תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מעגל השנה > בינו נא מורדים – על משמעות הזיכרון, שיעור ליום הזכרון

בינו נא מורדים – על משמעות הזיכרון, שיעור ליום הזכרון

רעות ברוש
הדפסה
מקצוע: מעגל השנה
נושא: אייר, יום הזכרון

בשיעור זה נערוך הכרות עם הפיוט "בינו נא מורדים" שנכתב במרוקו על ידי הפייטן רבי דוד בוזגלו, כתגובה לשירו המפורסם של חיים גורי "באב אל וואד" והותאם ללחן של שיר זה. בפיוט מציע רבי דוד בוזגלו להעניק משמעות שונה ליום הזיכרון מזו המקובלת בחברה הישראלית.

א.      פתיחה: נשאל את התלמידים: מהי לדעתכם מטרתו של יום הזיכרון?  נשמע כמה תשובות, אפשר לכתוב על הלוח מילים מרכזיות שיופיעו בתשובותיהם.

ב.      נקרא לתלמידים כמה משפטים מתוך חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג – 1963:

"ד' באייר הוא יום זכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם.

ביום הזכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; יקויימו אזכרות ועצרות-עם; ייערכו טכסי התייחדות במחנות צבא-הגנה לישראל ובמוסדות חינוך; תכניות השידורים יביעו את ייחודו של היום.

ביום הזכרון לא יקויימו עינוגים ציבוריים.
בליל יום הזכרון יהיו בתי קפה סגורים מתחילת יום הזכרון ועד לזריחת השמש למחרתו."

מהי מטרתו של יום הזיכרון על פי החוק?

ג.       כעת נשאל את התלמידים האם הם מכירים את השיר באב אל וואד של חיים גורי? נשמיע להם את השיר (לא חייבים להשמיע את כולו)  ונחלק את מילותיו:

באב אל וואד

מילים: חיים גורי

לחן: שמואל פרשקו

 

פֹּה אֲנִי עוֹבֵר. נִצָּב לְיַד הָאֶבֶן,
כְּבִישׁ אַסְפָלְט שָׁחֹר, סְלָעִים וּרְכָסִים.
עֶרֶב אַט יוֹרֵד, רוּחַ יָם נוֹשֶׁבֶת
אוֹר כּוֹכָב רִאשׁוֹן מֵעֵבֶר בֵּית-מַחְסִיר.

בָּאבּ אֶל וָואד,
לָנֶצַח זְכֹר נָא אֶת שְׁמוֹתֵינוּ.
שַׁיָּרוֹת פָּרְצוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעִיר.
בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ מוּטָלִים מֵתֵינוּ.
שֶׁלֶד הַבַּרְזֶל שׁוֹתֵק, כְּמוֹ רֵעִי.

פֹּה רָתְחוּ בַּשֶּׁמֶשׁ זֶפֶת וְעוֹפֶרֶת,
פֹּה עָבְרוּ לֵילוֹת בְּאֵשׁ וְסַכִּינִים.
פֹּה שׁוֹכְנִים בְּיַחַד עֶצֶב וְתִפְאֶרֶת,
מְשֻׁרְיָן חָרוּךְ וְשֵׁם שֶׁל אַלְמוֹנִים.

בָּאבּ אֶל וָואד...

וַאֲנִי הוֹלֵךְ, עוֹבֵר כָּאן חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
וַאֲנִי זוֹכֵר אוֹתָם אֶחָד אֶחָד.
כָּאן לָחַמְנוּ יַחַד עַל צוּקִים וָטֶרֶשׁ
כָּאן הָיִינוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה אַחַת.

בָּאבּ אֶל וָואד...

יוֹם אָבִיב יָבוֹא וְרַקָּפוֹת תִּפְרַחְנָה,
אֹדֶם כַּלָּנִית בָּהַר וּבַמּוֹרָד.
זֶה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ
אַל יִשְׁכַּח אוֹתָנוּ, אוֹתָנוּ בָּאבּ אֶל וָואד.

בָּאבּ אֶל וָואד...

 

ד.      רקע על השיר: את השיר כתב חיים גורי, משורר שהיה לוחם פלמ"ח, לאחר מלחמת השחרור. הקרב על באב אל וואד, או בשמו העברי שער הגיא, היה אחד הקרבות הקשים והחשובים במלחמת השחרור מכיוון שבבאב אל וואד היווה את הציר היחיד המוביל לירושלים, ומעליו היו כפרים ערביים ששלטו על הציר. שיירות של משוריינים שהובילו לוחמים ואספקה לירושלים הנצורה הותקפו בבאב אל וואד ע"י הערבים ולאחר קרבות קשים והרוגים רבים הצליח הפלמ"ח לכבוש את האיזור. עד היום אפשר לראות בצד הדרך העולה לירושלים משוריינים שרופים מאותם קרבות. השיר הפך לשיר מכונן בתודעה הישראלית, ולאחד השירים המרכזיים של יום הזיכרון. נושא הזיכרון משמעותי בשיר. שלושה הם הזוכרים: המקום עצמו:  "באב אל וואד לנצח זכור נא את שמותינו" המשורר: "ואני זוכר אותם אחד אחד" וההולכים בדרך לעד: "זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו". תפיסת הזיכרון העולה מן השיר היא זיכרון אישי, של דמויות החיילים שנפלו, על שמותיהם וייחודיותם, ממש כמו בחוק יום הזיכרון- התייחדות עם זכרם של הלוחמים.

 

ה.      באותן שנים, חי במרוקו פייטן דגול בשם רבי דוד בוזגלו, שהיה מגדולי הפייטנים של החזנות המרוקאית המסורתית ונחשב אחד מגדולי הפייטנים של המאה ה20.  נולד בשנת התרס"ג (1903) בעיירה זאוויא הסמוכה למרקש, בגיל 16 עבר לקזבלנקה ושם חי עד עלייתו ארצה בשנת 1965. היה עילוי בתורה, ובעל זיכרון פנומנלי. סביב גיל 40 התעוור, וזכר בעל פה אלפי פיוטים. כתב והלחין מאות פיוטים, שירי גלות וגאולה, שירים לחגים ומועדים, שירי מוסר המטיפים נגד הגאווה וגבהות הלב, שירי שבח לדמויות מן המקרא, לרבנים ולצדיקים, שירים לארץ ישראל ולירושלים. למרות מאות שיריו לא ראה עצמו ר' דוד כמשורר, ומעולם לא הסכים לכנס או לפרסם את שיריו בכתב, וגם לא חתם שמו עליהם באקרוסטיכון. כך גם נהג בביצועיו הקוליים, כאשר סירב להתיר הקלטה של קולו. נפטר בישראל ב1975.  (להרחבה ראו באתר פיוט.)

השיר באב אל וואד הגיע לאחר מלחמת השחרור לקזבלנקה, ורבי דוד בוזגלו שמע אותו, והחליט לכתוב תגובה לשיר, והתאים מילים חדשות לאותה מנגינה.

 

ו.        נחלק לתלמידים את מילות הפיוט ונשמיע להם אותו, בביצועו של הפייטן, תלמידו הקרוב של רבי דוד בוזגלו, רבי חיים לוק:

נאמר לתלמידים כי מילותיו של הפיוט לא קלות להבנה, בוודאי לא בשמיעה ראשונית, ושינסו מעבר למילים לאפשר לשמיעה לחולל בהם משהו- מה התחושות ששמיעת הפיוט מעורר בהם? 

 

בִּינוּ נָא מוֹרְדִים רוֹדְפֵי קְרָב וָרֶצָח 
לֹא לָתֵת בְּקוֹל עַל עָם שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ 
מוּל שׁוֹכֵן שָׁמָיו, כָּל יָכוֹל לָנֶצַח 
כִּי בְּצֵל סֻכּוֹ שָׁם שָׂם לוֹ מִבְטָחוֹ   

זִכְרוּ נָא יוֹם בֵּן חֲלוֹף הוּכַן לִיְּצִירָה 
כַּת שָׁלוֹם נָתְנָה בְּקוֹל מַר לְמֶרְיו
הֲלֹּא הוּא יְצִיר נַפְשׁוֹ לָרִיב נִמְהָרָה 
זֹאת עֲשׂוּ אֵפוֹא, קִרְאוּ לָכֶם שָׁלוֹם   

נֵזֶר הַיְּצִירָה אֱנוֹשׁ נוֹצָר כְּמֶלֶךְ 
רַק לִבְנוֹת צִיָּה לִנְטֹעַ יְשִׁימוֹן 
אַךְ הוּא שָׁת בָּתָה שְׂדוֹת יְבוּל רַב עֶרֶךְ 
וַיְמַגֵּר לָאָרֶץ, עֹפֶל וְאַרְמוֹן

זִכְרוּ...

יַעְקֹב, יָשָׁר, דָּרַשׁ בְּרֹךְ וְנֹעַם
אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו וְאֶת שְׁלוֹם שׂוֹנְאָיו
עַל צַוָּאר נִרְדַּפְנוּ יוֹם חֲרוֹן וְזַעַם 
וּשְׁלוֹמִים רָדַפְנוּ, נַחְנוּ צֶאֱצָאָיו

זִכְרוּ...   

תּוֹךְ מֵי הַמִּקְדָּשׁ מָחֲקוּ שֵׁם בֵּן אַרְבַּע
לְהַשְׁקוֹת סוֹטָה יוֹם אֲשֶׁר קִנְּאוּ לָהּ
לְמַעַן בָּרֵר אֶת צִדְקָהּ וְנִקְבַּע
לְהַשְׁרוֹת שָׁלוֹם בֵּינָהּ וּבֵין בַּעֲלָהּ

זִכְרוּ... 

 

כעת נחלק את התלמידים לחמש קבוצות, כל קבוצה תעבוד על הבנתו של בית אחד מהפיוט,דרך הדפים.

כל קבוצה תסביר בקצרה את הבית שלה. נסכם יחד את הרעיון המרכזי העולה מהשיר, ונציב אותו כתפיסה שונה לתפיסה העולה מהשיר באב אל וואד, וכהבטה על משמעותו של יום הזיכרון דרך עדשה שונה.

נשאל את התלמידים איזה תוכן חדש יוצק רבי דוד בוזגלו ליום הזיכרון? (תוכן של זכירת הקב"ה, של תכלית הקיום שלנו כעם, וכן של העובדה כי המלחמה והקרב הם חולשה ועיוות של האדם, ותכלית הקיום שלנו הוא השכנת השלום בעולם, כמידתו של הקב"ה. רבי דוד בוזגלו משלב בפיוט יחד יציאה כנגד האויבים המנסים לפגוע בעם ישראל, עם ה', הפונה אל אלוהיו בתפילה, שהפגיעה בעם ישראל היא כפגיעה בקב"ה עצמו, יחד עם תזכורת לכך שהמלחמה אינה תכלית בפני עצמה אלא אילוץ, וכי השאיפה העליונה שלנו היא השלום, ואותה עלינו לזכור ביום הזיכרון, מעבר לזכרון הנופלים)

 

אפשר להקריא מתוך מאמרו של שמעון ביטון על הפיוט:

"אכן אנו עם שבו הזיכרון הינו מעצבה של התודעה הלאומית ושל  כל אורחות חיינו, אולם זיכרון זה איננו זיכרון פרטי-אישי, כי אם זיכרון קולקטיבי. אנו זוכרים היטב את הרוגי ביתר, הרוגי חברון, נרצחי השואה, עשרת הרוגי מלכות והרוגי מזבח הקיום היהודי שבכל דור ודור. ואולם, איננו זוכרים (והדבר גם לא ניתן) את שמותיהם של הרוגי ביתר או הרוגים אחרים. שמות יקרים אלו שמסרו נפשם על הקיום היהודי, חשובים לזיכרון הפרטי של צאצאיהם וקרוביהם ולא לזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם. הזיכרון הקולקטיבי מעוצב מאירועים, ולעיתים בודדות בלבד משמות פרטיים....

דומה כי בעוד שאצל חיים גורי המוקד הינו אימתו משִכחת המתים, כל מת ומת, "ואני זוכר אותם אחד אחד" - "לנצח זכור נא את שמותינו", הרי שאצל ר' דוד בוזגלו המוקד שונה לחלוטין – קריאה לאנושות כולה לזכירת מעמדו של האדם וייעודו ומתוך כך קריאה לשלום. בעוד גורי פונה אל העבר וכל הגיגיו ממוקדים במה שהיה, צופה ר' דוד בוזגלו אל העתיד וקורא לאדם "לתקן עולם במלכות שדי"."

למאמר המלא לחצו כאן.

 

או מתוך מאמרו של ד"ר מאיר בוזגלו (בנו של רבי דוד בוזגלו)

"רק הבנת תוכנו של השיר באב אל וואד והדיאלוג הסמוי בין אבא לחיים גורי תאפשר להבין את ההעזה לייהד את השיר. ראשית, השיר מצווה על הזיכרון : בפזמון, "זכור נא את שמותינו", ובגוף השיר "ואני זוכר אותם אחד אחד", "זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו". ...  עם מנסה לזקוף קומה ולהיות חופשי בארצו. כנראה שאי-אפשר היה לעשות זאת ללא כריתה. אי-אפשר לייצר שכחות חדשות בלי לבער את השכחות האחרות, או לכל הפחות לתעל אותן לשכחה החדשה. ואולם, כאשר הצבר מגיע עם ניצני זיכרונותיו, דמעות שכול, הוא מוצא עצמו מוצף נחלי צער. מאמץ רב יידרש כדי לדכא את הזיכרון והשכחה העולים מכל כך הרבה מילים עבריות.

השיר של אבא חושף משהו מזיכרון זה. האבל כורך בתוכו זיכרון מימים אחרים, הזיכרון הישן מופיע מרחף באופן סמוי בשיר החדש. "על צואר נרדפנו" מפנה למגילת איכה, לזיכרון החורבן, יעקב ועוד. פזמון השיר מצווה בעצם על זכירה קמאית של היום שבו "בן חלוף הוכן ליצירה, כת שלום נתנה בקול מר למריו". הכוונה ביצירת האדם היתה לברוא מי שנוטע ישימון, אבל הטבע האנושי נוטה לאלימות והורס עופל וארמון. וכך, בעוד שבשיר של גורי לא מהדהד כל מקור יהודי, השיר של אבא ספוג בזיכרון ארוך יותר, במדרש.

... בשיר של ר' דוד בוזגלו יש סיפור. רודפי קרב ורצח קמו, עלו ומרדו באלוהים. ברור כאן מי הדובר, ומי הנהרג ועל מה הוא נהרג. השיר מסתכן כמובן במיליטנטיות, אך סופו מעיד שאין למצות אותו במיליטנטיות זו. אדרבא ואדרבא. מה דיאלוגי ואמיתי יותר מהאשמה ! היעלמותם של הערבים בשיר של גורי ביטלה כל האשמה... העמדה של אבא היא העמדה של הקדיש: לצד זיכרו של המת יש לנו את גדולת שמו של הקב"ה, שנחמתו היא לעילא מכל נחמתא דאמירן בעלמא.  גדולת שמו לא נעלמת בהעדפה של השלום על שמו, שהרי "שלום" הוא אחד משמותיו של הקב"ה."

למאמר המלא לחצו כאן.

 

ח.  בסיום השיעור נזמין את התלמידים לשתף את שאר הכיתה במחשבותיהם בעקבות כל מה שלמדו במהלך השיעור, ולשתף במבט שלהם על יום הזיכרון לאור השיעור.

ט.      ניתן גם לסיים בהקרנת אחד הסרטים הבאים:

 

חדש באתר

ספירת העומר
שיעורים לספירת העומר ליסודי

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים