תיכון
יסודי
גני ילדים
רעות ברוש

רעות ברוש

ממיקמי ומנהלי תכנית לב לדעת, מפתחת השתלמויות מקוונות ושותפה בכתיבת חומרי למידה. מורה לתנ"ך ולספרות.
בלוג > תשע"ג > מן המיצר

מן המיצר

רעות ברוש, 21/11/2012

על הלימוד כ"מרחב מוגן לנפש" או כמביא מזור ופשר דווקא בהתבוננות אל לב הסערה. נכתב בימי מבצע "עמוד ענן"

לא קל ללמוד בימי מלחמה אלו,

כשהדעת מוסחת, והלב נמצא במקום אחר,
לא קל ללמוד, ולא קל ללמד
תלמידים ותלמידות רבים חווים קשיים, של פחד מהמציאות המתערערת, של בני משפחה מגוייסים, של אזעקות ודאגות.
מורות רבות מתמודדות עם מציאות של בעל מגויס, של ילדים חרדים
במקומות רבים בארץ הלימודים מבוטלים ורבים שוהים זמן רב בחדרים המוגנים או במקלטים.
בתי הספר מנסים לתת מענה דרך פעילויות מתוקשבות הנשלחות לתלמידים, מנסים לשמור על קשר ועל רציפות בלמידה.
געגוע לימים של שקט...
 
א. להרפות מעט...
לעיתים הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקושי ללמוד, היא באמת להרפות מעט, וללמוד פחות...
ישנם מקומות בהם מארגנים התנדבויות שונות לטובת אנשי הדרום- איסוף משחקים וממתקים, ישנן עצרות תפילה, אמירת תהילים לשלום החיילים והעם, פעילויות הפגתיות למיניהן, הרפיה, יצירה.
לפעמים אין ברירה וצריך לקבל את הקושי להתרכז, להתמקד, לקבל את המחשבות הנודדות והלב הנסער.
 
ב. מרחב מוגן לנפש
אך לעיתים, הלימוד עצמו יכול להיות סוג של מרחב מוגן לנפש, במתן האפשרות לצלול לעולם אחר, לחוש את התורה כ"אי של שפיות בעולם מטורף" (כהגדרתו של הרב עדין אבן ישראל, בדברים שאמר בטקס חגיגת סיום הוצאת התלמוד המבואר, את הדברים במלואם ניתן לקרוא כאן)
כך דווקא ההתכנסות פנימה, אל תוך הכיתה, אל הספרים המעבירים אותנו לעולמות רחוקים, נותנת מעט מזור ואפשרות להתרחק ממוקד הסערה.
וכך כותב רבי נתן מברסלב: (ליקוטי הלכות, הלכות שותפים ה')
...אֲבָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת הוּא עוֹלֶה עַל כָּל זֶה עַל - יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לְבַד וְנִכְנָס לִפְנִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבְּחִינַת לִפְנַי וְלִפְנִים ... וְעַל - כֵּן עַל - יְדֵי הַתּוֹרָה בְּחִינַת ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה שֶׁהִשְׁאִירוּ לָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, הַכֹּל יְכוֹלִים לְהִתְתַּקֵּן, ... כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת תּוֹרָה, כִּי הִיא מוֹרָה דֶּרֶךְ לַשָּׁבִים, לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְעַל - כֵּן עִקַּר נֶחָמָתֵנוּ הִיא הַתּוֹרָה בְּחִינַת ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה שֶׁהִשְׁאִירוּ לָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אִם יִרְצֶה וְכַנַּ"ל:
... וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים, "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה". הַיְנוּ, שֶׁאַף - עַל - פִּי שֶׁהַמִּלְחָמָה חֲזָקָה וּכְבֵדָה מְאֹד מְאֹד ... אַף - עַל - פִּי - כֵן ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר וְהוּא גִּבּוֹר מִלְחָמָה, וּבְוַדַּאי יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ בְּקָרוֹב וִינַצַּח הַמִּלְחָמָה בְּוַדַּאי, כִּי הוּא בְּרַחֲמָיו עוֹשֶׂה עִמָּנוּ נִפְלָאוֹת בְּכָל דּוֹר וְשׁוֹלֵחַ לָנוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים כָּאֵלּוּ שֶׁפּוֹתְחִין לָנוּ שְׁעָרִים וּפְתָחִים כָּאֵלֶּה עַד שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִין לִבְרֹחַ לְתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בְּכָל עֵת שֶׁזֶּה עִקַּר נֶחָמָתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ כַּנַּ"ל:
 
לימוד התורה מתואר כאן כהתכנסות של "לפני ולפנים", התורה המאפשרת לברוח לתוכה ולקבל מעט נחמה בד' אמותיה...
 
ג. להישיר מבט
ולפעמים הלימוד הוא לא בריחה, אלא הישרת מבט אל המציאות הכואבת והמדממת, והעלאה שלה מעלה, אל מחוזות של פשר ומשמעות.
לימוד שמביא את החומרים שמהם עשויה הנפש באותה עת ופועל מתוכם ועמם.
לפני שש שנים, בימיה הראשונים של מלחמת לבנון השניה, התכנסנו קבוצה של נשים צעירות ללימוד השבועי שלנו עם הדסה פרומן. כולנו היינו מתוחות, רבים מהבעלים כבר החלו לקבל צווי שמונה, רובנו היינו מטופלות בילדים קטנים, והאווירה היתה קשה.
הדסה הביאה איתה לימוד שכותרתו היתה: "על פחד במלחמה". בלי כחל ושרק, בלי דרכים עוקפות, ככה, ישר לבטן, לימוד שחודר אל המקומות הרגישים ביותר שלנו באותה עת ומציף אותם.
למדנו על האיש הירא ורך הלבב הפטור ממלחמת הרשות, וניסינו להבין מה מתחולל בנפשו, איך הוא משפיע על הלוחמים האחרים, על היכולת להילחם.
למדנו את הרמב"ם האומר: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה..." (הלכות מלכים ז, טו)
דיברנו יחד איך אנחנו, כנשים, יכולות לשלוח את  הבעלים שלנו למלחמה ממקום של גדלות, לא ממקום של פחד ושל אחיזה בהם, שתקשה עליהם ללכת,  אלא לאפשר להם לצאת למלחמה, ממקום של בחירה, של שליחות. "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה".
בסוף אותו ערב חזרתי הביתה כשרוח אחרת מפעמת בי. פתאום הרגשתי את המוכנות שלי לשלוח את האיש היקר שלי אל המלחמה ממקום אחר, מקום של רוממות. שהנה אפשר להרים את גאוותנו הלאומית הפצועה, שהנה אפשר להלחם ברשעה.
הלימוד הזה ליווה אותי לאורך כל ימי המלחמה, שהיו מאד לא קלים עבורי, ופתח לי פתח להתמודדות אחרת עם הפחד, עם הקושי. הרגשתי שיש לי תפקיד בתוך הכאוס.
הרגשתי איך הלימוד, כשהוא מכוון בצורה אמיתית ורגישה, יכול להיות ממש כמים קרים על נפש עייפה. 

 
הנה הם באים ימים של שקט 
אחרי הרעש הגדול והנורא 
אפשר לנוח קצת על המרפסת 
ולאסוף את שברי הסערה 

הנה הם באים ימים של שקט 
כבר שכחתי איך שהם נראים 
אפשר עכשיו לפתוח את הדלת 
לשלוח אל הרוח ציפורים ...
 
תגובה
הדפסה

חדש באתר

גשם גשם בוא
אסופת מערכי שיעור בתיכון העוסקים בבקשת הגשמים.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים