תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > אנוכיות כמונעת הקשבה - סדרת שיעורים

אנוכיות כמונעת הקשבה - סדרת שיעורים

חיה ולץ
הדפסה
מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי, הקשבה

סדרה של 3 שיעורים מתוך הנושא "הקשבה" אשר ביחידת מידות. תת הנושא עליו נתמקד הוא: "מה מונע מאיתנו להקשיב?" בדגש על האגואיסטיות.

שיעור מס ' 1: בתוך בועה.

מהי האנוכיות- שיעור מבוא לאנוכיות כמונעת הקשבה


מטרות השיעור:

·        התל' ידע להגדיר מהי אנוכיות.

·        התל' יבין את חומרת המידה. 

·        התלמיד יזדהה עם הצורך להתנער ממידה זו.

·        התל' יִיפַּתח לראיית המציאות מזויות והסתכלויות שונות.

מקורות:

1.       פירוש על החסידה (מקור רשות)
   פירוש זה מבטא את מהי אנוכיות בצורה בהירה, ואת האור השלילי שבה התורה  רואה תכונה זו. בפירוש מבואר שהסיבה לכך שהחסידה היא עוף טמא כיון שדואגת רק לחברותיה, ובעצם לא מתעניינת במה שקורה מעבר למעגל פרטי זה.

מסכת חולין דף ס"ג עמוד א':
אמר רב יהודה החסידה- זו דיה לבנה. למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה.
חידושי הרי"ם לפרשת שמיני:
ואת החסידה וגו'. ופירש רש"י ז"ל-ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה במזונות. וקשה, למה היא נחשבת כעוף טמא, אם היא עושה חסד עם חברותיה?, והלא לפי הרמב"ן ז"ל העופות טמאים הם  בשביל האכזריות שלהם! ופירוש: יען שהיא עושה חסד רק עם חברותיה, ומי שאינה מחברותיה אין היא עוזרת לה אפילו במעט אוכל, ולפיכך היא עוף טמא"
 

2.       סיפור על הבעש"ט (מקור כתוספת) ( את המקור לא מצאתי. ניתן להתעלם ממקור זה)

   בסיפור מתואר כיצד הבעש"ט היה מתאמץ לראות את המציאות מנק' מבט לא אישיות כאשר ביקשו ממנו עיצה . הסיפור מהווה ניגוד מוחלט למידת האנוכיות ומדגיש עד כמה הרסנית ומוטעית היא מידה זו ועד כמה צריך להתרחק ממנה.
 

מהלך השיעור:


שאלת הקדמה לשיעור: הקראת המדרש, והעלאת השאלה מדוע החסידה נחשבת עוף טמא אם היא טובה כ"כ?
משאירים את השאלה פתוחה, ומבקשים מהתלמידים לזכור אותה ולחשוב עליה במהלך השיעור. (בתקווה שהשאלה תעורר בהם עניין ורצון להיות קשובים ולדעת את התשובה לבסוף. פתיחת השיעור בשאלה וסיום השיעור בתירוץ גם מהווים איזה שהוא רצף תהליכי מובנה וסגור)

  •  מתחילים בפעילות הממחישה מהי אנוכיות, מתוך חייהם של התלמידים:

מציגים לתלמידים סיטואציה "יבשה" ואובייקטיבית. כל תלמיד צריך לספר את הרקע לסיפור ולתאר בפירוט את מה שקרה שם מנק' מבט של אחת מהדמויות בסיפור בגוף ראשון.
הסיטואציה (בכוונה מעט מנותקת מהתלמידים עצמם על מנת שיוכלו בקלות לכתוב ולא יהיו מעורבים רגשית) היא: מזכירה של רופא מתווכחת עם פציינטית הרוצה להיכנס ללא תור.
מבקשים ממספר תלמידים להקריא את שכתבו. בוחרים לסירוגין נקודות מבט הן של המזכירה והן של הפציינט.

  • דיון- האם התחדש לתלמידים משהו כששמעו את הצד של הדמות שלא בחרו?

        מדוע לא חשבו בעצמם על הדברים קודם?
         מדוע בחרו את הדמות שבחרו דווקא? מה גרם להם לבחור בה?

סיכום הדיון- אנו נוטים לראות דברים מנקודות מבט סובייקטיביות לחלוטין. קל הרבה יותר להזדהות עם רגשות שאנו חווים אותם בעצמינו ומכירים אותם (ולכן כנראה בחרנו את הדמות שבחרנו) מאשר להסתכל מנק' מבט אחרת, זרה. אנו חיים ב"בועה" ורואים חלקי מציאות, אך האמת היא שבד"כ המציאות היא שונה לחלוטין, מורכבת הרבה יותר. ההסתכלות המצומצמת והמוגבלת שלי וההתרכזות שלי בעצמי ללא השתדלות ליציאה מכך היא היא אנוכיות.
 

  • משימה: מבקשים מהתלמידים לחשוב על מקרה של אי נעימות שאירע להם עם אדם מסוים (ויכוח, אי הבנה, כעס, עלבון וכו'). שידמיינו את מה שחשו באותו רגע. האם הם יכולים להסביר את מעשיהם? לתרץ?

לאחר מכן שינסו לחשוב על הדמות איתה קרה המקרה ויכתבו בשמה מכתב אליהם עצמם. (התרגיל מצריך בגרות וכוחות נפש, קשה להיכנס לנעליים של אדם שיש לנו בעיה איתו באופן אישי)
(ניתן להמיר את התרגיל אם אינו מתאים לכיתה: לבקש  מהם לכתוב מכתב לאִמם בתור בן/בת שבגרו והפכו להורים בעצמם. המכתב אמור להתייחס לשינוי שהם חשים מתפקיד הילד/ה לתפקיד ההורה.
תרגיל זה מחייב את התלמידים להסתכל על מציאות מ 2 זויות שונות, גם מזוית שלא הורגלו לה ושאולי קשה להם קצת להביט דרכה כעת...)
 

  •  סיפור בע"פ על הבעש"ט: על מנת להבין מציאות לאשורה יש חובה לצאת מההסתכלות המצומצמת שלי  ולהשתדל להסתכל על הדברים מנק' נוספות.
  •  ובהקשר זה- העלאת דיון פתוח: מדוע "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"? מדוע, באופן פסיכולוגי, אסיר אינו מסוגל לשחרר עצמו? מה מונע ומפריע לו לעשות זאת?
  • לימוד המקור של ה"חידושי הרי"ם" והסברו. מקור זה מרחיב את מידת האנוכיות אפילו למעגל המשפחה, חברים הקרוב. גם אדם שרואה רק את האנשים הקרובים לו ביותר- הוא אנוכי ועל פי התורה מתנהג בצורה לא ראויה.
     
  •  נספח: ניתן להמחיש עוד את העניין ע"י מתן התמונות המפורסמות שהן דו משמעיות ולבקש להגיד מה רואים בתמונה. (אשה זקנה וצעירה, זוג פרצופים או גביעי יין, דמות של אסקימואי או אינדיאני וכו' )

 

 

שיעור מס' 2: "אני ואפסי עוד"


      מפגש עם האנוכיות כתכונה מונעת הקשבה.
 

מטרות השיעור:

·        התל' יכיר בכך שישנם דברים המונעים הקשבה

·        התל' ילמד את המושג "אנוכיות/ אגואיסטיות" על משמעויותיו העמוקות ומקורותיו בנפש

·        התל' יפנים כיצד האגואיסטיות מונעת הקשבה אמיתית

·        התל' יהיה ער לצורך לעבוד ולתקן את מידת האגואיסטיות.
 

מקורות נלמדים:

1. שמואל א' פרק ט"ו (מקור חובה)
         המקור עוסק בסיפור מלחמת שאול בעמלק ובאי ציותו לדבר ה' (השארתו של אגג והצאן בחיים). בפרק זה גם מופיעה תוכחתו של שמואל על כך והגזירה על קריעת המלוכה. הפרק ממחיש את  בעייתו של שאול כמרוכז בתוך עצמו ורצונותיו ומתוך כך כאדם שאינו מסוגל ואינו מצליח להקשיב לציווי ה' במלואו (= אגואיסטיות).
         ניתן להגיש את הפרק לתלמידים בצורה "מקוצרת" אם הזמן קצר או שהתלמידים אינם ערוכים לכך.


2. קטע מתוך:אפרים קישון- "לא מקשיבים" (מקור רשות)
          הקטע עוסק בצורה סאטירית בתופעה של אנשים המנהלים "שיח חירשים" ביניהם מתוך חוסר הקשבה. הקטע מביא דוגמאות מחיי היומיום על שיחות בין אנשים המראות שאינם מקשיבים. ניתן ל"גייס" קטע זה להבנת השורש של חוסר ההקשבה כהתרכזות בעצמינו...

לפני ימים מספר גיליתי, באופן מקרי לגמרי, שהבריות אינם מקשיבים. קשה להסביר זאת. המקרה שקרה כך קרה: ישבתי עם משפחתי הענפה במסעדה החדשה של מארטין וציון, ולחמנו בסכינים קהות בסטייק-פילה נוקשה מגולדה. ציון חלש על המטבח, ואילו בעל המקום השני, מארטין האלגאנטי, החליק בין השולחנות על בהונותיו, ובשביל כל אחד מן הסועדים מצא כמה ביטויים של אדיבות. כאשר הגיע אלינו, גהר מארטין מעלי באופן אינטימי מאוד, ולחש:

       - אני מקווה שהכול בסדר, רבותי, איך הסטייק שלנו?

-      איום - עניתי.

-      אני שמח לשמוע זאת - קד הבוס קידה קלה, אגב חיוך של שביעות-רצון, ורץ הלאה לשולחן הסמוך. חשבתי שזה מקרה חריג של חוסר קומוניקציה וקשיי-שמיעה, עד שלא הגעתי לתחנה הבאה במסלולי, הלא היא מערכת עיתוננו.

בשעת בואי התחוללו במקום חילופי דברים סוערים אודות חידושו של מר שפירא. אך נכנסתי, רץ אלי עורך המשנה, זיגי, ושאל את פי בלהט הוויכוח:

        -         תגיד, אמרתי או לא אמרתי לך, שהוא ישוב לכיסאו בתוך שלושה חודשים?

-            לא אמרת.

-      בבקשה! - שאג זיקי בתרועת ניצחון - שמעתם!

לא מקשיבים. זאת אומרת מקשיבים, אבל קולטים אך ורק מה שהחליטו מראש לקלוט...

הדו-שיח האיזורי הבא הוא דוגמה מאלפת להבלי-הקליטה האלה:

       - מה שלומך?

       - רע מאוד.

       - יופי. והמשפחה?

- נמאסה עלינו

- זה העיקר. תקפצו פעם.
...

לפני שבוע ימים נכנסתי אל המנהל האדמיניסטרטיבי של עיתוננו, וביקשתי ממנו, כמו כולם, השתתפות מוגברת בהוצאות הרכב שלי. המנהל הנ"ל דיפדף קלות בעיתונים אשר לפניו, ושאל אותי כלאחר פה:

     -         מה נימוקיך?

    - ביטוח הרכב התייקר - הבהרתי - חוץ מזה אחי העובדים הזורעים בדמעה, קצרו ברינה
      את העומר. מי ייתן לי אבר ועפתי אל הארץ אשר בה ינץ השקד, התומר.

    - האוצר לא יסכים - השיב מנהלי - תן לי לבדוק את העניין. התקשר אתי בחלק השני של
      מאי

לא מקשיבים. אם הקורא החריף איננו מאמין לנו, הבה יעשה ניסיון עם רעייתו, ויגיד לה בקול חנפני בדמדומי הערב: "באתי הביתה בלי כל תיאבון, חביבתי, אבל רק טעמתי את מרק הצ'ורבה שבישלת בשבילי, ובחיי שלא יכולתי להמשיך עוד בארוחה", ועל כן תסמיק הרעיה באושרה כי רב ותלחש: "אני יכולה לבשל צ'ורבה כל יום". מכאן שלא המילים קובעות אלא המנגינה
או לדוגמא:

    - איך הסרט?

    - בהתחלה היה קצת משעמם, אבל אחר כך מן האמצע ירד לגמרי.

    - טוב, אז ארוץ לראות אותו

  .. לפני החג, דרכנו למישהו בדואר החבילות על הרגל. סליחה, אמרנו, עשינו בכוונה. על לא דבר, השיב הדרוך, זה קורה.

  •  פעילות פתיחה מתרימה:

מבקשים מתלמיד מתנדב לצאת החוצה ולחשוב על אירוע שקרה לו בשבוע האחרון אשר הוא רוצה לשתף בו את הכיתה, או דילמה שמטרידה אותו לאחרונה. כשהתלמיד אינו נוכח, נותנים לכיתה הוראות כיצד להתנהג כשהתלמיד מספר: (ניתן להכין פתקים מראש ולחלק לכל תלמיד: על האחד יהיה כתוב- פלאפון, על השני- לצייר ציור, על השלישי- כיפה (כשמדובר בבנות), ריחוף, דיבור, הסתכלות ביומן וכן הלאה...)
העיקרון: לא להקשיב, גם אם בצורה פסיבית.
התלמיד נכנס, מספר לכיתה, והכיתה אינה קשובה...
(מטרת הפעילות היא להמחיש את התופעה של חוסר הקשבה כתוצאה מהתעסקות עצמית ומחוסר פינוי מקום לזולת)

לאחר מכן- שואלים את התלמיד המספר שאלות בעקבות הניסוי (יש לדאוג שזהו תלמיד "עמיד" שלא ייקח את ההתנסות מידי ברצינות):

 מה קרה במהלך הנאום שלך? מה חשת כשהתחלת לדבר? (שיגדיר רגש), האם קיבלת זאת ברוח טובה ובהשלמה או שפעלת לשינוי הדברים? האם לדעתך זהו מצב נורמלי והגיוני? האם אתה חושב שהתלמידים היו מספיק מודעים לתחושה שהם גרמו לך?

  • נותנים לתלמידים דף עם שאלות בעקבות ההתנסות:

1.       חשוב על הסיטואציה שקרתה, האם התופעה מוכרת לך? מתי לאחרונה נתקלת בהתנהגות כזו               בחיי היומיום שלך? (תן דוגמא ספציפית)

2.        האם עמדת אתה במצב כמו של התלמיד שסיפר לכיתה את סיפורו? כיצד חשת?

3.       ממה אתה חושב שנובעות ההתנהגויות האלו? מה שורש התופעה?

4.       חשוב על דמות שהיתה מעורבת בחייך שלדעתך ידעה/יודעת להקשיב מצוין, היזכר בסיטואציה בו           היא  הקשיבה: מה גרם לך את ההרגשה שאכן מקשיבים לך? (פרט)
                 תאר מה עשית אתה בסיטואציה ומה הדמות (בלי קשר לתוכן)
                 איזו תכונות היו בדמות הזו, לדעתך, שעזרו לו להקשיב כ"כ טוב?
    

 

[ בשלב זה של השאלות האישיות יש מקום רב לתלמיד למצוא את עצמו ואת חייו בתוך הנלמד. השאלות מעוררות  אירועים משמעותיים בחיים של התלמיד ויכולים לסייע לו להתגייס ללימוד ולהיות מעורב רגשית בתהליך]

  •  דיון והסקת מסקנות: התלמידים ישתפו במה שחוו וכתבו, הדיון יהיה בדגש על איזו תכונה בולטת גורמת לאי הקשבה. = אנוכיות.

 

  • לימוד הקטע של שמואל א' פרק ט"ו.

התמקדות בנקודה בה שאול ממרה את  פי ה' (= ובעצם אינו מקשיב לה'). מה גרם לשאול לא לשמוע בקול ה'?

בשלב זה כל תלמיד יקבל דף עם עיגול במרכזו. התלמידים יצטרכו לסמן את מי שם שאול במרכז (בתוך העיגול) כשעושה את מעשהו ואת מי שם בחוץ?  (שאול במרכז, ה' בחוץ)
עורכים דיון מהי אגואיסטיות (שימת האני במרכז, ראיית האני בצורה כ"כ מרוכזת המונעת מאיתנו לראות באמת את האחרים או להתחשב בהם) ומכאן- כיצד אגואיסטיות מקשה על האדם להקשיב (מכיון שהקשבה אמיתית דורשת יציאה מהאני ןהתרכזות באחר).
ניתן להעמיק ולשאול מדוע העונש הקשה כ"כ של קריעת המלוכה בא דווקא כתוצאה מחטא האגואיזם? (אולי כיון שמלך השם את עצמו במרכז ולא באמת רואה מעבר לו לא יכול להיות מלך טוב לנתיניו ולה'.)
 

  • סיכום הנלמד. להקשבה יש מניעות. אחת מהן היא אגואיסטיות שמשמעותה חשיבה מתמדת על האני במקום פינוי מקום אמיתי לזולת. אדם המרוכז בעצמו לא יוכל להקשיב באמת למישהו אחר, כמו בניסוי שערכנו בכיתה.
  •  לסיום- קריאת קטע של אפרים קישון. (אם נותר זמן)

התלמידים ינסו לזהות את האגואיסטיות שבשורש חוסר ההקשבה המתואר שם.

 

 

שיעור מס' 3: אני מפסיד, כולנו מפסידים


ההפסד הנגרם מאנוכיות של חוסר הקשבה
 

מטרות השיעור:

·        התל' ילמד באופן יסודי קטע מקורות.

·        התל'  יבין מתוך ניתוח המקור את התהליך הנפשי המתואר שם.

·        התל' יפנים את חשיבות ותועלת ההקשבה גם לאדם עצמו וגם לזולת.

·        התל' יזהה בעצמו ובחייו נקודות משיקות לנלמד.
 

מקורות נלמדים:

  1. משנה מסכת אבות פרק ג + (מקור חובה)
     

ספר מדרש שמואל על אבות - פרק שלישי משנה ג' (המתייחס למשנה) (מקור חובה)
     ספר המדרש מתייחס בפירושו למשנה המלמדתינו כי 2 אנשים היושבים ואין ביניהם דברי תורה, אין שכינה ביניהם ואילו שניים שיש ביניהם דברי תורה שורה השכינה ביניהם. העיקרון של המדרש הוא שכאשר שניים לומדים אך אינם באמת מקשיבים זה לזה ואינם רוצים ללמוד זמ"ז אין שכינה ביניהם, לעומת שניים הלומדים בהקשבה     אמיתית על מנת ללמוד ולא ע"מ להתנצח שביניהם שורה השכינה. זהו מקור יפה וברור במסר שלו כי לימוד מתוך הקשבה מועיל לאדם ולעולם.


משנה מסכת אבות פרק ג

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר:
שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג), "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ". אֵין לִי אֶלָּא שְׁנָיִם.
 מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר? שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג) "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו".

ספר מדרש שמואל על אבות - פרק שלישי משנה ג
אמנם כוונת רבי חנניא שאמר "שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה"- אין הכוונה שאין עוסקין בתורה, אלא הכוונה שאפילו שעוסקים בתורה- הם עוסקים כל אחד לבדו ואינם מתחברים ללמוד בחברה ולהיות ביניהם דברי תורה כיון שהם יושבים במקום אחד. ואל זה כִּוֵון מה שאמר: "ואין ביניהם דברי תורה" ולא אמר: ואין עוסקים בתורה.


 וקראם לֵצִים והדין (=והצדק) עמו. כי כוונתם ללמוד כל אחד ואחד לבדו.
ושלא להיות ביניהם דברי תורה הוא בהיות שכל אחד מהביל (עושה הבל מ) ידיעת חבירו ומתלוצץ בקרבו מידיעתו, כי חושב: "מה ימשך לי בהתחברי ללמוד עמו?" ולזה אין ביניהם דברי תורה וכל אחד לומד לבדו. והרי כל אחד מאלו הוא לץ גמור מבלי היותו פוצה פה ומצפצף. ועליהם נאמר: "ובמושב לצים לא ישב"- כיון שבגאותו וגאונו מתלוצץ כל אחד בקרבו מידיעת חבירו ולכן נתפרדו איש מעל אחיו.
אבל שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, ויודעים כי ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו ומתחדדים זה עם זה- אז שכינה שרויה ביניהם והוא הֵפֵך הליצנים כי הם הכת שאינם רואים פני שכינה.
 

אמנם  (באמת) הם להיפך כי הליצנים אפילו במותם השכינה מתרחקת מהם כמו שנאמר: "בחייהם". ואלו אפילו בחייהם שכינה שרויה ביניהם כמו שנאמר: "במיתתם". והביא ראיה נפלאה מן הפסוק שאמר "אז נדברו" ולא אמר "אז דברו", והכוונה- שהלומד לשמה צריך שכשיתוכח עם חבירו לא תהיה כוונתו לדבר ולומר סברתו לחבירו, רק עיקר כוונתו יהיה ללמוד ולשמוע מה שיאמר חבירו, כי זה יקרא נדבר שהוא נדבר מחבירו.
 וזהו שנאמר: "אז נדברו" וגו'.
 אמנם הכסיל הוא להפך שאין כוונתו ללמוד ולהבין רק לגלות לבו וסברתו וזהו שנאמר שהמע"ה לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו ומובן הוא. אח"כ מצאתי בדרז"ל שנדברו הוא מלשון ידבר עמים והוא לשון הכנעה כי מדת יראי ה' הוא להיות כל אחד נכנע לחבירו ולהיות מודה על האמת, ובזה ידוייק היטב אמאי נקט נברו ולא דברו:
 

2. חידושי המהרש"א על תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א (מקור רשות)
    המהרש"א מעמידינו על ההבדל  בין תורת א"י לבבל: בא"י קיימים ויכוחים בדרך הלימוד אך רק לשם מטרת בירור האמת, לעומת בבל ששם הפלפולים ההלכתיים נובעים מרצון להתנצחות ולא על מנת להתחדש וללמוד מהזולת. המהרש"א מתייחס בפירושו לסיפור בגמרא בו כתוב שרבי זירא התענה 40 יום כדי לשכח מעצמו את תורת בבל כשעלה ארצה. 


מהלך השיעור:

מבקשים מהתלמידים לחשוב על לימוד בחברותא של 2 אנשים (לא משנה באיזה תחום: תורה, מתמטיקה, ספרות וכו')על הלוח תולים ציורים של חומרים שונים הבאים במגע זה עם זה (מצ"ב).התלמידים צריכים להביט על ציורים אלו ולבחור את סוג האינטרקציה המתאים ביותר לדעתם למה שקורה לזוג הלומד. כל תלמיד הבוחר ציור צריך לנמק מדוע בחר בציור זה.(הרעיון של הציורים קשור למטאפורה שמופיעה במקור אותו ילמדו התלמידים בשלב הבא-  במקור מובא ששניים הלומדים באמת בהקשבה זל"ז משולים לברזל הנפגש בברזל, שע"י כך הם מחדדים אחד את השני.

מצאתי לנכון להביא עוד סוגים שונים של חומרים המתארים אינטראקציות אחרות כדי לתת גיוון ואפשרות לתלמידים להביא מתוך עולמם הפרטי ולבחור באופן חופשי מה הם חשים לגבי הלימוד המשותף, ללא ידיעות משחדות ...

הדוגמאות הן כגון: אבן באבן- המוציאות אש, זכוכית בזכוכית השוברות אחת את השניה, ענן בענן המורידים גשם וכו'. כל תלמיד יבחר כפי ראייתו והבנתו)

תלמיד המעוניין, יוכל לצייר בעצמו אינטראקציה אחרת המשקפת את המציאות לדעתו, ולתלות אותה על הלוח.

 

 דיון-

  • האם מה שבחרו מייצג מציאות אידאלית או שאילו היו צריכים לבחור מציאות אידאלית בחירתם היתה משתנה?

  • האם יהיה שוני בציורים בין זוג הלומד מתוך הקשבה זל"ז לזוג הלומד לא כ"כ מתוך הקשבה?

  • האם הם מנסיונם האישי חווים את מה שבחרו או ציור אחר?​                                     

  •  לימוד רציני משותף של המקור עם דף מכוון שעל התלמידים למלא. (מצ"ב)

  •     אם נותר זמן- לימוד עצמאי של מקור הרשות , הנושק ומשלים את המקור הקודם.

 

סיכום-

האנוכיות הגורמת לחוסר הקשבה מביאה, מעבר לקלקול מידותי, גם הרס והפסד לאדם עצמו. אדם המסוגל באמת להקשיב לחברו לא מתוך אגואיזם אלא מתוך פתיחות וענווה, יופרה ויתקדם בעצמו וגם יועיל לאחר, זאת לעומת הלומד שלא מתוך הקשבה אלא רק כדי להביע את דעתו ולהתנצח- שלא ירוויח מהשיח דבר.
 

מטלת ביצוע:


מטלה זו מטרתה לעזור לתלמיד להתבונן בעצמו ולהפוך למודע יותר בנושא האנוכיות שבחוסר הקשבה. מטלה זו גם מסכמת את התהליך הנלמד ומחייבת הבנה והפנמה של החומר.
המורה יסביר את המטלה בכיתה גם בע"פ וייתן דוגמאות כדי לוודא הבנה.

 

תלמיד יקר:
לפניך מטלת ביצוע המורכבת מ 2 חלקים:
1. יומן מעקב- על גבי דף עליך לתעד מספר סיטואציות הקשורות להקשבה שאתה נתקל בהם. עליך להיות מפורט עד כמה שניתן:
עליך לעקוב אחר 5 מקרים של הקשבה (או חוסר הקשבה) ולרשום אותם.

בתיעודך עליך להתייחס ליום ולשעה, המשתתפים, הסיטואציה, האם היתה הקשבה או לא ומה הסיבות לכך, לדעתך. (לדוג': שיחה בין שליח פיצה לאדם ברחוב, בין 2 חברים , בין הורה לילד וכו')

אם בסיטואציה היית אתה אחד המשתתפים אינך חייב להגיש את תגובתך, אך עליך להתחשב בה בסיכומך.

2. לאחר שיומן מושלם עליך לכתוב "מדריך למקשיב המתחיל" בו יהיו כתובות המלצות שלך כיצד להפוך לאדם מקשיב יותר ומרוכז בעצמו פחות. עליך לכתוב לכל הפחות 5 המלצות שלמדת מתוך המעקב האישי שערכת ומתוך הדברים שלמדנו בכיתה.
 

זמן ההגשה בעוד כשבועיים. בהצלחה.

חדש באתר

לך ירושלים
שיעורים לתיכון ליום ירושלים

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים