תיכון
יסודי
גני ילדים
רעות ברוש

רעות ברוש

ממיקמי ומנהלי תכנית לב לדעת, מפתחת השתלמויות מקוונות ושותפה בכתיבת חומרי למידה. מורה לתנ"ך ולספרות.
בלוג > תשע"ג > ב' זה בית

ב' זה בית

רעות ברוש, 29/5/2013

האם עיצוב בית הספר יוכל להעניק לתלמידים מצד אחד סביבה ביתית, שיש בה קבלה ושייכות, שנוצרות בה חוויות של אינטימיות והכלה? ומן הצד השני- האם המרחב בבית הספר יוכל להיות מרחב מעורר, מסקרן, מאתגר ומצמיח? מסע בעקבות דוגמאות מעוררות עניין ומחשבה לעיצובים "אחרים" של המרחב הלימודי ברחבי העולם.

לא סוד הוא שבתי הספר כפי שאנו מכירים אותם כיום נוצרו בעקבות המהפכה התעשייתית, בה התעורר צורך בהכשרה מקצועית של רבים ולכן נוצר מוסד הבנוי בהשראת "פס הייצור" עם כיתות, מערכת שעות, צלצולים, ומבנה שמזכיר יותר מכל בית חרושת...
וכך מתאר זאת דני לסרי: (המאמר המלא כאן)
"בתולדותיו של בית הספר המודרני מציינים את המהפכה התעשייתית והעיור הגובר כאחת הסיבות העיקריות להפיכתו למונופול בחיי הילד. הסיפור הרגיל מתאר את ההורים ההולכים לעבוד במפעלי תעשייה בעיר. לפני כן שהו הילדים במחיצתם, עוזרים בעבודת הבית והשדה, אבל כעת מה יעשו? כך נבנו מקומות בצמוד למפעלים שבהם עבדו ההורים, ושם הופקדו הילדים בביטחון ממוראות העיר הגדולה.
... הסרט הנע של המפעל התעשייתי, הפך לשורות הסדורות של התלמידים. הפרוק המכאני של שרשרת הייצור הפך לפרוק המכאני של חומר הלימוד, לשיעורים מוקצבים בזמן הבאים זה אחר זה על פי השעון. צלצולי ההפסקה של המבוגרים הפכו לצלצולי ההפסקה של הילדים, וכן הלאה. לכל אלה, אגב, כל כך התרגלנו עד כי שוב איננו שמים לב שלא נוצרו סדורים יחד עם בריאת העולם, אלא שעוצבו במתכונת מסוימת מאוד על ידי אנשים מסוימים ובעלי אינטרסים."
 
חלפו השנים. עברנו כברת דרך ארוכה מאז ימי המהפכה התעשייתית, רוחות חדשות נושבות בעולם, חלקן אפילו הצליחו להיכנס אל מסדרונות בית הספר, אולם לעיתים נראה כי לרוחות הללו עדיין אין ביטוי ראוי במבנה הפיזי של בתי הספר. בית הספר טרם הפך לכלי מתאים שיאפשר לרוח לשרות בו, לנגן בין כתליו.
 
כבר תקופה ארוכה אני מרגישה שאני מתקשה למצוא את מקומי בתוך חלל בית הספר, ובעיקר- בתוך חדרי הכיתות.
לתחושתי, ישנו פער הולך וגדל וחוסר הלימה בין הסביבה הביתית הנעימה שממנה יוצאים רוב הילדים בבוקר, לבין בתי הספר בהם הם לומדים. שהם ברובם לא מטופחים, לא אסתטיים, חסרי ייחוד ולא מעוררים נעימות ורצון לשהות בהם. כמעט ולא ניתן למצוא בבתי הספר חלל אישי, נעים, ומזמין. כמעט כל החלל הבית ספרי הוא "רשות הרבים" ללא אפשרות לפרטיות, לפינה שקטה ואישית, הן עבור המורים והן עבור התלמידים.
 
אני יותר ויותר מרגישה שהמבנה ה"מסורתי" של בית הספר, על שורות השולחנות הצפופים הפונות אל הלוח ואל שולחן המורה, החלונות הקטנים, "שלמת הבטון והמלט", המסדרונות הארוכים, מיעוט המרחבים הפתוחים, הוא מבנה שאבד עליו הכלח.
 
פרופ' צבי לם, במאמר מרתק בשם "ארכיטקטורת בית הספר ופילוסופיה של החינוך" (ניתן ומומלץ לקרוא את המאמר השלם פה)
כותב כך:
"... שינוי יציב ורב - חשיבות בדרכי פעולתו של בית הספר מותנה בשינוי בתנאים הפיסיים שבהם הוא פועל... כאשר שינוי חינוכי אינו מלווה בשינוי זה או אחר בארגון הסביבה הפיסית (כלומר שינוי ארכיטקטוני במשמעותו הרחבה) אין השינוי החינוכי המבוקש שינוי של ממש"
 
אנחנו מדברים רבות על למידה משמעותית, על דיאלוג, הקשבה, על חשק פנימי ללמידה. וגם עושים ופועלים למען כל המטרות החשובות האלו. אך כל הדברים הללו זקוקים למרחב מצמיח, נעים, לסביבה שנותנת לתלמיד את המסר שהוא אדם שלם, שיש לו מקום. אני מרגישה כי המבנה הפיזי של רבים מבתי הספר כיום נוגד את כל החלומות והמסרים הללו. בשביל ליצור שיח אחר בכיתה, חווית למידה אחרת- מן ההכרחשהכיתה עצמה תראה אחרת. לתחושתי, השינוי צריך להיות שינוי מן היסוד (או היסודות...)
 
הנקודה המהותית בעיני ביותר היא שאלת הביתיות מחד והרחבת הגבולות האישיים מאידך. האם עיצוב בית הספר יוכל להעניק לתלמידים מצד אחד סביבה ביתית, שיש בה קבלה ושייכות, שנוצרות בה חוויות של אינטימיות והכלה? ומן הצד השני- האם המרחב בבית הספר יוכל להיות מרחב מעורר, מסקרן, מאתגר ומצמיח?
 
על שתי התנועות הללו כותב הרב שג"ר:
 "...במקום להתיימר לוויתור על החינוך, האתגר הוא ליצור חינוך שיש בו אקסטזה ופתיחות.
חינוך שכזה לא צריך להיות בנוי על שלילת הביתיות, אלא להיפך: הביתיות צריכה לעמוד בתשתיתו, אולם עליה להיות ביתיות רכה וגמישה. ... החינוך אינו צריך להציב מסלול ידוע מראש לאדם, אלא לסמן בית שאליו יבחר לשוב בכל פעם מחדש, מן המסלולים שבהם יבחר; מעין 'השיבה הנצחית' של ניטשה. ...  אותו דבר נכון גם ביחס לחינוך: גם בו עלינו לשלב גלותיות וביתיות. מחד גיסא, הגלותיות היא הנכונות להעמיד דברים בספק, היא מעניקה לחינוך את החירות ואת יכולתו להיפתח לכיוונים חדשים, המצויים באמת פעמים רבות מחוץ לבית; הביתיות, מאידך גיסא, היא ההיות אצל עצמי, האינטימיות והבחירה בדרכי. רק מתוך הבית אני יכול להיפתח אל רוחות חדשות ואל אופציות חדשות.
(מתוך: גלות בתוך ביתיות: חינוך דתי בעידן פוסט מודרני מתוך: 'לוחות ושברי לוחות')
 
מעבר ליצירת מקום שנוכחת ומורגשת בו ביתיות מחד וסקרנות יצירתית מאידך, חשוב בעיני שבבתי הספר תהיה זיקה אל הטבע. שיהיו בו מרחבים צומחים ומלבלבים.  
בבית הספר היסודי בו לומדים ילדי, ישנה חממה פעילה, גדושת שתילים צבעוניים משמחי לב. הילדים עובדים שם בחיוניות וחוזרים בעיניים בורקות משיעורי הגינון. הקשר הקרוב לטבע, לפעימות הצמיחה שלו, מיטיב עם הנפש.
 
בפתיחה לספר "בית ספרי- דימוי, סביבה, אוירה" של האדריכלים דינה אמר ואברהם קוריאל, המציג דוגמאות לבתי ספר בתכנונם ברחבי הארץ, מופיעים הדברים הבאים:
"המין האנושי לא התפתח על מדרכות בטון אלא ביערות פרא ואזורים עשבוניים. אוזנינו לא נוצרו לקלוט רעש צופרים צורמים, אלא את רחש כפות רגליו של טורף מתגנב, ואת שריקת הרוח המתריעה על שינוי במזג האויר. עינינו לא נועדו להבחין בין גוני האפור השונים של נופים עירוניים, אלא בין הדקויות של צבעי זהב, זית ובורדו עדינים, המעידים על הימצאותם של עלים ופירות שהבשילו, המוח שלנו אמור להפיק מכל החושים הללו עונג עצום. אין זה פלא איפוא, שהטבע גורם לנו הרגשת התחדשות. .. מדענים מעריכים כי לשטחים ירוקים יש גם השפעה חיובית על הקשב שלנו, אותו מיקוד עמוק המאפשר לנו להתרכז בעבודה או בלימודים, להתעלם מהסחות דעת ולהתמקד במשימה... השהייה בטבע מרעננת כי היא מאפשרת לנו להרפות את הקשב הכרוך במאמץ ולהתמסר לאותה קליטת גירוי חושי מהסביבה באופן נטול מאמץ. "
(רגעים של שלווה, ג'ניפר אקרמן, מתוך: נשיונל ג'אוגרפיק, המהדורה העברית, אוקטובר 2006)
 
בשביל שכל החלומות הגדולים על חינוך ולמידה יוכלו להתממש ולפעול על הנפש,  הם צריכים לקבל נִרְאוּת בחלל.
חשבתי לא להסתפק רק בשיתוף במילים ובמחשבות, ולאסוף כמה דוגמאות מעוררות עניין ומחשבה לעיצובים "אחרים" של המרחב הלימודי ברחבי העולם:
 
- בית ספר "ירוק" בבאלי, בו כל הכיתות בנויות כמרחבים פתוחים טבולי צמחיה הבנויים מחומרים מן הטבע. ניתן רק לדמיין מה כל הטבע הזה עושה לנפש…
תמונות נוספות אפשר לראות כאן (כדאי להציץ...)
 

 

- פינה נעימה ומעוצבת בבית ספר יסודי בארצות הברית. חגיגה לעיניים וללמידה הדיאלוגית...
(התמונה מתוך האתר הזה)
 
 
- תמונה מביה"ס היסודי ויטרה בשוודיה: בית ספר זה שם לעצמו למטרה לעורר את הסקרנות והיצירתיות של התלמידים ולכן בבית הספר ישנם חללים שונים ומשונים שמטרתם לזמן גם למידה אישית וגם למידה שיתופית (מקור התמונה ודוגמאות נוספות כאן
 
 
- לרוץ מסביב לעץ: ביפן, בטצ'יקאווה, טוקיו, נבנתה כיתה כטבעת מסביב לעץ מדהים. המעגל משמש גם ככיתה ללימוד אנגלית, גם כמרחב משחקים וגם כמקום בו הילדים מחכים להסעה בסוף היום. מקסים ומלא חן. לי התמונות עשו חשק לחפש עץ מתאים בסביבה...
 
(מקור התמונה ותמונות מרהיבות נוספות כאן
 
 
- ואחרון חביב, בית ספר בדנמרק הבנוי בעיקרון של מרחב פתוח – הכיתות לא מופרדות ביניהן, וברחבי בית הספר ישנן "פינות זולה" מזמינות ונעימות. כמו כן בית הספר הזה הוא שטוף אור בזכות החלונות הגדולים שנקבעו בו, דבר שהוכח כמיטיב עם הלמידה.
 
(מקור התמונה ותמונות נוספות בבלוג של עמי סלנט)
 
תגובה
הדפסה

חדש באתר

החברה הישראלית
אסופת סרטונים על החברה הישראלית

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים