בחיוכים, אמרתי לעצמי שאנסה לעשות זאת במשך שבוע. וכך, בבוקר המחרת, בעת סרקתי את שערותי, התבוננתי בפרצופי הקדורני שהשתקף מן המראה ואמרתי לעצמי: 'ביל, תוריד היום מהפרצוף שלך את ההבעה הזאת. היום תחייך, ותתחיל ברגע זה ממש'. משהתיישבתי לשולחן ארוחת-הבוקר קידמתי את אשתי בברכת 'בוקר-טוב יקירתי', וחייכתי באמרי זאת.

"הזהרת אותי כי היא בודאי תופתע. ובכן, לא הערכת נכון את תגובתה. היא נדהמה. היא היתה מזועזעת. אמרתי לה כי בעתיד תוכל לצפות להתנהגות זאת כעניין של קבע, ומזה חדשיים אני מוסיף להתנהג בדרך זאת מדי בוקר בבוקר.

"גישה שונה זו שגיליתי כלפיה הביאה לביתנו אושר רב הרבה יותר, בחודשיים שחלפו, מאשר אי-פעם במשך השנה האחרונה".

 

-"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם." (משלי כז' יט) אפשר להציג את האמרה בפני התלמידים ולשאול כיצד הוא מתקשר לסיפור.

- בכיתות בהם זה עולה אפשר להתייחס לכך שלעיתים ההחמצה היא הכרחית כדי שנוכל להתקדם. כמו שאומר ר' נחמן:

"כשנופל אדם ממדרגתו, ידע שמן השמיים הוא, כי התרחקות היא תכלית ההתקרבות,

על כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב לה' יתברך, ועצתו- שיתחיל מחדש לכנוס בעבודת ה'

כאילו לא התחיל עדין כלל מעולם…"

 

-"בלדה על אדון כמעט וגברת כבר", מילים: חנוך לוין, לחן: יהודית רביץ.

 

ביצוע השיר: (ע"י יהודית רביץ)

 

הערות ומקורות:

1. ניתוח היצירה.

2. כתבה על הפרעה טרנדית של הדור "fomo" פחד מפני החמצה.

3. תחושת החמצה – מאמר בלוג מאת מירי כפיר.

4. "חברים מקשיבים" – שו"ת לנערה שחשה ירידה בעבודת ה'. 

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים