תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > מתנת שמים

מתנת שמים

שרהלה מסינג
הדפסה
מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

עולם  פנימי

מי אני

מתנת שמיים

 

1. לימוד הקטע על קין והבל. השאלה המקדימה היא – לנסות להבין מדוע ה' לא שעה אל מנחת קין? מהיכן בכתוב מגיעים המדרשים שאנחנו מכירים כ"כ טוב?!

במיוחד לאור העובדה שמי שיזם את המנחה הוא קין והבל רק הולך בעקבותיו...

 

א וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה.  ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.  ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.  ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.  ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.  יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.  יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ.  יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה:  גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי, מִנְּשֹׂא.  יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי.  טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. 

 

לקרא עד פס' ח' זה מספיק. נק ' לשימת לב והכוונה: משמעות שמו של קין – קניתי איש את ה' חוה מרגישה שותפה בבריאה וקין הוא מלשון קנייו, בעלות. לעומתו לבן השני קראו הבל שמשמעותו משהו רוחני יותר וגם משהו חולף.

יש לשים לב לצורת הקטע, האזכורים לקין והבל מתחלפים לסרוגין.

אם נעמיד כך זה יראה:

וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה      ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל;

וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן                                         וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה

וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה ...       וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ ...

; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.                     ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה

הבנות שמו לב לכל מיני דברים בכתובים מבכורות צאנו ושקין מביא מפרי האדמה ולא משלו.

ועד לכך שבעצם בלידה התורה מספרת לפי הסדר קין נולד קודם. בתאור העיסוק התורה מקדימה את הבל ואולי בכך אומרת משהו על העדפת המקצוע.

דברנו על תחושת הקניין והשייכות של העובד בקרקע. שזורע משקה והסכנה היא כוחי ועוצם ידי והאתגר הוא להיות מאמין בחי עולמים וזורע (וזה בא"י).

לעומת רב מנהיגנו שהיו רועי צאן,נוודים מה זה אומר?

דברנו על כך שלהיות רק הבל גם זה לא מחזיק מעמד הבל הרי נרצח לא הצליח להחזיק מעמד רק במימד הזה בעולם.

דברנו על כך שהלסרוגין הוא אמירה של התורה שבכל אחד מאתנו יש מהקיניות מהרצון החומרי של הקנין והבליות ואנו צריכים לשלב בינהם, אלו תכונות שנתנו משמיים לשני בני האדם הראשונים ואנו צריכים להשתמש בהם כדי לקדש את החומר, לדעת שהרוח שייכת למציאות ולא מנותקת ממנה חס וחלילה.

 

2. עומדים במעגל וכל אחת מציעה תנועה שעושה עובד אדמה במהלך עבודתו – התנועות הן חדות כוללות הרבה כיפופי מרפקים כגון: עדירה, גריפה חפירה , לאחר מכן בקשתי מכל אחת להציע תנועה עגולה רכה יותר תנועות של הבל של רוח.

היה מדהים הבנות ציינו הדלקת נרות, לישת בצק, ערסול תינוק וכו'

הן העלו את העניין שיש משהו בזה שהתנועות הנשיות הן תנועות עגולות לעומת הגבריות.

לאחר מכן שמנו מוזיקה קצבית והבנות היו צריכות לעשות את התנועות שלהן תוך כדי הסתובבות בחדר קודם תנועות חדות, ואח"כ עם שינוי המוזיקה תנועות עגולות. דנו במה יותר קל לנו וכיף לנו.

 

לאחר מכן למדנו את המקור של הרב:

הראיה קוק/ שמונה קבצים, ב, קעד.

כל מה שנכנס בנשמה אחת מהשפעת חברתה, אף על פי שמועיל לה הדבר מאיזה צד, שסוף כל סוף הוא מקנה לה איזו ידיעה, או איזו הרגשה טובה ומועילה לפעמים, הוא עם זה מזיק לה גם כן, במה שהוא מערב יסוד זר במהותה. ואין העולם משתלם כי אם במעמד של שלילת ההשפעה הזרה, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ד', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. המהלך השולל את ההשפעות הזרות לגבי כל פרט, אף על פי שנראהו בצורה הורסת, הוא הסתירה המביאה לידי הבנין היותר קיים ויותר משוכלל, והוא המבוא היחידי לחיי עולם הבא, שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה עדן בפני עצמו, עדנך לא נאמר אלא עדניך. ההכרה הכללית באומה להישמר מהשפעות זרות היא יסוד התחייה, והיא חודרת בתור תסיסה פרטית, מחוללת הריסות, עושה מהפכות, ובונה עולמות חדשים, קיימים ובהירים

 

מקור מדהים והשלכנו על גיל ההתבגרות והרצון לחשיבה עצמאית המאפיינת את הגיל שלהן.

ושלכל אחד יש מתנות שמיים אישיות שרק בשכלולן נגיע ליעודנו ונגאל.

ולמדנו על סוגי מתנות שמיים באמצע החיים ובתחילת הדרך.

ע"י המקורות הבאים:

 

מלכים פרק ג

הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.  יג וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד:  אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ.  יד וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְו‍ֹתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ, דָּוִיד אָבִיךָ--וְהַאֲרַכְתִּי, אֶת-יָמֶיךָ.  {ס}

 

בראשית פרק כ"ה

כב וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה. 

כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ.  כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו.  כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם. 

 

רש"ר הירש יסודות החינוך עמ' ע"ב

" הורי יעקב ועשו, אותו האב ואותה האם, שניהם יצאו לאויר העולם בשעה אחת, גדלו יחדיו, קיבלו אותו טיפול, ובכל זאת מה גדולים ועזים הניגודים המתמידים בינהם!

אך כאשר נתעמק בדברי התורה בפסוקים המתארים את השוני שבין שני האחים, נמצא בהם רמזים אשר יבארו לנו את סיבות הניגוד המשונה הזה.

אותם פסוקים "כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב"

 משמיעים למחנך התראה חמורה : ויגדלו הנערים ויהי עשו..." – כלומר: " כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. כיון שנעשו בני י"ג שנה זה פרש לבתי מדרשות וזה פרש לעבודה זרה"

חכמינו הבינו, כי שניהם, עשו ויעקב היו יכולים להיות שומרי ברית אברהם, אלמלי היו מבחינים בטבעם השונה מבעוד מועד, בילדותם, והיו מחנכים מלכתחילה את כל אחד מהם לפי טבעו ותכונותיו, בדרכי חינוך שונות המובילות למטרה אחת... אולם בהיותם קטנים נחשבו שניהם לתאומים בני גיל אחד, ואיש לא טרח לחקור ולהכיר את ההבדל והשוני שבתכונותיהם.

 

כששוב חוזרים לעניין שאם היו מפתחים את מתנת השמיים של עשו כראוי כול היה עשו להיות חלק מהמשך בנין בית ה' כמו שיהיה לעתיד לבוא אי"ה.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים