תיכון
יסודי
גני ילדים
רעות ברוש

רעות ברוש

ממיקמי ומנהלי תכנית לב לדעת, מפתחת השתלמויות מקוונות ושותפה בכתיבת חומרי למידה. מורה לתנ"ך ולספרות.
בלוג > תשע"ג > להפוך ממורה למתפלל

להפוך ממורה למתפלל

רעות ברוש, 23/1/2013

על המורה כמתפלל על עצמו, על תלמידיו, על הלימוד...

לפני זמן מה השתתפתי, לראשונה בחיי, ב"סעודת אמנים". במהלך הסעודה נישאו תפילות רבות- אחת ביקשה מכולן להתפלל איתה לרפואת אחותה החולה, שנייה ביקשה להתפלל על בתה המבוגרת, שתזכה להינשא. זו ביקשה להיפקד בילד ואחרת התפללה על הוריה המבוגרים, שתמצא את הכוחות לסעוד אותם בכבוד.
היה משהו סמיך וטעון בחדר. התפילות הגיעו ממקום מאד פנימי, מאד כנה, והשיתוף וההשתתפות נתנו הרבה כוח.
בשלב מסוים ביקשה אחת הנוכחות להתפלל על תלמידותיה. עם דמעות בעיניים, היא דיברה על התלמידות שלה, שמתמודדות עם כל כך הרבה דברים בעולמן המורכב, עם קשיים בבית, התמודדויות בנפש... בשפה פשוטה היא פנתה אל ריבונו של עולם וביקשה שיברך את התלמידות שלה, ושיעזור לה להיות מורה טובה עבורן, לחזק ולקדם כל אחת ואחת מהן.
היא סיימה את דבריה, כולנו ענינו 'אמן' ושקט השתרר בחדר. לרגע אחד כולנו היינו איתה בתפילתה.
המעמד הזה ריגש אותי עד דמעות ואני מרגישה מאז שאני מתהלכת עם התפילה הזו.
אותה תפילה פתחה לי פתח אל המקום הקשה והפשוט הזה – להתפלל על התלמידים. להתפלל עלי כמורה, להתפלל על הלימוד...
 
בפרפראזה להדרכתו של רבי נחמן מברסלב "להפוך את התורות לתפילות" אפשר אולי לומר "להפוך את המורה למתפלל..."
 
לפני הכניסה לכיתה, רגע לפני שהיד מונחת על הידית, פסיעה לפני המפגש- לנשום עמוק. להתכוונן. "ה' שפתי תפתח" ה' תברך את השיעור הזה. תזכה אותי לומר את הדברים הנכונים. תשרה שכינתך במעשי ידינו...
בימים שהיתה לי את הדקה הזו בנפש, הרגשתי שהכל היה נראה אחרת. משהו נינוח יותר, היתה לי תחושה שאני לא לבד, ראיתי את הברור מאליו אך הנסתר מעין- שהדברים בעצם לא תלויים בי...
 
בערב, לאחר העבודה, לתת מקום בלבי לתלמידי. לפתוח את הלב ולהתפלל להצלחתם, לצמיחתם... יש בכך גם הזמנה כביכול של הקב"ה אל הקשר ביני לבין התלמידים, וגם פתיחה של ערוץ אחר באופן ההתבוננות שלי בהם, במקומות בהם הקשר הזה נוגע.
 
בגמרא (בבא בתרא ח:) מובאת דרשה על הפסוק "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג) – "אלו מלמדי תינוקות". ומסביר המהרש"א: "ודימה אותם לכוכבים לומר לך שצריך המלמד תינוקות להיות עיניו פקוחות על תלמידיו תמיד בין ביום ובין בלילה, ככוכבים שמזהירים בין ביום ובין בלילה, ואפילו בזמן שאינם נראים."
הדימוי הזה של המורה לכוכב "תפס" אותי. דימוי שיש בו הרבה ענוה- יש הרבה כוכבים בשמיים, אורם עדין ומלווה את ההולך בדרך בנצנוצים דקים. התפילה על התלמידים היא תנועה שאומרת "אני אהיה כוכב עבורך", עיני פקוחות אליך....
 
וכך כותב הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל בשיחה אל מלמדי תינוקות ב'חיידר':
 
מלמד שנכנס לכיתה ומלמד את הילדים עם כל המסירות ובמקצועיות שאין כמוה, אם הוא שכח לכוין בשמונה עשרה להצלחת תלמידיו, הוא עשה רק חצי עבודה!
... מלמד אינו חש צורך להתפלל על ילד חלש משום שכישלונו של הילד אינו מעיק עליו. הוא עושה את עבודתו כראוי, וזהו! אך אם הוא היה מכיר בעובדה שה' יתברך הפקיד ילד זה בידיו, וחז"ל הקדושים אומרים שהתלמידים קרויים בנים , הוא היה יודע גם שהוא אחראי על כל מעשיהם!
... חובה על המלמד לדאוג שכל תלמידיו יצליחו. עם איכפתיות, עם תפילות ותחנונים, עם עצות, עם דפיקות בלב, להשקיע את הכל! ... זהו עצם המקצוע!
(אהל מרים, עמ' קכ"ד)
 
התפילה על התלמידים היא הלוז, היא הצוהר אל לב התלמידים, אל הצלחתם. התפילה הזו נובעת מדפיקות הלב, מתחושת חיבור עמוקה.
 
ישנה תפילה למלמדי תינוקות שכתב רבי אהרון רוזנפלד, האדמו"ר מפינסק – קרלין זצ"ל. מעבר לבקשה להצליח במלאכת ההוראה, ולדייק בלימוד, בלטה לי הבקשה להצליח לראות כל תלמיד ותלמיד ולסייע לו במקום בו הוא נמצא. אני מרגישה שהעמדה הנפשית שישנה בתפילה כזו היא עמדה של ענווה, של קבלת החלקיות שלי, ופתיחת ידי לעזרה "מלמעלה"...
 
אֶל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר שַׂלִּיט בָּעֶליוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים,
חָנֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים,
חַזְּקֵנִי וְִאַמְּצֵנִי בְּכוֹחוֹת הַגּוּף וְהַנֶּפֶש,
וְתַעַזְרֵנִי וּתְסַיְּעֵנִי לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָה.
חָנֵּנִי בְּחוּש הַבֵּאוּר וְהַהַסְבָּרָה
וּתִשְמְרֵנִי מִמִּכְשוֹל וְתַקָּלָה וּמִשְּגִיאוֹת וּמֵרִפיוֹן בַּעֲבוֹדַת הַקּוֹדֶש.
שְלַח נָא בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּלִימּוּדֵינוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָה,
חָנֵּנִי בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדֵעָה זַכָּה וּצְלוּלָה וּלְאוֹקְמֵי גִירְסָא אַלִיבָּא דְהִילְכָתָא,
תְּסַיְעֵנִי לְהָבִיא אֶת כָּל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד לַתַּכְלִית הַנִּרְצָה בְּקִנְיָן הַתֹּורָה
לְפִי כִּשְרוֹנוֹתָיו וּתְכוּנוֹתָיו
חָנֵּנִי נָא לִטַּע בְּלֵב תַּלְמִידֵי אַהֲבַת הַתּוֹרָה וְיִרְאַת שָמַיִם וּמִדּוֹת טוֹבוֹת 
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
 
תלמידה שקשה לי איתה, סיטואציה כיתתית שאיני יודעת כיצד לפתור אותה. האם התפילה נמצאת כאופציה עבורי? האם אני זוכרת שהיא מונחת לפתחי, מוכנה לחלץ אותי מהבדידות שישנה לפעמים במקום הזה של מורה מול כיתה, להזכיר לי שאיני לבד, לפתוח את ליבי אל התלמידים שלי, לראות אותם בעין טובה, לבקש עליהם, לבקש על מה שמתרחש בינינו...
 
לסיום, תפילה מכיוון אחר: לא המורה על תלמידיו, ולא המורה על עצמו, אלא תפילה של כולנו על המורים.תפילה על מלמדי תינוקות שכתב רבי חיים רשפיץ מפראג, מתוך קונטרס תפילות הנקרא 'עיון תפלה', (נדפס בדעסוי שבגרמניה בשנת תנ"ט (1699) הצילום מתוך כריכת הספר "פרקי חינוך והוראה" בהוצ' מכללת ליפשיץ)
"ולמלמדי תינוקות של עמך ישראל תתן להם אמיץ לב ובר לב וכוח להפליא לעשות איש על עבודתו..."
כדאי לקרוא כל מילה בתפילה המרגשת הזו, הטומנת בחובה תפיסה עמוקה של ערבות הדדית, ידיעה שכל אחד מאיתנו, כאדם, כהורה, יכול לתת כוח למורים בעבודתם בתפילתו עליהם...
 
 
תגובה
הדפסה


תגובות גולשים

אנונימי, 8/3/2015

רעות,
תודה רבה רבה
נגע מאד לליבי,
כבר כמעט שכחתי...
מוישי

שלמה, 8/3/2015

מרגש, ועשוי להעצים את ההוראה. על זו הדרך ידוע לי על אודות רבים שבעת שניצבו בקלפי השבוע על מנת לבחור את נציגיהם לכנסת ישראל נשאו תפילה לשלום מדינתנו.

אנונימי, 8/3/2015

אינני מכירה אותך אך ריגשת אותי מאוד. במילים פשוטות הגדרת את תפקידו של המורה כאדם וכמחנך והצגת את תמציתה ומהותה של ההוראה. אין לי ספק שאת מורה נפלאה לתלמידייך ומשמשת להם מודל. ישר כוח!

ורד ליפשיץ, 8/3/2015

לפני שנים שמעתי הרצאה מפי מורה שהגיע מבית המדרש האנטרופוסופי, הוא אמר שבבוקר, לפני כניסתו לכיתה הוא עובר על רשימת התלמידים, ומנסה לשאול את עצמו שאלה עליהם, מה צבע העיניים של כול אחד ? איפה הוא גר? אפשר גם לנסות שאלות מורכבות יותר. מאד אהבתי דברים אלו, הרגע הזה לפניכניסתי לכיתה מוקדש לחשיבה עליהם, על כולם ועל כול אחד מהם. דברייך רעות מרימים רעיון זה למקום גבוה יותר . לא רק אני והתלמידים, גם אלוקים בתמונה. זו בקשה לסייעתא דשמיא במעשה ידנו , אך לא רק עלינו אנו מבקשים כי עם על התלמידים עצמם.
כמה געגועים וכיסופים לתפילה התעוררו י כשקראתי . תודה

רעות, 8/3/2015

תודה תודה לכם...

נפלא, מזכיר לי גם...
נעמה, 7/6/2016

תודה רבה. משמעותי מאד. מזכיר לי את המטפלת של הבן שלי, אישה מבוגרת, כל בוקר כשהיא נכנסת לגן היא עומדת ליד המזוזה ונושאת תפילה, זכיתי לראות זאת פעם או פעמיים. כשאני יודעת שהבן שלי נמצא בידיים של המטפלת הזו שנעזרת בעבודתה בקב"ה, אני עוד יותר רגועה.

תודה רעות על הדברים ובכלל על האתר הנפלא הזה

רעות ברוש, 7/6/2016

תודה נעמה על מילותייך. ואיזו מטפלת מופלאה... אכן זכיתם.

חדש באתר

השתלמויות
הרישום להשתלמויות הקיץ נסגר. המחזור הבא יחל בחשוון, תש"פ. ניתן למלא את פרטיכם ברשימת ההמתנה, ואנו נודיע לכם כשהרישום יפתח.

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים