תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > היסטוריה > הרצל - חוזה המדינה

הרצל - חוזה המדינה

ענת בזק
הדפסה
מקצוע: היסטוריה
נושא: התנועה הציונית והרצל

פתיחה:

המורה מחלק לכל תלמיד פתק קטן (לבן/ צבעוני/ מפנקס מקושט) ומבקש מכל אחד לכתוב על הפתק חלום שהוא היה רוצה להגשים. (בלי שום פרוט נוסף של המשימה- לא האם מדובר בחלום אישי או לאומי. לא האם קצר טווח או ארוך טווח. בלי להכנס לשאלה כמה זה ריאלי או שזה יישאר תמיד בגדר חלום לא מושג).

כל תלמיד שמסיים לכתוב את החלום שלו (במילה או שתיים או בפירוט קצר) מקפל את הפתק, מהדק או סוגר במדבקה וכותב את שמו מבחוץ. (כך ברור שהוא היחיד שיפתח אותו בעתיד) . את הפתקים המקופלים מכניסים לקופסא יפה או בקבוק שהמורה הכין מראש והביא לכיתה.

 

חלק א':

אנו מבקשים ללמוד היום על בנימין זאב הרצל, המכונה "חוזה המדינה". (הקשר לפתיחה הוא מעבר מהחלומות שלנו לאדם שהיה בעל חלומות גדולים)

ארבע אופציות שונות שדרכן אפשר ליצור קישור ראשוני בין התלמידים לבין הרצל כאדם שמוכר להם באופן כלשהו ונוכח ברמה מסוימת בחייהם:

א.      בכיתות בהן האווירה והקשר בין המורה לתלמידים מאפשרים זאת, אפשר לשחק דקה-שתיים "הרצל אמר". זה מצחיק, מנער וגם פותח לדיון: למה דווקא הרצל? (באנגלית אומרים סיימון אומר, בצרפתית ז'אק. אם תלמידים מכירים את המשחק גם בשפות נוספות נוכל לבדוק איתם האם משתמשים בשמות סתמיים, נפוצים בשפה או שמות של מנהיגים). אנו תופשים את הרצל כמעין סמכות על- אם הוא לא אומר- לא עושים...

ב.      לבקש מהתלמידים להזכיר איפה הם פוגשים רחובות, אתרים, כיכרות וכד' על שמו. אין עיר בארץ שאין בה רחוב הרצל. מדוע? הר הרצל מפורסם לכל, העיר הרצליה (וקניון שבעת הכוכבים שנמצא בה, זכר לדגל שהרצל הציע למדינה בעל שבעה כוכבי זהב), וכן העיר "תל אביב" שקרויה על שם ספר שלו. מדוע הוא נוכח כל כך? האם הוא נוכח מספיק?

ג.        תמונת המצבה של הרצל בהר הרצל. מדוע עוצבה כך? מה מסמלת קוביה שחורה מינימליסטית? מדוע כתוב רק מילה אחת "הרצל"- בלי שמות פרטיים, בלי תיאור פועלו... כל כך הרבה לומר אז עדיף לא לומר דבר?

ד.       לתת לכל תלמיד או לכל זוג תמונה שלו (נספח ה ) או להקרין על הלוח לכל הכיתה ולשאול מה חושבים כשרואים אותו, מה הוא מזכיר, מה הוא מבטא, האם יש שאלה שהיו רוצים לשאול אותו...

האם אתם מרגישים שאתם יודעים עליו מספיק או שמעוניינים לדעת יותר כדי שלא יהיה רק שם מפורסם אלא אדם שיש להם איזושהי הכרות קרובה יותר איתו?

 

חלק ב':

עבודה עצמית או בזוגות עם ספר הלימוד למילוי ציר זמנים בסיסי על חייו של הרצל.

ציר הזמנים (נספח א') מחולק לכל תלמיד. התשובות כתובות שלא על פי סדר בתחתית הדף. ספר הלימוד וידע קודם מאפשרים את העבודה הפשוטה של התאמה בין שנה לאירוע.

חלק זה נועד לתת מסגרת משותפת לכל הכיתה ולאפשר לכולם להכיר את המושגים הבסיסיים הקשורים בדמות כדי להרחיב מתוך מסמך מסודר משותף לכל הכיתה.

אחרי מילוי הדפים עוברים שלב שלב על האירועים המרכזיים בחייו של הרצל והמורה מרחיב לגביהם-  ילדותו בבודפשט והמעבר לוינה, משפחתו, ההווי שבתוכו גדל, מות אחותו, לימודי המשפטים בוינה, המפגש עם האנטישמיות בין היתר בהרחקתו מפעילות באגודת הסטודנטים, חלומותיו כמחזאי, עבודתו כעיתונאי, מינויו ככתב בפריז, משפט דרייפוס- הרקע והאווירה בצרפת, השפעת הסיקור העיתונאי של המשפט על הרצל, כתיבת הספר מדינת היהודים, הסבר על אופי הספר (אפשר להדגים בהקראה מעמודים מתוך הספר על אופי הפרטים הנזכרים בו וסגנון הכתיבה, להבדיל מאלטנוילנד שיוזכר בהמשך), כינוס הקונגרס הציוני הראשון- העבודה לקראת כינוסו, החגיגיות שבו, חשיבותו מבחינה היסטורית, "תכנית באזל" שנתקבלה בקונגרס זה. חשיבות תפישתו של הרצל של הציונות כמיועדת להשיג מדינה והתנהלותו הפוליטית להשגת צ'רטר- מסבירה את הריצות והפגישות הרבות עם מדינאים בדרגים שונים, כתיבת הספר אלטנוילנד והקראה מתוכו (הסבר השם ארץ ישנה- חדשה ומכאן שמו של הספר הזה בעברית תל (עתיק) אביב (מתחדש). קונגרס אוגנדה- קונגרס הבוכים (הקונגרס השישי) משמעות הפולמוס, הדיון העקרוני מה חשוב יותר להציל את העם או להגיע דווקא לארץ ישראל (נקודת ציון מאד משמעותית בהגדרת הציונות), הסבר עמדות שני הצדדים בפולמוס (מקלט לילה לעומת "אין ציונות ללא ציון", הצלה זמנית לעומת אין קבוע יותר מהזמני...), מותו של הרצל בגיל צעיר (44) והמשך התנועה אחריו.

בחלק זה של השיעור ירחיב כל מורה על פי הרגליו ומידת החשיבות שהוא מייחס לכל אחד מהשלבים (משפט דרייפוס, הספר מדינת היהודים, פולמוס אוגנדה). כל הנקודות האלו מצויות במסמך ההלימה ובכל ספרי הלימוד. אפשר תוך כדי הלימוד לקרוא יחד מתוך ספרי הלימוד הנוגעים בכל הנקודות האלו וכן לגוון בעזרת תמונות או מקורות ראשוניים)

 הערה מתודית:

באתר של מוזיאון הרצל יש ציר זמן מקסים צבעוני ומלא תמונות מכל אחת מתקופות חייו. בכיתה מתוקשבת אפשר לשלב את ההסברים שנבעו מהדף שהתלמידים מילאו יחד עם הקרנת הציר הזה.

השימוש בציר הזמן+ציר הזמן הוירטואלי+השיר שיובא בחלק הבא מאפשרים סדר  והכרות עם כמות גדולה  של חומר ופרטים.

 

(שאלות ערכיות רבות מתעוררות תוך כדי סיפור מסכת חייו ופועלו של ב"ז הרצל.

בחרנו בשיעור זה להציע כאופציה לפתוח שתיים מתוכן:

1.       ההתעוררות של הרצל למצוא פתרון לעם היהודי ולהשיבו למולדתו כפתרון לבעיית האנטישמיות. יש לכאורה פן מסויים של דיעבד (עד היום) בשיבת יהודים לארצם בגלל שאין ברירה ושונאים בכל מקום ולא לכתחילה בגלל אהבת ארץ ישראל, רצון להגיע לעומק רוחני וקרבת אלוקים ברמות שיכולות להתקיים רק כאן וכד'. איך אנחנו מתמודדים עם זה? (הנספח על שלוש השופרות מדברי הראי"ה קוק מתקשר לכך)

2.       שאלת אוגנדה אינה שאלה של מה בכך. הנטייה הטבעית של תלמידים ומורים רבים היא "לנשום לרווחה" כאשר מציינים שבקונגרס השביעי הוחלט שמעתה והלאה מתרכזים אך ורק בהשגת ארץ ישראל. אבל אם היו הולכים לאוגנדה בשנת 1903 ומקימים בה מדינה- ובכך היו מצילים את המליונים שנספו 37 שנים מאוחר יותר באירופה...?. השאלה מה מטרת הציונות "ארץ שלנו" או "ארץ קדשנו"- כפי שנוסחה כבר על ידי פינסקר- ריחפה בחלל עולמם.

מבחינתנו הדיון מחדד את העובדה שבהקמת מדינת ישראל יש שני פנים שכל אחת מהן חשובה בפני עצמה- ראשית, עצם הריבונות, ועמידת עם ישראל בפני עצמו כשולט על עצמו ושנית, הנס והפלא שזה קורה כאן בארץ ישראל. (כשאומרים הלל ביום העצמאות יכולים לכוון לשני הפנים האלו). )

 

חלק ג'

אחרי שלמדנו הרבה על חייו ופועלו של הרצל ועל סערות גדולות שחלו בזמנו נשמע שיר שכתב עליו יורם טהר לב. (כל מילות השירים בנספח.)

מילות השיר מחולקות לכל תלמיד. אפשר להשמיע או להראות במצגת שנמצאת ביוטיוב.

 

המשימה לתלמידים תוך כדי שמיעת השיר היא לסמן במרקר מילים או משפטים שמדברים על אירועים שהזכרנו בחלק הקודם של השיעור.

אחרי שמיעת השיר המורה יכול לחדד מתוכו נקודות שהוזכרו כבר קודם, התלמידים יכולים לציין נקודות שהתחדשו או התחדדו להם והמורה יכול להוסיף בעזרתו עוד כמה נקודות:

א.      משחק המילים החוזר על עצמו עם המילה "לב".

משעות השם הרצל היא "לב קטן" – הרץ כמו heart  באנגלית (בגרמנית) וסיומת מקטינה כמו בהרשעל וכד'. יש ספר ילדים שכתבה דבורה עומר על הרצל שנקרא "לב קטן גדול".

על כל אדם אנו אומרים שעל המקף הזעיר המופיע בין שנת הולדתו לשנת פטירתו "יושב" כל כך הרבה. לגבי הרצל זה נכון שבעתיים – בזמן מאד קצר- בעצם בתשע שנים שמאז משפט דרייפוס  ופרסום מדינת היהודים ועד פטירתו הוא חי בקצב מסחרר מונע מרעיון שלא נתן לו מנוח, עד שליבו החולה הכריעו.

ב.      לגבי "אם תרצו אין זו אגדה". דיברנו לעיל על שני הספרים שהרצל כתב ועל השוני הסגנוני ביניהם. הספר אלטנוילנד שייך לז'אנר שנקרא "אוטופיה" והיה מקובל באותה עת (במחצית השנייה של המאה ה19 וראשית המאה העשרים). יש ספר מקסים שנקרא "המחר של האתמול" (שזה בעצם היום, אנחנו) ובו מרוכזות שמונה אוטופיות ציוניות שנכתבו באותו זמן ומתארות את מדינת היהודים העתידית) בסוף הספר הזה כתב הרצל שאם תרצו אין זו (האוטופיה) אגדה. מכיוון שהיא כתובה כאגדה הוא שולח אותה לציבור היהודי שיגשים אגדה זו.

ג.        הנסיעות ממקום למקום והפגישות עם קיסרים, מזכירים, גראפים וכד' משקפות ומדגישות את המדינאות וחשיבות השגת הצ'רטר.

ד.       "הוא לחם במונטיפיורי וברוטשילד הוא נזף..." יש כאן נקודה חשובה מאד. הרצל האמין שיוכל לקנות את ארץ ישראל מידי השולטן התורכי ששלט כאן באותה עת. הוא חשב שישכנע אותו לתת לנו להקים כאן מדינה בתמורה לכיסוי חובותיו וגרעונותיו העצומים. לשם כך פנה לעשירי העם היהודי ובהם הברון רוטשילד והברון הירש שיממנו את הרעיון הזה. העשירים חשבו שהרצל הוזה ולא חוזה ולא הסכימו לתת לו כסף מכיוון שלא לקחו את רעיונותיו ברצינות. כאן הגיע הרצל לתובנה חשובה מאד שהתנועה הציונית תיבנה מכספי העם. (ראה בנספח ה' את תמונת הקופסא הכחולה).

מבחינה ערכית יש כאן מקום לפתוח דיון על דוגמאות נוספות שבהן איש אחד גדול ועשיר ככל שיהיה לא יכול להניע תהליך שלא שותפים לו המונים רבים ("טיפה עוד טיפה תהיינה לים...")

ה.      "בבית הוא הניח אישה וילדים שחשו על גבם את צרת היהודים". (עובדתית הוא מימן מכספיו הפרטיים את הקונגרסים והוא לא בא ממשפחה עשירה. גם חיי הנישואים שלו לא היו מוצלחים והשקיעה בעניין הציוני החמירה את המצב)

עד היכן מגיעה מסירות נפש? האם יש שלב שבו הערכיות או האידיאליזם מוגזמים כי אחרים נפגעים ממנו? האם זה שונה בין דמויות ציבוריות שמסרו את עצמם לכלל לבין דמויות שחיות חיים פרטיים יותר?

 

שני כוונים נוספים שאפשר ללכת בהם אחרי השיר הזה או במקומו, בהתאם לזמן, לכיתה, למורה ולנושאים הערכיים שיותר משמעותיים לאותה כיתה באותו זמן:

1.       השיר של חנן יובל ושלמה ארצי "ציונות בלי מרכאות". (נספח ג  ) 

מתאר יפה את הרגעים שבהם נוצר הספר "מדינת היהודים" ואת כינוס הקונגרס הראשון.

דיון יפה יתפתח בכיתה סביב הפזמון "הוא אמר להם אני תסלחו לי ציוני זה אולי לא הגיוני אבל זה מה שאני".

האם הייתם שמים משפט זה כסטיקר על המכונית שלכם? הוא רלוונטי לכם? אתם מזדהים איתו?

למה לא הגיוני להיות ציוני?

(מתפתח דיון משנה מה זה בעצם ציוני)

למה זה מה שאני למרות שזה לא הגיוני?

האם אני רוצה לספר להרצל דבר מה או לשאול אותו משהו כשאני מרגיש בודד בציונות שלי? (בכתב או בע"פ).

 

2.       השיר של רבקה מיכאלי "בנימין זאב". (להראות תמונות של הרצל, שטר של מאה .) 

שיר  מרגש ששואל גם שאלות ששאלנו בשיעור- "מאיפה יש לו כח להיות חוזה"?

מה ההנעה הפנימית (או החיצונית) שמביאה אדם לפעולה כל כך משמעותית שמביאה לשינוי במציאות.

דיון ערכי חשוב שעולה מהשיר הוא ההשוואה בין התוכניות הגדולות והאידיאליסטיות שהיו להרצל (ולבני דורו) ולאופן שבו הן מיושמות כיום במציאות.

האם יש לנו אחריות לעמוד בחלום מכיוון שאנו מגשימים חלום של אחרים? של דורות? של נבואות שמתגשמות?

 

סיום

בחלק זה נציג כמה אופציות ובתוכן נפצל בין אפשרויות של שאלות פתוחות המתאימות לתלמידים מסוימים לבין שאלות סגורות שיביאו תלמידים אחרים, אולי רבים יותר, לשותפות בדיון.

אנו שבים אל קופסת החלומות שמילינו בתחילת השיעור ושואלים את עצמינו, בעקבות המפגש עם הרצל, כמה שאלות. (ניתן לתת לתלמידים לשאול שאלות שעלו אצלם או לשאול שאלות שנציע כאן, או אחרות שעולות בדעתכם).

מה יגרום לנו להוציא חלומות אלו מהכח אל הפועל ולהגשים אותם? מה, לעומת זאת, מונע זאת מאיתנו לעיתים? (הפחד מה יגידו , הפחד שזה לא ילך (כשלון) ,חוסר אומץ, פחד מבוז, לחץ חברתי. אם רוצים להאריך בכך אפשר לכתוב כמה סיבות ולתת לתלמידים לדרג מלמעלה למטה מה הכי משפיע) ניסוחים נוספים: חלום שהגשמתי- בזכות מה הצלחתי להגשימו? חלום שלא הגשמתי- מדוע נכשל?

הבה נניח שאחד ההבדלים בין חלום לבין חזון הוא קיומה של תכנית עבודה ונכונות לבצע בפועל את אותה תכנית. "להוריד את החזון לקרקע".

מה שהפך את הרצל מהוזה לחוזה היא אותה יכולת לפרוט את החלום לפרטיו ולבצע אותו. (אם כי יש לזכור שבעצם לא הצליח, לא קיבל צ'רטר והציונות יושמה יותר בכוון "ציונות מעשית" מאשר "מדינית".)

התהליך כפי שהרצל הבין אותו היה  זיהוי מצוקה - הצעת פתרון - תכנון תכנית מעשית לביצוע הפתרון - יישום התכנית- (עבודה!!!)

-האם יש משהו שבוער בכם כל כך שתעזבו בשבילו הכל ותשקיעו את עצמכם רק בו?

-          האם מישהו רוצה להכניס עכשיו לקופסא חלום נוסף, שלא חשב עליו קודם?

-          האם כל אדם צריך או חייב בנוסף לחלומותיו הפרטיים שיהיה לו גם חלום או חזון כללי/ לאומי/ עולמי?

 

נציג עכשיו בפני התלמידים את הציטוטים הכלליים לגבי חזון   ואת ציטוטיו של הרצל בנספח.

אפשר להגדיל ולתלות על הקירות, אפשר לתלות מהתקרה, אפשר לחלק לכל תלמיד את כולם על נייר ואפשר לבחור אחד או שניים עיקריים ולהקריא.

נבקש מכל תלמיד לבחור משפט אחד מציטוטים אלו שמדבר אליו באופן מיוחד.

אחת הנקודות החוזרות על עצמן בציטוטים היא שהרצל ידע מה ייעודו ולכן יכול היה להגשים אותו.

האם אתם סוברים שלכל אדם יש ייעוד?

האם אתם יודעים כיצד לחשוף את ייעודכם?

האם יש אנשים שיודעים מה ייעודם אבל בורחים ממנו מסיבות שונות?

 

מכיוון שהשיעור הזה גם מספק המון פרטי ידע וגם חושף לעוצמה של דמות מרשימה ומורכבת אנו מציעים לפתוח את הדיון המסכם בעזרת היגדים שהתלמידים מצביעים עליהם בשלטים , בכתב, או בהצבעה מסכים/ לא מסכים. 

אפשר להשתמש בכל ההיגדים, לבחור אחדים מהם או לחבר היגדים אחרים בסגנון זה שמסכמים את השיעור.

היגדים לדיון ולשמיעת דעות תלמידים אחרי ההגדרה מסכים/ לא מסכים:

  • כשאני פוגש/ת דמות כמו ב"ז הרצל אני מתמלאת השראה ורוצה לפעול במעשים גדולים.
  • כשאני פוגש/ת דמות כזו אני מרגישה קטנה ולא חשובה.
  • רוב האנשים אינם כמו הרצל ואינם יודעים מה ייעודם.
  • רוב האנשים לא נועדו לגדולות והם יהיו חלק מ"ההמון".
  • העובדה שמדינת ישראל היא תוצר של חזון גדול ומסירות נפש מחייבת אותנו בהתנהלות היום יומית שלנו.
  • מדינת ישראל מביישת את חוזיה.
  • חוזי המדינה יכולים להיות מאד גאים במדינת ישראל. היא מעל ומעבר לציפיותיהם.
  • אנחנו זקוקים עכשיו להרצל חדש. דחוף!
  • עבר זמנם של ה"הרצלים". עכשיו כולנו מניעים את החזון הלאה.
  • אני רוצה לעשות משהו משמעותי.

(הדיון כמובן יתפתח מה אפשר לעשות, מה צריך כיום, מה כוחנו, האם יושב עכשיו בכיתה מנהיג עתידי, לאן אנו חושבים שהוא צריך להוביל את העם ואת המדינה...).

 

סיכום יצירתי כמשימת בונוס למעוניינים:

לחשוב על תחומים במדינה שדורשים שיפור או התקדמות (בטחוני/ כלכלי/ חברתי/ דתי/ ערכי/ רוחני) ולתכנן איפה רוצים להיות בעוד 50 שנה.

לכתוב את התכנון או בצורת פרק נוסף בספר "מדינת היהודים" או כפרק נוסף בספר "אלטנוילנד".

 

להרחבה נוספת לחצו כאן

 

הערות מתודיות וערכיות לגבי השיעור:

לפתיחה:

1.       להכין מראש פתקים יפים וקופסא יפה. מעיד על חשיבות ועל השקעה. כמו כן יש כאן מסר שאנחנו לא נעלמים אלו מחיי אלו גם אחרי שתסתיים שנת הלימודים ואפילו התיכון כולו. נניח שנקבע לפתוח את הקופסא בעוד חמש או עשר שנים זה אומר שהמורה מעוניין להיות חלק מחיי גם אז ולראות לאן התפתחתי ואיזה מחלומותיי הגשמתי... (במפגש אפשר יהיה ליצור קופסא נוספת כדי להמשיך ולהפגש כעבור עשר שנים נוספות).

לחלק א':

אפשר לוותר על החלק הזה ולעבור ישר לחלק ב' או לדבר עליו פרונטלית (הרצל מאד מצוי בינינו, למשל בשמות רחובות, או במרכזיותו של הר הרצל, ואפילו במשחק "הרצל אמר...") אם אין צורך בפינג פונג של ה"גילוי". תלוי בכיתות ובזמן.

לחלק ב':

מילוי הדף הזה יכול להיעשות גם לפני השיעור כשיעורי בית. מניסיוני כדאי יותר למלא אותו בכיתה גם בגלל הפן של עבודה עצמית או בזוגות בזמן שיעור (שבירת הפרונטאליות) וגם בגלל שיש חשיבות בזמן שבו המורה מטייל בכיתה ועובר בין התלמידים העובדים. הם מעלים שאלות תוך כדי עבודה שלא היו מעלים כשיושבים לבד בבית.

אחרי מילוי הדף מתחיל גוף השיעור המרכזי שבו אנו מלמדים מה עשה הרצל, מה היה חזונו, היכן ומתי פעל ועוד. כל מורה ירחיב את היריעה כאשר כל אירוע שנכתב בדף שהתלמידים מילאו הוא כותרת לפסקה בסיכום השיעור שלהם.

 

מה שמופיע בסוגריים בחלק ב' לא חייב להיות חלק מהשיעור ויש ציר ערכי ורעיוני גם בלי זה. הכל תלוי בציבור. אני מוסיפה לכם כאן סוגריים בתוך הסוגריים שלדעתי גם נובעים מהדיון על הרצל אבל אני לא יודעת כמה זה מתאים לתיכון, לשיקולכם:

1.       מקומו של מנהיג בהיסטוריה ועד כמה הוא יוצר תקופה ותהליך או שהתקופה יוצרת אותו. תת דיון בשאלה זו היא העובדה שקדמו להרצל מבשרי הציונות, הרב קלישר הרב אלקלעי ומשה הס וכן עוד רבים שהגו וכתבו את הרעיון של שיבת עם ישראל לארצו ואפילו לא זכו לכינוי זה, וכן י"ל פינסקר והרב מוהליבר ראשי חיבת ציון וכן הלאה... הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל או שבאמת היה משהו מהותי בהרצל עצמו ובפועלו שגרם לכך שהוא ייזכר ויישמר לאורך הדורות.

2.       המורכבות שבתפישת שיבת ציון כראשית הגאולה כשזו באה על ידי תנועה חילונית כשבראשה מתבוללים למחצה לשליש ולרביע. (צרפתי את המספד בירושלים, וודאי שקיימת הבחנת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד וכד') . חשוב להבהיר את עמדת המתנגדים לציונות ולהרצל אז (והיום?) החל מרמת שלוש השבועות וכלה בהפיכת מושגים שבקדושה כמו עם ישראל וארץ ישראל למושגים היסטוריים, קונקרטיים, לאומיים, חילוניים "ככל העמים". הפחד מהרצל כשבתי צבי נוסף היה חזק והשאלה איך יודעים בזמן אמת ולא בפרספקטיבה אחרי שזה מצליח היא שאלה גדולה. איך יוצרים את השילוב הראוי של ההתעוררות הטבעית מלמטה וההתעוררות מלמעלה (מזמן תלמידי הגר"א ועד ימינו והלאה בע"ה).

3.       תפישת "בעיתה אחישנה" והשאלה עד כמה הגאולה תלויה בדור. בשיעור הזה אנו שותפים לכאורה לנרטיב שהרצל היה אדם גדול, בעל חזון, מוכן לקחת סיכון וכד'. מצד שני- אם הגיע הזמן שישראל ישובו לארצם לכאורה היו שבים בכל מקרה... זו הדרך שההשגחה בחרה בה וכו'... האם אנו מחנכים לנרטיב הציוני שאומר שסוף סוף במאה הי"ט קרה מה שלא קרה אף פעם קודם והעם היהודי לקח את גורלו בידיו ולכן אנחנו כאן (..."תרומתו העיקרית של תיאודור הרצל כמנהיג הייתה החדרת ביטחון עצמי ללבותיהם של מיליוני יהודים שלא האמינו בכוחם וביכולתם לקבוע את גורלם..." מנהיגות מעצבת, מיכה פופר, עמ' 65) או שמדובר במהלך אלוקי ואז אנו שואלים על בחירה חופשית, דטרמניזם, מה באמת מניע את ההיסטוריה...? (מגיעים למקומות פחות טובים, לדעתי, כשתלמידות שלי אמרו לי בבחירות האחרונות שבכלל לא משנה איזה פתק נשים בקלפי כי ה' ממילא כבר החליט מי יהיה ראש הממשלה הבא).

4.       תלמידים חושבים שהכל היה טוב יותר או נכון יותר בהקמת המדינה ובהמשך קיומה אילו הכל היה קורה על ידי דתיים?

5.       אם אנו רוצים להביע את המורכבות, ולציין שגם המשיח מוצאו מיהודה ותמר, מדוד המלך, מבועז ורות- עם כל המורכבויות שהיו בדרך... למה שתלמיד חושב יהיה "ילד טוב ירושלים" כאשר כל האנשים הגדולים והמהלכים ההיסטוריים הגדולים נולדים מהמקומות הלא צפויים והפחות "תורניים"?

6.       אם באמת היה משהו על טבעי ברמת החזון והמחוייבות של הרצל לרעיון עד כמה באמת אפשרי לנו ללמוד ממנו ולהפוך מחויבים לחזונות.

7.       שאלה פחות גרנדיוזית מהקודמת אבל חשובה מאד אף היא:

כשאנו שואלים תלמידים איך הצביעו חברי המזרחי והרב ריינס בראשם בשאלת אוגנדה הם בדרך כלל עונים הפוך מהתשובה הנכונה. תפישת הציונות הדתית כנלחמת בכל מחיר למען ארץ ישראל גם כשזו אינה בהכרח טובת עם ישראל עברה כידוע שינוי גדול. בכיתות טובות או בבתי ספר המעוניינים לשקף תהליכים פנימיים של החברה הדתית ולדון בהם יתעורר דיון חשוב ומעניין בשאלת הדגלים וגם בהבנה מתי ומדוע חל שינוי ועד כמה אנו לא מכירים את "המזרחי" המקורי- לטוב ולמוטב- ואת תפישות הרב ריינס.

 

לחלק ג':

אפשר לתת משימות אחרות לביצוע בעת שמיעת השיר או לוותר על משימה ורק להקשיב. מניסיוני יש יותר אפקטיביות לשמיעה ותשומת לב למילים אם "מחפשים" משהו תוך כדי ההאזנה/ הצפיה.

השיר הוא מאד כיפי למרות שהוא ישן ומצחיק את התלמידים בהתחלה. לאט לאט הם מצטרפים בפזמון החוזר (נה- נה- נה- נה...) וזה הופך למעין המנון כיתתי בכל פעם שמזכירים את הרצל.

 

לגבי סעיף ד':

יש כאן דוגמא אחת מני רבות להתכתבות של הציונות ולאחר מכן הישראליות עם היהדות. הקופה הכחולה של הקרן הקיימת מחליפה תודעתית קופות צדקה או קופות רבי מאיר בעל הנס שפרנסו את יושבי ארבע ערי הקודש ביישוב הישן. השקלים הציוניים נאספו אל הקופסאות בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

 

בשיר של רבקה מיכאלי כשאנו עוסקים בהשוואת החזון של הרצל עם המציאות בת זמננו. יש לזכור שכבר בתקופתו קמו להרצל מתנגדים בגלל האופי שהוא רצה לתת למדינת היהודים (ולא מדינה יהודית...)- אופרות וינאיות וכו'. תלמידינו גם לא יודעים שאופי ההגירה שהרצל חזה היה של עליה מסודרת מאד ולא אופן קיבוץ הגלויות שקרה בפועל. גם כל המאבק הבטחוני והמדיני עם הערבים ועם הבריטים לא נכלל בכלל בכל התיאור והדמיונות של הרצל. לדעתי זה מעורר שאלה לגבי הפיכתו ל"חוזה המדינה" בגלל שגם אופי המדינה וגם אופן הקמתה לא תואמים כלל את חזונו.

יש להדגיש את הפן שהוא עצמו הדגיש ש"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" מכיוון שהרעיון הוטמע בלב העם ומאז לא יצא משם.

 

לסיום:

יש לבחור מתוך האופציות.

חלק מאופציות הסיום יכולות להשתלב גם בגוף השיעור ו/או בפתיחה.

 

בהנחה שהמוצע כאן לוקח שני שיעורים לפחות, המורה יכול להחליט לעצור את הדיון על פי לוח הזמנים באמצע ולהשתמש בשיר אחד ובשיעור אחר כך להמשיך את הכרונולוגיה ואז לשלב שירים נוספים.

חדש באתר

השתלמויות מקוונות
הרישום להשתלמויות קיץ - אביב נסגר. ניתן להשאיר פרטים ברשימת ההמתנה, ואנו נודיע לכם כשיפתח מחזור נוסף.

מהבלוג שלנו

תבואה משוגעת- מחשבות פדגוגיות
התערוכה 'תבואה משוגעת' היא תערוכה שמבקשת ליצור מרחב חדש של למידה. התערוכה מזמינה את המתבוננים בה למסע לימודי וחוויה של התפעמות וצלילה פנימה תוך חוויה של עושר ומרחב. כמה מחשבות אודות המסע, אל התערוכה ובעקבותיה:
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים