תיכון
יסודי
גני ילדים
חלופות בהערכה > עבודות יצירתיות > עבודות יצירתיות על ספר מלכים

עבודות יצירתיות על ספר מלכים

הרב אלי אטיה

5 הצעות לעבודה יצירתית בעקבות לימוד ספר מלכים : ניתוח יצירת אומנות, ניתוח שיר, כתיבת קורות חיים, יצירת סרט או הצגה. מצורפות דוגמאות לעבודות תלמידים.

 

השנה נלמד את ספר מלכים(א' וב') עם נגיעה לספרי הנביאים המקבילים בתקופה . יושם דגש רב על קריאה ספרותית של התנ"ך תוך ניסיון להבין את הקולות שהנבואה רוצה להעביר לנו .

על מנת שנוכל להגיע לעומק ולרוחב הראוי , הקריאה הראשונה תהיה שלכם ועל כך תיבחנו במבחני בקיאות. לאחר הכרות ראשונית עם הפרקים,אנסה בשיעור לתת קומה נוספת.

במסגרת התוכנית החדשה של "למידה משמעותית" תינתן הנחיה וזמן לביצוע מטלות בתחום החומרים הנלמדים,כך שיהיה לכם כר נרחב ללמוד וליצור מתוך המקור המקראי לכיוונים נוספים.

עליכם להגיש שתי עבודות יצירה והגשתם באופן ראוי ובזמן , להלן הפירוט :

א.בחירת יצירת אומנות (ציור,תמונה) שצויירה בהשראת סיפור מספר מלכים.

 רקע היסטורי על היצירה : מי הצייר,היכן חיי ולאיזו אסכולה שייך ?היכן ומתי צוייר הציור ? נתח את הציור לאור הכרותך עם האירוע במקרא. מה האומן מדגיש ? האם אתה מסכים לביטוי שלו ?  מדוע ? , האם יש בפרשנות על אותו ארוע, דברים התומכים בגישה של האומן ? האם לא ?  .  מדוע בחרת דווקא ביצירה הזו ?

ב. בחירת שיר על הארוע התנכ"י .

מי הכותב\כותבת ? היכן חיים\חייו . מה המאפיין את יצירתם ?  נתח את השיר בכלים ספרותיים , האם אתה מסכים\חולק על הדגש אותו מבטא המחבר\ת . נסה להראות תמיכה או הסתייגות מתוך הפרשנות הקלאסית, על מה שעולה מתוך השיר

מדוע בחרת בשיר הזה ?

ג. קורות חיים-ראיון עבודה

בחר דמות תנכי"ת , וכתוב לה קורות חיים ,עבור מישרה נחשקת . התייחס לתקופה בו פעלה ? מה עשתה בכל שלב (תאריכים או כמה זמן) , מה יכולה לספר על עברה שחשוב לקראת המישרה אליה היא רוצה להתקבל. רשימת ממליצים ( בהערה כתוב לדעתך מה הם יאמרו) ,נימוקים מדוע אותה דמות חושבת שהיא ראויה לתפקיד ? מה בתכונותיה יכול להקשות עליה בביצוע התפקיד . תמוך בהערות שוליים בעזרת דברי פרשנים על חלק מהדברים אותם אתה כותב. מדוע בחרת דווקא בזאת הדמות ?

ד. יצירת סרט ( 4 תלמידים)

בהשראה אחד מסיפורי המקרא,צור סרט שיבטא ראיון מאותה פרשיה (אין הכוונה לעשות תנ"ך בסרט) אלא עיבוד של המקור לסרט שרלוונטי לחייכם  . ניתוח של הפרשיה המקראית , כתיבת תסריט טוב ושיכנוע שהוא יונק ובזיקה ישירה למקור התנכ"י .

ה. הצגה ( 4 תלמידים)

כמו בסעיף ד' אין כוונתי ליצור הצגה של התנ"ך , אלא לעבד ארוע תנכ"י ,לכתוב מחזה [קצר] ולהציגו באופן מלא,כך שניתן יהיה מחד לראות את הזיקה בין המחזה לתנ"ך,מאידך להמחיש מסר שעולה מהתנ"ך לחיינו אנו.

                                        

 

דוגמאות לעבודות תלמידים:

 

איתם רוזנברג י'3

אליהו משיב את נפש בן האלמנה- גוסטב דורה

רקע היסטורי:

גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה-19 צייר ציור זה בפריז בשנת 1880, לאור המסופר במלכים א' פרק י"ז. אליהו הנביא מחיה את בן האלמנה- "ויתנהו לאמו, ויאמר אליהו, ראי חי בנך".

דורה נולד בשטרסבורג ב-1832. הוא התפרסם בעיקר בציורי התנ"ך שלו, אך גם באיוריו לעוד כמה ספרים.

הוא פרסם את ציורו הראשון בגיל 15 והפך למאייר ספרים בפריז, שם אייר ספרים של רבלה, בלזק ודנטה.בשנת 1865 הוא פרסם את תנ"ך דורה. הצלחת הספר הביאה לתצוגה מרשימה בשנת 1876 בלונדון, והקמת גלריית דורה ברחוב ניו-בונד.תנ"ך דורה כולל עשרות ציורים. בציוריו יש נטייה לפן הדרמטי והגרוטסקי, סגנונו השפיע על ציירים שבאו אחריו, כגון ואן גוך. לצד הנושאים הדרמטיים, הרבה דורה לצייר גם ציורים שנושאיהם לקוחים מחיי היומיום – דיוקנאות של טיפוסים שונים, תמונות נוף וקריקטורות. כמו כן, הוא צייר תמונות בצבעי מים ושמן וגם פיסל. (בין היתר, הוא יצר את בסיס האנדרטה של אלכסנדר דימה האב בפריס).

האירוע במקרא:

הסיפור מתחיל בימי אחאב מלך ישראל. אחאב עושה הרע בעיני ה', בימיו חלה הדרדרות רוחנית ציבורית בעם. אדם בשם חיאל בונה את יריחו וקללת יהושע מתקיימת בו "באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה, כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון" (מלכים א', ט"ז, ל"ד).

הקב"ה שולח את אליהו התשבי מהגלעד אל אחאב והוא נשבע לו שבשנים הקרובות לא יהיה גשם אלא לפי דברו. לאחר מכן אליהו הולך להתחבא מאחאב בנחל כרית (ע"י הירדן), שם הוא שותה מהנחל והעורבים מביאים לו אוכל. לאחר כמה זמן הנחל מתייבש מכיוון שאין גשם וה' שולח את אליהו אל אישה אלמנה  שגרה בצידון. אליהו מגיע לצידון ומוצא אותה מקוששת עצים. הוא מבקש ממנה קצת מים ולחם, והאלמנה מוחה ומספרת לו שנשאר לה כמות קמח ושמן שמספיקה רק בקושי לה ולבנה הגוועים ברעב. אליהו מרגיע אותו ואומר לה לעשות לו עוגה קטנה בהתחלה ואז לעשות לה ולבנה, ומובטח לה ע"י ה' שהקמח והשמן לא יגמרו עד שתגמר הבצורת.

אחרי כמה שנים שאליהו חי אצל האלמנה, בנה חלה מאוד עד שמת. האלמנה באה אל אליהו בטענה שבגלל שהוא כל- כך צדיק לעומתה, ה' זכר את עוונה ובנה מת. אליהו לוקח ממנה את בנה המת ומעלה אותו לחדרו, שם הוא קורא אל ה' וה' מחזיר את נפשו של הילד. אליהו יורד מחדרו ומוסר את הילד לאמו והיא עונה לו נרגשות שעכשיו היא יודעת שהוא באמת איש אלוהים ודבר ה' בפיו.

ניתוח הציור:

באיור זה מתואר רגע ההתרגשות בו נותן אליהו את הילד לאמו, לאחר שהפיח בו רוח חיים. לצד התרגשותה של האם, החובקת את בנה וגופה מתוח אליו, עומד אליהו יציב, ויוצר ניגוד לאותה התרגשות, ואולי מדגיש אותה.

אור יורד מלמעלה באלכסון על הדמויות. קיימת אפשרות שהאור מגיע מחלון המצוי למעלה, אך בתמונה לא ניתן לראות את מקור האור. ייתכן שהכוונה הייתה להאיר את הסצנה באור לא-טבעי, המעיד על הנס שקרה או על הנוכחות האלוהית במקרה.

את דלותה של האישה ניתן לראות בתיאור החדר הצנוע: החיבור בין שני הקירות לא-ישר ומעט שבור, על הקיר תלוי מדף יחיד ופשוט. בשונה מתמונות בהן מתאר דורה עושר ופאר, כאן הוא מדגיש את הדלות.

תמיכה:

התנוחה של אליהו לדעתי מתארת היטב את המצב. הוא מוסר לאלמנה את בנה וצופה מהצד בהתרגשות, אך גופו פונה לכיוון השני. אולי חלק ממנו עדיין נמצא בקשר עם ה' או אולי הוא בעצמו קצת מופתע ונרגש ממה שקרה ומנסה לעכל, שקוע במחשבות. הצייר אולי רצה להדגיש את חוסר הידע שלנו לגבי איך הרגיש אליהו לאחר המעשה.

הסתייגות:

בציור נראה שזה חדרו של אליהו שבו ארע הנס ובו אליהו נותן את הבן לאמו, למרות שע"פ המקרא אליהו הוריד את בן האלמנה מחדרו אל הבית. לפי זה אני חושב שהציור היה צריך לתאר את אליהו מוסר את הבן מידיו אל ידיה של האלמנה, ולא כפי שמתואר כאן שנראה שהוא בדיוק קם מהמיטה שבה אליהו החיה אותו.

ציור זה של בראון, פורד מדוקס מתאר את אותו אירוע בסיטואציה מעט שונה מהציור של גוסטב דורה. בסיטואציה זאת הוא קצת יותר נצמד לתיאור הפסוקים. אליהו מוסר את הילד מידיו אל ידיה של האלמנה אחרי שירד מעליית הגג שלו.

 

 

פרשנות על הסיפור:

תמיכה:

רוב הפרשנים מתארים את התייבשות נחל כרית ומות בן האלמנה כרצון ה' להראות לאליהו את הצער שהעולם שרוי בו, כדי לגרום לו להתחרט על שבועתו לאחאב. אז אליהו פונה אל ה' בקצת תרעומת- "ה' אלקי! הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעותה להמית את בנה?!". שואלים הפרשנים, מדוע החלק הראשון של תפילתו של אליהו לא מתקבל?

על מנת לענות על השאלה, אנו צריכים להבין את כוונתו של אליהו בקריאה זו, שטמונה במילה הקטנה- "הגם".

נפנה תחילה לרד"ק שאומר שאליהו מתכוון "הגם על האלמנה" בנוסף על ישראל שנענשו בבצורת. בן האלמנה לא מת בגין עוונה הפרטי של אמו, אלא בעוונם של כל ישראל שנענשו בבצורת. אליהו מתרעם מדוע ה' לא התחשב בו עצמו, מדוע לא להוציא את האלמנה מהיחס הנהוג לכל עם ישראל בזכותו של אליהו, שהכניסה אותו לביתה? "האלמנה אשר אני מתגורר איתה". בקיצור טענתו היא- לא תחיה אותו בזכותי שאני מתגורר עמה?

ר' שמואל לניאדובפירושו "כלי יקר" מפרש כך: הגם את בן האלמנה הרגת כדי לצער אותי כמו שייבשת את נחל כרית? על הרעה של הנחל עברתי בשתיקה, אבל לא על הרעה הזאת. מדוע גם האלמנה צריכה להענש למרות שעשתה לי חסד?

הסיבה לפי שני הפרשנים הללו שה' לא מקבל טיעון זה, היא שאליהו מסרב להכיר במות האלמנה כהמשך של הויכוח איתו. הוא דורש לעצמו ולסובבים אותו יחס מועדף ובקשתו לא נשמעת.

בתפילתו השנייה שכן מתקבלת הוא משנה את נוסח הבקשה, הוא אינו מזכיר כלל את עצמו או אפילו את האם ומתרכז בילד. "תשב נא נפש הילד הזה על קרבו", טובים חיי הילד הזה ממותו. ע"פ מה שראינו מקודם שהילד מייצג את צער העולם מהבצורת, הבקשה להחיות אותו הופכת לבקשה משתמעת לסיום הבצורת. ה' מכשיר את אליהו לצאת מראיית המציאות העגומה שלו שנגרמה משבועתו, הויכוח עם ה' מגיע לסיומו וה' נענה ברצון לבקשתו של אליהו.

תנוחתו של אליהו בציור מתאימה מאוד לרעיון זה. ראשו מוטה לכיוון ההתרגשות של האלמנה, לכיוון ראיית עולמו עד עכשיו, מות הילד המחיש לו את המצב כמו שה' רצה שיראה. אך גופו פונה לכיוון השני,  לכיוון ראיית עולמו החדשה. קרני האור מגיעות משם, דרכו מובילה אותו לכיוון הזה, להוכיח את אחאב ולהביא את הבצורת לסיומה. האפלה בקצה אולי מסמלת את חוסר הודאות לגבי האירועים הקרבים.

 

מדוע בחרתי ביצירה זו:

בחרתי ביצירה זו מכיוון שמדובר באירוע מרתק ביותר. לדעתי דמותו של אליהו בכלל היא מאוד מעניינת. מימיו כנביא, הניסים הגלויים שעשה עד עלייתו במרכבת אש השמימה והמדרשים והסיפורים הרבים על אודותיו לאחר מכן.

 

 

מגיש: עובד קולומבוס. כיתה:י'1

כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר / נעמי שמר

אני קורא בספר מלכים

בפרק השבעה עשר

אני קורא על איש האלוהים 
אשר אמר 

כד הקמח לא תכלה 
וצפחת השמן לא תחסר 
עד אשר יבוא מטר 
על פני האדמה. 

וכאשר יבשו הנחלים 
והמטר בושש לבוא 
האיש ההוא חצב את המילים 
מלבבו 

כד הקמח לא תכלה...

 

כותבת השיר היא המשוררת הישראלית המפורסמת- נעמי שמר. נעמי שמר נולדה בשנת 1930 בקיבוץ כינרת .האהבה למוזיקה והכישרון הטבעי דחפו אותה ללימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים ותל אביב.שמר כתבה שירים רבים לילדים ולמבוגרים. היא  זכתה בפרס ישראל לזמר עברי. שתי אהבות גדולות היו לה במיוחד- ארץ ישראל והתנ"ך. היא נפטרה בשנת תשס"ד, 2004 בגיל 74, ונקברה בבית הקברות בקיבוץ כינרת, במקום היוולדה.

נעמי שמר אהבה מאוד להשתמש בפסוקים בחיי היומיום ובשירים בשביל לבטא מחשבות ודעות. למשל- כאשר הוחרמה בגלל דעותיה הימניות השונות (תמכה בגוש אמונים והתנגדה לפינוי חבל ימית) שאלו אותה מדוע היא אינה מגיבה ואינה עושה משהו בנידון היא ענתה בלשונו של שלמה המלך: "אל תען כסיל בעוולתו, פן תשווה לו גם אתה" (משלי, כ"ו. ד'). סיפרו על שמר שכאשר היא דיברה על דמויות מן התנ"ך היה אפשר לחשוב כאילו היא הכירה אותן אישית. דוגמא נוספת לכך שהיא משתמשת בביטויים תנכיים בחיי היומיום מובאת בקשר לאביה של נעמי שמר- היא הייתה אומרת שכמו כד הקמח וצפחת השמן שלא כלו- כך גם אהבתו הייתה מן חומר שאינו מתכלה ונגמר. מאפיין נוסף בשיריה המקראיים של שמר הוא ששמו של השיר או בשיר עצמו מוזכרות דמויות תנכיות, לדוגמא: יצחק- בשיר "עקידת יצחק", גדעון- "זמר לגדעון",  מיכל- "למה צחקה מיכל" וכו'.. בשיר כד הקמח אמנם אליהו הנביא אינו מוזכר לא בכותרת ולא במהלך השיר בשמו ממש אבל השיר מתייחס לאירוע הקשור בו, וכינויו בשיר- "איש האלוהים".

עיון בשירים של שמר מגלה שני סוגי זיקה ראשיים למקורות- האחד של קבלה והשני של מחאה, כרוח הדברים ובאופן מתנגד- ובין שתי אלה קיימת גם האהדה והתמיכה וגם המעורבות וההתנגדות.

השיר "כד הקמח" הוא דוגמא לשיר בו שמר מביעה סירוב להיענות לעובדות המוצגות במקרא. היא מורידה פרטים ניכרים ממה שכתוב במקורות ובפסוקים ומציגה מצב שונה אך אקטואלי ועדכני יותר, ועל כך אפרט מעט בהמשך.

כעת אעבור לניתוח השיר עצמו:

שתי השורות הראשונות של השיר מפנות אותנו אל המקור המקראי: "בספר מלכים בפרק השבעה העשר", בו מופיע סיפור הנס שאירע לאלמנה מצרפת[1] , שם מפורט הסיפור בו אליהו מבקש מהאלמנה לאכול עמה בביתה והיא עונה שאין לה בקושי אמצעיים להאכיל אותה ואת בנה. אליהו (המכונה בשיר ' איש האלוהים') מרגיע אותה ומבטיח כי "כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' מטר על פני האדמה" ( י"ז, י"ד) האישה מאמינה לנביא, עושה כדבריו ואכן מצליחה להאכיל אותו ואת משפחתה המצומצמת (היא ובנה) ואפילו קרובי משפחה נוספים במשך ימים רבים.

במהלך השיר  נעמי שמר מתארת את אליהו הנביא  'איש האלוהים' ולא קוראת לו בשמו הפרטי. היא לא מזכירה אפילו לא פעם אחת את מחולל הנס- הקב"ה, מי שהורה לומר כך וזאת בניגוד לספר מלכים שם מודגש העניין שהקב"ה הוא זה שמורה לאליהו מה לומר. במקום זה היא מציגה את השיר בצורת אנפורה (אנפורה הוא אמצעי ספרותי המאופיין בחזרה על מילה אחת וכך מדגיש מסר מסוים)-  שלוש סיבות אפשריות לאופטימיות של אליהו ואת כולם היא פותחת במילה 'אולי'אולי האיש ההוא ידע מחסור\ אולי טעם משורש מר \ אולי בהתעטף עליו נפשו \ הוא שב ושר. יש לציין כי לאף אחת מן האפשרויות הללו אין על מה לסמוך במקור, בספר מלכים. הסיפור המקורי מדגיש באופן ברור שהנביא שאב את כוחותיו מן הקב"ה שהורה לו בדיוק מה לומר ומתי. למרות זאת שמר מתנתקת מן הסיפור המקורי המלא ומהקשריו, ולוקחת מן הפסוק הבודד רק את מה שהיא צריכה לו בשביל להכין רשימה להתמודדות בזמנים קשים, מסקנה הנלמדת מן הבית האחרון: ובימים האלה הקשים \ ימי אל טל ואל מטר \ תמיד אני חוזר לאיש ההוא \ ואז נזכר. נעמי שמר הפכה את האיש שבתחילת השיר נקרא 'איש האלוהים'בסוף השיר קראה לו כאחד העם 'האיש ההוא' וזאת נראה לי כדי שנלמד ממנו שאין לאבד תקווה- גם בתור האיש הפשוט, ולאו דווקא כ'איש האלוהים'.

שלושת הסיבות בבית השלישי אינן מתאימות בהכרח דווקא לאליהו הנביא, ואפילו הסיבה האחרונה מתאימה ליונה הנביא, כאשר הוא במעי הדג הוא מתפלל ואומר: "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל היכל קודשך" (יונה, ב', ח') ואפשר להסיק ולהבין- כמו יונה הנביא ששאב את כוחו מאת ריבונו של עולם, ובמיוחד בזמנים קשים, כך האיש שהשיר מסופר עליו שואב את כוחו מדמותו ונבואתו של אליהו הנביא, הנסמך על ריבונו של עולם.

בבית האחרון מופיעה שורה- קללה המופיעה במקור בקינת דוד על יהונתן ושאול: "הָרֵי בגלבועַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים..." (שמואל ב', א', כ"א) בקינה הביטוי מופיעה בתור קללה על פרנסה וחקלאות רעה, אבל בשיר המשפט מובא כמשמעות מורחבת יותר, בה מדובר על ימים קשים מכל הבחינות ולא רק מבחינה כלכלית וחקלאית, וזאת מוכח מתחילת הבית: "ובימים האלה הקשים", אני חושב שהסיבה שמובא דווקא ביטוי זה כאן גם קשור למשמעות הכלכלית של משפט המפתח של השיר:"כד הקמח לא תכלהוצפחת השמן לא תחסר", שזה מן משפט שמעביר מסר חיובי, כמו: 'יהיה בסדר' למי שיש לו קשיים.

שמתי לב כי אליהו הנביא מופיעה לראשונה בתנ"ך בכלל ובספר מלכים בפרטבפרק הזה. בתחילת הפרק מסופר  על דו שיח של אליהו הנביא עם המלך אחאב בו הוא מבשר על קללת הטל והגשם. על עניין זה מביא רש"י (ומופיע גם ברד"ק) מדרש: "הלכו אליהו ואחאב לנחם את חיאל באבלו [מסופר בסוף פרק ט"ז על חיאל שבנה את יריחו, וכמו שהקב"ה אמר בימי יהושע בן נון שבמהלך הבנייה ימות כל בניו, מהראשון ועד האחרון] , אמר אחאב לאליהו: אפשר שקללת התלמיד [יהושע] נתקיימה וקללת משה רבנו [נביא ה'] לא נתקיימה?, שאמר: "וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים... וחרה אף ה' בכם" (דברים, י"א)- והרי כל ישראל עובדים עבודה זרה, ואין הגשמים נעצרים!? מיד- "ויאמר אליהו.. חי ה'.. טל ומטר, כי אם על פי דברי"

נקודה מרכזית ביותר שאינה מוזכרת בשיר, אך מופיעה במפורש בפסוקים היא העובדה שאליהו בעצמו הביא את הגזירה על מחסור ירידת הגשמים!! בשיר מדובר על אדם שנראה לנו שיש לו צרות רבות וקשיים, אך לא מצוינת העובדה שעל פי התנ"ך 'איש האלוקים' הביא את הצרה- ולא רק על עצמו אלא על כל עם ישראל.

עולה מן הפסוקים שאליהו לא עושה כמעט דבר שהוא לא הוראה מפורשת מאת הקב"ה., כך כאשר בתחילת הפרק, כאשר הוא מתחבא בנחל כרית- הוא הולך כדבר ה', פס' ב'- "ויהי דבר ה' אליו לאמר" וכך גם לפני שהוא הולך אל האלמנה, פס' ח'- "ויהי דבר ה' אליו לאמר"  וכן כאשר הוא מבטיח לה על הכלכלה שלא תחסר במהלך הבצורת. עיון נוסף מראה שגם תחילת פרק י"ח מתחיל בדבר ה' אל אליהו- אחרי שלוש שנים הוא אומר לו ללכת אל אחאב.

בפס' י"ג כתוב, כשאליהו נפגש עם האלמנה והוא אומר לה שתכין גם לו אוכל- שתכין אוכל ותביא לאליהו ראשון- ורק אז תכין גם לה ולבנה- "...אך עשי לי- משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי, ולך ולבנך תעשי באחרונה" (פס' י"ג) - עניין זה תמוה ביותר- לא רק שאליהו נופל על האלמנה עם בקשה מכבידה ביותר שתכין לו אוכל- הוא גם מבקש / דורש שתכין לו ראשון!!? ישנם מספר פירושים בעניין:

v        רלב"ג כותב- "הנה צוה לה אליהו זה, כי מפני כלכלה אותו יביא השם יתברך הברכה בקמח ההוא ובשמן, ואם תעשה לה ולבנה תחילה- יכלה הקמח והשמן בו"- רלב"ג אומר שמעשית הברכה צריכה שני תנאים כדי להתממש- א. שהאוכל יוכן עבור אליהו.  ב. שהמצרכים להכנת האוכל יהיו קיימים, במקרה הזה קמח ושמן. לכן- אם האישה תכין קודם לה ולבנה יש חשש שייגמרו המצרכים- ואז הברכה לא תתקיים!

v        ברד"ק מופיעות שתי תשובות: א. "כי רעב היה, כי לא אכל באותה דרך"- רד"ק סובר בפשטות שאליהו בה מדרך ארוכה ולא אכל שום דבר בדרך- והיה רעב, לכן ביקש לקבל ראשון ובמהירות את האוכל.  ב. "ויש דרש: לפי שהיה כהן, שתוציא לו מן העיסה חלה תחילה"- בגלל שאליהו הנביא היה כהן הוא אומר לאישה שתביא לו את החלק שלו מן הפרשת החלה- שמופרשת בתחילת הכנת העיסה.

v        ר' יוסף כספי מתייחס לתחילת בקשתו של אליהו: "ויאמר אליה אליהו.. אך עשי לי משם עוגה קטנה.."  הוא כותב: "עגה- אך קח בני מוסר, כי עת ספוד ועת רקוד, כי עתה היה די לאליהו בעוגה אחת קטנה ובזולת לפתן, ולפנים היה אוכל "לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב"- ר' יוסף כספי מלמד זכות על אליהו, שלמרות שהיה רגיל במשך שנה שלמה (!) שהעורבים היו מביאים לו כל יום בבוקר ובערב ארוחות דשנות ומלאות- התחשב במצב וביקש רק עוגה קטנה אחת.

כיום מספר החקלאים בארץ, התלויים בגשם לפרנסתם הישירה, הינו נמוך ביותר (פחות ב1%!!). המשמעות היא שההתייחסות שלנו, רוב האוכלוסייה לצורך בגשם ולמחסור במים שונה והרבה פחות דרמתית בתקופת התנ"ך, בה רוב האוכלוסייה התפרנסה והייתה תלויה ביבול החקלאי ובגשם שהיווה תנאי הכרחי ובלתי נפרד לקיומה. יתרה מזאת, כיום איננו תלויים בעצם, בעולם המתפתח בגשם, אפילו לצרכים של מי שתיה ולצרכים בסיסיים של האוכלוסייה עירונית. כיום בארץ שלושה מתקנים מודרניים ומשוכללים של התפלת מי ים והפיכתם למי שתיה הנחשבים מצוינים. מעבר לכך, רוב מכריע של מי השקיה חקלאית מגיע מתוצאה ומתהליכים של מי טיהור שפכים ומחזור מים. מציאות זו מעמידה את היהודי המאמין בתקופה המודרנית בעמדה מורכבת מול השיר ומשמעותו.

ניתן להציע ולהרחיב את משמעות השיר וכוונת המשוררת. אנו חיים בעולם בו אחוז גבוה מאוד של אנשים ואזרחים החיים מתחת לקו העוני ונחשבים "עניים" לחלק מהם מציאות החיים מזכירה את מציאות החיים של האלמנה ובנה המתוארים בפרק ובשיר. מציאות בה חיסרון וקשיי הפרנסה עלולים להביא למצב של רעב לפת לחם. איני יודע איך נראה היה הנס עם אליהו הנביא אילו היה פוגש כיום את האלמנה ובנה אך אני יכול לשער כי התחושות של החסר והדאגה לגורל הבן מצד אחד וההתרגשות והשמחה לנס מצד שני- היו דומות. לאור זאת אפשר להבין את המשמעות של השיר והפרק גם לימינו אנו- שתמיד קיימים בעולם אנשים מסכנים ללא רכוש ובתחושת סכנת קיום מידית.

בחרתי בשיר זה כי שמעתי אותו פעמים רבות בשנות ילדותי בבית, ואני מסכים עם מה שנאמר בו. שיר זה מבטא את המצב בארץ, במיוחד בתחילת דרכה של מדינת ישראל ואכן להקת פיקוד צפון שרה את השיר הזה לפני הרבה שנים.

להאזנה בשיר, בביצוע להקת פיקוד הצפון:

 

 

 

[1]צרפת מזוהה עם הכפר הערבי 'צרפנד' שנמצא דרום מערבית לצידון וצפון מזרחית לצור, על יד הים. מזה שכתוב בפסוק "לך צרפתה אשר לצידון" בא להבדיל בין צרפת זו לצרפת אחרת הנמצאת על יד רמלה ומשערים ששני המקומות קרויים כך על שם הצורפים שישבו שם. 

הדפסה

חדש באתר

השתלמויות מקוונות
מחזור א' של ההשתלמויות המקוונות החל. לקראת המחזור השני, ניתן להירשם לרשימת ההמתנה (בלשונית "השתלמויות").

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים