תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > שמחה - סדרת שיעורים: שיעור4 - שמחה חיובית והשלכותיה

שמחה - סדרת שיעורים: שיעור4 - שמחה חיובית והשלכותיה

מירב ששון והילה סרף
הדפסה
מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

מטרות: הלומד ינתח את המקור שמו"ב ו' ויציע הסברים להבטים השונים שבו.

               הלומד יעריך מהם המקורות השונים של השמחה

               הלומד יתבונן בהשלכות השונות של השמחה 

               הלומד יסיק מהם הקריטריונים לשמחה חיובית.

 

שלב ראשון -תאטרון קריאה לשמואל ב' פרק ו'

 

לתאטרון קריאה מוצלח חשוב להכין מראש את הבנות ולאפשר להם עיון במפרשים שם (למי שלא מעוניין בתאטרון קריאה אפשר להסתפק בקריאת הפרק) מעלתו של תאטרון הקריאה היא בהענקת פרשנות לטקסט ע"י קריאה בלבד שכן קריאת הטקסט מתבצעת ללא תוספת של מילים ,תלבושות,תפאורה, או תנועות משמעותיות אלא רק ע"י חזרות , הדגשות והטעמות שונות.

 

שמואל ב פרק ו (דוד מכרכר ומפזז לפני ה')

(א) וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף: (ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו: (ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה: (ד) וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן: (ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקֹוָק בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: (ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר: (ז) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: (ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְקֹוָק:(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי: (יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְקֹוָק בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:

(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה: (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְקֹוָק שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא: (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְקֹוָק וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד:

(טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר: (טז) וְהָיָה אֲרוֹן יְקֹוָק בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְקֹוָק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ: (יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק וּשְׁלָמִים: (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת: (יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:

(כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים: (כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְקֹוָק: (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה: (כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ:  

 

הפרק  מספר על שמחתו של דוד בעת העלאת ארון ה' פעמיים ,הפעם הראשונה מסתיימת במות עוזה ,הפעם השניה מסתיימת בלעגה של מיכל לדוד, כדאי לשים לב למילים שמתארות את שמחתו של דוד המלך.

 

שלב שני – משימה + דיון

 

בחרי דמות מהפסוקים,כתבי 2-3 שאלות לדמות הנבחרת.

החליפי שאלות עם משהי מהבנות,

בחרי שאלה אחת מתוך הדף ועני עליה.

הקראת שאלות ותשובות

 

דיון-לפתח דיון סביב שמחתו של דוד.

האם היא חיובית?למה מובילה שמחה שכזו , האם היא גוררת אחריה את השומע או שהיא מעוררת התנגדות?מדוע מיכל מגיבה כך ? מדוע היא נענשת בעונש חמור שכזה? איך מתאר הכתוב את שמחת דוד בכל אחת מהפעמים ? מה ההבדל בין "משחקים" לבין "בשמחה"  באיזה כלים השתמשו בכל אחת מהפעמים ? מה האוירה שהיתה לדעתך ? ועוד...

 

שלב שלישי: לימוד

 

(מתוך האברבנאל והרמב"ם המצ"ב)+ סיכום .

אברבנאל שמו"ב ,ו',י"יב

 

"וספר הכתוב שכאשר ידע דוד שברך ה' את בית עובד אדום בעבור הארון,עלה עם הלווים ועם ישראל להעלות משם הארון אל ציון עירו והסתכל כי בראשונה נאמר "ודוד וכל בית ישראל משחקים "(ו' ה') אבל בעליה הזאת נאמר :"ויעלו את ארון האלוקים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה " (ו' י"ב) שעזבו השחוק וקלות ראש ולקחו השמחה. ועל כיוצא בזה אמר הפילוסוף (אריסטו) שהחיים המאושרים הם בשמחה אבל לא בשחוק, ושלמה אמר לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה  (קהלת ב' ,כ') ר"ל במה , מה טוב הוא עושה , לפי שהשחוק הוא כפי הגוף והשמחה היא כנגד הנפש ובהשגתה. וגם זכר שהחליפו כלי הזמר שנשאו בראשונה לקול שופר ותרועת העם לבדו..." 

 האברבנאל  -תוך הסתמכות על הפסוקים- מציג את ההבדל בין העלאת הארון הראשונה (בה דוד וכל בית ישראל היו "משחקים " והכלים שליוו אותם היו נבלים תופים ומנענעים) ותוצאותיה (פרץ עוזה) לעומת העלאת הארון השניה (שבה דוד מעלה את ארון ה' "בשמחה"  והכלי שליווה אותם היה שופר.

 

אחרי הדיון בשמחתו של דוד ובמקורות השונים שמהם היא נבעה,נוסיף שבתורה יש הדגשה מיוחדת על מצוות השמחה בחג הסוכות. גם שם היו גדולי ישראל מפזזים ומכרכרים כדוד בשעתו.

נזמין את התלמידים להתבונן במקור הבא (רמב"ם)  ולדלות ממנו קריטריונים לשמחה חיובית .

(כדאי לצלם לכל תלמידה בנפרד ,ולבקש מהם להשתמש בטוש מדגיש לצורך העניין )

*שאלות אפשריות להנחיה: מה לדעתם גרם ל"שמחה יתרה"?  מה מקורה של השמחה ? מהן ההשלכות ? מי היו השמחים ומי המשמחים ?איך את היית נראת אם נכחת שם ? מה היית עושה ?

 

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח  יב- טו

הלכה יב

אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר +ויקרא כ"ג+ ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח שאר היום עם כל הלילה.

הלכה יג

והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות, ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.

הלכה יד

מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע.

הלכה טו

השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר +דברים כ"ח+ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר +שמואל ב' ו'+ ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר +שמואל ב' ו'+ והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'. בריך רחמנא דסייען.

 

הרמב"ם  מתאר את השמחה היתרה ( כלשונו) שהייתה בחג הסוכות ,  במקור זה הוא גם מפרט הלכות שקשורות לשמחה : מי השמחים ,והמשמחים ,כיצד שמחו ,והחובה הגדולה של כל אדם לעבוד על עצמו כדי להגיע למדרגת השמחה.

חדש באתר

לך ירושלים
שיעורים לתיכון ליום ירושלים

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים