תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > חשיבות התנועה בחיים

חשיבות התנועה בחיים

איתן אשכנזי
הדפסה
מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

כותבת הגמרא (שבת דף פ"ח):

אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מה לילוד אשה ביננו? אמר להם לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשעה מאות שבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ?"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו "ה" אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים "אמר לו הקב"ה למשה:החזיר להן תשובה, אמר לפניו :רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם. אמר לו:אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה,אמר לפניו רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם .אמר לו: אחוז בכסא כבודי והחזיר להן תשובה .שנאמר "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" ואמר רבי נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה ? אנכי ה" אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ".אמר להן :למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם ?שוב מה כתוב בה: לא יהיה לך אלהים אחרים ".בין עמים אתם שרויים שעובדים עבודת גילולים? שוב מה כתיב בה :"זכור את יום השבת לקדשו "כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות ? שוב מה כתיב בה : לא תשא " משא ומתן יש ביניכם ? שוב מה כתיב בה : כבד את אביך ואת אמך " אב ואם יש לכם ? שוב מה כתיב בה : לא תרצח ,לא תנאף .לא תגנב " קנאה יש ביניכם ? יצר הרע יש ביניכם ? מיד הודו לו להקב"ה שנאמר : ה" אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ ,ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב.

מיד כל כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר: עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם "בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות ,אף מלאך המות מסר לו דבר שנא" ויתן את הקטורת ויכפר על העם" ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים"

 

נסה לחשוב מדוע לא רוצים המלאכים שהתורה תינתן לבני האדם, ממה הם מפחדים?

מה זה הבל הפה שיוצא מהם, את מה הוא מסמל?

התשובות שנותן להם משה נראות ברורות למדי ואפילו מיותרות.

מה בעצם אומר להם משה?

מה יש בו בשם אדם שגורם לתפנית?

 

ננסה לענות לאחר לימוד המהר"ל:

 אבל ענין האדם שהוא מתייחס ביותר אל האדמה, וזה כי האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכח ויש בה יציאה לפועל כל הדברים אשר יוצאים ממנה צמחים ואילנות ושאר כל הדברים והיא בכח לכל זה. וזהו ענין האדם שהוא בכח ויוצא שלימותו אל הפועל ולפיכך שמו ראוי לו שיהיה משתתף עם האדמה שהיא מיוחדת לצאת מן הכח אל הפועל בפרות וצמחים וכל אשר שייך אליה וכן הוא האדם יוצא כוחו אל הפועל.

(תפארת ישראל פרק ג')

 

האם אתה מבין עכשיו טוב יותר מה עונה למלאכים משה?

ואת ההבדל הזה מסביר לנו זכריה הנביא:

זכריה ג' ז'

 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה'

מי הם העומדים?

דברי סופרים לר' צדוק הכהן - ליקוטי אמרים אות [יג]

וזה ההבדל בין מלאך לאדם דמלאך נקרא עומד, שעומד תמיד במדרגה אחת מה שאין כן האדם צריך להיות הולך במעלה תמיד ממדרגה למדרגה עד שמשלים עצמו ומגיע אל בית עולמו.

וזה שאמר 'וילך משה', דמשה רבינו ע"ה היה הולך תמיד במעלה ממדרגה למדרגה עד שבא אל מדרגה זו שאמר 'לא אוכל עוד לצאת ולבא' היינו דכל שלא יוכל עוד לצאת, לנפול ממדרגתו, על ידי זה לא יוכל לבא עוד למדרגה למעלה הימנו גם כן, וכמו שנאמר 'כי שבע יפול צדיק וקם', והיינו שעל ידי הירידה חס וחלילה, על ידי זה מתגבר עוד בחילא יתיר וקם, ואז הוא נקרא 'הולך' אבל כל שלא יוכל לצאת עוד לא יוכל לבא גם כן... וכן צריך כל אדם להיות הולך תמיד".

 

אם כן כל מהותו של האדם היא התנועה, ההליכה, ההתקדמות, והחידוש.

נקרא את השיר "למדני אלוקי ברך והתפלל" מאת לאה גולדברג

על מה לדעתך מתפללת לאה גולדברג?

מה יעזור לה להגיע לכך?

 

הרב מדבר גם הוא על עליה וחידוש ,  מה מפריע להגיע לשם? איך מציע הרב להגיע למקום הזה?

הרב קוק

למה זה אצער את נשמתי...

אם היא מרגשת את עצמה בת חורין, למה זה אשים על רגליה

כבלים של אסירי עוני. תשוט במרחבים, תציר,

תתרומם כפי מידת שאיפתה,

תעלה מעלה מעלה.

 

ואם הנני מרגיש כי עוונותי

הם הם אשר יאסרוה בעבותים,

מיד אביא לה את עוז התשובה,

התשובה העליונה

התשובה שהיא קרובה

בפי ובלבבי לעשותה

והרהור התשובה ברז – מחשבתו

מיד יאיר את כל מחשכיה,

ויתן לה גבורת ישע.

 

עד כדי כך ש ר' מנדל מקוסוב תולה את כל הגאולה בכך

"מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום?

מדוע לא בא? מפני שהננו היום כמו שהננו אתמול"

למה לדעתך? מה יש בו בחידוש?

 

כאן אפשר להראות חלקים מהסרט BIG    עם טום הנקס, הסרט מספר על ילד שהפך למבוגר פתאום, על חייו בעולם המבוגרים, ומראה באופן נפלא, את ההבדלים בגישות ובהסתכלות על החיים בין מבוגרים לילדים.

לחילופין אפשר לקרא את הקטע המבט הנכון מתוך עיתון 'משפחה':

 

באופן אישי

במסגרת חיי המתנהלים נכון לעכשיו בחיק חבורת ילדים מקסימים במגוון גילאים הגעתי אל המסקנה הבאה !

הם עוד לא התקלקלו והבראשיתיות הטהורה עוד מעפעפת בדמם הצעיר. זה לא שאין להם קשיים, תמיד התנגדתי בתוקף לכל דברי אלה שמציירים את הילדות כמחוז קסום וחסר דאגות אין זה כך

לילדים ישנם דאגות לא פחות מאשר לנו ואולי אף יותר. הם קטנים, הם תלותיים, הם ברוב חסרי אונים ואינם מסוגלים לעזור לעצמם. הכול גבוה מדי או רחוק מידי בשבילם והם רוב הזמן צריכים להיראות .

כמו למשל בהורדת בגדי חורף .

יש אנשים שיש להם בבית מספיק ארונות {ומספיק חדרים בשביל הארונות הללו } כדי לאחסן את בגדי החורף גם בקיץ בהישג יד.

אח..... מה הם מפסידים !

אני עוד זוכרת את עצמי ילדה קטנה עומדת בהתרגשות למרגלות סולם המתכת המשופשף שלנו בעוד אימי נוברת אי שם במדפי הארון העליונים ומטילה ארצה שקיות ארוזות בקפידה. אנו הילדים הינו מתנפלים על כל שקית כזו כאילו יש בה זהב ולא הועילו אזהרותיה של אימא ממרומי הסולם.

היום אני עומדת בעצמי על הסולם וילדי שלי עומדים אי שם למטה ששים ושמחים על כל שקית שאני משליכה מלמעלה ולא מעילות כל אזהרותיי ...

רגע מי אמר שלהוריד בגדי חורף זה עבודה מעצבנת? הי חבר'ה! כן, אתם שגדלתם ונטשתם את הילד שבתוככם, התעוררו. איזה כייף זה לפגוש בבגדי החורף אחרי למעלה מחצי שנה שלא פגשנו אותם כי הם ישנו כמו דובים במרומי הארון ! השקיות שסדרתי ברוב עמל בתחילת הקיץ החולף נפתחות לקול מצהלות הילדים ותוכנן נפוץ לכל עבר.

כל בגד משנה את ייעודו: הגרביונים הופכים לכובעי ליצן בעלי שני קצוות מתנופפים, הסוודרים הופכים למכנסיים לפחות לזמן מה, והמעילים הם בכלל אוהלים אשר תחתיהם מצטופפים כל אנשי השבט הקופאים מקור .

אחר כך כולם נרגעים ואני מנסה להשליט מעט סדר .

"עכשיו מודדים !" אני מכריזה ומחלקת את הבגדים המתאימים לכל ילד .

"היי אימא, המעיל שלי קטן עלי!" מכריז הבן הגדול בעליצות " מה אימא מעילים ששוכבים בארון מתקטנים ?" מבררת אחותו "לא מסבירה הגדולה יותר בחשיבות "אנחנו פשוט גדלנו "

אהה...

זהו, רואים שהיא מתחילה להיכנס לעולם של המבוגרים. אותם מבוגרים חסרי דמיון שחושבים שאנחנו פשוט גדלנו ולא הבגדים הם אלו שהתקטנו. אותם מבוגרים החושבים שהרכבת היא זו שנוסעת ולא העצים והעמודים שלצידי הדרך.

או קחו למשל את הגשם הראשון. אני כבר מריחה אותו בלילה ומתחילה לחפש בהיסטריה את המטריות. אחרי חיפוש מייגע אני מגלה שאחת קרועה, השניה לא נפתחת והשלישית הלכה לאיבוד.

אבל את הילדים שלי לא מעסיקות זוטות שכאלה הם מתעוררים להם בבוקר, וכשהם מגלים את הגשם הם מזנקים כולם בבת אחת ונדבקים אל זגוגיות החלונות .

"אימא ! תראי השמיים בוכים" זועק הקטן.

"ואיפה השמש ? היא מתחבאת !"

" אז אולי בכלל לילה עכשיו.

אולי באמת ?

אח"כ הם עוקבים אחרי הטיפות ועורכים ביניהם תחרות. כמו אתו ילד שערך תחרות בין הטיפות רות ומרים באותו שיר ילדים ישן שלמדנו במסלול לספרות בסמינר .

וזה מזכיר לי את אותה פעם שצינור הפליטה של מכונת הכביסה שלנו הוסט ממקומו בלי כוונה וכל מֵי השטיפה המקציפים הציפו את מרפסת השירות וממנה עברו אל המטבח ואל חדר הכביסה כשהם מאיימים להציף את הבית כולו. מבוהלת אצתי בתזזיתיות לכל עבר מנסה להשתלט על השיטפון בעזרת מגב ומטלית ריצפה

אבל הילדים ראו שם משהו אחר

"הי הים הגיע אלינו הביתה !" הם התרוננו וטרם הספקתי למחות הם כבר חלצו את הנעליים { משהו בכל זאת הצלחתי להכניס להם לראש ...} והחלו משכשכים בהתלהבות בין בועות הסבון .

או שמא עלי להיזכר באותה פעם שילדי קרא לי בהתלהבות מן המטבח וכשבאתי חשכו עיני: פירורי עוגה שהתפזרו על הארץ וטרם הספקתי לאספם משכו אליהם נחיל של נמלים, הנמלים התרוצצו כה וכה כשהן אוספות את הפירורים בעמלנות.

באנחה קלה פניתי ליטול את המטאטא למקומו אולם אז נעצרה ידי באוויר. מבטי נפל על הילד שלי  כשכרע על ברכיו בסמוך ראשו, רכון ועיניו עוקבות בהתפעלות אחרי היצורונים הזערערים המתרוצצים על הארץ..

תראי אימא יש כאן משפחה שלימה! זה האבא , הוא סוחב את הפירור הכי גדול וזו האימא את רואה? ויש להם שתי ילדות!"

הוא המשיך לתאר את המשפחולוגיה הנמלית ואני הותרתי את המטאטא במקומו ורכנתי לצידו. מגלה פתאום שלשתי הילדות יש סרט ורוד על הראש ושהן נותנות יד אחת לשניה  .... 

זה היה אחד מאותם רגעים מופלאים שבהם אני מבינה פתאום מה אנו המבוגרים מפסידים .

במו ידינו אנחנו מקלקלים לעצמנו את היופי של החיים כי נמלים מתרוצצות זהו אכן מחזה שראוי להביט בו, ומים שבורחים ממכונת כביסה הם בעצם ים שבא לבקר, להוריד בגדי חורף זה לא מטלה אלה חוויה שנתית מלבבת, וגשם שיורד זוהי תחרות המונית של טיפות זהו המבט הנכון. רבותיי ככה צריך להסתכל על החיים ואז הכול יראה אחרת.

 

 

נדון מה מיוחד בהסתכלותם של הילדים על החיים, ומה מזה לא היינו רוצים לאבד.

כך נבין טוב יותר את ר' נחמן:

ר' נחמן לומד את זה מנרות חנוכה.

 

התחדשותם וריבויים של נרות חנוכה בכל יום
מלמדים שאסור לו לאדם להיות כזקן שדועך ונגמר.
אלא צריך להתחדש בכל יום.
כל עיקר נפלאות חנוכה,
שאפשר להמשיך אורות גדולים -עניינים שברוח- גם בימי חול פשוטים.


וכמובן שאפשר לבחור את המקורות המקבילים בחוברת המקורות.

מי שרוצה את הצד השני של המטבע מוזמן להשתמש במקור מקהלת, ולדון מה היא התחושה שמרגישים כאשר קוראים את פרקים א' ב' בקהלת, שם הכל חוזר על עצמו שוב ושוב.

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים