תיכון
יסודי
גני ילדים
מאמרים > המורה המשמעותי > על מה משפיע המורה המשפיע

על מה משפיע המורה המשפיע

פרופ' ישעיהו תדמור

סיכום ביניים של מחקר שמטרתו לנסות ולהבין מהי מטרתה של החוויה החינוכית וכיצד משפיע מורה משמעותי על חיי תלמידיו?

על מה משפיע המורה המשפיע?

פרופ' ישעיהו תדמור


שאלת המחקר
החוויה החינוכית, הקשורה בהתרחשות האנושית והחינוכית ובהשפעתה שבין מחנך ותלמידיו, נתפסת על-ידינו כחוויית יסוד קיומית של האדם, ולפיכך השאלה הכללית המעניינת אותנו היא: כיצד נתפסת החוויה הזאת כיום ומהי משמעותה? מחקר שנחנך לפני כשנה במכללה האקדמית עמק יזרעאל מפנה זרקור אל "המורה המשפיע", זה המורה שתלמידיו זוכרים אותו, גם כעבור שנים רבות, ויודעים לציין את מהות השפעתו כחוויה שתרמה לחייהם. אנו נוקטים במחקר זה ובשאלה שהצבנו בפני הנחקרים במונח "המורה המשפיע", ובמתכוון לא במונחים שגורים דומים (כמו: "המורה האידיאלי", "המורה הרוחני", "המורה לחיים"), כדי לאפשר לנחקר את מלוא מרחב ההתייחסות. המחקר מבקש לעמוד על תפיסותיהם של אנשים מבוגרים, המעידים על כך, שהשפעתו של מורה מסוים עליהם הייתה בעלת משמעות מיוחדת עליהם, ולבחון את טיבה של ההשפעה הזאת עליהם. אנו מבקשים אפוא לדעת: כיצד תופסים אנשים את השפעתו של המורה שהשפיע עליהם ביותר? באיזה מובן הושפעו? על איזה תחום חיים פעלה ההשפעה?

התיזה הפילוסופית
התיזה שלנו מבוססת על משנות של הפילוסופיה החינוכית-ההומניסטית, ובעיקר על תפיסת הפילוסופיה החינוכית האקזיסטנציאליסטית (Greene, 1967). מושגי המפתח בהשקפה אחרונה זו הם: קיום האדם (המתנה את מהותו), מצב חיים, חוויות חיים (חרדה, אשמה, אבסורד, מקרה, אפשרות), בחירה, אותנטיות, דיאלוגיות ומשמעות. הוגי הדעות העיקריים מהעת החדשה המשפיעים על התיזה הכללית שלנו הם: ס' קירקגור, פ' ניטשה, מ' היידגר, ז' פ' סארטר (1998), א' קאמי (2002), מ' בובר, א' פרום, ו' פראנקל, פ' פררה, י' קרישנמורטי, מ' גרין, י' שכטר (ראו תדמור, 1994), צ' לם (2000), ע' לוינס ועוד. תומכת בתפיסה זו ספרות העוסקת בביקורת החינוך (למשל, (Cotton, 2003.

ההשערות
ההשערה שלנו, מבוססת על הספרות הפילוסופית, היא: השפעתו של "המורה המשפיע" חורגת מרובדי הקניית ידע, מושגים ומיומנויות למידה. היא נוגעת ברובדי עומק של התלמיד, שבהם הוא מתלבט בשאלות-יסוד ומעצב את קיומו. על-פי אותה הספרות, "המורה המשפיע" משפיע על: גיבוש תודעתו של התלמיד; גיבוש זהותו; פיתוח רצונו וכשריו לבחור ולהכריע בדבר "תוכנית חייו"; הבניית התייחסויותיו הבסיסיות של התלמיד כלפי העולם. ואשר ליסודות החינוך אצל "המורה המשפיע", על-פי הספרות, הריהם: קיום יחסי אדם-מורה - אדם-תלמיד; תפיסת הכיתה כקהילה אנושית רווית התנסויות וחוויות מעצבות; צמיחה מתוך התנסות; דיאלוגיות; אחריות האדם לעצמו ולזולת; אחריות לאנושיות; אהבה; יחסי "אני אתה"; יצירה עצמית; אותנטיות; משמעות. נוסיף עתה שאלה: האם ובאיזו מידה אנשים תופסים את השפעתו של "המורה המשפיע" על חייהם באותם המובנים, גם אם לא באותם המונחים, שהספרות הפילוסופית החינוכית, ובמיוחד זו החינוכית-האקזיסטנציאליסטית, מייחסת למורה כזה?

מחקרי רקע
גם ספרות מדעית מהווה תשתית למחקר זה. נסרקו במיוחד מחקרים שעסקו בדמות המורה האידיאלי. להלן תמצית של ארבעה מחקרים המייצגים את הכיוון המחקרי הזה. מחקר ידוע נעשה על-ידי דבורה קובובי ב- 1978. היא ביקשה מ- 251 תלמידי בית ספר יסודי לתאר בחיבור קצר התנסות בחוויה חיובית שנגרמה להם עקב התנהגות המורה. בניתוח תוכני החיבורים שכתבו הילדים, ניסחה החוקרת שבע קטגוריות: כבוד; הרגעה; הבחנה בזהות ייחודית; אמון ביכולת; אותנטיות; אכפתיות; הבחנה ברב צדדית ובהשתנות מתמדת של התלמיד. משה זילברשטיין ופנינה כ"ץ (1994) מנתחים דמות של מורה אידיאלי, שהם עקבו אחר תפקודו, "המורה אשר", ומציינים את אפיוניה: אכפתיות; מחויבות כלפי התלמיד; בקיאות בתחום הדעת; התלהבות; יכולת לחבב את חומר הלימוד על התלמידים.


המחקר של גולדברג (1994) הוא בעל שני צירים: אחד, בחינת עמדות תלמידים ביחס ל"המורה הטוב". כל הנחקרים ציינו את היחס של המורה לתלמיד כממד החשוב ביותר בעיניהם. הם כמהים למורה תומך ואוהד, הנכון לסייע לקידומם, ומכלל המורים בבית הספר הם מייחסים למורים האידיאליים בעיניהם בראש ובראשונה את התכונה הזאת. תכונות נוספות, אחרי היחס התומך והאוהד, קשורות בהוראה, כמו: המורה מלמד במגוון שיטות; מעניין; בוחן ומעריך את הישגי התלמידים בדרכים שונות שיש בהן התייחסות לכישורים האינדיבידואליים של התלמיד. עיקרו של הציר השני במחקר הוא ניתוח של טקסטים של פילוסופים גדולים, כמו: אפלטון, לוק, רוסו, פרירה, קורצ'אק. במהלך הדורות, כך על-פי המחקר, חלה רדוקציה במושג הידע: מ"הידיעה" האפלטונית אל ה"מידע". במקביל גם חל שינוי בסמכותו ובתפקידו של המורה. שינוי נוסף: המעבר מהתבוננות פילוסופית במושגי החינוך לגישה פסיכולוגית.

רבקה מאור ומרים אשל (2001) ערכו מחקר, מבוסס על שאלוני היגדים, שבחן את העדפותיהם של סטודנטים לגבי אפיוני מרצים במכללה להכשרת מורים. ההעדפות נחלקו לשלוש קבוצות: יחס בין אישי; כישורים פדגוגיים; אישיות המרצה. בניתוח הממצאים עלה, שמבין שלוש הקטגוריות נחשב היחס הבין אישי כבעל העדיפות הגבוהה ביותר.

אחד ההבדלים בין המחקרים האלה לבין המחקר שלנו הוא בכך, שהם בוחנים את תפיסותיהם של תלמידים את המורה האידיאלי שלהם בעודם תלמידיו, ואילו אנו פונים לאנשים מבוגרים ומבקשים לעמוד על תפיסתם כעבור שנים, בפרספקטיבה של זמן, את ה"מורה המשפיע" שהיה להם בילדותם או בנעוריהם.

דרכי המחקר
המחקר שלנו מתנהל בשלושה אפיקים:
א. שאלון. השאלון פשוט ביותר. הוא מעמיד בפני הנחקר שאלה אחת כדלקמן: אנא, היזכר/י באותו/ה המורה, שהשפיע עליך/עלייך במיוחד, וציין/י במשפט אחד, או בשניים-שלושה משפטים (לא יותר): מדוע, או באיזה מובן, או באיזה תחום, או על מה, השפיע/ה המורה הזה/הזו עליך/עלייך?
בשלב ראשון העברנו את השאלון בקרב 226 אנשים מבוגרים - רובם סטודנטים בגילאי 20 עד 40, מיעוטם בני 41 ומעלה. בשלב השני העברנו את אותו השאלון ל- 222 אנשים מבוגרים, במשקל רב יותר לגילאי 41 ומעלה. הפעם הוספנו מספר שאלות המתייחסות לפרטים אישיים.

ב. ראיונות עומק. אף אלה נועדו לעמוד על תפיסותיהם של אנשים ביחס ל"מורה המשפיע" שהיה להם בתקופת לימודיהם בבית הספר. אל חלק מהמרואיינים הגענו בעקבות תשובה מעניינת ומסקרנת שכתבו בשאלון הקצר. הראיונות פתוחים. המרואיין מתבקש לספר את סיפורו הקשור במורה שהשפיע עליו השפעה מיוחדת. התיאורים שקיבלנו מפורטים, חלקם מעמיקים ורגישים ויש בהם לתת בידינו אבחנות אנינות על מהות ההשפעה ודרך ההשפעה של "המורה המשפיע". עד כה קיימנו וניתחנו 15 ראיונות כאלה.

ג. טקסטים מספרות יפה. מתוך רצון לעמוד על דקויותיה של החוויה החינוכית, אנו מחפשים, ביצירותיהם של סופרים ידועים, תיאורים שבמרכזם עומדת דמות של מורה. ואכן מצאנו קטעי ספרות מרגשים ומעוררי מחשבה: אלבר קאמי, "אדם הראשון" (המורה: מר ברנאר); וינפריד ג'ורג' זבאלד, "המהגרים" (פאול ברייטר); ויליאם סרויאן, "הקומדיה האנושית" (העלמה היקס); מיץ' אלבום, "ימי שלישי עם מוריי" (מוריי שוורץ); יהודית קציר, "הנה אני מתחילה" (מיכאלה ברג); יצחק שלו, "פרשת גבריאל תירוש" (גבריאל תירוש); מאיר שלו, "סוד אחיזת העיניים"; עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך" (זלדה).

ממצאים ראשוניים
על-פי כללי המחקר האיכותני, ניתחנו תחילה את תשובות הנחקרים בשאלונים. התשובות סווגו, על פי תכניהן, לקטגוריות הבאות: "הומאניות ואמפתיה"; "זהות"; "מקצועיות המורה"; "הקניית ביטחון ואמון ביכולת"; "הקניית ערכים". בכלל התשובות נמצאו גם מעטות שאמרו: "לא היה לי מורה משפיע". נמחיש את הקטגוריות בעזרת מספר תשובות אופייניות בכל אחת מהן.

א. הומאניות ואמפתיה: "היא הייתה מורה בעלת הבנה ורגישות, נתנה הרגשה של חברות", "הייתה סובלנית ואוהבת, הרגשנו כאילו הייתה אמא שלנו", "המורה היה כמו פסיכולוג שלי, הראה לי את הצד החיובי של החיים", היא הייתה בשבילנו אמא, אבא, חברה ויועצת", "למורה היה יחס אישי לכל אחד", "המורה היה הומאני, פתוח ומקשיב, אוהב את תלמידיו".

ב. זהות אישית: "המורה נתן לי כיוון", "המורה גיבש את השקפת עולמי", "המורה שינה את הדעות ואת המחשבה שלי", "ההשפעה הטובה ביותר של המורה עליי הייתה בתחום הזהות שלי", "המורה השפיע עליי מבחינת גיבוש האישיות שלי, לדעת מי אני ומה אני ומה אני הולך לעשות", "המורה עזרה לי לבחור בין טוב לרע", "המורה העלה אותי לדרגה רוחנית גבוהה".

ג. מקצועיות המורה: "המורה העביר את השיעור בצורה נהדרת, כך שאהבנו את השיעור", "המורה העשירה אותנו", ,אהבתי את שיטת ההוראה של המורה, שגרמה לי הנאה ומוטיבציה ללמוד עוד ועוד", "שיטת הלימוד של המורה הייתה שונה ממה שהכרתי עד אז; הוא העביר את חומר הלימוד בצורה מעניינת עם שילוב סיפורים מהחיים וממש ריתק את התלמידים".

ד. הקניית ביטחון ואמון ביכולת: "המורה לא נתן לי להיפלט והביא אותי לסיום מצלח", "המורה תמיד דחף אותי להשיג הישגים טובים יותר", "היא הוכיחה לי שגם אני יכולה להגיע להקבצה א'; הבנתי שאני יכולה לפתח ביטחון עצמי", "המורה החזיר לי את הביטחון העצמי על-ידי עידוד וחיזוק", "המורה חיזק את הדימוי האישי שלי מבחינת הלימודים ומבחינה אישית".

ה. הקניית ערכים: "המורה נטעה בי את אהבת הארץ והטבע", "המורה החדירה בי הרבה אהבת הארץ וציונות", "המורה הקנתה לי ערכים רבים לגביי ולגבי הסביבה", "שאבתי מהמורה המון בתחום המוסר ודרך ארץ", "המורה השפיע עליי במובן של התייחסות לאדם, נתינת כבוד לאחר ולדעותיו ולקבלת השונה", "המורה היה אדם ערכי"; "הוא החדיר בי ערכים כמו צדק ושוויון".

התפלגות התשובות (48N = 4): הומאניות ואמפתיה - 30%; זהות - 23%; מקצועיות המורה - 22%; הקניית ביטחון ואמון ביכולת - 18%; הקניית ערכים - 7%. ב- 25 מכלל השאלונים התשובה הייתה: "לא היה לי מורה משפיע". יש לציין, שב- 14 שאלונים התשובות ביטאו ביקורת שלילית כלפי המורה. על-פי תוכני הביקורת אף הן סווגו לקטגוריות. בניתוח נוסף של התשובות בשאלונים ראינו שניתן לפצל את הקטגוריה "הומאניות ואמפתיה" לשתי קטגוריות-משנה עיקריות: "רחישת כבוד" (כגון, "המורה דיבר אלינו בגובה העיניים ורחש לנו כבוד") ו"אהבה" ("המורה אהב את התלמידים שלו"). השערתנו היא, שניתוחן של תשובות וטקסטים נוספים שיגיעו לידינו יעלה קטגוריית-משנה נוספת: "הגנה על זכויות התלמיד". אשר לקטגוריה "זהות אישית", זו עשויה להתחלק, בניתוח קפדני יותר, לארבע קטגוריות-משנה: "זהות אישית כללית" ("המורה השפיע רבות על עיצוב האופי שלי"), "זהות מינית" ("המורה העיר בי את הצד הרומנטי"), "זהות מקצועית" ("בגללו אני רוצה להתמחות בהתמחות שבחרתי"), ו"זהות פוליטית" ("המורה גיבש את השקפת עולמי בעניין הקיבוץ בפרט והשומר הצעיר בכלל").

ניתוח תכני ראיונות העומק לא הוסיף קטגוריות לאלה שנמנו. אדרבא, סיפורי המראיינים על מוריהם הוסיפו עומק וחידוד יתר לכל אחת מהקטגוריות. הוא הדין בקטעי הספרות היפה. לא מצאנו בהם קטגוריה חדשה. תיאורי הספרות מוסיפים לקטגוריות אבחנות חדות וממדים אסתטיים.

כפי שצויין לעיל, ב- 222 שאלונים ביקשנו פרטים נוספים: המין (של הנחקר ושל המורה), הגיל, סוג בית הספר (יהודי, ערבי, ממלכתי, ממלכתי-דתי, רשמי, מוכר-לא-רשמי, פנימייה), והכיתה (שבה למד המרואיין אצל המורה). בשלב זה נעשה עיבוד סטטיסטי של התשובות בשאלונים, תוך בחינת שכיחותן על פי משתנים אלה. בינתיים מצאנו שגברים, לעומת נשים, מייחסים משקל רב יותר ל"זהות אישית" ול"מקצועיות המורה"; נשים מייחסות משקל רב יותר ל"הקניית ביטחון ואמון ביכולת" ול"הקניית ערכים".

דיון
אנו דוחים את הדיון השורשי עד לאחר שנקבץ נתונים נוספים וננתח ביתר יסודיות את ראיונות העומק ואת קטעי הספרות היפה שדלינו. ואולם נוכל כבר עתה להצביע על כמה מסקנות העולות מן המחקר. ראשית, וזו עיקרית בעינינו, תשובות הנחקרים מעידות על כך, ש"המורה המשפיע" בעיניהם, אכן משפיע על ממדי עומק בקיום האדם. שנית, חווית ההתחנכות אצל "המורה המשפיע" שנים רבות אחרי תקופת ההתחנכות מתוארת במושגים די דומים לאלה המרכיבים את תפיסת המורה הזה בעת ההתחנכות, כפי שמצאנו במחקרים שקראנו. שלישית, אחרי זיהוי הקטגוריות, אם נרצה עתה לרכזן, בחיתוך אחר, בקטגוריות-על, יתכן שמתחדדת התובנה, ש"המורה המשפיע" משפיע על התלמיד בשני תחומים: בממדים של הומאניות ובממדים של אינטלקטואליות, ויש, כמובן, מהילה הדדית גם בין שתי הקטגוריות-על האלה.

התוכנית להמשך המחקר
טרם סיימנו את ניתוח השאלונים. סריקת הספרות המדעית נמשכת, ונראה שעלינו להתרכז עכשיו בספרות מדעית פסיכולוגית, בעיקר בנושא הבניית הזהות האישית. אנו תרים אחר יצירות נוספות בספרות היפה ומחפשים ביוגראפיות ואוטוביוגראפיות שבמרכזן דמות של "המורה המשפיע". יתכן שנבחן לענייננו גם אומנויות אחרות (כמו קולנוע). השלב הבא: איתור של מורים המוערכים כ"מורים משפיעים". נראיינם ונקשיב לסיפוריהם. מעניין אותנו לדעת: באיזו מידה מודע "המורה המשפיע" לאפקטיביות של השפעתו, כיצד הגיע ליכולתו להשפיע, מהי דרכו בחינוך? התוכנית המקיפה לעתיד היא לחקור באורח כולל את יסודותיה של החוויה החינוכית ואת אופניה. השקפתנו היא, שהחוויה החינוכית הינה חווית יסוד של קיום האדם, חוויה המשפיעה על בחירת האדם את הספירה האנושית שבה יחיה את חייו. אחד מכיווני המחקר יהיה בחינה של הדמיון בין החוויה החינוכית לבין החוויה הרליגיוזית, או בחינת היסוד הרליגיוזי בחינוך.

רלבנטיות להכשרת מורים
דומה שמרבית האנרגיה בהכשרת המורים עוקפת את ליבת החינוך: הקשר שבין אדם-מורה לאדם-תלמיד. מאמצים רבים מושקעים בהכשרת המורים - וכן גם באקדמיה, במשרד החינוך ובבתי הספר – בעיקר בשני תחומים: בארגון החינוך מכאן ובדידקטיקה מכאן. כוונתנו, ולא רק באמצעות המחקר המוצג כאן, להטות את המחשבה של כל הקשורים בחינוך, אך במיוחד של המתכשרים להוראה ושל מוריהם במכללות להוראה ובאוניברסיטאות, חזרה לעיסוק במהות החינוך. לאקדמיזציה של ההוראה יתרונות בעלי חשיבות רבה. הידע הדיסציפלינארי במקצועות ההוראה והדידקטיקה שוכללו לאין ערוך. ואולם נראה ששני יסודות עיקריים בהכשרה קופחו: העצמה אישית - אינטלקטואלית ומוסרית - ומחויבות לתלמיד. המחקר הנוכחי איננו בא לצמצם חלילה, ואפילו כהוא זה, את חשיבותם של יסודות אחרים בהכשרת המורים, אבל הוא יכול לסייע בחיזוק אותם היסודות שנחלשו.

הבעת תודה
ברצוני להביע תודה והערכה לשותפותיי במחקר: רחל פסח ועדי רחמן, בוגרות המכללה האקדמית עמק יזרעאל, שעבודת המחקר שלהן במסגרת לימודיהן עסקה ב"המורה המשפיע", ולנעמה שפירא, שכסטודנטית בתוכנית "ב.א. למצטיינים" במכללה, ממשיכה ומרחיבה את המחקר. לאחרונה הצטרפה לצוות מנאל זועבי, שמתעתדת לבחון את תפיסת "המורה המשפיע" בקרב האוכלוסייה הערבית.

 

 

ביבליוגרפיה (חלקית)
אלבר קאמי,(2002). אדם הראשון. תרגום:אילנה המרמן. תל אביב: עם עובד
גולדברג, ס. (1994). מחשבות על מורים טובים, דיוקן המורה האידיאלי אצל פילוסופים ותלמידים. עבודת גמר לתואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
זילברשטיין, מ. וכץ, פ. (1998). מורה גדול, מומחה ומקצוען: שלוש זוויות ראייה לבחינת דמותו של "המורה אשר". דפים, 26. 71-53.
לם, צ. (2000). לחץ והתנגדות בחינוך - מאמרים ושיחות. עורך: יורם הרפז. תל אביב: ספריית הפועלים, הקיבוץ הארצי.
מאור, ר. ואשל, מ. (2001). פרופיל המרצה המועדף במכללה. עיון ומחקר בהכשרת מורים, 8-7.
סארטר ז"פ. (1988). האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם. ירושלים: כרמל.
קובובי, ד. (1978). בין מורה לתלמיד: המורה הטוב בעיני תלמידו. תל אביב: ספריית הפועלים, הקיבוץ הארצי.
תדמור, י'. (1994). התכוונות לאלוהי שבאדם- חינוך אכסיסטנציאליסטי- דתי במשנתו של יוסף שכטר. תל אביב: רשפים.

Cotton D. (2003). Why Education Is Useless. Philadelphia: University of Pennsylvania Press.
Greene M. (1967). Existential Encounters for Teachers. New York: Rundom House.


 

הדפסה

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים