תיכון
יסודי
גני ילדים
חלופות בהערכה > שאלות הפנמה > דוגמאות נוספות לשאלות הפנמה בהסטוריה

דוגמאות נוספות לשאלות הפנמה בהסטוריה

ענת בזק

דוגמא ראשונה

מתוך קובץ שירים של המשוררת לאה גולדברג הנקרא "אילנות"; שיר זה נקרא "אורן". הוא מוכר בביצוע של אחינעם ניני שהוסיפה לו גם כמה שורות באנגלית.

השיר עוסק בהרגשה של עולים חדשים בארץ ישראל. "הכאב של שתי המולדות".

אני מביאה את השיר הזה לשיעורים בהיסטוריה על העלייה השנייה. לאה גולדברג עצמה עלתה בעלייה זו והיא משקפת בשיר, במילים של משוררת, תחושות של רבים מחבריה העולים.

בכל כיתה בישראל יושבים עולים, בני עולים או נכדי עולים. הכאב הזה הוא חלק מה DNA הלאומי שלנו. מבחינה זו אפשר להביא את השיר גם כשעוסקים בעליות שנות החמישים או שנות התשעים, וכן בשיעור חינוך ולא רק בשיעור היסטוריה.

יש לציין שעץ האורן (ט"ו בשבט... קק"ל...) אינו טבעי לנוף ארצנו. הוא "יובא" לכאן כדי לכסות במהירות שטחים עצומים של קרקע וליצור תחושה של ארץ נושבת... ממש כמו העולים... ולכן זה שם השיר.

אורן

מילים: לאה גולדברג  (לחן: אחינועם ניני)

כאן לא אשמע את קול הקוקיה,

כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,

אבל בצל האורנים האלה

כל ילדותי שקמה לתחיה.

צלצול המחטים: היה היה

אקרא מולדת למרחב השלג

לקרח ירקרק כובל הפלג,

ללשון השיר בארץ נכריה.

I remember those snow­capped mountains

and a song on FM 93

oh my darlin' I have grown with you

but my roots on both sides of the sea

אולי רק ציפורי מסע יודעות

כשהן תלויות בין ארץ ושמים

את זה הכאב של שתי המולדות.

איתכם אני נשתלתי פעמים,

איתכם אני צמחתי, אורנים,

ושורשי בשני נופים שונים.

 

 

אחרי שמיעת השיר, קריאת המילים והבנתן, וכן הסבר המשל/ הדימוי שיש בשיר, נוכל לשאול שאלות שיש בהן פן אישי/רגשי ושאלות של הזדהות ורלוונטיות.

1. מיהו העולה החדש במשפחתך? (את/ה, הוריך, סביך... עד דור שמיני/תשיעי בארץ?)

2. איזה משפט בשיר ריגש אותך באופן מיוחד ו/או הזדהית איתו באופן מיוחד? (אם תרצה, הסבר ושתף מדוע)

3. האם גם את/ה חש/ה את "הכאב של שתי המולדות" או מכיר/ה מקרוב מישהו שחווה כאב זה?

ספר/י על סיטואציה שבה הכאב הזה מורגש באופן מיוחד/חזק?

תודה רבה על השיתוף! (ובהצלחה לכולנו בהכאת השורשים... ושיהיה לנו טבעי...)

דוגמא שנייה

הדוגמא עוסקת במחלוקת שהייתה ביישוב (היהודי) בארץ בזמן "המרד הערבי" בשנים תרצ"ו- תרצ"ט (1936-1939) שחידד את השאלה אם להתקיף ערבים או להבליג.

קטע א' :  "...ידענו שבאותו הרגע שנלך בארץ זו בדרך של נקמה, תקום שאלת גאולת הדם...ראינו שדרך זו, דרך של גאולת דם, לא תביא אותנו לשקט בארץ.

עלינו לסלול דרך לחיים אחרים, אפילו אם יודעים אנו שכל חיינו אינם בטוחים...אבל מצפונינו צריך להיות טהור... במצפון טהור נוכל תמיד להגיד: כן, אנחנו נלחמים, נלחמנו למען רעיוננו ושאיפתנו, אבל מלחמתנו היתה לנו מלחמת-התגוננות."

                                                                     (ברל כצנלסון, אוגוסט תרצ"ו  1936 מתוך כתבים)

קטע ב' : " ... וכך מתהווה אצל היהודים מצב הגרוע עוד מחלוקה. מצב אשר בו ליהודי הכול אסור ולערבי הכול מותר. מצב אשר בו רשאי הצד האחד לבצע כל פשע וכל מעשה רצח, והצד האחר אסור לו להגיב... כלום זהו מצב מוסרי ?

הגרוע ביותר הוא אותו יהודי, המודה בעצמו כי באמצעים, שבהם משתמשים הערבים למלחמה נגדנו, אסור לנו להשתמש בהם כנגדם.

לאשרינו לא הכל מאמינים בקדושת ההבלגה, ואפילו הכותבים כי ההבלגה קדושה, אף הם אינם מאמינים בכך. עושים זאת מחמת הדיפלומטיה..."

                                                                   ( זאב ז'בוטינסקי, "למה לכבוש את ההר" , 1938)

בחרי אחת מהשאלות הבאות:

א. מהי המציאות בארץ בעיני כל אחד מהכותבים הנ"ל ?

ב. מהי עמדת הכותב ונימוקיו בשאלת ההבלגה בכל אחד מהקטעים ?

 

שאלת חובה :

ג. פרטי מהי דעתו של כל אחד מהכותבים על הצד שכנגד בויכוח, הוכיחי מתוך הטקסט.

 

שאלות הפנמה:

1. הדוברים השונים מתווכחים בין השורות בין היתר על השאלה "מהו מוסר". הגדר (הגדירי) את המוסר על פי השקפתו של כל אחד מהדוברים. איזה "מוסר" מבין השניים יותר מוסרי בעינייך?

האם "מוסר" הוא מושג מוחלט או יחסי? האם זה תלוי בסיטואציה או שיש הגדרה חד משמעית שמחייבת בכל מקום בכל זמן ובכל מצב?

האם תוכל להגדיר הגדרה כללית של מוסר בעיניך? האם תוכל לומר על פי מה אתה מחליט מה מוסרי ומה לא?

2. האם את/ה מוצא/ת דמיון או הקבלה בין המצב בתרצ"ו-תרצ"ט (מבחינת המאבק על ארץ ישראל בין ערבים ליהודים) לבין מצבנו כיום? תאר/י את הסיטואציה האקטואלית שעלתה במחשבתך בעת שלמדנו על "המאורעות".

האם השאלה המוסרית הנ"ל נשארה בעינה? האם יחסי הכוחות השתנו? האם וכיצד שאלה של "תג מחיר" רלוונטית לדיון שאותו אנו מקיימים?

 

דוגמא שלישית

נאום אלעזר בן יאיר במצדה.

נאום מפורסם ומכונן זה (שהושם בפי אלעזר במילותיו של יוספוס פלאביוס, עם המורכבות ההיסטורית והערכית שבכך) נישא בפני 967 נצורי מצדה במטרה לשכנעם שעדיף להתאבד (ליתר דיוק להרוג זה את זה עד שהאחרון מתאבד) מאשר ליפול חיים בידי הרומאים, אחרי שלוש שנות מצור במדבר, ולסבול סבל, עינויים ונקמה על שהעזו למרוד.

המושג הנידון בנאום זה הוא ה"חירות".

אותה חרות שבשמה פרץ המרד. (המרד הגדול. בשנת 66 לספירה).

ההנחה שאותה מציג אלעזר בן יאיר היא שעדיף למות כבני חורין מאשר לחיות כעבדים. הוא מוסיף נופך דתי לטענה זו על פי השקפת עולמם של הקנאים שזהו יישום של הצו להיות עבדים לה' בלבד.

הנאום:

הוי אנשים גיבורי-החיל! הן מני-אז קבלנו עלינו, לבלתי עבד את הרומאים, וגם לא אדונים אחרים, זולתי את אלוהים לבדו, כי רק הוא מושל האדם באמת ובצדק. והנה הגיעה השעה המצווה עלינו להשלים בפעל-כפינו את משאת-נפשנו, ואל נעטה בשעה הזאת קלון עלינו. ואחרי אשר בחלה נפשנו בעבדות שאין בה סכנה, לא נבחר לנו הפעם חיי-עבדות עם שפטים נוראים - והן זה יהיה חלקנו מאת הרומאים, אם נפל חיים בידם. כי הנה אנחנו היינו הראשונים להרים יד בהם, ואנחנו נשארנו האחרונים להלחם אתם. והנה אני חושב, כי צדקה עשה אתנו אלוהים בתתו בידנו למות מות גיבורים בני-חורין, כאשר לא היה לאל-יד אחינו, אשר באה מפלתם כחתף. והנה גלוי וידוע לפנינו, כי מחר יבוא אידנו, אך הרשות נתונה לנו לבחור מות-גיבורים, אנו ומחמדי-עינינו יחד. הן יבצר מן האויבים להניא את עצתנו זאת, אף כי כל חפצם הוא לתפשנו חיים ! וגם ממנו יבצר לנצח אותם במלחמה. ואמנם מתחלה, לעת אשר קמנו להלחם בעד חירותנו ותלאות רבות מצאונו מידי אחינו, ועוד גדולות מאלה מידי אויבינו, - אולי אז היה עלינו לתכן את רוח אלוהים ולהבין, כי חתם את גזר-דינו על זרע היהודים אשר אהב לפנים. כי לי הוסיף להאיר את פניו אלינו או רק רגע קטן קצף עלינו, כי אז לא הסתיר את פניו מראות את האובדן הגדול הזה ולא הסגיר את עיר-קדשו לאש ולהריסות האויב. ואנחנו - האמנם נדמה בנפשנו להינצל לבדנו מכל זרע היהודים ולשמור על חירותנו, כאלו לא חטאנו לאלוהים ולא דבק עול בידינו - תחת אשר למדנו גם אחרים להרע? התבוננו וראו! הנה הראה לנו אלוהים, כי כל ביטחוננו היה הבל ותהו, בהביאו עלינו צרה נוראה להוביש את תקוותינו הטובות. כי תכונת משגב המבצר לא הייתה לנו לישועה, ועם כל הלחם הנמצא בידינו לשבע והמון הנשק הגדול וכל הכבודה הרבה והעצומה בושנו מכל תקוותינו ולא נוכל להציל נפשנו, - אין זה כי-אם יד אלוהים עשתה זאת! הן לא במקרה הפכה האש הנטויה לקראת האויב את פניה אל החומה, אשר הקימו ידינו. רק אות עברה הוא, גמול חטאותינו הרבות, אשר חטאנו במשובה ובזדון לאחינו בני-עמנו. ואמנם על הדברים האלה לנו לתת דין וחשבון לא לפני הרומאים אויבי-נפשנו, כי-אם לפני האלוהים, ונוח יהיה לנו משפטו ממשפט השונאים. על-כן תמותנה-נא נשינו בטרם נטמאו, ימותו-נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות. ואחרי-כן נגמול איש לרעהו חסד-גיבורים, ומה טוב ומה יפה יהיה בנשאנו את חירותנו אלי-קבר, ולפני מותנו נשחית באש את הרכוש ואת המבצר. ויודע אני נכונה, כי יתעצבו הרומאים אל לבם, אם לא יתפשונו חיים, ויבושו מתקוותם למצוא שלל. רק את הצידה נשאיר להם, למען תהיה לעדה אחרי מותנו, כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי-אם בחרנו במות מחיי-עבדות, כאשר קבלנו עלינו מראש." 

אחרי שנקרא את הנאום, נבין את רעיונותיו, מילותיו ומסריו, ואת הרקע ההיסטורי שבתוכו הוא נאמר ונכתב, נוכל לגשת לשאלות ההפנמה.

1. סמן/י במרקר בנאום משפט שעורר את תשומת ליבך באופן מיוחד. (לדוגמא: ריגש אותך מאד/ הזדהית איתו/ הוא הרגיז אותך/ הכעיס אותך/ העציב אותך). נסה להסביר מדוע.

2. האם אתה מבין את הערך שלמענו בחרו אנשי מצדה למות?

האם זה נחשב בעיניך "מוות על קידוש השם"? לפי מה תגדיר אם זה כן או לא מוות כזה?

3. האם יש ערכים שלמענם אתה עצמך היית נוטל את נשמתך? ובאופן רך יותר.... האם הערכים החשובים ביותר הם אלו שהיית מוכן אפילו למות למענם? (מה פרוש הביטוי למות למען ערך?)... האם אם נגדיר למען מה נסכים למות אנו בעצם מגדירים למען מה אנו חיים? (האם חייבים להיות לכל אחד ערכים למענם הוא חי?)

4. כידוע ההתאבדות אסורה בהלכה.

מסיבה זו כתב הרב גורן ז"ל (כאן יש מקום להסביר מי ומה הוא היה) מאמר ארוך הדן באופן הלכתי בהתאבדות אנשי מצדה בדומה לנפילת שאול המלך על חרבו כאשר השיקול הוא למנוע חילול שם שמיים בהתעללות במי שמייצגים את רבש"ע וכנסת ישראל.

האם יש מקרים כאלו בימינו? האם לדעתך חיילי צה"ל בקרב עדיף שיתאבדו מאשר שיפלו בשבי?

5. בטיולים רבים נהוג להגיע לקצה של מצדה מעל וואדי עמוק ולקרוא בקול "שנית מצדה לא תיפול". ההד שב מן ההרים באותה קריאה.

האם עשית זאת או תרצה לעשות זאת בעקבות קריאת נאום אלעזר?

למה תתכוון בקריאה זו?

6. בעבר היה נהוג להשביע חיילים בפיסגת המצדה, כמקום שמסמל גבורה והתמודדות יהודית מול אויב אכזר. אחרי מחאה ציבורית מצדה הפסיקה להיות מקום להשבעות.

האם תוכל להסביר את המסר שניתן לחיילים בעת שהושבעו שם?

האם תוכל להסביר מדוע הייתה התנגדות בציבוריות הישראלית למסר זה?

האם אתה מזדהה יותר עם אחד הכוונים? אם תוכל, הסבר מדוע.

7. לכיתות בהן זה מתאים.

בעקבות לימוד סיפור מצדה, נאום אלעזר והמסרים בעקבותיהם.

האם את/ה חש/ה שאנו חיים בתרבות שמעודדת או מעריכה מרטיריום? איזה חלק יש לסיפור מצדה בתרבות זו? (למשל הוכח שמקדשי השם באשכנז בעת מסעי הצלב כנראה הכירו היטב את הסיפור והושפעו ממנו).

איזה סיפורים בני זמננו מזכירים את סיפור מצדה והופכים למיתוסים מכוננים?

מתי, איפה ואיך את/ה מרגיש שחינוך זה מחלחל, אם בכלל?

הדפסה

חדש באתר

החברה הישראלית
אסופת סרטונים על החברה הישראלית

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים