תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > ספרות > כתיבתך מהודרת - רבי שמואל הנגיד

כתיבתך מהודרת - רבי שמואל הנגיד

רינה אזואלס

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

 

כְּתִיבָתָךְ מְהֻדֶּרֶת / כְּבָרֶקֶת מְסֻדֶּרֶת,

וְטוּרֶיהָ מְיֻשָּׁרִים / כְּמוֹ רִקְמָה בְּאַדֶּרֶת,

וְנֶחְמָדִים לְעֵינַיִם / כְּמוֹ פַּגֵּי מְבַכֶּרֶת,

וְרֵיחָמוֹ כְּרֵיחַ מֹר / עֲלֵי כַּלָּה מְקֻטֶּרֶת,

כְּתֹב וּקְרָא וְשִׂים לִבָּךְ / לְדָת אָרוֹן וְכַפֹּרֶת,

וְאִם תּוֹסִיף – לְךָ אוֹסִיף / מְחִיר הַרְבֵּה וּמַשְׂכֹּרֶת,

יְהוֹסֵף, אִם כְּתַבְתָּמוֹ / בְּעֵט בַּרְזֶל וְאִגֶּרֶת –

מְכֻתָּב אַתְּ וְחָרוּת עַל / כְּבֵדִי, לֹא בְּיוֹתֶרֶת,

וְלָךְ אַהֲבָה, לְקִיר לִבִּי / וּמוֹרָשָׁיו מְחֻבֶּרֶת,

וְתוֹכַחְתִּי מְגֻלָּה לָךְ / וְאַהֲבָתִי מְסֻתֶּרֶת.

 

 

1.      פתיחה- התנסות בהעתקת קטע:

מתחלקים לזוגות, או דואגים שכל שתי תלמידות ישבו בשולחן אחד.

כל תלמידה מקבלת קטע להעתיק לדף לבן חלק, בצורה הכי יפה שהיא יכולה, באותיות דפוס.

(ניתן לבחור סוגי קטעים שונים, מבולגנים, מוכתמים, ארוכים, פתגמים וכו' כדי שיהוו אתגר להעתקה).

הבנות מחליפות עם בנות זוגן את שני הקטעים לשם חיווי דעה. את חיווי הדעה יש לכתוב על דף עם שורות. יש לשים לב לאסתטיקה ולצורה כללית של הקטע המועתק, ליושר השורות, לצורת האותיות.

לאחר מכן לאפשר שלוש דקות של החלפת חוויות בעל פה, כל אחת מספרת לבת זוגה איך היה להעתיק את הקטע ומה היא חושבת על התוצר המוגמר.

 

 

2.      רקע כללי על ר' שמואל הנגיד:

מטרת הרקע הכללי, לעזור להבין את הנסיבות ההסטוריות והאישיות לכך שבנו יהוסף העתיק את שיריו.

ר' שמואל הנגיד היה ראש הקהילה היהודית של גרנדה בספרד, מדינאי ומפקד הצבא. היה שוהה תקופות ארוכות בשדה הקרב.

כחלק מהחינוך של בנו יהוסף היה שולח לו שירים שכתב כדי שיעתיק ויתאמן בכתיבה תמה= העתקה פשוטה על מנת לשפר את כתב היד ואת יכולת הכתיבה. בנו אף מעיד בכתובת השיר 'כתיבתך מהודרת' שהיה מקבל פרס כספי לאחר כל ספר שהעתיק: "וציווני יוקירהו האל להעתיק בילדותי ספר אחד והבטיחני לתת על כל קונדרס בטיל (-כנראה סוג של מטבע) אחד. ויצא אל אחת המלחמות ושלחתי אליו מה שהעתקתי לו וכתב אלי זה (-השיר 'כתיבתך מהודרת)"

סיבה נוספת לשליחת השירים משדה הקרב ליהוסף היתה כדי שיעתיק אותם בצורה מסודרת ויערוך אותם בדיוואן (=קובץ שירים) על מנת שישמרו. יהוסף היה מעתיק את השירים באופן מסודר ואף מוסיף להם כתובות לגבי הסיטואציה שבה נכתב השיר.

באותה תקופה לא היה דפוס, וודאי שלא היו מכונות צילום, דפים עם שורות וכו'. הדרך להעתיק שיר היתה באופן ידני והיו אנשים שזו היתה עבודתם.

ניתן להרחיב במספר משפטים על איך היו כותבים פעם, על קלף/ניר, עם קסת ודיו, צורך לסמן קוים לפני הכתיבה. מה קורה כשיש טעות וכו'. לספר בכמה מילים איך כותבים ספר תורה בימינו.

בהקדמה לדיוואן 'בן תהילים' שבו מופיע השיר 'כתיבתך מהודרת' כותב יהוסף: "אספתי בספר הזה מה שיצא לידי מהלשון השקול לאדוני אבי... וכתבתי בכתיבת ידי ואני בן שמונה שנים וחודשיים"

 

ניזכר בחוויה של העתקת הקטע מתחילת השיעור. נשאל אלו קשיים היו. האם ההעתק נשאר נאמן למקור. האם ההעתק יצא לשביעות רצון התלמידים.

 

 

3.      קריאת השיר והבנתו:

 

נחלק ונקרא את השיר בהטעמה.

נסביר יחד את השיר בית אחר בית תוך הסבר המילים הקשות ואמצעים אומנותיים.

 

כְּתִיבָתָךְ מְהֻדֶּרֶת / כְּבָרֶקֶת מְסֻדֶּרֶת,

הדובר פונה לבנו ומשבח אותו על כתיבתו. הדימוי הראשון לכתיבה הוא שהכתב על הדף יפה ושהכתיבה מסודרת כמו אבן הברקת העומדת בטור ישר עם שאר האבנים בחושן של הכהן הגדול.

אבן הברקת היתה אבנו של שבט לוי, נקראת גם איזמרגד.

ניתן להרחיב על החושן- מראהו, יופיו, תפקידו

 

וְטוּרֶיהָ מְיֻשָּׁרִים / כְּמוֹ רִקְמָה בְּאַדֶּרֶת,

המילים כתובות בשורות ישרות כמו רקמה ישרה המעטרת מעיל עליון, רחב ומהודר.

בשירה נקראות השורות בשם טורים.

 

וְנֶחְמָדִים לְעֵינַיִם / כְּמוֹ פַּגֵּי מְבַכֶּרֶת,

הכתב על הדף כה יפה עד כי הוא נעים להסתכלות ומרחיב לב כמו ההסתכלות בעץ תאנה שפירותיו מתחילים להבשיל ויוצרים צבירי פירות (להרחבה יש לעיין במאמרה של דר' רחל ארז )

זהו גם שיבוץ מספר בראשית בתיאור עץ הדעת היפה והמפתה למאכל "טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל". בנוסף, לפי אחת הדעות בגמרא, פרי עץ הדעת היה תאנה.

כלומר הכתב אינו רק יפה כי אם מושך וכובש ומעורר את רצון האדם להסתכל ולקרוא בו. (היום זהו התפקיד של עולם הפרסום). "כביכורה בטרם קיץ, אשר יראה הרואה אותה, בעודה בכפו יבלענה". (ישעיהו כח, ד) ומסביר בדעת מקרא שהביכורה כל כך מעוררת את תאוות האוכל עד שברגע שאדם מחזיק את התאנה ביד הוא אינו מסתכל עליה כלל אלא בולע אותה מיד. שיבוץ זה מדגיש עד כמה הכתב הוא יפה ומעורר רצון 'לבלוע' אותו מיד בקריאה.

 

וְרֵיחָמוֹ כְּרֵיחַ מֹר / עֲלֵי כַּלָּה מְקֻטֶּרֶת,

באותם ימים היה נהוג לבשם את המכתבים לפני שליחתם. מור הוא בושם הנזכר מספר פעמים בשיר השירים "מקוטרת מור ולבונה" שיר השירים ג, ו. "אריתי מורי עם בשמי" שם, ה', א. ועוד. המור הוא אחד מסממני הקטורת וכן אחד הבשמים שהוסיפו לשמן המשחה. המור אינו סתם בושם ולפי מקורות רומיים, שווה את משקלו ויותר בזהב. לשאול: מה אנחנו מרגישים כאשר אנחנו מריחים ריח טוב? אלו תחושות זה מעורר? באלו מקרים אנו משתמשים בבושם?

לאיגרת ששלח יהוסף אל אביו יש ריח של מור. ריח המזכיר כלה המתבשמת לקראת חופתה.

ניתן להסביר את עניין הריח באופן עמוק יותר: שר' שמואל הנגיד כל כך נהנה מקריאת השירים הכתובים באופן מושלם ויפיפה עד שהחוויה היא כשל הרחת בשמים. ולא סתם בשמים, אלא מור שהוא מהמשובחים ביותר. כלומר העונג שבקריאה מביאה לחוויה מושלמת שבה שותף לא רק חוש הראיה אלא גם חוש הריח. ידוע כי חוש הריח הוא החוש הפנימי ביותר שלנו. כמו שנאמר על המשיח "והריחו ביראת ה' ישעיה יא, ג.

 

4.      סיכום ביניים 

ראינו עד כה ארבעה דימויים ליפי כתיבתו של יהוסף, יופי הבא לידי ביטוי בצורת האותיות (כתיבתך מהודרת כברקת מסודרת=כל אות היא יפה ועומדת כחלק מן המילה והמשפט, כמו שהחושן מורכב מאבנים העומדות בטורים ישרים), ביושר השורות (טוריה מיושרים), בעימוד היפה (כמו פגי מבכרת) ובריח הטוב של האיגרת (וריחמו כריח מור).

כל הדימויים הם דימויים לטוב ביותר בתחומם: חושן- פריט ובו אבנים יקרות בעל משמעות קדושה וסמלית. אדרת- מעיל עליון מהודר. תאנה- פרי שאי אפשר להתאפק מלאוכלו. מור- אחד הבשמים היקרים. מדימויים אלו אנו למדים שהכתיבה אינה רק יפה כי אם מושלמת מכל הבחינות, כמו הדברים אליהם היא מדומה.

 

לסיכום חלק זה נביא לכיתה חומרי יצירה שונים. כל אחת תבחר איזו יצירה היא רוצה לעשות ובאלו חומרים להשתמש לשם כך. ההנחיה היחידה תהיה- שהיצירה חייבת להיראות מסודרת ואסטטית, בעלת קוים נקיים.

ניתן להביא גובלנים, בד פשתן וחוטי רקמה, אבני פסיפס עם קרטון ביצוע, חרוזים וחוט דיג, עלים, ופרחים יבשים, צבעים, מכחולים ודפים, סוגי חוטים שונים, מספרים, דבק, בדים, טוליפ, חומרים ממוחזרים, וכל דבר אחר העולה על הדעת.

לאחר סיום היצירה יחוו הבנות את דעתן לגבי רמת הסדר והיופי של היצירות השונות. כל תגובה תתחיל במילים "אני רואה ש...", "לדעתי....", "אם אני הייתי משתמשת בחומר הזה, הייתי...", ולא בביקורת על היוצרת.

לאחר מכן, נחזור לארבעת הדימויים אליהם מדמה ר' שמואל הנגיד את כתיבתו של בנו, ונראה כיצד מובנים עתה הדימויים לאור חווית היצירה של הבנות.

 

נשאל: האם יופי ניכר רק בשלימות שלו? האם לדעתכם יתכנו דברים יפים אף על פי שמבחינה אסטטית אינם מושלמים? האם פעם יצרתי משהו מושלם מבחינת יופיו? האם אני יפה בעיני עצמי? האם יש בי שלימות? מה מקומו של היופי בחיינו? עד כמה הוא קובע מה העיקר ומה הטפל? תארו את תחושת ההנאה שאנו שואבים מיופי, מדוע לדעתכם זה כך?

 

5.      לימוד המשך השיר

 

כְּתֹב וּקְרָא וְשִׂים לִבָּךְ / לְדָת אָרוֹן וְכַפֹּרֶת,

כאן עובר הנגיד לחנך את בנו ומצווה אותו לקריאה וכתיבה וכן להתחזקות באמונה ובקיום המצוות.

"כתוב וקרא" הינם ציוויים מפורשים להמשך האימונים בקריאה וכתיבה. ניתן להבין ציווים אלו, שאחרי כל התשבחות מצווה האב את בנו להמשיך במאמץ להתקדמות, שלא ינוח הבן על זרי הדפנה. (ואומנם יהוסף הפך להיות נגיד בגיל עשרים לאחר מות אביו ובידו היה כוח פוליטי אדיר. אולם שלא כאביו, יהוסף היה מעורב בתככים ומזימות פוליטיות בחצר המלכותית, דבר שהביא בסופו של דבר להתנפלות של מוסלמים על קהילת גרנדה היהודית. בהתנפלות זו רצחו את יהוסף הנגיד וכל משפחתו וכן כשלושת עד ארבעת אלפים יהודים (ע"פ טובי, יוסף. "שמואל הנגיד כמחנך בנו יהוסף בשירתו", הגות בחינוך היהודי א'. (התשנ"ט) מכללת ליפשיץ.)

 

"ארון"- הכוונה לארון הברית שבתוכו לוחות הברית השבורים והשלמים ועליו היתה מונחת הכפורת. הכפורת היא מעין מכסה שטוח לארון שמעליה עומדים הכרובים. זהו המקום ממנו מדבר ה' אל עמ"י.

 

 וְאִם תּוֹסִיף – לְךָ אוֹסִיף / מְחִיר הַרְבֵּה וּמַשְׂכֹּרֶת,

כמו שמעיד יהוסף בכתובת השיר, ר' שמואל הנגיד מבטיח שכר לבנו על כל ספר שירים שיעתיק. המצלול תוסיף-אוסיף מבטא מעין מידה כנגד מידה, תקבולת אנלוגית, ככל שיכתוב יהוסף יותר כן יוסיף לו אביו שכר, כסף, על הצלחותיו. כל זאת כחלק מחינוכו של יהוסף בידי אביו המצוי הרחק בשדה הקרב, ועל מנת לעודדו מבטיח לו שכר.

 

 יְהוֹסֵף, אִם כְּתַבְתָּמוֹ / בְּעֵט בַּרְזֶל וְאִגֶּרֶת-

המשך החיזוק ליהוסף ועידודו לכתוב, נאמר גם הוא בצורה של מידה כנגד מידה: האב פונה לבנו בפניה אישית המעידה על אינטימיות וקרבה. ואומר לו שביצוע הוראותיו על ידי כתיבת השירים בעט ברזל ואיגרת, מביאה לכך שאהבתו אליו עזה.

 

מְכֻתָּב אַתְּ וְחָרוּת עַל / כְּבֵדִי, לֹא בְּיוֹתֶרֶת,

אל מול הכתיבה באיגרת עם עט ברזל, יהיה חרות יהוסף על כבדו של אביו ממש, אף לא על היותרת- השומן שסביב הכבד. זוהי מטאפורה הבאה להביע את האהבה העזה של האב לבנו, אהבה עמוקה, חרותה-בלתי ניתנת להימחק. זהו שיבוץ מספר שמות שם מתוארים לוחות הברית, אשר הכתב הא-לוקי אינו כתוב על הלוחות אלא חרות (שמות לב, טו) .המציאות הא-לוקית מוטבעת בתוך המציאות החומרית. וכך גם אהבת האב לבנו.

 

 וְלָךְ אַהֲבָה, לְקִיר לִבִּי / וּמוֹרָשָׁיו מְחֻבֶּרֶת,

מטאפורה נוספת, המחזקת את זו הקודמת היא שהאהבה מחוברת, מצויה, בקירות ליבו ובורידיו של האב. כמו הביטוי "לקחת ללב" או "נכנס לוריד". כלומר האב אוהב את בנו מעומק ליבו ולא רק מקרביו.

 

וְתוֹכַחְתִּי מְגֻלָּה לָךְ / וְאַהֲבָתִי מְסֻתֶּרֶת.

 מסיים האב, בשיבוץ מספר משלי: "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" (משלי כז, ה-ו.)

יש להניח שר' שמואל הנגיד היה גם מגלה לבנו את תוכחתו בענייני כתיבה, קיום מצוות וכו' ובפרט שהיה רחוק ממנו- בשדה הקרב. ולכן חשוב לו להדגיש, שלמרות תוכחתו אהבתו אליו גדולה, גם אם היא מוסתרת. ואולי ניתן לומר, שדווקא בגלל התוכחה ניתן לראות את אהבתו הגדולה לבנו. כפי שנאמר במשלי "חוסך שבטו שונא בנו". כלומר אם לא אהבתו הגדולה והרצון לחנך אותו לשלימות, לא היה טורח להוכיח אותו.

 

לסיכום נדון בשאלות אלו:

אלו ערכים מזכיר ר' שמואל הנגיד בדבריו לבנו? מה דעתך על ערכים אלו? מה בינם לבין הדיבור על היופי המושלם בתחילת השיר? למה באמת אנו מיחסים יותר חשיבות- ליופי או לערכים?

 

לשיעורי בית נוכל לתת משימה בכתיבה יוצרת (כגון: תארי את הכתב שלך בעזרת ארבעה דימויים).

 

http://midreshet.org.il/PageView.aspx?id=527

http://midreshet.org.il/PageView.aspx?id=1010

חדש באתר

מקום
מה הוא מקום וכיצד מאפשרים אותו בלמידה

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים